האיש שצמח באוצר ונהפך לאחראי על החמלה במערכת הבריאות: "צונאמי אדיר בדרך" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיש שצמח באוצר ונהפך לאחראי על החמלה במערכת הבריאות: "צונאמי אדיר בדרך"

מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב: אנחנו עומדים בפני הזדקנות דרמטית של האוכלסיה. זו דרמה, אלה הצרכנים העיקריים של המערכת"

54תגובות

באחד הסיורים שערך מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, במוסדות לבריאות הנפש, היכתה המציאות המדכאת בפניו. "ביקרתי בבית החולים הפסיכיאטרי כפר שאול, וגיליתי שחלק מהמחלקות שם במצב נוראי. זה היה גרוע עד כדי כך - מסריח משתן, מלוכלך ונראה נורא - שלא יכולתי לעמוד שם יותר מעשר דקות רצופות. אני חושב שכל אדם סביר היה רוצה לברוח משם". אבל זה לא נגמר בזה. ליד המבנה המוזנח הוא גילה מבנה חדש, גמור ומוכן לאכלוס. בר סימן טוב המופתע ביקש להבין למה לא נכנסים למבנה החדש, וגילה ש"הם לא עוברים בגלל כל מיני ביורוקרטיות קטנות. זה רק עניין של תשומת לב ניהולית".

האירוע הותיר בו רושם עז: "אחרי דבר כזה - איך אתה יכול לחזור הביתה"? הוא שואל. "הצוות לא אשם, אבל כל אדם סביר ברחוב - שימו אותו שם 10 דקות והוא בורח. אנחנו בסוג של שוויון נפש לדבר הזה. מטבע הדברים, את הזמן שלנו שואבים השחקנים הגדולים - בתי החולים הגדולים, קופות החולים - ולדברים האלה יש נטייה להידחק, אבל זה בדיוק המקום שלנו כמשרד לפעול".

משה בר סימן טוב
אמיל סלמן

המקרה הזה רק חיזק אצל בר סימן טוב את התחושה שבעיסוק היום־יומי של מערכת הבריאות בעצמה, בבעיותיה, באתגריה ובעובדיה, נשכח מעט מלב שחקן אחד מרכזי: המטופל. "אני שומע את זה כל הזמן ומכל כיוון. למשל, אני מקבל הרבה פניות אישיות מאנשים שמכירים אנשים, ומצליחים איכשהו להגיע אלי. ברבות מהפניות רואים שיש אלמנט מערכתי: שקצת נשחקה הנשמה של המערכת. וזה הדבר המבהיל. כי זה מעבר לשחיקה של המשאבים. התחושה היא שאנחנו סובלים לפעמים מקהות חושים כלפי אנשים, וזה מתבטא בטרטור ובביורוקרטיה. לא עוצרים לחשוב אם מתחייב שזה יהיה ככה, או פשוט שזה סתם חוסר רגישות".

לדוגמה?

"למשל, התהליך של קבלת קוד (אישור מימון אשפוז סיעודי), הטפסים שצריך למלא. אנחנו עובדים יותר מדי באוטומט, ואולי קצת שוכחים שיש אנשים מאחורי זה. גם העובדה שאנשים מבקשים פרוטקציה בהיקף גדול היא ביטוי למצוקות שמובילות לאובדן אמון ולייאוש מהמערכת".

עם או בלי קשר להיותו המנכ"ל הראשון של משרד הבריאות שאינו רופא, התובנות האלה הובילו את בר סימן טוב להציב את נושא "המטופל במרכז" במקום מכובד בצמרת סדר העדיפויות של המשרד לתקופה הקרובה. "היה לנו נוח כמערכת לזנוח במשך הרבה שנים את הנושא הזה ולהגיד לעצמנו שאנחנו נותנים רפואה קלינית טובה", הוא מסביר. "הרגלנו את המערכת לכך שהיא מסודרת סביב היעילות הקלינית, התפעולית והכלכלית, אבל בדרך שכחנו את המטופל. במשך הרבה זמן חשבנו - נו בסדר, העיקר שנותנים לו רפואה טובה. אבל גילינו שזה לא מספיק. חלק מרכזי מהרפואה הטובה ומההחלמה של המטופל הוא הדרך שבה אנחנו מתייחסים אליו. כשאנחנו מדברים על המטופל כאדם במרכז זאת לא סיסמה ניו־אייג'ית, אלא תהליך שנועד להוביל לכך שנשנה את הדרך שבה מאורגנים השירותים - סביב הצרכים של המטופל ולא סביב צירי היעילות".

בית חולים, למשל, הוא המפעל הכי מורכב שיש, אומר בר סימן טוב, ובמפעל הזה אנשים נופלים פעמים רבות בין הכיסאות: "כל יחידה בבית חולים יכולה להיות יעילה בפני עצמה, אבל לשלוח את המטופל למין מסע מכשולים מפרך בנבכי הביורוקרטיה המערכתית", הוא מדגים. "למשל, הרבה פעמים קורה שאדם מקבל הפניה לניתוח, מתחיל הליך הכנה לניתוח בבית חולים מסוים, וכמה ימים לפני מועד הניתוח הקופה נותנת לו הפניה לבית חולים אחר. זה אפילו לא יעיל כלכלית. אבל בינתיים גם התור מתארך, גם הרבה תשומות הושקעו לשווא בבית החולים הראשון, שלא לדבר על מה שעובר על המטופל ובני משפחתו. ניתוח הוא אירוע מכונן ומעורר חרדה עבורו ועבור בני המשפחה שלו".

ואז המטופל אומר לעצמו - מה אני צריך את זה? אני הולך לאסותא, הביטוח יכסה. והופ, הנה עוד זליגה למערכת הפרטית.

"נכון, אבל גם בלי קשר לזה - זה רע למטופל, לבית החולים, לקופה. כשהמערכת לא בונה את עצמה סביב המטופל קורים דברים מהסוג הזה. יש גם את הדרך שבה אנשים משתחררים מבתי החולים, והקופות לא ערוכות לקבל אותם והם אובדי עצות, לא מקבלים את הרצף הטיפולי הדרוש ומצבם הרפואי עלול להידרדר".

אז איך גורמים למערכות הענק האלה לדבר זו עם זו?

מיטה בבבית החולים הפסיכיאטרי בכפר שאול
אמיל סלמן

"זה לא דבר כל כך מסובך, זה דורש רק תשומת לב ניהולית. אחד הדברים היפים והמרגשים שאני רואה הוא שבמקומות שבהם אנחנו משקיעים תשומת לב ניהולית - מתרחשים שינויים".

אתה שואף לשים את המטופל במרכז ולהחזיר את החמלה למערכת. יגיעו הרופאים, האחיות ואנשי השטח ויגידו - איך ניתן שירות טוב ותשומת לב לכל מטופל אם אנחנו פועלים בתת־תקינה, בעומס, לפעמים בתנאים פיסיים קשים? תן כסף ואז נדבר על שירות.

"אני לא בטוח שמהלך כזה בכלל עולה כסף, אבל גם אם כן, משאבים הם לא חזות הכל. אני מאמין שהצוותים גם טובים וגם רוצים למלא פונקציה של חמלה. כיום לומדים את זה בבית הספר לרפואה. השאלה היא אם אנחנו כמערכת מאפשרים להם לספק שירות. חלק מהעניין הוא קודם כל לייצר שיח על המטופל במרכז במערכת, ואני מאמין שזה ייצור דחף להשתפר. הרצון כבר קיים. אנשי הצוות הרפואי רוצים להיות אנושיים, לגלות חמלה, ליצור קשר עמוק עם המטופל. התפקיד שלנו כמשרד הוא ליצור את התנאים לכך".

"אנחנו מערכת שחיה בתוך עמה, והתקציב מוגבל"

בר סימן טוב, עדיין לא בן 40, נשוי ואב לארבעה. הוא גדל וצמח באגף התקציבים באוצר, שם עבד 11 שנה, ובתפקידו האחרון שימש כסגן ראש אגף תקציבים האחראי על העניינים החברתיים. במסגרת זאת חלש בין השאר על תחום הבריאות. כך גם הכיר את שר הבריאות יעקב ליצמן, כשעבד מולו בקדנציה הקודמת והסוערת.

כשליצמן ביקש לקבל את תיק הבריאות אחרי הבחירות האחרונות, הוא פנה לבר סימן טוב שהיה עדיין רק בתחילת כהונתו בתפקיד שנחשב אחד המפנקים והנחשקים בשירות הציבורי: הציר הכלכלי בוושינגטון. בר סימן טוב נענה לאתגר ונאלץ להחזיר את משפחתו מוושינגטון לירושלים, אחרי כמה שבועות שבהם היה על הקו בין המדינות.

עד לפני כמה שנים המינוי הזה היה נשמע כמעט מופרך: בזמן שביתת הרופאים הגדולה ב–2011 הוביל בר סימן טוב את המשא ומתן מטעם הממונה על התקציבים, סומן על ידי הרופאים כ"האיש הרע מהאוצר" ולא פעם ספג התקפות אישיות מכיוונם - וגם התקיף בחזרה במלים לא קלות. אבל עם חלוף השנים, הזיכרון הקולקטיבי הקצר והחזרה לשגרה - העניינים נרגעו. "ברור שמשהו מהמטענים של המאבק נשאר, זאת היתה תקופה מאד לא פשוטה לכל הצדדים", הוא אומר. "אבל זה נגמר וזה ממש לא עומד באוויר, והיום גם כולם רואים את המורכבות באור אחר".

עם זאת, הכניסה לתפקיד לא היתה חלקה לגמרי: את פניו של בר סימן טוב קידמה עתירה לבג"ץ של ההסתדרות הרפואית, שדרשה לבטל את המינוי בטענה שלא ייתכן שמנכ"ל משרד הבריאות לא יהיה רופא. העתירה נדחתה אמנם, אך בר סימן טוב קיבל אור ירוק מבג"צ בליווי אמירה מלחיצה למדי, כי המקרה שלו יהיה סוג של "פיילוט", שאם יצליח יוכיח כי גם מי שאינו רופא יכול לשמש כמנכ"ל משרד הבריאות.

היו הפתעות בתפקיד החדש, או שכבר הכרת הכל מהכיוון השני של האוצר?

"היו הרבה הפתעות, אבל הכי הפתיעה אותי המורכבות של התפקיד ושל המשרד ומגוון התחומים שהוא עוסק בהם. נכון שהכרתי את המערכת, אבל בנגזרת מסוימת. גיליתי שתחומי האחריות פה אדירים, כבדים וגם מגוונים מאוד. אם יש לך כל חצי שעה או שעה ישיבה, אתה צריך לעשות מחדש 'ריבוט' לראש ולצלול לעולם תוכן חדש".

יעקב ליצמן
אוהד צויגנברג

באוצר היית אחראי על ארבעה תחומי ענק - בריאות, חינוך, רווחה ותעסוקה. מה יותר מורכב מזה?

"זה שונה מאוד. באוצר הייתי אחראי על 12 אנשים וארבעה נושאים. פה, בהנהלה המצומצמת לבדה יש 17 חברים. וזה לא כולל את רופאי המחוזות, פונקציה שכמעט לא הכרתי, אבל אחראים על כל כך הרבה תחומים של בריאות הציבור. או כל ההיבטים של בריאות הציבור, של שעת חירום - איך דואגים שהמערכת הזאת, על כל המכלולים שלה, תתפקד בתיאום בשעת חירום. זאת מערכת אדירה, והתחושה היא שבכל בוקר אתה לא יודע ממה תופתע היום. יש דברים שאתה אולי יודע שעלולים לקרות כמו שפעת עונתית, ויש דברים פחות צפויים, כמו שובת רעב שגוסס או סלמונלה בביצים".

אז אתה בעצם סוג של מנהל סיכונים.

"נכון. אתה לא יודע איפה זה יפגוש אותך, ואתה נדרש לעסוק בניהול סיכונים. אתה לא יכול באמת לתת מענה הולם בצורה מושלמת לאף סיכון כי הסיכונים אדירים, וגם לוקחים סיכונים אדירים".

במה למשל לוקחים סיכון?

"לדוגמה, חוק המזון ("רפורמת הקורנפלקס", רל"ג). אנחנו לא הולכים לבדוק כל מוצר מזון אלא להסתמך על הצהרות היצרן. זה עניין שבו אנחנו במשרד היינו צריכים לצאת מאזור הנוחות והשליטה כדי לסייע במאמץ הלאומי להורדת יוקר המחיה".

ואתה יודע שאם חס וחלילה יקרה משהו מיד יפנו אליך את האצבע המאשימה.

"כן".

זה לא משתק?

"לא, לפחות בינתיים לא. ברור לי שיקרו במערכת הזאת הרבה אירועים מלאי משמעות, החל באירועים ביטחוניים וכלה באירועים של בריאות הציבור. יש אתי אנשים טובים ומיומנים ואנחנו ניבחן באופן ניהול המשבר. זה חלק מהעניין. ניהול הסיכונים הוא כזה שאנחנו צריכים להכשיר את עצמנו להתמודד עם המשבר, ולהביא בחשבון שאנחנו לא יכולים לתת מענה של 100%. למשל רעידות אדמה - זה סיכון אדיר לכל המשק, ואנחנו לא מוכנים לזה מספיק. או מיגון מפני טילים - מערכת הבריאות לא ממוגנת מספיק. הדילמה היא אם למגן את עצמנו לדעת על חשבון דברים אחרים, וזאת דילמה קשה. אנחנו מערכת שחיה בתוך עמה, והתקציב מוגבל".

איך עובד ניהול הסיכונים הזה? דואגים לקבל אישור מיועצים משפטיים לכל בדל החלטה?

"אני לא עובד ככה. אני בודק את זה ברמה עניינית עם גורמי המקצוע, בודק אם יש פה סיכון סביר, מתייעץ גם עם יועצים משפטיים. וכן, בהחלט לוקחים סיכונים למטרות ראויות. למשל, אנחנו לא מאפשרים לייבא מזון רגיש או רפואי על סמך הצהרות יצרן, אלא הולכים על דברים יחסית בטוחים כמו מזון יבש. מערכת לא ממוגנת היא בהחלט סיכון. מצד שני, אנחנו רוצים להשקיע גם בבינוי של חדרי ניתוח ובציוד של חדרי ניתוח. למערכת יש צרכים אדירים כל הזמן, ואני לא רוצה לקחת את כל המשאבים ולהשקיע אותם במיגון".

ניר קידר

זליגה למערכת הפרטית

המהלך הגדול ביותר עד כה של משרדי הבריאות והאוצר בקדנציה הנוכחית הוא החוק שקובע כי תחול תקופת המתנה או צינון של כמה חודשים בין המפגש בין הרופא לחולה במערכת הציבורית לבין ניתוח פרטי שיבצע הרופא באותו החולה. הצעד הזה נועד לנתק את מה שמכנים באוצר "טרמינל" שנוצר במערכת הציבורית, שנהפכה כמעט בלי שהרגשנו למעין פלטפורמה לגיוס מטופלים פרטיים עבור מספר גדול של רופאים. משרד הבריאות תמך בהצעה, במיוחד לאחר שערך בדיקה שהעלתה תוצאות מבהילות: מתוך כ-160 אלף פעילויות ניתוחיות שבוצעו באופן פרטי על ידי הביטוחים המשלימים בתקופה שנבדקה, ב-43%-45% היה מפגש מקדים עם הרופא במערכת הציבורית שביצע את הניתוח, בטווח של עד שלושה חודשים לפני הניתוח. במלים אחרות: הביקור אצל הרופא במערכת הציבורית נהפך למקפצה לרפואה הפרטית.

למרות ההסכמה הברורה בין משרדי הבריאות והאוצר על הצורך לצמצם משמעותית את הפרקטיקה הזאת, ואף שלשני המשרדים ברור שנדרשת תוספת תקציבית משמעותית כדי "להחזיר הביתה" אל המערכת הציבורית את כל הניתוחים האלה, כבר כמה שבועות הצדדים לא מצליחים להגיע לסיכום חתום על הסכום ועל אופן חלוקת הכסף. על פי כל ההערכות, מדובר יהיה בקרוב ל-900 מיליון שקל בשנה, וכעת נותר רק לקבוע מי יקבל את הכסף ואיך הוא יחולק. בינתיים יש חוק אבל אין תקנות - והרופאים יכולים להמשיך להפנות אל עצמם באופן חופשי.

הכסף הגדול שבו מדובר אמור לשמש להגדלת הפעילות הרפואית במערכת הציבורית, בדרך של פולטיימרים וססיות - תשלום לרופאים עבור ניתוחים אחר הצהריים. "אני מאמין שנתגבר על חילוקי הדעות כבר בימים ומקסימום בשבועות הקרובים", אומר בר סימן טוב. "בסופו של דבר יש רצון כן ועז מצד שני הצדדים לגשר על המחלוקות. יש הבנה הדדית שאורכי התורים במערכת הציבורית הם בלתי נסבלים מצד אחד, ומצד שני אין ואקום - אם אנחנו לא נותנים מענה בעניין אורך התור, הניתוחים זולגים בעוצמה גדולה למערכת הפרטית, ואנחנו נכנסים שוב לסחרור במעגל השוטה שבו הפעילות עוברת לפרטי, הציבורית נחלשת עוד יותר, מה שמעצים את המעבר של אנשים מהמערכת הציבורית לפרטית. אנחנו נחושים לשבור את התבנית הזאת, כי המערכת הציבורית נותנת שירות יותר טוב".

זה עדיין כך?

"בהחלט. המערכת הפרטית לא תדע לעולם לתת את איכות השירות שנותנת הציבורית בהיבט של מגוון השירותים, העומק והעניין של קבוצת רופאים שעובדת יחד ומתייעצת אחד עם השני".

אחד הפרויקטים שכבר עובדים עליו במרץ במשרד הבריאות הוא שיפור איכות השירות שמקבלים המטופלים בחדרי המיון הידועים לשמצה, תוך מחשבה על המסלול שעובר המטופל. "אנחנו מפתחים אפליקציה שתאפשר למטופל לדעת עוד כשהוא בבית מה רמת העומס, וכך יוכל למשל לתזמן את הגעתו למיון או לבחור בחדר מיון אחר, פנוי יותר. הרבה פעמים מה שמפריע בחדרי המיון הוא חוסר הוודאות. בנוסף, אנחנו משנים את תהליכי העבודה, מוסיפים אחיות טריאג' (ממיינות), פועלים להגדלת מספר המומחים ברפואה דחופה, מוודאים שמי שיכול להשתחרר ב-11:00 מהמחלקות ישתחרר (כדי לפנות מקום לחולים חדשים), ולתת למטופל מידע לגבי מה השלבים הבאים בשרשרת".

איך הצוותים יקבלו את השינויים האלה?

חדר המיון של בית החולים סורוקה
אליהו הרשקוביץ

"זה win־win לצוות - אחיות יאפשרו מיון יותר נכון של המטופלים ברגע שמגיעים, עוזרי רופא שאנחנו מוסיפים יורידו את נטל העבודה, תוספת של רופאים מומחים ברפואה דחופה תעזור מאוד, כי כיום חלק מהבעיה הוא שאם צריך רופא מסוים, צריך לחכות שהוא יגיע למיון מהמחלקה הפנימית או אורתופדית. אנחנו רוצים שתהיה מאסה של רופאים במיון שיוכלו לתת מענה כמה שיותר שלם למטופלים בלי להסתמך על המחלקות. לתוכנית הוקצו 100 מיליון שקל, והיא יכולה לעשות שינוי גדול. זה ארגון של תהליך רפואה מחדש באופן שמוריד מאוד את העומס, ובלי הרבה תוספת משאבים מתעתדים לעשות פה שינוי גדול. ההחלטה הזאת לא התקבלה לבד, אלא בהתייעצות עם מומחים מהשטח".

מה לוח הזמנים? בעוד שנה מהיום כבר נרגיש את השינוי?

"אנחנו עובדים קשה מאוד כדי שכן. מתחילים כבר עכשיו את קליטת עוזרי הרופא, נתנו תוספת תקנים לרופאים, אחיות ומהנדסי תעשייה וניהול. השנה כבר מתחילים בהטמעה של מערכת ניהול התורים במיון. ברור שזה לא חזות הכל וזה לא פתרון קסם שיפתור את כל בעיות המערכת, כי המיון לא עומד בפני עצמו וצריך יותר מיטות במחלקות הפנימיות ובבתי החולים הגריאטריים. אבל זאת אמירה של 'בואו נראה איך אנחנו יכולים להשתפר'. המטרה שלנו היא שהמערכת תדע לתת למטופל שירותים יותר טובים באופן מוחשי. אנחנו כל הזמן נמצאים בקשר עין עם המטופל והצרכים שלו, כי אנחנו יכולים לדבר על מחר על כמה המערכת מורכבת, אבל אם לא נדע להסביר מה אנחנו עושים ולמה אנחנו עושים את זה - לא עשינו כלום".

"נקדיש תשומת לב רבה 
למוסדות הפסיכיאטריים"

בוא נדבר על סל התרופות הממלכתי. התרופות מתייקרות, האוכלוסיה גדלה והסכום נשאר זהה כבר שנים - 300 מיליון שקל. אין פלא שאנשים מצטיידים בביטוחים פרטיים.

"העובדה שתוספת של 300 מיליון בשנה כבר לא מספיקה ברורה לכולם. בהסכם לשנה הבאה ואילך אנחנו לא מתכוונים להסתפק ב-300 מיליון שקל, ואני חושב שגם באוצר מבינים היטב שזה כבר לא מספיק. האקרובטיקה שנעשתה בוועדה האחרונה (הניסיון להכניס כמה שיותר תרופות בסכום נתון) היתה באמת מופלאה, על גבול האלכימיה".

אז הפתרון שליצמן מציע הוא סוג של הפרטה: נעביר את התרופות היקרות לביטוח המשלים, כי תקציב ציבורי ראוי לא יהיה.

"גם מי שתומך בתרופות מצילות חיים בביטוח המשלים לא חושב שזה צריך להיות תחליף למערכת ציבורית חזקה. המענה צריך להינתן דרך המערכת הציבורית, והביטוח המשלים יכול להיות גורם מגשר עד לכניסתה של תרופה לסל. העובדה ששר הבריאות אמר שהתרופות ייכנסו לביטוח המשלים דרך הסינון של ועדת הסל זו בעיני בשורה גדולה".

אז עדיין יהיו תרופות שהן לא בסל ולא בביטוח המשלים, ואנשים ירגישו שהם עדיין חייבים לעשות גם ביטוח פרטי, גם משלים וגם לשלם מס בריאות.

"המוצר שנותנות כיום חברות הביטוח הולך ומתגלה כמוצר שלא מספק את הערך שאנשים היו רוצים. הסל הציבורי בסך הכל מכובד, מגוון, מהמעודכנים בעולם, עם כל המגבלות שיש לנו. נכון שיש לנו מגבלה של משאבים ושאנחנו מעדכנים את הסל רק פעם בשנה, אבל באופן מתמשך הסל בסוף נותן מענה. הוא נשחק ולכן צריך לעשות את הקפיצה ל-2017".

ביה"ח הפסיכיאטרי כפר שאול
Effi b

אחד הדברים הגדולים שעומדים במוקד העשייה של משרד הבריאות ושל בר סימן טוב בימים אלה הוא הרפורמה בבריאות הנפש, שהעבירה את האחריות לבריאות הנפש מהמדינה לקופות החולים. את הרפורמה הזאת לקח כמעט שני עשורים להעביר, וגם כיום, יותר מחצי שנה לאחר יציאתה לדרך, יש לה מתנגדים קולניים שדורשים להחזיר את המצב לקדמותו והיא מעוררת ביקורת במישורים שונים. למשל, העובדה שאין טיפול במה שנקרא "מצבי חיים" קשים כמו גירושים, אבטלה או התאלמנות אלא אם מתלווה לכך אבחנה פסיכיאטרית, וכן סוגיית הפרטיות והעובדה שפרטי המטופלים חשופים יחסית במחשבי קופות החולים.

בר סימן טוב, שהיה מעורב בתכנון הרפורמה ובתקצובה עוד בכובע הקודם שלו באגף התקציבים באוצר, ממש לא חושב שיש למשרד על מה להתנצל, להפך: "אני מאוד שלם עם הרפורמה, עם ההחלטה עליה ועם הדרך שבה היא בוצעה", הוא אומר. "זה לא אומר שאין דברים שאין דברים שצריך לטפל בהם. אבל הדבר החשוב ביותר שהרפורמה עשתה הוא שהיא שמה זרקור גדול מאוד על האוכלוסיה הכי מודרת, הכי מושתקת והכי חלשה במערכת. לי ברמה האישית זה חשוב מאוד. אני משקיע הרבה זמן ומחשבה ומשאבים בשיפור המערכת. גם בתנאים הפיזיים שהיא נמצאת בה, אבל לא רק".

ומה התשובה למי שטוען שהשינוי הזה פוגע בפרטיות ומצמצם את האפשרויות לקבל טיפול בלי אבחנה פסיכיאטרית?

"הרפורמה אומרת שכל מי שצריך מסיבה כלשהי לקבל טיפול יקבל טיפול. כשמטפלים באדם צריך שתהיה סיבה לטפל ושהמטפל ידע במה בדיוק הוא מטפל. אם אדם עבר אבטלה, גירושים, רוצים לדעת במה מטפלים - חרדה? דיכאון? מערכת בריאות עובדת בדרך הזאת. צריכים לדעת ממה אתה סובל כדי לדעת לטפל. לגבי הגנה על פרטיות הוצאנו חוזר מפורט למי יש הרשאה לראות את הפרטים, אבל ברור שבסופו של דבר המידע צריך לעבור כי אם אדם סובל מתופעה מסוימת ולוקח תרופה - המטפל האחר צריך לדעת את זה".

אתה מסייר הרבה במוסדות פסיכיאטריים. מה אתה רואה שם?

"אני רואה שירות שלא קיבל את תשומת הלב שלו מבחינת הקשב הציבורי והניהולי שלנו במשרד. אני רואה מראות קשים ועצובים בחלק מהמקרים. אבל אני רואה גם דברים יפים. כל מי שייכנס בשערי אברבנל למשל, יראה שם דברים קשים, אך מצד שני אני רואה את ד"ר יובל מלמד (שהחליף את ד"ר יהודה ברוך, שפרש בהסכמה על רקע בעיות בתפקוד בית החולים, רל"ג), שנכנס לתפקידו עם מוטיווציה אדירה לעשות שינוי והוא מתחיל להזיז את המקום הזה לכיוון הנכון. וזה הדבר החשוב. אבל אנחנו הולכים לתת הרבה תשומת לב לעניין הזה, וגם לשיפור החזות של בתי החולים. בחלק מהמקרים, כמו בכפר שאול, זה לא סביר איך שהמקומות נראים".

אחד התוצרים של הסיורים שעורך בר סימן טוב במוסדות בריאות הנפש, בשילוב התפישה של המטופל במרכז, הוא ההחלטה שגמלה בלבו לצמצם את אחת מהפעולות השנויות ביותר במחלוקת בעולם הפסיכיאטרי: קשירת מטופלים - פרקטיקה שבה נקשר מטופל למיטה כדי למנוע ממנו להזיק לעצמו או לסביבה. "הייתי בסיורים וראיתי את חדרי הקשירות והבידוד. אני חושב שזאת פעולה כל כך קיצונית שאם אפשר למנוע אותה אז החובה שלנו היא לוודא שאנחנו עושים את זה רק כשאין שום ברירה. אף אחד לא עושה את זה מרוע, אבל אני חושב שכמערכת לא שמנו בהכרח את הדגשים במקומות הנכונים. מחובתנו לתת למערכת את האפשרות לא להשתמש בכלי הזה, לתת אלטרנטיבה. יש פה גם עניין של כבוד המטופל - זאת אוכלוסיה פגיעה, חלשה. גם הצוותים עובדים בעומסים אדירים, וזה חלק מהמחויבות שלנו כלפי הצוותים לאפשר להם את את הטיפול שהם רוצים לתת".

זה מעורר תקווה אבל נשמע קצת אוטופי. באמת תצליחו לשנות מנהג שהמערכת כל כך מורגלת בו? יבואו למשל אנשי המקצוע ויגידו לך - גם אין לנו תקציבים שמאפשרים להרגיע אדם שמשתולל בלי לקשור אותו.

"נקצה משאבים לפעילויות הפגה (רווחה והרגעה) בבתי החולים הפסיכיאטריים ולשיפוץ חדרי הבידוד כדי להגיע למצב שבו לא יהיה צריך לקשור מטופלים. המטרה היא הפחתה דרמטית בקשירות עד כדי האפשרות לבטל אותן לגמרי. דיברתי על זה עם אנשים, הציגו לי תוכנית שנעשתה בעבר ולא יושמה לפעילויות הפגה, ואנחנו שולחים את הצוות ללמוד מניסיונן של מדינות אחרות. נכון שזה דורש משאבים בשל תחליפים, שיפוץ וכו', אבל אני מאמין שברגע שאתה מציב מטרה - זה אפשרי".

"אני מבין עכשיו עד כמה 
חסרים משאבים"

המעבר של בר סימן טוב מהאוצר לבריאות מעניין במיוחד, לאור העובדה שבמשך שנים הוא היה הרגולטור של המערכת, שבאופן גס אפשר לצייר כ"איש הרע" שתפקידו לשמור על קופת המדינה, אל מול אנשי משרד הבריאות והרופאים שזעקו על מחסור במשאבים. כיום הוא נמצא בדיוק מהצד השני של שולחן הדיונים, אבל מתעקש להדגיש ש"לא מדובר בחציית הקווים. הרי לא הלכתי לעבוד אצל הרגולטור".

