"תל אביב נפלאה - האוכל פה מדהים. יש כאן איזו שמחה שאי אפשר לקבל בניו יורק" - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"תל אביב נפלאה - האוכל פה מדהים. יש כאן איזו שמחה שאי אפשר לקבל בניו יורק"

ג'ורג' פרטיטה הצליח להגדיל באופן משמעותי את מספר התיירים שמגיעים לניו יורק. שאלנו אותו מה אפשר לעשות כדי להביא יותר תיירים גם לישראל ■ התשובה שלו היתה מפתיעה

49תגובות
רון חולדאי ובוריס ג'ונסון
רויטרס

"היינו רוצים לחשוב שאם ביירות היא פריז של המזרח התיכון, חיפה יכולה להיות רומא", אומרים נציגי משרד התיירות הישראלי לדון דרייפר - כשהם מחפשים משרד פרסום אמריקאי שיפיץ את בשורת התיירות לישראל - באחד מפרקי העונה הראשונה של הסדרה "מד מן", שעלילתה מתרחשת בניו יורק של שנות ה-60. דרייפר, מצדו, עונה להם בזלזול: "זה רעיון מלהיב, אבל צריך לזכור שלפריז יש את מגדל אייפל ולרומא את הקולוסיאום". בישיבת סיעור המוחות בסדרה, בניסיון לעלות על הרעיון שישיג את הלקוח את הישראלי, מעיר דרייפר לאנשיו שלא להתייחס לדת, כי "יש להם מספיק מבקרים שבאים לראות את הוויה דולורוזה", ואז מציע אחד העובדים: "אולי אנחנו צריכים לנסות לנצל את הסכנה במקום להילחם בה. טיול כהרפתקה".

מי שאולי יכול לספק את התשובה לשאלה איך מביאים תיירים לישראל הוא ג'ורג' פרטיטה, לשעבר מנכ"ל NYC & Company, סוכנות שיווק פרטית ללא מטרות רווח שמרכזת את נושאי הפרסום והתיירות של העיר ניו יורק, שהגיע בשבוע שעבר לישראל כדי להשתתף ביריד התיירות הבינלאומי IMTM שהתקיים בתל אביב. "אם הייתי יכול להציע משהו לישראל, זה תדאגו שמישהו אחר יספר את המסר שלכם, לאו דווקא מישהו יהודי או ישראלי. מרבית חברי הקרובים הם יהודים שהיו בישראל ואמרו לי כמה היא נפלאה, ודווקא זה גרם לי לא להגיע, הם היו משוחדים בעיני. לספר את הסיפור של ישראל בעצמכם יכול להיות הרבה פחות אפקטיבי מליצור קמפיין ברור של אנשים אחרים שיספרו מה יש למדינה הזו ולתל אביב להציע".

ג'ורג' פרטיטה
עופר וקנין

פרטיטה כנראה יודע על מה הוא מדבר. בתקופתו בניו יורק הרחיבה הסוכנות את פעילותה בחו"ל בעזרת 18 משרדים שנתנו שירותים ל-25 מדינות ויצרה תוכניות שיווק וקמפיינים לצורך קידום התיירות בחמשת רובעי העיר - מנהטן, ברוקלין, ברונקס, קווינס וסטטן איילנד. מאז כניסתו של פרטיטה לתפקיד ב-2006, צמחה תיירות הפנים בעיר ניו יורק ב-22% - מ-36.5 מיליון תיירים ל-44.5 מיליון ב-2014; והתיירות הבינלאומית בעיר צמחה ב–64% - מ-7.3 מיליון תיירים ב-2006 ל-12 מיליון ב-2014. אגב, ב-2007, קיווה ראש העירייה דאז, מייקל בלומברג, שעד 2015 תגיע ניו יורק ליעד של 50 מיליון מבקרים השנה, אבל כבר ב-2011 היא עברה את הרף הזה. בסך הכל, ב-2014 זכתה ניו יורק למספר שיא של 56.5 מיליון תיירים, שהניבו לכלכלה המקומית הכנסה של כ-41 מיליארד דולר.

"יש איזושהי שמחה בתל אביב 
שאתה לא יכול לקבל בניו יורק"

ב-2013 עזב פרטיטה את NYC & Company, וכיום הוא מנכ"ל ומנהל תחום תקשורת ושיווק של Bloomberg Associates, חברת ייעוץ בינלאומית שנוסדה על ידי בלומברג במטרה לעזור למנהלי ערים לשפר את איכות חייהם של תושביהם. את הביקור בישראל אביב ניצל פרטיטה כדי לערוך יחד עם אשתו טיול פרטי בן חמישה ימים, שאת רוב זמנו בילה בתל אביב, וכשהוא מדבר עליה עיניו בורקות מהתרגשות. "לא חשבתי שתל אביב היא עיר של הליכה. היה לנו נהג שיכול היה לקחת אותנו לכל מקום, אבל ויתרנו. הלכנו לכל מקום ברגל.

"הדבר הראשון שהפתיע אותי בתל אביב היה שלא ראיתי כמעט חיילים או אנשי ביטחון ברחובות. לפני שהגעתי ציפיתי לראות חיילים בכל מקום, תיארתי לעצמי שאני מגיע למדינת צבא, והתבדיתי. כשאתה רואה חיילים, אתה מיד חושב שיש סיבה לנוכחותם, ודווקא מפני שלא ראיתי אותם - הרגשתי מוגן. בכלל לא חשבתי על ענייני ביטחון במהלך שהותי כאן".

מוכרים בדוכן תבלינים בשוק הכרמל
דנה מלמד

הפתעה אחרת מהעיר חווה פרטיטה מחיבורה, או ליתר דיוק אי־חיבורה לדת. "לא יכולתי לדעת שתל אביב קשורה לדת. אם לא הייתי רואה עברית בכל מקום, לא היה לי מושג שזאת עיר בישראל. זאת נראית עיר נפלאה בפני עצמה בלי קשר ליהדות".

לעומת תל אביב, מהחוויה בירושלים פרטיטה הופתע פחות. "אני לא איש דתי ולכן המקומות הקדושים לא ריגשו אותנו. היה לי קצת מצחיק לראות את הכותל המערבי במציאות, כי הייתי בטוח שהוא יהיה ענק - והוא לא. ירושלים התגלתה כמקום היסטורי, כפי שציפיתי שתהיה, ונהניתי מהנסיעה ברחובותיה, אבל היא לא היתה הפתעה גדולה כמו תל אביב. אני איש עירוני, נולדתי וגדלתי בניו יורק וזה מה שאני אוהב. כמובן שמורה הדרך לקח אותנו ל'חומוס הכי טוב בישראל', אף על פי שהתברר לי שלכל ישראלי יש דעה אחת לגבי ההגדרה הזו", הוא אומר בחיוך.

חוץ מחומוס, ניסה פרטיטה מאכלים מקומיים נוספים: "בשוק הפשפשים ביפו אכלתי את המאכל שבחיים לא אצליח לזכור את השם שלו, נו, זה עם הפיתה שאתם שמים בה ביצה", הוא מנסה לתאר לנו סביח. "ציפיתי שהאוכל בתל אביב יהיה טוב, אבל לא ציפיתי שהוא יהיה כזה מדהים".

תל אביב מזכירה במשהו את ניו יורק?

"הן דומות באנרגיה שלהן ובכך שהאנשים בהן נראים שמחים. הפתיע אותי לשמוע מוסיקה בוקעת מכל מסעדה בתל אביב. בהרבה מסעדות בניו יורק יש מוסיקה, הרבה פעמים רועשת מדי, אבל זה לא אותו דבר. יש איזושהי שמחה בתל אביב שאתה לא יכול לקבל בניו יורק. גם פה וגם שם כיף, אבל זה לא אותו דבר - האנשים בניו יורק מודעים יותר לעצמם, ואילו האנשים בתל אביב נראים כאילו לאף אחד לא אכפת מה האחר חושב, הם פשוט עושים מה שהם רוצים. וזה באמת נהדר, זה נראה רגוע מאוד. בניו יורק יש הרבה דיבורים על מקום כזה או אחר שמגניב, ואילו כאן הכל נראה שוויוני".

