רשת החדשות הגדולה שוויתרה על אג'נדה - והתחרטה - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רשת החדשות הגדולה שוויתרה על אג'נדה - והתחרטה

13 שפות, 150 מדינות, 424 מיליון בתים: רשת החדשות יורוניוז היא אחת הגדולות באירופה, אבל עד היום שמרה על נייטרליות כדי לא לעצבן אף אחד ■ עכשיו זה עומד להשתנות

תגובות

מתקפת הטרור המשולבת, שאירעה בפריז ביום שישי ה–13 בנובמבר, תפסה את מערכת יורוניוז בשעת החדשות הבעייתית ביותר בשבוע. כמו תמיד בימי שישי, עובדים ספורים בלבד איישו את חדר החדשות שבעיר ליון ורוב הכתבים וצוותי ההפקה נחו בבתיהם מהשבוע העמוס. מנכ"ל יורוניוז, מייקל פיטרס, בדיוק צפה בביתו במשחק הידידות בין נבחרות הכדורגל של צרפת וגרמניה, כאשר שלושה פיגועי התאבדות התרחשו זה אחר זה בהפרשים של כ–20 דקות. באותו זמן צפו במשחק באצטדיון עצמו נשיא צרפת פרנסואה הולנד ושר החוץ הגרמני פרנק וולטר־שטיינמייאר, שהובלו במהרה החוצה, ודקות לאחר מכן התחולל טבח המוני באמצע הופעת רוק באולם הקונצרטים הבטקלאן.

"צפיתי במשחק ולפתע קיבלתי לטלפון הסלולרי הודעת פוש״, מספר פיטרס בראיון סקייפ ממערכת החדשות. ״הגיעו שיחות טלפון עם דיווחים קשים, ואני מול הטלוויזיה ולא מאמין למראה עיני: ממשיכים לשדר את המשחק כאילו כלום. רציתי להרים טלפון לערוץ המשדר את המשחק ולצעוק עליהם ׳תפסיקו את זה מיד׳, ׳תעברו לשידורים חיים׳. אני עובד עשרות שנים בענף החדשות, ולקח לי כמה רגעים להבין שהם עושים את הדבר המקצועי והנכון. הרשויות פנו לגוף המשדר וביקשו שלא ליצור פאניקה באצטדיון, כי ריצה המונית של קהל באירוע כזה יכולה לגרום לאסון בפני עצמו. מערכות התקשורת בצרפת שיתפו פעולה".

מייקל פיטרס
Maxime Jegat

פיטרס מספר כי עשרות עובדים התייצבו מיד במערכת מיוזמתם. ״הלילה הזה היה סיוט. יום שישי בערב, כמו בכל מקום אחר בעולם, הוא השעות החלשות בתעשיית החדשות״.

מדוע לא העלתם מיד שידורים חיים?

פיטרס: "ליורוניוז אין אולפן חי וכתבים שפרושים בכל מקום. היה לנו אדם אחד בתורנות שישי בלילה בחדר החדשות, יש שירות העברת וידיאו אחד. כאשר יש לך ערוץ חדשות מבוסס שפה אחת, כמו הרשתות המובילות, ויש אירוע חי עם שידורים מתפרצים, מקפיצים את המגיש, משדרים כמה סינקים שחוזרים על עצמם בלופים ומעלים מומחים בטלפון. גם אם היה לנו אולפן חי, הרי אנחנו מחויבים להעביר את השידורים במקביל ב–13 שפות, אז אם הייתי מקפיץ מנחה, באיזה שפה ולאיזה קהל? את מי הייתי מושיב שם, את המגיש בערבית? בצרפתית? יש לנו רק תמונות רצות וקול רקע, ללא תמונה של אדם המלווה את השידורים. זאת היתה חוויה זוועתית".

