המסלול המהיר לדירקטוריון והקורסים שאולמרט ודנקנר לא הקשיבו בהם כמו שצריך - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המסלול המהיר לדירקטוריון והקורסים שאולמרט ודנקנר לא הקשיבו בהם כמו שצריך

ומה אם כשסוף־סוף אמצא משרה של דירקטור, אצטרך לאשר עסקת בעלי עניין סבוכה בדיוק ברגע שבו יגיעו הבורקסים לשולחן?

תגובות

פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון ואסיפת בעלי המניות של חברת א' שנערכה במשרדי החברה ביום: 29/12/2011.

נוכחים: מוטי ק.

על סדר היום: אישור החלטת דירקטוריון בעניין חלוקת דיווידנד ותגמול מנהלים.

כיו"ר הישיבה נבחר: מוטי ק.

הוחלט: 1. כל בעלי המניות בחברה מוותרים על הצורך במתן הודעה מוקדמת בדבר כינוסה של האסיפה. 2. לאשר חלוקת דיווידנד בסך של 400 אלף שקל. בהיעדר נושאים אחרים על סדר היום, הישיבה ננעלה.

איור : ליאו אטלמן

ישיבת דירקטוריון יכולה להיות תמציתית במיוחד כשנוכח בה רק דירקטור אחד. אני לא יודע אם הישיבה הזו של חברת א' אכן התקיימה, או אם מוטי ק. קיים בכלל. כשנתקלתי בפרוטוקול הזה צף ברחבי הרשת, לא יכולתי שלא לשאול את עצמי אם אותו מוטי ק. ניהל עם עצמו דיון רציני בנושא הדיווידנדים שאולי העניק לעצמו, ואם הוא עבר קורס דירקטורים שהכשיר אותו לכך. כבר הרבה זמן אני רוצה להגיע לקורס כזה.

אני לא רק רוצה להגיע לקורס, כמובן - אלא להיות דירקטור. נכון שכולם רוצים להיות דירקטורים, אבל במקרה שלי זה אחרת. השאיפה לא נובעת מהרצון בסידור נוח שיאפשר לי להרוויח כמה אלפי שקלים על נוכחות של שעתיים־שלוש בישיבה פעם בשבוע. טוב, לפחות לא רק מכך. זאת בעיקר הפוזיציה שמושכת אותי: להיות ההוא שבפניו מציגים את התוכניות האסטרטגיות, שמגרד את הסנטר, חושב רגע, שואל את כל השאלות החכמות - ונותן את גזר הדין.

יש בעולם הזה את החבר'ה שעובדים ומנהלים, ויש את אלה שמקבלים כסף כדי לשאול שאלות. לאחרונים יותר כיף. יכול להיות שהשאיפה הזו לא עד כדי כך מיוחדת. זאת הסיבה לכך שהקורסים להכשרת דירקטורים כה נפוצים בימים אלה. לכל אוניברסיטה וכמעט לכל מכללה יש אחד כזה. תפקיד הדירקטור הוא אחד מאותם מקצועות נחשקים - דוגמת "מאמן אישי", או כל סוג של "יועץ" - וכמות המוסדות שמזהים את הפוטנציאל לעשות כסף מהכשרות וקורסים עבור אנשים שחולמים להשתלב במקצוע שווה לכמות האנשים המתפרנסים מהתחום בפועל.

אף על פי שאין אף דירקטוריון שאני יודע שאשתבץ בו, היה לי חשוב לי להגיע לקורס. לך תדע. אולי כאן אלמד להימנע מטעויות הרות אסון כשאהיה דירקטור. אני חושב על סיטואציה שבה מובאת בפני לאישור איזו עסקת בעלי עניין מפוקפקת עם בעל השליטה בחברה - דווקא ברגע שבו אני שקוע בהתלבטות אם לקחת מצלחת הכיבוד בורקס פטריות, או דווקא כזה הממולא בגבינת קשקבל. לא מן הנמנע שבהיסח הדעת ארים את היד ואצביע לא נכון.