גשר ברוקלין ניו יורק

"כשנתניהו נואם בסנאט, זה יוצר תדמית על הציבור הישראלי"

אחרי אירועי הטרור של 11 בספטמבר 2001, לקח לניו יורק כחמש שנים לחזור לנתוני התיירות הנכנסת שלפני האסון. תיירות הפנים התאוששה במהרה, אך התיירים הבינלאומיים לא חזרו כל כך מהר. אם ב-2000 הגיעו לניו יורק 6.8 מיליון תיירים מחו"ל, ב-2001 מספרם ירד ל-5.7 מיליון ורק ב–2005 המספר חזר ל-6.8 מיליון תיירים.

להבדיל ממתקפת 11 בספטמבר, איך ישראל יכולה להתמודד עם אירועי הטרור שמתבצעים בה על בסיס יומי?

"יש פער ענק בין איך שאנשים תופשים את המציאות בישראל למה שהיא באמת. אני חושב שעד שלא מבקרים כאן אי־אפשר להבין מה באמת החוויה פה. 
לכן ממשיכים לחשוב שאנשים כאן לא מאושרים, מודאגים ומפחדים לעומת המציאות — שהיא הפוכה לחלוטין, שבה כולם ממשיכים בחייהם והכל נהדר. צריך אדם או ארגון מתוקצב שיוכל לשלוח לעולם מסרים חיובייים ואמיתיים, שמתארים איך זה באמת להיות כאן".

לדברי פרטיטה, "החדשות על ישראל בעולם הן תמיד בהקשר פוליטי. כשראש הממשלה שלכם נואם נאום שנוי במחלוקת בסנאט האמריקאי, זה יוצר תדמית על הציבור הישראלי הכללי שלא בהכרח משקפת אותו, מה גם שאני מבין שבישראל כולם תמיד לא מסכימים עם כולם, ושזה לא כמו בארה"ב, שחצי מהציבור לא מסכים עם החצי השני. אתם חייבים שיהיה לכם קול של אנרגיה ואופטימיות, שלא ממש מקבלים מישראל. כיום מקבלים מסרים של הגנה עצמית, כוח ומסורת, אבל לא מקבלים מהמדיה תחושה של אופטימיות, אלא תחושה של זה מה שזה — ונמשיך לחיות ככה. אם היה לי שרביט קסם, הייתי יוצר אופטימיות לגבי ישראל ברחבי העולם".

מצעד הגאווה 2015 ת"א
רויטרס

אחת הבעיות המרכזיות בתיירות כאן, שקיימת גם בניו יורק, היא מחירי בתי המלון. אף קמפיין לא יעזור להביא תיירים, כשהם רואים את המחירים של חדר ללילה בישראל.

"יש ארבע סיבות שבגללן אנשים העדיפו פעם לא להגיע לניו יורק. בהתחלה הם חשבו שהיא לא בטוחה בגלל תדמית העבר; אחר כך חשבו שהיא מלוכלכת, גם כן בגלל תדמית העבר - וגם זה עבר; אמרו גם שהניו־יורקרים לא חברותיים; ושהעיר יקרה - וזה היה הדבר הכי קשה לשנות. 50% מחדרי בתי המלון שנבנו בניו יורק בחמש השנים האחרונות הם מחוץ למנהטן, אז כיום כבר קל יותר למצוא מקום לישון בזול במקומות כמו קווינס או ברוקלין, ועכשיו אפילו בונים מלון חדש בסטטן איילנד. אומרים שעלות חדר ממוצע בניו יורק היא 290 דולר ללילה, אבל זה מפני שיש הרבה בתי מלון יוקרתיים עם חדרים ב–1,000 דולר ללילה, ויש הרבה חדרים במחירים נמוכים מחוץ למנהטן שאפשר להשיג ב–100 דולר ללילה, אז קשה להגיד מחיר ממוצע. ועכשיו גם Airbnb מציעה אפשרויות לינה זולות, אז גם הנושא הזה נהפך לפחות בעייתי".

מה דעתך על Airbnb?

"זה ממלא צורך חשוב. בניו יורק יש 118 אלף חדרי בתי מלון, וממה שאמרו לי יש כ–40 אלף דירות Airbnb - זה הרבה חדרים. לפני כמה שבועות הוזמנתי לארוחת ערב, והיה שם פוליטיקאי לשעבר מוכר מישראל, ושאלתי אותו איפה הוא ישן, ומתברר שהוא ישן ב-Airbnb.

