אבי חסון, המדען הראשי: חייל ב-8200 עומד מול רבין - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"חייל בן 18 ב-8200 עומד מול יצחק רבין ואומר לו: 'אתה טועה'"

אבי חסון, המדען הראשי: "רוב המשק לא נהנה מהצלחת ההיי־טק. אומרים שקטר ההיי-טק לא מחובר לקרונות. הבעיה שגם אם הוא מחובר - הוא לא סוחב"

75תגובות

אבי חסון, היית שותף מנהל בקרן הון־סיכון, התגוררת בבוסטון, היה לך כסף, חיים טובים, האלפיון של האלפיון. מה נפל עליך שהחלטת להתמודד על תפקיד המדען הראשי במשרד הכלכלה?

זאת באמת החלטת קריירה לא טובה. הרי אף אחד לא מתחיל תפקיד ממשלתי בגיל 40, שבו מתחיל העשור של "הקציר". באים לממשלה בגיל 20–30 או בגיל 55–60. אבל לי היה ברור שזאת דווקא התקופה שלי לבוא לממשלה עם הרבה ניסיון קודם, אבל גם לא בגיל מאוחר מדי. הספקתי לעשות הרבה תפקידים משמעותיים בגיל צעיר.

אבי חסון
אייל טואג

בוא נתחיל מההתחלה. מה הספקת?

שירתתי חמש שנים בצבא, ביחידה 8200. מאז ועד התפקיד שלי כמדען הראשי לא מילאתי אף תפקיד עם אותה רמת אחריות. זה די מפחיד בתור בחור בן 20 ומשהו, כשאצל האמריקאים ממלאים את התפקידים האלה בני 45. אבל זה חלק מהקסם.

8200 היתה אז מותג כמו היום?

הכל היה הרבה יותר סודי ורגיש. אפילו לא אמרו את המספר בקול. ההורים שלי לא ידעו איפה אני משרת. שם גם פגשתי את אשתי. זה יפה שמשרתים שם בערך חצי נשים וחצי גברים והתפקידים זהים.

מועדון שידוכים.

מועדון שידוכים עם עבודה מודיעינית. בפרזנטציות אני תמיד אומר שכולם נעלבים אצלי, אבל על עורכי דין מותר לי לספר איזו בדיחה שאני רוצה אחרי 23 שנה שבהן אני חי עם שופטת. יום אחרי שהשתחררתי התחלתי לעבוד בהיי־טק.

אבי חסון
אייל טואג

לא חשבת להישאר בצבא עם תנאי הקבע?

חשבתי והחלטתי שלא. עשיתי כמה מעברים בחיים. אף אחד מהם לא נבע מייאוש, כולם נבעו מהרצון לעשות עוד דברים. הדור שלי ב–8200 הוא אחד הראשונים שהלך להיי־טק במספרים משמעותיים. לפנינו הלכו להיות רופאים ועורכי דין.

אז איפה בהיי־טק מצאת את עצמך?

בהתחלה ניהלתי בעבור תדיראן חלק מפרויקט של 100 מיליון דולר בדרום אמריקה. בהמשך עבדתי ב–ECI ובתחילת שנות ה–2000 הצטרפתי לקרן ההון־סיכון ג׳מיני ישראל. אם שלושה חודשים קודם הייתם אומרים לי שאעזוב את ECI, לא הייתי מאמין. היא היתה אז בגדולתה, עם מכירות של 1.2 מיליארד דולר בשנה.

מה קרה ל–ECI, חברת ענק שכמעט נעלמה?