אז נכון, יהיה לי ביטוח דירקטורים שתממן החברה למקרה שמישהו יחליט לתבוע אותי. אבל הביטוח לא יגן עלי תמיד. רק השבוע נבלעו מאחורי חומות הכלא כמה דירקטורים מפורסמים. הנה, יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, נכנס לכלא מעשיהו בפעם השנייה; יו"ר דירקטוריון קבוצת לבנת לשעבר, אחד אהוד אולמרט, נכנס לאותו כלא; לשניים האלה הצטרף איש העסקים אביגדור קלנר; והדירקטור של שתי החברות המצליחות "הולילנד תיירות" ו"הולילנד שירות לנופש", הלל צ'רני, דווקא כיתת רגליו עד לכלא חרמון. אותו קלנר, אגב, שימש כדירקטור ב–50 חברות.

אמיל סלמן

מעט מדי דירקטוריונים

וכך התייצבתי ביום שני השבוע בקורס דירקטורים ונושאי משרה בהכשרת מנהלים ולימודי חוץ של המרכז הבינתחומי הרצליה. לפי מיטב הסגנון של הבינתחומי, טרחו להעמיד כאן קאדר מכובד של מרצים: יו"ר של אחד מחמשת הבנקים הגדולים בישראל, מפקח לשעבר על שוק ההון, מפקח על ההגבלים העסקיים לשעבר ויועץ לשעבר של ראש הממשלה לעניינים כלכליים הם רק חלק מהבכירים שחולקים עם התלמידים את ניסיונם.

אני מגיע לקורס לאחר שהמרצה הראשון, יוסי בכר, מסיים את הרצאתו "דירקטוריון הלכה למעשה". בהפסקה הקצרה אני משוחח עם אחד מבכירי המשק שנמצא במקום, איש רב־מעללים המנהל דירקטוריון של חברה מרכזית. בעודנו מדברים בענייני דיומא, אחת התלמידות ניגשת ומציגה את עצמה. היא מנהלת עמותה שעושה עבודת קודש עבור פלח אוכלוסיה שזקוק לעזרה. "אם את צריכה משהו - דברי אתי", הוא אומר לה אחרי שהיא מספרת על פעילותה, "לא' יש את הטלפון שלי". אני בטוח שהכל יעבור בסוף דרך הדירקטוריון.

קהל הנוכחים מורכב מבכירים בהווה, אבל גם מערימות של "פורשים" ו"לשעברים". יש כאן תא"ל במיל' שפרש מצה"ל לא מזמן, ח"כ לשעבר מטעם ש"ס ואפילו מלכת יופי לשעבר, שמשמשת כמנכ"לית של חברת פרסום ומיתוג.

יש כל כך הרבה ישראלים שישמחו למצוא דירקטוריונים שיוכלו להשתבץ בהם, רק שאין מספיק דירקטוריונים לכולם. הנה, המלחמה על כיסאות הדירקטורים הגיעה השבוע עד לממשלה, כששר האוצר, ראש הממשלה ושרת המשפטים דחפו את אישורו של תיקון לחוק לשינוי מנגנון הפסקת הכהונה של נושאי משרה בכירים - תיקון שנועד לאפשר את הדחתו של יו"ר רשות החברות הממשלתיות, אורי יוגב.

יוגב נהפך בשנים האחרונות לאיש החזק בעולם הדירקטוריונים כשדחף את רעיון "נבחרת הדירקטורים", שלפיו הדירקטוריונים בחברות ממשלתיות יורכבו מאנשים שנבחרו על בסיס מקצועי, ולא על בסיס קשרים פוליטיים. לא נראה שזה הצליח לו. הפוליטיקאים התקוממו על כך שהוא שולל מהם את הזכות הבסיסית הראשונה בחוקה שאין למדינת ישראל - הזכות להכריע מי יאייש את המשרות הנחשקות ביותר במשק.

מיכל פתאל

רו"ח איריס שטרק עולה לבמה כדי להרצות על הביקורת הפנימית של חברות ציבוריות, נוזפת ביוסי בכר ומבקשת ממנו שיפסיק להפריע לה. היא משמשת גם כדירקטורית של בנק מסד ועוד כמה חברות לניהול קופות גמל, אבל אם היתה רוצה, שטרק היתה יכולה לספר הרבה סיפורים מרתקים על ישיבות דירקטוריונים שבהם כיהנה בעבר. היא שימשה כיו"ר דירקטוריון נמל אשדוד וכדירקטורית בחברת חשמל - חברה שאף דירקטוריון לא מצליח למנוע ממנה לאגור חובות של עשרות מיליארדי שקלים; היא שימשה כדירקטורית בחברת נכסים מ.י, המנהלת את נכסי מדינת ישראל, בשנים שבגינן הדירקטור בדימוס אולמרט נחקר בחשד שניסה להטות את מכירת מניות בנק לאומי שבהן החזיקה אז המדינה (התיק נסגר).

שטרק מספקת כמה אבחנות שאמורות להנחות את הנוכחים. היא מספרת על רב־חובל בנמל אשדוד שנהג להגיע לרציף ב–15:00, להחתים כרטיס בכניסה, לעזוב את הנמל חזרה לכיוון היבשה, להסתובב כל היום ולחזור ב–22:00 כדי להחתים כרטיס יציאה. הדירקטוריון, לדבריה, טיפל בו. "הייתי דירקטורית ביותר מ–15 חברות", אומרת שטרק, "ומה שאני אומרת הוא 'תשאלו'. יש המון אנשים בשולחן הדירקטוריון שעושים 'כן' עם הראש והם לא מבינים על מה מדברים. ככל שהדירקטורים פחות קרובים לבעלי המניות, הממשל התאגידי בגוף הוא ברמה גבוהה יותר - ועל זה צריך לפקח".

"עד כמה זה באמת ריאלי?", שואלת מישהי מהקהל.

"לאורך זמן, הדירקטורים שאכן יש להם אומץ לשאול שאלות - מעריכים אותם יותר. גם בתי המשפט הכלכליים מעריכים את זה. אם אתם לא כאלה - אל תהיו דירקטורים. תשאלו, מותר לכם לטעות. אין עסק שאין בו טעויות".

"את אשה, אז את מרשה לעצמך לשפוט את עצמך", זורקת מישהי מהקהל. "למה, את חושבת שגברים לא שופטים את עצמם?", עונה שטרק. "אגב, בהשוואה בין נשים לגברים, ובבחינה של כמות המעילות, הרוב המוחלט של המועלים הם גברים. הדו"חות הכספיים מייגעים וארוכים, אבל חובת הדירקטוריון לעבור עליהם".

"קל לומר, אבל הרבה פעמים כשאני יושבת בדירקטוריון, בסאבטקסט של הדרך שבה פונים אלי, אני יודעת שמצפים שאומר שהצבע של הקיר הוא 'אוף־וייט', אף על פי שאני יודעת שהוא לבן", מתעקשת המאזינה מהקהל.

אחרי שטרק עולה לדבר עודד שריג, לשעבר המפקח על שוק ההון, על "הערכת פרויקטים בתנאי אי־ודאות". "הערכות שווי מדויקות יותר מהשם הרע שיצא להן. השם הרע יצא בצדק, כי משתמשים בהן בצורה מניפולטיבית, אבל זה לא אומר שאתם צריכים להתייחס אליהן ככה תמיד", הוא אומר.

גם לשריג יש סיפורים מעניינים על ישיבות דירקטוריון. הוא שימש כדירקטור בבנק הפועלים בשנים שבהן דני דנקנר שימש בו כיו"ר. עד לפני חודשיים שימש שריג גם כיו"ר דירקטוריון מגדל אחזקות, תפקיד שאליו מונה על ידי בעל השליטה בחברה, שלמה אליהו, ונותר בו גם כאשר המפקחת על שוק ההון, דורית סלינגר, התנגדה למינוי נחרצות, לאור העובדה שהוא זה שאישר את מכירתה של אותה מגדל לאליהו, כשהיה המפקח בעצמו. ספק אם מינויו ליו"ר היה עומד במבחן שסימנה שטרק בהרצאה שקדמה לו.

המאבק שניהל שריג - שהיה רגיל להיות מפקח ולפתע מישהו אחר מטיל עליו מגבלות ומעיר לו על פעילותו - מזכיר לי את הבעיה הגדולה בלהיות דירקטור: כולם רוצים להיות אלה שמפקחים ומעירים הערות, אבל מעטים מוכנים לקבל את הרעיון שמישהו אחר, מבחוץ, יעיר להם ויאשר את הפעילות שלהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#