"הבעיות היחידות שיש לי עם Airbnb הן שחשוב שהדירות של המשכירים יהיו בטוחות. הן צריכות להיות בבניינים שבהם התיירים לא יפריעו לשכנים, והכי חשוב — אני חושב שהמשכירים צריכים לשלם מסים, כי זה לא הוגן שיזמי בתי מלון משלמים מיליארדי דולרים לבנות מלונות ומשלמים מס לעירייה, ובעלי הדירות לא. שירות Airbnb אמנם עוזר להביא הרבה תיירים לניו יורק שיכולים ללון במחירים נמוכים, אבל זה כבר לא רק עניין העלות".

ועדיין, לישון במלון במנהטן זה לא ממש זול. איך התמודדת עם בעיית המחיר כששיווקת את העיר?

"זה לא המחיר, אלא מה שמקבלים בתמורה. בכל יום שישי פירסמנו באתר האינטרנט שלנו אילו דברים אפשר לעשות בחינם בניו יורק, והיו הרבה כאלה. ראש העירייה בלומברג בעצמו היה מפרסם את זה ומדבר על זה, ואפילו היתה לנו שעת שידור בטלוויזיה המקומית, שבה היו מופיעים האנשים שלנו שמספרים מה אפשר לעשות בעיר בחינם. אם אתה מקבל כל כך הרבה דברים בחינם, אז זה קצת מאזן את המחיר הגבוה שאולי אתה משלם בבית המלון. אצלי זה מתחבר עם אחת ההפתעות הגדולות עבורי בתל אביב - וזה היכולת פשוט להסתובב ברחובות שלה. זה המפתח לעיר מצליחה".

אז אולי צריך לצאת כאן בקמפיין שאומר "בואו לתל אביב" במקום "בואו לישראל"?

"כבר הבנתי שיש תחרות או קנאה בין תל אביב לבין כל מקום אחר בישראל", אומר פרטיטה בחיוך של מישהו שמנסה להתחמק מהנקודה הבעייתית הזו. "בואו לישראל זה מסר יהודי, ואילו בואו לתל אביב זה מסר תיירותי נהדר. אדם צריך לבוא לישראל בלי קשר לנושא היהדות. אתה פשוט צריך לבוא כי זה מקום נהדר להגיע אליו. דברים יכולים להיות נהדרים רק מפני שהם נהדרים. לכן עבורי הנושא היהודי לא מתחבר. תל אביב לא היתה תל אביב אלמלא הרוח היהודית שבה, אבל זה לא בגלל הדת. תל אביב היא חלון מדהים לישראל. תל אביב מיוחדת בישראל, ואם תל אביב היתה במקרה בלבנון היא עדיין היתה מיוחדת; ואם היא היתה במקומות אחרים היא עדיין היתה מיוחדת".

"אנחנו גאים להיות ישראלים ובשום אופן לא חושבים שיש מקום 'להסתיר' את העובדה שתל אביב נמצאת בישראל, להפך", אומר על כך מנכ"ל מינהלת עיר עולם ותיירות בעיריית תל אביב, איתן שוורץ. "בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה בתיירות ה'סיטי ברייק'- תיירים, בעיקר מאירופה, המגיעים לסוף שבוע או מספר לילות מצומצם ליעד אורבני אחד. מדובר בטרנד הקיים בכל הערים הגדולות בעולם — אנשים בוחרים לנסוע לברלין ולאו דווקא לגרמניה, או לקפוץ לפריז בלי לבקר בשאר צרפת. גם תל אביב נהנית מסוג כזה של תיירות, אם כי אנו משקיעים מאמצים רבים לחשוף בפני מבקרים אלה גם את כלל האטרקציות במטרופולין, וודאי את ירושלים, ים המלח ומקומות נוספים הנמצאים במרחק נסיעה קצר יחסית מהעיר".

"יש לכם מקום מדהים שלא קשור לדת, וזה אבד במסרים"

בתקופתו בניו יורק היה לפרטיטה תקציב שיווק שנתי של 40 מיליון דולר, אבל מבחינתו סוד הקסם לעלייה המשמעותית בתיירות לעיר לא היה התקציב, אלא האדם שעמד מאחוריו - בלומברג. "ראש העירייה האמין בתיירות וזה מה שעשה את כל ההבדל. היה לנו את בלומברג כ'מעודדת' של העיר ניו יורק, ובגלל מי שהוא היה - הוא היה כל יום בחדשות, כמובן שלא בהכרח בגלל התיירות - הוא ניצל תמיד את ההזדמנות ודיבר על זה. הוא שיכנע אנשים לבוא לברוקלין ולבקר בקווינס".

פרטיטה נהנה גם מכך ש–NYC & Company שולטת ב–20% משלטי החוצות ברחבי ניו יורק, כך שהיכולת שלו להפיץ מסרים לאנשים בעיר היתה עצומה. "עודדנו את תושבי מנהטן ללכת לבקר במוזיאונים, היינו מזכירים להם שזה שהם עוברים על יד המוזיאונים במנהטן כל יום כי זה בשכונה שלהם, זה לא נחשב - שייכנסו אליהם. היינו מפרסמים את שבוע המסעדות, מקדמים את שבוע ברודווי, יצרנו את תוכנית fashion's night out עם מגזין 'ווג'. זה שווה ערך ל–150 מיליון דולר בשנה, ואם בישראל היו יכולים לעשות את זה, זה היה עוזר מאוד".

תקציב השיווק של משרד התיירות בישראל הוא כ–75 מיליון דולר בשנה. זה מספיק לדעתך?

"זה לא הסכום שמשנה, אלא איך משתמשים בו ומה עושים אתו. כשמסתכלים על שיווק בכל מיני מדינות, רואים שזה לרוב אותו הדבר - כולם אומרים כמה הם נפלאים. העיר הזו נפלאה, המדינה הזו נפלאה. זה כאילו כולם אומרים אותו הדבר".

אז יש לך אולי רעיון לסלוגן מתאים לתל אביב?

"אני לא מאמין בסלוגנים, אבל הייתי רוצה שאנשים יחשבו על תל אביב את מה שאני רוצה, בלי שאני אצטרך להגיד את זה. אפילו הביטוי 'עיר ללא הפסקה' — אני חושב שזה המסר הנכון, אבל לא הייתי אומר את זה, אנשים אחרים צריכים להגיד את זה. אתם לא צריכים להגיד את זה על עצמכם".

אז מי צריך להגיד את זה? תיירים? ידוענים?

"זאת דרך אחת. תחשבו על זה ככה - כולם אוהבים את בראד פיט, אבל אם הוא היה נכנס לחדר עם חולצה שכתוב עליה אני מגניב וחתיך, באופן מיידי הוא כבר לא היה מגניב. חתיך כן, אבל מגניב לא. אבל אם בראד פיט ייכנס לחדר עם חולצה שלא כתוב עליה כלום - הוא גם חתיך וגם מגניב. יש דרך לדבר על עצמך ויש דרך שאחרים יכולים לדבר עליך, לכן צריך למצוא את הדרך שבה אחרים יאמרו עליכם את מה שאתם רוצים שהם יגידו. הבעיה היא שישראל היא בין המדינות היחידות בעולם שתמיד אשמה עוד לפני שהוכחה אשמתה. זה לא צריך להיות ככה, היא צריכה להיות חפה מפשע עד שתוכח אשמתה, אבל אנשים חושבים על ישראל כעל אגרסיבית. אני חושב עליה כמדינה שמגנה על עצמה, אבל התקשורת לא מראה את זה ככה.

"אסטרטגיה בתיירות ושיווק מיועדת לגרום לאנשים לבוא לישראל, כדי שהם יוכלו להרגיש חלק ממשהו שהוא גדול יותר מעצמם. אני חושב שכולם יכולים להסכים שישראל והרעיון של ישראל הוא גדול מעצמו. מעט מאוד מקומות בעולם יכולים לעורר רגשות כאלה. כל מי שאני מכיר מדבר על טיול לישראל כחוויה משנת חיים שהיתה לה השפעה משמעותית על חייהם. יש לכם יסוד מדהים של דת, אבל יש לכם גם מקום מדהים שלא קשור לדת, וזה הולך לאיבוד בהרבה מסרים פרסומיים. הבעיה שלכם היא התקשורת - וצריך להילחם בה, כי היא תמיד תלך על השלילי. אירוע טרור יקרה שוב בישראל, אבל צריך להמשיך להתנהג כרגיל וזו תהיה הנקמה הכי טובה".

"'הומלנד'? צריך סדרה בידורית 
על הכיף והשמחה בישראל"

כשפרטיטה פתח סניף של NYC & Company בשנחאי, הוא קיים כנהוג מסיבת עיתונאים. אחרי השאלות הרגילות לגבי התיירות בניו יורק, היתה עיתונאית שהתעניינה בסוגיה שהפתיעה את פרטיטה: "אתה יכול לספר לנו על 'סקס והעיר הגדולה'? קל למצוא בעל בניו יורק? האם לכל אחת בעיר יש 1,000 זוגות נעליים?".

באותו רגע הבין פרטיטה את החשיבות של התרבות הפופולרית לקידום התיירות בערים בעולם. "הסדרות משנות ה–90 ואילך שמתרחשות בניו יורק, כגון 'סיינפלד', 'חברים' וגם 'סקס והעיר הגדולה', מציגות ניו יורק אחרת, שרוצים להגיע אליה, לעומת הסדרות של שנות ה–70, שבהן ניו יורק הוצגה בסדרות שעסקו במשטרה, פשע וסמים", הוא אומר.

"כולם יודעים שהסדרות 'הומלנד' ו'בטיפול' הן במקור מישראל, אבל זה לא יעזור. אין סדרה בידורית ומעניינת שמדברת על הכיף והשמחה שבאנשים בישראל. אנשים צריכים להרגיש את האנרגיה של היום־יום שמתרחשת בישראל כדי לרצות להגיע אליה. העולם צריך לקבל נקודת מבט אחרת על ישראל, וכרגע נקודות המבט היחידות שהעולם רואה הן הפוליטיות והבנת ההגנה העצמית של ישראל. אין קול אחר נוסף".

ישראל בקושי מצליחה להגיע ל-3 מיליון תיירים בשנה, אבל כשביקשנו מפרטיטה שינחש את המספר, גם אנחנו הופתענו מתשובתו. "תנו לי לחשוב על זה רגע. 13 מיליון?", ענה חצי בשאלה. כשאמרנו לו את המספר האמיתי, פרטיטה הופתע אך הבין את הסיבה. "אתם יכולים ליהנות מביקורים חוזרים של תיירים, כך שאין סיבה שלא תגיעו תוך שבע־שמונה שנים לחמישה מיליון תיירים בשנה, אבל זה יקרה רק אם יהיה כאן שקט או הסברה טובה לגבי הנושאים הגיאו־פוליטיים הבעייתיים. אני לא אומר שזו לא טרגדיה, אבל האפקט של מקרה טראגי אחד שמשפיע על מספר אנשים בודדים בלבד במקום כלשהו גדול יותר ממה שהוא צריך להיות. הנזק גדול יותר ממה שהוא צריך להיות בגלל התקשורת".

לדבריו, "למיליוני אנשים בעולם, שהם מיליוני תיירים פוטנציאלים, יש סט של תפישות עולם שונות לגבי ישראל לעומת מה שהיא באמת. לרבים מהם, מה שהם יודעים על ישראל מגיע מהכותרות השליליות בנושאים הפוליטיים שקשורים לישראל והמזרח התיכון. עבורם התדמית הדומיננטית של ישראל מתחברת לתדמית של מדינה אגרסיבית, לא בטוחה ולא מקבלת פנים. נראה שאף אחד לא יכול להרוס את האמת יותר מתקשורת ההמונים.

"אחרי מתקפת 11 ספטמבר, ארה"ב היתה כמו ישראל - היא דומתה לבריון אגרסיבי ולא מקבלת פנים. זאת היתה הפעם ראשונה שהתיירות הנכנסת לארה"ב היתה בירידה, והיינו צריכים לשחזר לעולם את החלום האמריקאי של מדינת חופש, גיוון ואינסוף אפשרויות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם