שוב זה קורה: בנק סורר מאיים על העולם כפי שאנחנו מכירים אותו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שוב זה קורה: בנק סורר מאיים על העולם כפי שאנחנו מכירים אותו

מתי העולם ילמד סוף־סוף לייצר מערכת בנקאות שאין בה מוקשים ופצצות כלכליות־פוליטיות גרעיניות?

25תגובות

תגידו, לא נמאס קצת מבנקים בעייתיים? שמונה שנים לאחר שליהמן ברדרס היה גורם מרכזי בקריסה הכלכלית החמורה מאז השפל של 1929 ושממנה העולם עדיין לא התאושש לחלוטין, הגיע השבוע בנק אחר עם מספרים מפלצתיים - ומאיים על הרווחה הכלכלית של כל אחד מאתנו. מתי בני האדם ילמדו סוף־סוף לייצר מערכת בנקאות שאין בה מוקשים ופצצות כלכליות־פוליטיות גרעיניות?

הפעם הבנק הוא גרמני, דויטשה בנק, והוא היה אחת הסיבות המרכזיות לרעידות ולתנודות שנרשמו בשווקים הפיננסיים השבוע, לרבות ההפסדים של תושבי ישראל בקופות הגמל, ביטוחי המנהלים וקרנות הפנסיה. מה הסיפור של דויטשה בנק? למה מניותיו צנחו תוך חמישה שבועות ב–35%? האמת? ההסברים לא יפתיעו אף אחד.

ראשית, כרגיל, הבנק מסובך עד הראש בעבירות פיננסיות והונאות של לקוחות ורשויות ממשלתיות. כמו כמעט כל הבנקים הגדולים, דויטשה בנק עסק בשנים האחרונות במניפולציות של מחירים ושערים בשוקי המטבעות והריביות, ובשוק יודעים שהוא עשוי להידרש לשלם קנסות של מיליארדי דולרים, שיפגעו בהון שלו. בבנק עצמו כבר הניחו בצד מזומנים בסך 5.5 מיליארד יורו כדי לשלם את ה"הוצאות המשפטיות" הללו, אבל הסכום לא כולל קנסות שאולי יוטלו עליו בשל עסקות שביצע עבור לקוחות רוסים בניגוד לסנקציות על רוסיה, שמחייבות אותו. הפרשנים לא פוסלים את האפשרות שסך הקנסות יגיעו ל–10 מיליארד יורו.

אלה רק הבעיות הקטנות של דויטשה בנק. הבעיה הגדולה היא מבנה המאזן שלו, ובעיקר העובדה כי הוא עכור ולא שקוף למשקיעים ולציבור. הבנק לא פירט את החשיפה שלו לחברות נפט (הוא, אגב, העמיד אשראי לחלק מחברות הגז הישראליות), וחלק עצום מהנכסים שלו, שליש מהמאזן ואולי יותר, הם מכשירים פיננסיים נגזרים, כלים פיננסיים ידועים לשמצה שקשה לקבוע מה הערך האמיתי שלהם ואם "הצד השני" שלהם יוכל לעמוד בהתחייבויותיו ביום הדין. האם זה פלא שהמשקיעים במניות, העובדים של הבנק, והמשקיעים בשווקים מפחדים ממנו?

דויטשה בנק חולצה
מתוך אתר SUNFROG

במהלך השבוע ניסו הבכירים בבנקים ובמערכת הפיננסית האירופית להרגיע את הפחדים האלה. מנכ"ל דויטשה הבטיח שהבנק יציב לחלוטין, הצהרה שלא עשתה רושם על איש, כי כולם זוכרים היטב כיצד מנכ"לי הבנקים הבטיחו זאת ב–2008. לאחר מכן הודיע הבנק שהוא שוקל לרכוש אג"חים של עצמו, מסר שאמור להצביע על יכולות פיננסית.