אולפני יורוניוז בבריסל
אי־אף־פי

מערכת החדשות של יורוניוז, מרובת השפות והלאומים, היא מגדל בבל מודרני. כמו בסיפור ״סמלה של העיר״ של פרנץ קפקא, בליל הלשונות של יורוניוז יכול היה לשמש כאלגוריה לתרבות אנושית שמכלה את עצמה מרוב תחרות בין השפות, עיסוק בתרגומים ובוויכוחים פנימיים. הרשת, שהוקמה ב–1993, נמצאת בבעלות משותפת של כלי תקשורת אירופיים במבנה של קונצרן משותף. היא רשת החדשות עם מספר המנויים הגדול ביותר באירופה, זמינה לרכישה (לוויין או כבלים) ב–150 מדינות ונגישה לשידור ב–424 מיליון בתים. הכנסותיה מגיעות הן מפרסומות והן מהסכמים מסחריים עם רשויות שידור במדינות השונות באמצעות תשלומי מינויים וכן משיתופי פעולה בהפקות. למרות התפוצה ותשתית התרגום, היא לא מצליחה להשתוות לרשתות חדשות גלובליות כמו CNN או אל־ג׳זירה.

כמה שבועות אחרי אותו לילה בפריז הזמין אותי ג'יימס פארני, עיתונאי עמית העובד כשדרן במערכת יורוניוז בבריסל, לסיור בדסק החדשות המקומי. מהמרפסת של מערכת החדשות אפשר לראות בבניין ממול את לשכתה של פרדריקה מוגריני, שרת החוץ של האיחוד האירופי. עיתונאי יורוניוז בבריסל מסקרים את כל הנעשה באיחוד האירופי, וגם את היחסים בין האיחוד לבין ישראל. כמה ימים קודם לכן נפלה באיחוד ההחלטה הסופית להחיל את ההמלצה לסמן מוצרים המיובאים לשטחי האיחוד מההתנחלויות בישראל. הנושא הסעיר את כלי התקשורת בישראל, אך זכה לסיקור כמעט אפסי באירופה. כאשר שאלתי את פיטרס לדעתו על הסיקור המועט של הסוגיה, הוא התקשה להיזכר במה מדובר וכלל לא היה מודע להחלטה בעניין.

העיתונאי  ג'יימס פארני
טל שניידר

באופן עקרוני, מספר פארני, כל דסק חדשות של יורוניוז מסוגל לקבל החלטות לגבי האייטמים המעניינים יותר את קהל היעד במדינה הרלוונטית: עיתונאים רוסים, לדוגמה, יכולים לקחת חומר גלם של קטעי וידאו משידורים בדסק בצרפתית ולהשתמש בהם כפי שהם, אך לתת דגש שונה בכותרות ובמיצוב של החומרים. ברשת מסבירים כי עבודת השטח של כתביה זהה לזאת של רשתות אחרות, אך הייחוד הוא שבמקומות רבים יש לה כתב פרילנס, תושב או אזרח האזור שמדבר את השפה המקומית ומכיר את הדברים לעומק.

לרשת אין כתב בישראל, ופיטרס מודה כי הדבר משליך משליכה על החלטות הסיקור. "אני בטוח שאם היה לנו צוות המדווח מישראל ומביא משם את הקולות, זה היה מעשיר את יורוניוז", אומר פיטרס. "הבעיה היא לא רק שאין לנו שידורים בעברית, אלא היעדר פרספקטיבה ישראלית בכלל. אם היה לנו כתב בישראל או אפילו דסק שלם בעברית, הדברים היו מתורגמים לצרפתית, גרמנית ולכל שאר השפות שאנחנו משדרים בהן".

נדמה שלא מתייחסים אצלכם להתקפות הטרור בישראל.

"הנושא הזה רגיש ועדין, ועלי להיות זהיר כשאני משיב לך. אני לא רוצה לערב פה את הדעה האישית שלי בנושאים האלה. טרור נגד אזרחים הוא נושא רגיש, וברור שיש הזדהות עם האזרחים שמותקפים, אבל אני מנהל חדר חדשות ולא רוצה להחדיר פה את המלים הפרטיות שלי בעניין".

לסקר את בעל המניות

לפני כשנה רכש איש העסקים המצרי נג׳יב סוויריס 53% ממניות הרשת בתמורה ל–40 מיליון דולר. סוויריס, שזכה לפרסום בשנים האחרונות כמי שמדורג שלישי ברשימת עשירי מצרים עם הון אישי של כ–3 מיליארד דולר, משמש יו"ר חברת אוראסקום טלקום גרופ, ובבעלותו שתי תחנות טלוויזיה מצריות. סוויריס הוא נוצרי קופטי, תמך בגופי מחאה במהלך מהפכת האביב הערבי במצרים, ובהמשך נהפך למתנגד בוטה של משטר האחים המוסלמים. לפני כשנה הוא זכה לפרסום עולמי כאשר הציע לרכוש בכספו שני איים לחופי איטליה, שבהם ישכונו פליטים סורים. הסיפור הגיע לחדר החדשות של יורוניוז בימי המשא ומתן עם סוויריס, והם ניצבו בפני ההתלבטות האתית: כיצד לסקר את העניין.

"אם האי היה נרכש ומשהו מהתוכניות של סוויריס היה מתממש, אז היינו חייבים לדווח", אומר פיטרס. ״אבל בשלב ההוא סוויריס בדיוק רכש את הערוץ וזה לא נראה טוב. החלטנו לא להתעכב על הסיפור הזה, שזכה לאייטמים בכל העולם. ממילא המהלך שלו היה הצהרתי בשלב ההוא. אבל אני חייב להוסיף שסיכמתי עמו שהוא לא מתערב בחדר החדשות״.

איך זה עובד?

"סוויריס מנהל מאבק גלוי ובוטה נגד הקיצונים המוסלמים במצרים. הוא מדבר על זה באופן חופשי, אך אמר לי כבר בפגישתנו הראשונה שהוא לא יכתיב לי איך ומה לשדר, ועם זאת ביקש שאנחנו לא נגיד לו, בתור כלי התקשורת שלו, לסתום את הפה. הוא ממשיך להיות גלוי בדעותיו, אבל אנחנו כמערכת חדשות מוחזקים על ידו כבעל מניות ומנגד יש לנו עדיין 47% בעלי מניות נוספים, חלק מהם טורקים או גרמנים, ולכן אני לא אביע את דעתי האישית".

אחת הבעיות המרכזיות של יורוניוז היא סגנון ההגשה. בעת הקמת הערוץ הוחלט על הגשה ניטרלית, אולי אפילו מוגזמת, במטרה להנגיש את הערוץ למקסימום קהלים. כדי להסיר חשש מדעתנות של העיתונאים, הוחלט שכתבי הרשת יסקרו אירועים באמצעות Voice-Over (קריינות) בלבד, בלי לעמוד לפני המצלמה. ייתכן שזאת היתה החלטה סבירה ב–1993, אך בעולם החדשות המודרני התוצר נראה ארכאי, מנותק ולפעמים אפילו משעמם. ב–2011 התקבלה החלטה מערכתית לסטות מן הכלל, אך השינוי מחלחל לאט וכיום עדיין כתבי הרשת עומדים לפני המצלמה במקרים מיוחדים ולא כברירת מחדל. ב–2016 מתכנן פיטרס להוביל שינוי נוסף ולכלול יותר דעתנות בדיווחים, תוך הקפדה על מגוון דעות.

בעל השליטה ביורוניוז, נג׳יב סוויריס
בלומברג

בישראל מתנהל ויכוח פומבי על המינוחים הנכונים בשפה העברית לתיאור אירועים מסוימים, למשל, "הרוגים" או "נרצחים". איך אתם מתמודדים עם ההחלטות האלה, ועוד בניואנסים של 13 שפות במקביל?

״אנחנו מכירים את הבעיה הזאת היטב, את דילמת השימוש במינוחים. זה קורה אצלנו לא מעט. לדוגמה, בעת המשבר הגדול בין רוסיה לאוקראינה, השתמשנו במלה ׳חטופים׳ כדי לתאר חלק מההתרחשויות. יש לנו במערכת כתבים ועורכים משני הצדדים, הן רוסים והן אוקראינים. העיתונאים הרוסים שלנו טענו שחיילים פרו־רוסים שחטפו בכיר ממשל האוקראיני לא ביצעו חטיפה במובן המילולי של המלה, מכיוון שחטיפה בשפה הרוסית מחייבת שגם כסף/הון החליף ידיים במהלך האירוע הצבאי או הפלילי. עיתונאים אוקראינים טענו שהמינוח סביר. היה על זה ויכוח גדול במערכת.

״קשה מאוד לנהל את חדר החדשות שיש כל כך הרבה לאומים, ולשפות יש הקשר תרבותי וניואנסים שלא תמיד עוברים באנגלית או בצרפתית. בינינו לבין עצמנו אנחנו מדברים רוב הזמן אנגלית, לעתים צרפתית. מי שרוצה לעבוד אצלנו חייב לדעת אנגלית בנוסף לשפת המוצא שלו, אבל התוצר החדשותי על המסך צריך להיות ניטרלי ככל האפשר. עם זאת, אני מודע לכך שאין כזה דבר עיתונות אובייקטיבית, ונכון שמרוב ניסיון שלנו להיות מאוד נקיים בשפה ובמראה, הסגנון נהפך לקצת חסר אופי״.

אז איך אתם מתמודדים עם הפערים הלשוניים האלה?

״יש לנו מסמך הנחיות פנימי עם כללים. כיום מי שממונה על חדר החדשות, ומתוך כך על קביעת הכללים, הוא עורך בכיר ממוצא רומני. הוא אמור לקבוע את הכללים של השפה במנותק מפוליטיקה, ללא קשר לבעל המניות המצרי. ביורוניוז לא מגישים לצופה את האינטרס של מדינה זו או אחרת. למשל, כשאנחנו מסקרים את הסכסוך הישראלי־פלסטיני, מי שקובע את הכללים מנסה להיות מקצועי ולחפש את 
ה–Common Ground" (מכנה משותף).

אולפני יורוניוז בבריסל
טל שניידר

האם אתם מפסידים קהל של צופים בגלל הטון הניטרלי הזה, אולי מחוסר הקשר במקרים מסוימים?

״קשה לי לענות על כך, כי זאת אחת השאלות הכי מהותיות בחדר החדשות שלנו כיום. מצד אחד אולי אנחנו מפסידים צופים, אך מצד שני מרוויחים את הקהלים אשר לא מעוניינים שיכתיבו להם מה לחשוב, אותם אנשים שרוצים שתהיה להם עמדה יותר מתוחכמת של תפישת החדשות, אנשים שלא רוצים את הסנסציה, אלא את העומק. אנחנו מכוונים לצרכני חדשות מעמיקים ובעלי גישה רצינית יותר.

"עם זאת, אני מסכים שאנחנו לא ערוץ שקל לצפות בו. אנחנו לא נכנסים לשידורי סנסציות כשיש כל כך הרבה כלי תקשורת שעושים זאת. אז מהבחינה הזאת אני יודע שאנחנו כן מהווים מקור משיכה לצופים שרוצים לדעת מה קורה, לשאוב מידע, אבל אולי באופן פשטני וישיר יותר. אם מסתכלים על כלי תקשורת אחרים, רואים שהם מונעים על ידי אג׳נדה פוליטית, לעתים של בעלי המניות שלהם. France24, רוסיה־טודיי, דויטשה־ולה, בי.בי.סי, אל־ג׳זירה — כל הערוצים האלה מוחזקים בידי גורמים מדינתיים ויש להם אג׳נדות. אני לא בא להטיח בהם ביקורת, אלא רק מציין שהם מחפשים את הסקסי, את הבאזז, את ההייפ הנכון לאותו הרגע".

אז איך אתה רואה את המשך הדרך מבחינת משיכת קהלים ושמירה על ניטרליות? או שמא קצת יותר דגש על דעתנות?

״אנחנו לקראת שינוי. הקונספט של נטול דעה לחלוטין אינו אטרקטיבי, ולכן נרחיב את תחום הדעה, אך לכמה שיותר פרספקטיבות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם