קומבינות והלבנות: כך הפכה נציבות שירות המדינה למכבסה של מינויי מקורבים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

קומבינות והלבנות: כך הפכה נציבות שירות המדינה למכבסה של מינויי מקורבים

אם הגוף שאמור להגן על המינויים במגזר הציבורי נהפך למשתף פעולה בהשחתה שלהם, אז למה צריך אותו בכלל?

44תגובות

הוועדה לבחינת מינויים בשירות הציבורי פסלה שלשום בערב את מינויו של נח הקר לתפקיד יו"ר רשות החשמל החדשה. זאת, שבועיים לאחר שנציבות שירות המדינה אישרה את אותו מינוי.

הוועדה, בראשות השופטת לשעבר בלהה גילאור, מצאה כי אין די בכישוריו של הקר לצורך מילוי אחת המשרות הרגישות במשק - זו שהנושא בה אמור לקבוע את תעריפי החשמל, לאשר את חוזי הגז הטבעי מול יצרני החשמל, לפקח על חברת החשמל המונופוליסטית ולקבוע תמריצים ליזמים הפרטיים. במלים אחרות, תפקיד שהנושא בו מכריע מדי יום בשאלות הנוגעות למיליארדי שקלים מכספי הציבור - ונאבק ללא הרף על עיצובה של מפת הכוח במשק הישראלי.

משה דיין, נציב שירות המדינה
מרק ישראל סלם

לתפקיד רגולטורי זה ביקש שר האנרגיה, יובל שטייניץ, למנות ללא מכרז את הקר, 34, שמלבד תפקידי רכז ורפרנט זוטרים באגף התקציבים במשרד האוצר, הספיק לכהן שנה וחצי כסגן הממונה על התקציבים בנושאי ביטחון.

הקר, בחור מוכשר לכל הדעות, אינו אוחז עדיין בכישורים המקצועיים הנדרשים לתפקיד יו"ר רשות החשמל. הוא לא עסק מעולם בתחום החשמל, לא צבר ניסיון רגולטורי או מימוני־עסקי ולא ניהל ממש. ספק אם היכולות שצבר בעת גיבוש תקציב הביטחון האחרון היו מסייעות לו לצורך עמידה מקצועית איתנה בפני הלחצים האדירים שהפעילו הממשלה ומונופול הגז על יו"ר רשות החשמל היוצאת, אורית פרקש־הכהן - או שמסייעות לו באתגר הבלתי אפשרי כמעט של הבראת חברת החשמל ובניית ענף החשמל מחדש.

אלא שחסרונותיו המקצועיים של הקר היו דווקא ליתרונות בעבור שטייניץ ומנכ"ל משרדו, שאול מרידור, שהיה בעבר הממונה על הקר באוצר.

לאחר שהשניים הצהירו מעל לכל במה כי ישמרו על מעמדה העצמאי והמקצועי של רשות החשמל - היות שזו סורסה ומוזגה לתוך המשרד במסגרת חוק ההסדרים - התפנו שטייניץ ומרידור למנות לרשות יו"ר חלש יחסית, שאינו בקיא בתחום, ושדרכו יוכלו לשלוט ברשות הרגולטורית שאמורה להיות חפה מכל מעורבות פוליטית.

נח הקר
דר בון, דוברות משרד האוצר

מי שמכשיר מינוי פסול - 
אחראי לתוצריו

כאן בדיוק נכנס לתמונה המחוקק, כשניסה לצמצם במידת מה את הסיכון שבמגפת המינויים הפוליטיים. חוק משק החשמל קבע כי יו"ר רשות חשמל נדרש להוכיח ניסיון של חמש שנים לפחות ב"תפקיד בכיר בתחום הניהול של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי, או בתפקיד בכיר בשירות הציבור, בנושאים כלכליים או הנדסיים".

די היה במגבלה צנועה זו כדי להכשיל לכאורה את מינויו של הקר לתפקיד. אלא שכאן התחילה למלא את תפקידה מכבסת המינויים הפוליטיים שמכונה נציבות שירות המדינה.

הנציבות שתקה כשהממשלה החליטה למנות יו"ר רשות ללא מכרז, לתקופה של חמש שנים, והכשירה את המהלך במסגרת חוק ההסדרים; הנציבות שתקה כשלפתחה הובא מועמד שלא באמת צבר ניסיון ניהולי בכיר - ואף הכירה בשנותיו כרכז זוטר לצורך הוכחת ניסיון ניהולי בכיר; וכשהתברר כי המועמד הזה חסר גם חמש שנות ניסיון כרכז או סגן ממונה - אז הנציבות הכירה לו בשנת לימודים במכללה לביטחון לאומי כשנת ניסיון ניהולי בכיר, בנימוק המגוחך כי "גם במהלכה של שנת הלימודים, אחריות הטיפול נותרה אצלו ולא הועברה לאחר".

יובל שטייניץ
מרק ישראל סלם

גם אילולא בלמה ועדת גילאור את המינוי המחפיר - ונמנעה מלחשוף את ערוות הנציבות ברבים - ראוי היה לציין ארבעה עוולות קשים שעוללה הנציבות לתפקידה כמגנת ניהול ההון האנושי בשירות הציבורי.

הראשון שבהם הוא העוול הציבורי - זה שבגינו נרמסו רוח החוק והמינהל התקין, תוך הפקרת כיסם וביטחונם של אזרחי ישראל לטובת קומבינה פוליטית מסוכנת. שיהיה ברור - מי שממנה אדם חסר ניסיון וחסר היכרות עם ענף האנרגיה לחתום על אישור חוזי גז ולאשר לחברת החשמל כיסוי תעריפי למחדלים במיליארדים, הוא שנושא באחריות למחדלים העתידיים, בדיוק כמו זה שנתן ידו להכשרת המינוי. זאת גם אם, למרבה הצער, השיח הביקורתי נוטה שלא לחזור להליכי המינוי של משרתי ציבור שנתפסו בקלקלתם.

העוול השני הוא הקרנת חולשה רגולטורית, שתנוצל בקרוב בידי הדרג הפוליטי להגבהת רף המקורביזם ולמתיחת גבולות הפרשנות היצירתית באישורם.

העוול השלישי הוא התדמיתי - לאחר שהנציבות שוב הפגינה בפומבי את חוליי השירות הציבורי, את היעדר ניקיון הכפיים שבהליכי המינויים ואת מגיפת המכרזים התפורים מראש. הרי כל פרשה כזאת של השחתה מרחיקה עוד יותר כוח אדם איכותי מלהתגייס לטובת הציבור ומרתיעה מועמדים איכותיים אחרים. העובדה כי נציבות שירות המדינה בעצמה, זו שאמורה לפקח על ניקיון הליכי המינוי, היתה שותפה לכאורה להלבנת מינוי מקורב משיקולים פוליטיים - היא לא פחות ממזעזעת.

העוול הרביעי הוא האישי - זה שנגרם להקר בפסילתו המתוקשרת בשלב מאוחר, על לא עוול בכפו. שהרי האבסורד שבנתוניו האישיים לא היה זועק אילו הנציבות היתה חוסמת את דרישת שטייניץ למנותו בשלב מוקדם, שכן כבר אז היה ברור כי הפרשנות שתידרש לצורך הלבנת המינוי תהיה הפעם מוגזמת.

צריך להבין כי ספק אם ניתן יהיה לקעקע את התופעה של מינויי המקורבים. יש מקומות שבהם זהו כורח פוליטי - יציר מרכזי המפלגות - ויש שהמינוי נדרש בתום לב כמשרת אמון לצורך תפקוד הרמוני יותר. כך או כך, התפקיד של הנציבות והעומד בראשה, עו"ד משה דיין, הוא לפחות למנוע את אותם מקרים בוטים שבהם הפוליטיקאים מנסים להכתיב מינוי חריג במיוחד, שבצדו מחיר ציבורי גבוה מדי.

אם נציבות שירות המדינה נהפכה משומר סף, מגוף אכיפה אחראי, לכזה שמשתף פעולה עם המנגנון המשחית שאותו הוא אמור לרסן - אז אין הצדקה לקיומה של הנציבות, והעומד בראשה צריך לפנות את מקומו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#