ובכל זאת, עברת צד. עכשיו התפקיד שלך הוא לשבת בדיונים, להיאבק ולריב עם מי שעד לפני לא הרבה יותר משנה היו עמיתיך באוצר.

"באוצר, גם בזמני וגם כיום, עובדים לטובת המערכת והמטופלים, גם אם מסתכלים על הדברים מזוויות אחרות. ברור שאלה אנשים שאני מכיר ואוהב, ניהלתי את חלקם, הם אנשים טובים ומוכשרים, וזה אתגר שצריך להתמודד אתו. יש הרבה חילוקי דעות ורבים הרבה פעמים, אין פה צעידה יד ביד לעבר השקיעה יחד, אבל אנחנו אנשים בוגרים שמסתכלים בצורה עניינית ושמים את הדברים האלה בצד".

אפשר להגיד שזה אפילו יתרון שאתה מכיר את "סודות האוצר" ואת דרך החשיבה של אנשי אגף התקציבים?

"זה לא יתרון ולא חיסרון. השאלה היא מה אתה מביא אתך ברמה האישית, הערכית ומבחינת השקפת עולם. את השינוי התודעתי של לעבור לצד שדורש משאבים בוודאי שעשיתי. זה החלק הקל".

אז מה החלק הקשה? יש דברים שאתה בכל זאת רואה מכאן ולא ראית משם?

"בוודאי. אני מבין עכשיו עד כמה חסרים משאבים. בתור סגן ראש אגף תקציבים תיקנתי את מדד יוקר הבריאות והדמוגרפיה (עדכון תקציבי הבריאות לפי קצב גידול האוכלוסיה, רל"ג). אני מבין עכשיו שעשיתי את זה מאוחר מדי וכנראה גם מעט מדי. אם היינו עושים את זה ב-2008 לא היינו במצב שבו אנחנו נמצאים כיום, של תת־תקצוב, ועדיין המדדים לא משקפים נאמנה את העלויות הצפויות למערכת כי אנחנו עומדים בפני הזדקנות דרמטית של האוכלסיה על כל מה שכרוך בכך, וגם זינוק במספר הקשישים וגם במספר בני 85 ומעלה. זו דרמה, אלה הצרכנים העיקריים של המערכת. זה צונאמי אדיר שמגיע לעברנו, ואנחנו ידעים בדיוק מתי הוא ינחת".

נשמע מלחיץ. מתי הצונאמי נוחת?

"זה התחיל למעשה כבר לפני שנתיים, ברגע שדור הבייבי־בומרז התחיל לצאת משוק העבודה. אבל עדיין יש לנו זמן להיערך, וחלק מההיערכות הזאת היא באמצעות הרפורמה בסיעוד".

מערכת הבריאות הציבורית עומדת בפני קריסה כמו שטוענים הרופאים, או שזאת הגזמה פראית ומניפולציה כפי שטען באחרונה יו"ר ועדת הבריאות של הכנסת, ח"כ אלי אלאלוף?

"המערכת לא תקרוס. אבל היא מתנוונת, נשחקת, ותאבד את הרלוונטיות שלה - וזה החשש. יש לנו לפעמים הרגשה שאם הדברים עובדים איכשהו אז הכל בסדר. אבל אז אתה רואה את התזוזות מתחת לפני השטח. רואים את הביטוי של זה הכי טוב בתפר הפרטי־ציבורי - זה מכה בך בעוצמה כשאתה רואה כמה פעילות ברחה לפרטי, או מה אורכי התורים במערכת הציבורית, וזה אומר שהמערכת הציבורית בחלקה הגדול לא נותנת מענה ראוי לציבור. אז המערכת הציבורית לא מתמוטטת ולא תתמוטט, אבל אם תקציביה ימשיכו להישחק מרכז הכובד שלה יעבור למקום אחר - לרפואה הפרטית. זו רפואה פחות טובה, הרבה יותר יקרה ופחות שוויונית. אסור שזה יקרה, כי מערכת הבריאות הציבורית היא היסוד הכי סולידרי בחברה הישראלית. זאת מערכת שמספקת שירות ציבורי ממלכתי עם רמת שוויוניות יחסית גבוהה. מערכת שהיא חלק מהפתרון ולא מהבעיה. אנחנו לא יכולים לחיות עם זה שסולידריות תהיה רק במשבר. צריך סולידריות גם ביום־יום, ומהבחינה הזאת למערכת הבריאות יש גם תפקיד לאומי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#