אלא שכל אלה, למרות הכותרות והתנודות בבורסה, הם סיפורים פחות חשובים. אף אחד, וכנראה שאפילו אף אחד בבנק עצמו, לא יודע ואינו יכול להעריך את המצב האמיתי של הבנק, את שווי הנכסים במאזן שלו, את האיתנות של שותפיו לעסקות ואת תגובת השווקים. אלה דברים שכבר ראינו במשבר 2008, שבו הובהר שהבנקים הגלובליים גדולים, מורכבים ומקושרים עם הממסד השלטוני הפיננסי מכדי שיהיה אפשר לפקח עליהם — Too Big to Fail Too Big to Regulate, Too Big to Go to Jail.

הרי אף אחד מהבנקאים הבכירים, ברמה של המנהלים שגרמו למשבר, לא נתבע ולא הגיע לכלא. אפשר להעריך בביטחון מלא שאף ממשלה לא תיתן למפלצת פיננסית כמו דויטשה לקרוס — הלקח מפרשת ליהמן ברדרס היה כואב מדי — ושביום פקודה הממשלות, במקרה זה ממשלת גרמניה, יחלצו את הבנק באמצעות משלמי המסים. זה קרה ב–2008, וזה יקרה שוב במוקדם או מאוחר.

כל זה צפוי. מה שבאמת מדכא הוא איך שוב מערכת הבנקאות יוצאת משליטה. לאחר המשבר הקודם הסכימו הכלכלנים והרגולטורים שהבנקים הגדולים במערב גדולים מדי, שהם אינם תחרותיים מספיק, שהם מנצלים את הזיכיון שלהם להדפסת כסף כדי לעשות כל העולה על רוחם, שהם מכתיבים לפוליטיקאים את כללי המשחק ושאין היגיון לאומי־חברתי במשכורות העתק שהם משלמים למנהליהם. מה קרה מאז? הבנקים נהפכו לגדולים עוד יותר, חזקים פוליטית עוד יותר ומשכורות הבנקאים — שלא ממש מייצרים לכלכלה דבר בעל ערך — נשארו מנותקות משוק העבודה.

ליהמן ברדרס ב–2008 ודויטשה בנק ב–2016 אינם כמובן בעיה של ישראל, אבל דווקא עכשיו, כאשר שר האוצר משה כחלון והממונה לשעבר על ההגבלים דרור שטרום מנסים להוציא לפועל רפורמה שהם מכנים "היסטורית" בענף הבנקאות, ראוי לשים לב עד כמה היא רחוקה מהמהפכה האמיתית שצריך לעשות בבנקאות.

ההפרדה של חברות כרטיסי האשראי מהבנקים והכנסתם של מתחרים דיגיטליים או קמעוניים חדשים לשוק היא חשובה, אבל בשורש של הבעיה אף אחד עדיין לא מעז לטפל. גם אחרי הרפורמה של כחלון יהיו לנו שני בנקים גדולים מדי כלכלית ופוליטית, מערכת קשרים של הון־שלטון־עיתון ובנקאות מיוחדת ומועדפת לחברי המועדון המתאים, אלפי עובדים מיותרים שאינם עושים דבר ונורמות שכר מנהלים הפוכות באופן ישיר לתרומה הכלכלית שלהם לרווחת הציבור.

בעיקר, חסרה הפנמה של המהות האמיתית של בנק בישראל של המאה ה–21. בנק הוא גוף ציבורי, בבעלות הציבור, שמנהל כספי ציבור, שפועל מתוקף זיכיון ציבורי, שהציבור יחלץ אותו בעת צרה — ולכן גם עובדיו ומנהליו צריכים להיות סוג של פקידי ציבור שחייבים את נאמנותם ואת אחריותם לציבור ולכסף שלו, שאותו הם מנהלים. עד שהמהות הזו תופנם על ידי הציבור והפוליטיקאים — כל הרפורמות יישארו סיפור של כסף קטן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#