אני נמצא בהיי־טק יותר מ–20 שנה, וזה מה שקורה לרוב החברות. נחמד לנתח כל כישלון, אבל זה הסיפור המקובל. יותר מעניין לנתח למה צ׳ק פוינט נהפכה לצ׳ק פוינט. ברמה הכי שטחית, ECI לא ניצלה מספיק את השנים הטובות והעשירות כדי להתכונן לשבע השנים הרעות שכולם ידעו שיגיעו. היא היתה בשיאה כשכל ההיי־טק היה בשיאו. ב–1999–2000 כולנו רכבנו על הגל שבו כל אחד היה גדול. הרבה אנשים התבלבלו והתחילו להאמין שהם באמת גאונים. היה צריך להסתכל על זה קצת יותר בביקורתיות.

אתה הסתכלת בביקורתיות?

כן. אני חושב שהשירות ב–8200 מעודד אותך להיות ביקורתי. בגיל 18 אתה עומד מול שר הביטחון ואומר לו "אתה טועה".

לאיזה שר ביטחון אמרת שהוא טועה?

שר הביטחון בתקופתי היה יצחק רבין.

רבין בדיון בכנסת, 1992. "לא סמך על אף אחד"
ASSOCIATED PRESS

התווכחת אתו?

הוא אומר משהו, ואתה אומר "זה לא נכון". זאת מערכת לא היררכית שמעודדות מצוינות, איפכא מסתברא וחשיבה מקורית.

מה המשמעות של 8200 לישראל? להיי־טק?

קשה להפחית בחשיבותה. תרומה בל תשוער. תספרו את כמות האנשים שיצאו משם להיי־טק. זאת יחידה חשובה גם בהיבט הכשרת כוח האדם וגם בזליגה של ניסיון וידע.

איך אתה מתמודד עם הטענה שזה ארגון קטן שמגייס צעירים נבחרים שנחטפים בהיי־טק, מתעשרים וצוברים נכסים, בשעה שרבים אחרים נשארים בחוץ?

אני אנצל את הזמן כדי לענות על שאלה אחרת.

כמו פוליטיקאי טוב.

פוליטיקה? לא עכשיו ולא בעתיד, ואתם מוזמנים לשלוף את התשובה הזאת מתי שתרצו.

אז אולי תענה על זה: האם צריך לדעתך לעצור את זליגת הידע והקניין הרוחני מהיחידה לתעשיית ההיי־טק? הרי זה אחד הגורמים להתעשרותם של פורשי היחידה.

כל מגבלה שמערכת הביטחון תטיל על ידע תגרום לתוצאה שלילית ביותר. צריך להיות פתוח כמו היום, כל עוד זה לא פוגע בביטחון המדינה. הניסיון של הממשלה למקסם תשואה כלכלית של הנכס הזה תביא לתוצאה לא אופטימלית. היום אנחנו במצב טוב. זה אחד הגורמים לפריחה של התעשייה, ותרומת ענף ההיי־טק למשק גם היא בל תשוער — 50% מהיצוא התעשייתי ועוד הרבה ערך מוסף.

מצד שני, פחות מ–9% מהמועסקים במשק הם בהיי־טק, ויש רק זליגה קטנה למגזרים אחרים. רוב המשק לא נהנה מהפריחה הזאת.

הכל נכון. אני לא מתבייש להגיד שזאת אחת הסיבות לכך שבאתי לממשלה. הייתי ואני עדיין אזרח גאה במדינת ההיי־טק, אבל כלכלית זה לא סוחב, בלי קשר לאתיקה. אומרים שקטר ההיי־טק לא מחובר לקרונות. הבעיה שגם אם הוא מחובר — הוא לא סוחב.

עובדת במתחם הייטק בירושלים
בלומברג

אז מה עושים?

אחת משתי המטרות של הרשות הלאומית לחדשנות, שאנחנו מקימים עכשיו, היא לחבר את המשק: להכניס את הדברים הטובים שלמדנו בהיי־טק, כמו שיתופי פעולה בינלאומיים, גיוס הון זר, פריון וחדשנות טכנולוגית, למגזר השירותים ולממשלה עצמה, וגם לשלב יותר מגזרים בהיי־טק — ערבים, חרדים ותושבי הפריפריה. לא כל העובדים בענף צריכים להיות בוגרי 8200 או הטכניון. הון אנושי הוא הדלק הכי חשוב — ואנחנו במחסור מובהק.

מה זאת אומרת מחסור? חיים כאן 8 מיליון אנשים.

אם תסתכלו על מספר הסטודנטים למדעים, הוא לא זז במקרה הטוב, וכך גם מספר התלמידים שלומדים 5 יחידות מתמטיקה כשם כולל לבגרות שמתאימה למקצועות ההיי־טק. זאת בעיה רוחבית. כל הטיפול בהון האנושי צריך לעבור קפיצת מדרגה. כל עולם ההכוון המקצועי לא קיים אצלנו. בארה״ב אתה רואה אותו בצורה מובנית בבתי הספר.

מה, נער צריך לחשוב מה יהיה מקומו בשוק העבודה העתידי?

הוא צריך שלפחות יהיו לו הנתונים לחשוב על זה. אתה לא רוצה שאנשים יגידו "איזה אידיוט הייתי שהלכתי ללמוד את הדבר הזה, שמעמיד אותי בגיל 40 מול שוקת שבורה". ואני אחד שלמד תואר ראשון במדעי החברה ומדעי הרוח.

השוק לא מסדר את זה?

יש נתק בין המערכות, והשוק לא מסדר את זה. כיום יש תמריצים שליליים ללמוד 5 יחידות מתמטיקה. זה נובע מבעיות של תכנון וביצוע כושל, ואפשר לשנות את זה.

בעצם אתה אומר שהממשלה מנוהלת רע?

לא. אני אומר שההיי־טק מנותק מאוד מהממשלה בחשיבה שלו. הוא לא נעזר בה, לא רוצה לשמוע אותה, לא מאמין בה. אבל לממשלה יש תפקיד נורא חשוב. אולי לכם זה נראה ברור, אבל לרוב מדינת ההיי־טק זה לא ברור. מכל בחינה שהיא, חשוב שיהיו בממשלה אנשים טובים, תקציבים גדולים, להקפיד שהיא עושה את התפקיד הנכון, שתהיה לה יכולת לשרטט חזון ותוכנית וגם לבצע. אלה הרבה גלגלי שיניים קטנים שצריכים לרוץ ביחד במשך שנים. אחרי חמש שנים בתפקיד אני אומר שאפשר לעשות את זה.

מה משך אותך לתפקיד במגזר הציבורי?

בהיותי האידיוט שאני, כששלחו אותי לבוסטון הלכתי לשותפים בג׳מיני ואמרתי להם שהתשוקה שלי אינה לנהל את הקרן. היה לי ברור שאני הולך למלא תפקיד במגזר הציבורי. כבר הכרתי את ההיי־טק מכל זווית אפשרית, אבל העולם הציבורי היה זר לי. הייתי בא לארץ כל שישה שבועות, ובכל נסיעה הייתי מקיים פגישות עם ח"כים, מנהלי עמותות, עובדים באוצר, פשוט כדי ללמוד. אסטרטגיית הקידום שלי היתה מסוימת מאוד: לא התקשרתי לאף אחד. אמרו לי — "אתה דפוק, פואד לא ממנה ככה".

ובכל זאת פואד בן אליעזר מינה אותך.

בחמש השנים שלי בתפקיד עבדתי עם חמישה שרים, אף אחד מהם לא ילד — בנימין בן אליעזר, שלום שמחון, נפתלי בנט, אריה דרעי, בנימין נתניהו. נתקלתי באפס התערבות, אפס פעמים ביקשו ממני טובות. מוניתי ארבעה חודשים לפני כניסתי לתפקיד, כך שהיה לי זמן לחשוב ולהיפגש. כשנכנסתי לתפקיד ידעתי מה חשוב לי.

מה ידעת?

שני עובדים במשרד הייטק
בלומברג

היה לי ברור שיש דברים לשפר, כמו הפנייה לסין ולאסיה. האמנתי שהממשלה צריכה להיות חלוצה ולהוביל. ב–2010 דיברו בישראל על סין, אבל המשיכו לנסוע לארה"ב.

טוב, נוח יותר לנסוע לניו יורק.

כן, יותר נחמד. כולנו גרנו שם, עבדנו שם, למדנו שם. באמת יותר קל. אבל עשינו שינוי משמעותי. עכשיו יש לנו 60 הסכמים בינלאומיים שדרכם אנחנו משדכים ומממנים 400 פרויקטים, שכל אחד מהם הוא חתונה בלתי אפשרית של חברות מישראל ומחו"ל, רבות מהן בסין.

זה שווה את המאמץ?

חד־משמעית. כשהתחלתי ב–2010 היו לי שקפים יפים שאומרים שזה קשה, אבל יש תועלות. ב-2015 אני אומר שאין דרך אחרת. אם אתה פועל בעולם החדשנות, שיתוף פעולה צריך להיות חרוט לך בכל מקום. נגמרו הימים שבהם אתה מפתח מוצר לבד. לאייפון, למשל, 40 חברות תרמו טכנולוגיה. המקום שבו התעשייה צריכה אותי הוא לא מול ארה״ב, אף שאלה היחסים הכי אסטרטגיים שלנו, אלא במקומות כמו סין — שנהפכה למדינה השנייה בכמות שיתופי הפעולה שלנו. לפני חמש שנים זה היה אפס.

איך זה קרה?

בעזרת שלוש פעמים בשנה שאני מבקר בסין ושתי משלחות שמגיעות לכאן כל שבוע. הסינים די דומים לנו, בניגוד ליפנים, למשל. מהר מאוד מגיעים בשיחה לצעקות, במובן הטוב. נוצרו יחסים אינטימיים.

אתה טס הרבה?

זה לא כיף. אמרתי מההתחלה שאני מוכן לחתום חוזה עבודה שיש בו אפס נסיעות. אבל אי־אפשר. 85% מהכסף שמושקע בסטארט־אפים ישראליים הוא זר. בישראל פועלים 350 מרכזים של חברות רב־לאומיות.

מה זה בכלל אומר, להיות המדען הראשי?

יש לי את התפקיד הכי טוב בממשלה. תקציב גדול, סמכויות גדולות. במשך עשורים הגוף הזה היה משמעותי ביותר בתרומה ליצירת האקו־סיסטם של ההיי־טק הישראלי והיזמות שאנחנו רואים היום. בסוף שנות ה–80 יצאו מפה תוכניות איקוניות בקנה מידה בינלאומי, שהיו פורצות דרך בחזון שלהן. זה לא קרה בשום מקום אחר בעולם. כתבו כאן את התורה, זה לא צחוק. כל שבוע מגיעה משלחת מהעולם ללמוד את המערכות והתוכניות שלנו. רק עכשיו חזרתי מביקור מיוחד באוסטרליה. קרעו לי את הצורה, חמישה ימים של פגישות מ–7:00 עד 22:00, כולל עם ראש הממשלה.

אולי הזמינו אותך בגלל התדמית שיצרה ה"סטארט־אפ ניישן"?

לא, כל ממשלה בעולם שמחליטה שהיא רוצה להפוך את הכלכלה שלה לכלכלת ידע ולבנות מנגנוני חדשנות פונה לישראל. כל ממשלה בעולם כבר החליטה את זה.

חוץ מישראל?

ישראל עושה את זה כבר 40 שנה.

ילד חרדי הולך ברחוב בירושלים
אמיל סלמן

מה יש לעולם ללמוד מאתנו? אנחנו באמת כאלה מוצלחים?

הדגם הישראלי נתפש מוצלח מאוד. יש פה הכי הרבה ניסיון מצטבר, דברים נעשו נכון, ומה שמאפיין אותנו הוא טיפול ריכוזי. בארה״ב הסמכויות של המדען הראשי מפוזרות על פני 15 משרדים וסוכנויות שונות. הרבה מדינות היו רוצות שיהיו להן סטארט־אפים. זאת תופעה ייחודית לישראל.

אז אתה בא לאוסטרליה ומספר להם על צ׳ק פוינט?

צ׳ק פוינט לא מעניינת, אלא איך מקימים את הסטארט־אפים.

אז אם הכל כל כך טוב, מה הבעיה בעצם?

גיליתי שלמרות מה שחשבנו, אנחנו לא הכי מתקדמים בעולם. בשנים האחרונות המדען הראשי נהפך לפחות מוביל. יש בישראל משהו חזק וייחודי בקנה מידה בינלאומי, אבל צריך לומר בכנות שהרבה מזה נובע מהחלטות שהתקבלו בממשלה לפני 20 שנה ומשינויים במערכת החינוך, באקדמיה וכן העלייה הרוסית. היינו צריכים לקלוט מיליון אנשים, וזה נהפך למתנה כלכלית יוצאת דופן. הבעיה היא שדיברתי עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, והוא אמר שהוא לא הולך לשלוח עוד מיליון.

איך הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית, שאתם מקימים עכשיו, אמורה לשנות את המצב?

אני לא אדם של פאתוס, ובכל זאת אני אומר שזה מהלך של פעם ב–20 שנה: הגדרת המשימה מחדש, בניית הכלים, המבנה הארגוני, כל זה חלק מהעבודה האסטרטגית שעשינו. הבנצ׳מרק שלי הוא להיות הסוכנות הממשלתית הכי טובה בעולם בנושא חדשנות. בשביל זה צריך לזרוע את הזרעים, כדי להבטיח שב–2020 ו–2030 עדיין נהיה על הפודיום של המדליות. זה הולך להיות הרבה יותר קשה ממה שזה היה עד כה.

אריה דרעי הרים את הרפורמה הזאת בזמן הקצר שבו כיהן כשר הכלכלה?

עיקר ההבשלה התרחשה בתקופתו של בנט, שדי מהר התחבר ותמך. דרעי עשה משהו לא נפוץ: לקחת רפורמה של שר שלפניו ולקדם אותה. הדבר הטבעי הפשוט והקל מבחינתו היה לתת לזה למות.

אנחנו רואים שאתה מנוסה באוזלת יד ממשלתית.

אני מסביר לחברי בהיי־טק שבממשלה לא צריך להילחם, מספיק שלא תדחוף משהו כדי שהוא לא יקרה. דרעי היה הגון. הוא אמר: הבנתי, אני רוצה ללמוד, להתייעץ, אחזור אליך מהר. אני יודע שהוא דיבר עם אנשים, הרים טלפונים. היה לנו זמן קצר אתו, הוא למדן. אתה שולח לו חומרים, הוא קורא אותם. הוא התחבר לזה. מה שמשמח הוא שהחוק להקמת הרשות — שהוא גדול וכבד — עבר בסוף בכנסת בתוצאה של 60 בעד, בלי התנגדות. יש הבנה והכרה שהדבר הזה יותר מדי חשוב ומורכב מכדי שנתעסק אתו.

איך שיכנעת את השרים ואת הח"כים?

המדינה מרוויחה כסף טוב מהפעילות של המדען הראשי, ואפילו מבקר המדינה אמר עלינו מלה טובה, כך שזה היה אתגר לא פשוט להסביר מדוע דרושה רפורמה. כשאתה בא לרשות השידור לא צריך הסברים ארוכים, אבל לגבי המדען הראשי הרבה אנשים מרימים גבה.

רחוב עמוס בסין
בלומברג

אז למה באמת צריך רפורמה?

ניסיתי לעשות את כל זה במבנה הקודם, זה לא הלך. אל תבינו לא נכון: אני גאה ברפורמה שעשינו בחממות, בפעילות סין ובקידום התעשייה המסורתית שבחמש שנים האחרונות קיבלה מיליארד שקל. אבל זה רחוק מלהיות משביע רצון.

מה עשיתם בתעשייה המסורתית?

500 מפעלים עשו תוכניות תחתינו. למשל, מפעל רב בריח באשקלון, שהיה על סף פשיטת רגל. רואים שם כיום מכונה משוכללת שמייצרת דלתות וליד זה שני אנשים שמכופפים אלומיניום, וזה מדגיש את השינוי. מה שמעסיק בעלים של מפעל הוא איך הוא משלם שכר לעובדים, מה יהיה עם תשלומים לספקים. יש שם חדשנות, אבל היא לא מתודולוגית, היא אנקדוטלית. השאלה היא איך אתה אומר לו שבתוכנית מו״פ שנתית הוא יכול לצאת לשווקים בינלאומיים.

תן דוגמה למפעל כזה.

מפעל הטחינה בראכה, שעשה כמה תוכניות של המדען הראשי, אחר כך באו כל מפעלי הטחינה. כולם מכירים את החוויה שהשמן והמים נפרדים בטחינה הגולמית — למטה יש בוצה, למעלה יש לך מים. בבית זה לא נורא — מערבבים ופתרת את הבעיה. אבל כשמדובר בטונות של טחינה, זה נהיה בטון. פעלנו ליצור שיתוף פעולה בינו לבין פרופסור מהאוניברסיטה, כדי ליצור טכנולוגיה שמעכבת את ההפרדה. פתאום הם יכולים לשנע לארה״ב. פתחנו למפעל שווקים שלא היו לו קודם. הם ראו כי טוב ורצו לעשות עוד משהו. חברת מלח הארץ עשו אתנו משהו. מה יותר מסורתי ממלח? שם אתה רואה את ההשפעה בצורה משמעותית.

אז היה טוב, אבל לא מספיק טוב.

כן, אני רוצה להיות מצוין. המדען הראשי הוא גוף שהגיע לשכלול אבולוציוני גבוה: יעילות תפעולית, ניצול תקציבי, בכל פרמטר הוא מצטיין. אבל הסביבה השתנתה בגדול. התקציב נשחק, ומכיוון שהכמות יוצרת איכות, המשימה חייבת להשתנות. אולי הכוח שלי הוא לא בלתת מענקים, אולי צריכים עזרה ברגולציה, בהסרת חסמים, בפיתוח הון אנושי ובסיוע בסין. אנחנו יודעים לדבר עם התעשייה ומה היא צריכה. לאורך השנים זה נשחק. נהפכנו לפחות רלוונטיים. עכשיו צריך לחזור ולקחת את הפוזיציה של גוף רלוונטי חדשני. אני לא יודע מה המדען יצטרך עוד שלוש, ארבע, חמש שנים, ולכן אני רוצה שהמכונה תייצר את כל מה שצריך. קשה מאוד להעביר כזה מסר. אתה צריך להיות הכי מהיר, הכי טוב, הכי נסייני.

מלה מאוד לא ממשלתית.

נכון, ממשלה לא יודעת לסגור תוכנית אחרי חצי שנה אם לא הולך. יש לנו 40 תוכניות שונות ואני צריך יכולת לייצר תוכניות חדשות במהירות. אנחנו לא נמצאים בעולם שבו אתה יושב ארבע שנים במעבדה, שולח את המוצר לעולם ומגלה שאף אחד לא צריך אותו. כמו שחברה חדשנית שמייצרת מוצרים, ככה אנחנו צריכים לייצר תוכניות. ראינו שאף שכולם באים אלינו ללמוד, כשמסתכלים החוצה כל הבעיות לא ייחודיות לנו. השאלה היא בביצוע: איך אתה פורט לרעיונות, לכלים, להטבות מס, לחוקים, הכל כדי להפוך את הרעיון למשהו אמיתי.

מה בכלל המשמעות של הממשלה בענף ההיי־טק?

כל הכלכלנים מסכימים שיש מקום להתערבות ממשלתית, בעיקר מכיוון שהתועלת הציבורית גדולה מהתועלת הפרטית. נניח שאני משקיע בחברה והיא נכשלת, אבל מתוך הכישלון צמחו ארבע חברות נוספות. כמשקיע הון־סיכון זאת השקעה איומה ונוראה, אבל כממשלה זו השקעה מצוינת. אלה סיכונים שממשלה יכולה לקחת.

אפשר לומר את זה על בטר פלייס, שנפלה והפסידה מיליארדים?

זאת דוגמה מדהימה. אני מזהה במרכזי פיתוח של חברות רב־לאומיות ובסטארט־אפים קבוצות ידע שיצאו מבטר פלייס, ולא רק בתחום הרכב החשמלי. הם נשענים על ידע וניסיון, אפילו לקחים. אני יכול לספר לכם גם על הכישלון הקודם של מנכ״ל ווייז. לכישלון יש ערך משמעותי. זה היתרון שלנו מבחינה תרבותית — שאנחנו לא מכתימים את האדם. אתם לא מבינים כמה זה חזק.

מה זאת אומרת?

יש מדינות שמקדשות את ההמשכיות, שבהן פשיטת רגל היא עבירה פלילית, וכישלון מכתים אותך חברתית. הערך שלנו הוא יזמות.

לא פטנטים והמצאות?

לא, רוב החדשנות היא לא המצאתית. פעם ב... יש לך המצאות. כששואלים אותי איך אני מעודד יזמות וחדשנות, אני עונה — זה לא אני. זה הדנ"א שלנו. בחוק החדש כתוב שהחדשנות אצלנו היא משאב לאומי. יש כל כך הרבה ויכוחים בנושא הגז, אני אומר שיש פה משאב לאומי שהוא הרבה יותר גדול מהגז והרבה יותר חשוב ויש מה לעשות בו.

אז אתה אופטימי או פסימי?

זה שילוב מורכב של אופטימיות ופסימיות. אני אופטימי כי אני חושב שיש נכסים שהם משאב לאומי, אבל אני מצלצל בפעמון כי אנחנו חייבים לעשות היום צעדים לא נורמליים. אני לא מתבייש לומר שאני הקול של האקו־סיסטם: לדאוג שרשות ההגירה תעניק ויזת חדשנות, לדחוף שיהיו יותר הכשרות מקצועיות כדי לתת פתרון להון אנושי, לדאוג למרכזי הננו־טכנולוגיה באקדמיה, להתערב בכל מה שקשור לקרנות ההון־סיכון, עולם המשקיעים וחברות יישום באוניברסיטאות. התפקיד שלי הוא לנהל את התשתית של המשאב הלאומי, ליצור את הסביבה הכי טובה בעולם עבור יזם, ממציא או חוקר. יש לי מה לעשות גם עם יזם שמכר את החברה שלו: אני אומר לו שההחלטה הכי טובה תהיה להגדיל את המרכז בארץ. אם אתה רוצה להמשיך עצמאית, אני אצור לך את התנאים, אספק את הסביבה הרגולטורית, אוציא כלים פיננסיים מתוחכמים כדי שתצמח. מנכ״ל חברה יכול להרים אלינו טלפון. אצלנו לא צריך את דני נוימן.

תהיה המנכ״ל של הגוף החדש?

לא, למדען הראשי תפקידים כלפי הממשלה. הוא יועץ בנושאי חדשנות. הוא יהיה יו״ר דירקטוריון, תפקיד שונה משל מנכ״ל. הרבה אנשים שואלים אותי למה אני לא הולך להיות מנכ״ל. זה עדיין הבית הכי יפה בשכונה, אבל עדיף למנות לתפקיד מישהו אחר שיידע גם לבקר את מה שנעשה. אנחנו פונים בפנייה נרגשת לציבור. עוד לא התחלנו תהליך רשמי. נשאף להביא מנכ״ל גדול.

כמו מי?

אין לי שמות. כמי שגייס הרבה מנכ״לים, אתה מתחיל עם רשימת דרישות, ובסוף אתה מתפשר. זה ארגון לא קטן, 150 איש, צריך אסטרטג שיבצע שינוי ארגוני, יבנה תרבות ארגונית, ינהל צוות ניהול, איש פיתוח עסקי ופנים בינלאומיות. דיברנו קודם על החלטת הקריירה השגויה לעבור מהשוק הפרטי לממשלה, אבל להיות המנכ״ל המייסד של הגוף החדש זאת החלטת קריירה לא רעה.

או מנכ״לית.

חד־משמעית. יש נשים שהייתי מגייס מחר. זה התפקיד הכי טוב בממשלה. אין עוד תפקיד כזה שמשלב תקציב משמעותי, גמיש, השפעה על מדיניות, נוגע בצורה רחבה בכל מה שעושים. אבל אתה חייב שתהיה לך השריטה של תרומה למדינה או השפעה מאקרו־כלכלית.

היית עשר שנים בתעשיית ההון־סיכון הישראלית. מה דעתך על התשואות הנמוכות של התעשייה הזאת?

זה לא ייחודי לישראל. יש מעט סטארט־אפים שמצליחים ויש מעט קרנות שמצליחות. אנחנו רגילים להכות בעצמנו, שנים בכינו כתעשייה "למה אין לנו נוקיה".

מאז שנוקיה נפלה כבר לא שואלים את זה.

מעבר לבדיחות הדעת, אני לא בטוח שנוקיה היא האתוס הנכון, וכהרגלנו זה יומרני מאוד לנסות לרוץ לפני שאנחנו הולכים. זאת תעשייה צעירה. בחמש השנים האחרונות יש לנו 20 שמות של חברות גדולות, הפורצ'ן 500 זה מה שמעניין אותי. אנחנו עדיין קצרים בזה, אבל היום אנחנו בעולם אחר מאשר לפני חמש שנים.

מה השתנה?

אנשים כמו ירון גלאי מאאוטבריין, שזה הסטארט־אפ השלישי שלו. יש המון כאלה. חברה אחרי חברה, אנשים מנוסים, יציבים כלכלית, ופתאום כל קרנות ההון באות לארץ כי יש חברות שנראה מעניין להשקיע בהן.

אחרי חמש שנים בתפקיד, מה למדת במגזר הציבורי?

אני לא יודע איפה להתחיל. שממשלה זה לא לרכי הלבב. זאת פלנטה שונה, שדורשת ממך הפעלת כלים שונים. אנחנו חייבים לטפל בניתוק של ההיי־טק משאר המשק. זאת אחת מהרעות החולות שלנו. חייבים לחבר את הפריפריה בצורה אקטיבית. קשה לעשות את זה, אבל אין לנו תקומה אחרת. אני מאמין שהדרך היא להרחיב את המעגל, לתת ליותר אנשים צ׳אנס להיכנס. נבנו בישראל הרבה ערכים חיוביים, יש את התמונות של החבר׳ה מהאקזיט, יש אנשים שבאים כל יום ועושים עבודה חדשנית ולוקחים סיכון ועושים דברים מדהימים, והכיוון צריך להיות איך להכניס יותר אנשים למעגל הזה. אחד התפקידים של המדען הראשי הוא להשפיע לטובה.

ועוד לא דיברנו על סייבר.

אתם כמו בסרטי בלשים, ברגע האחרון ככה בקטנה שואלים את השאלה הכי קשה וחשובה. זה נושא לחמש שעות נוספות, בפעם הבאה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#