מי יכול לנשום לרווחה ומי צריך לגייס כסף? כך התחוללה המלחמה על סל התרופות - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי יכול לנשום לרווחה ומי צריך לגייס כסף? כך התחוללה המלחמה על סל התרופות

התרופות שלא נכנסו לסל ברגע האחרון, נציגי הציבור שלא נכחו בישיבה החשובה מכולן, כוחן המופרז של קופות החולים ושיתופי הפעולה הבעייתיים בין חברות תרופות לרופאים - הצצה אל מאחורי הקלעים של דיוני סל התרופות 2016

13תגובות

1. בערב יום רביעי, כשעבודת ועדת סל התרופות ל-2016 עמדה להסתיים וחברי הוועדה נאלצו להגיע לרגע האמת שבו הם מקצצים בתרופות שעברו את כל הסינונים האפשריים, תרופות שהן קריטיות ובעלות יעילות גבוהה ומוכחת אבל לא יוכלו להיכנס לסל רק בגלל מגבלת התקציב - המספרים היבשים של השחיקה בתקציב סל התרופות נפגשו עם החולה החלש בקצה.

הנה המספרים היבשים: אם לפני פחות מעשור, ב-2008, היתה התוספת לסל 450 מיליון שקל, שיעור שיא של 1.7% מעלות סל הבריאות כולו, ב-2015 הוקצו רק 300 מיליון שקל לתוספת לסל - שמהווים 0.7% מעלות הסל בלבד. מנגד, האוכלוסייה דווקא גדלה ומזדקנת, צורכת יותר תרופות, וגם עולם הרפואה מתעדכן ולשוק נכנסות תרופות חדשות, שחלקן מתומחרות ברמה שערורייתית.

הפגנת מחאה על סל התרופות
ניר כפרי

כך, לתעדוף הסופי שאליו עולות רק תרופות שהוועדה מצאה כיעילות וחשובות לאחר עבודה דקדקנית וממושכת הגיעו 110 תרופות וטכנולוגיות בעלות של 1.4 מיליארד שקל. הן היו צריכות להתחרות על 300 מיליון שקל בלבד, ולכן על רצפת חדר ועדת הסל נשארו כמה תרופות לחולים החלשים והאומללים ביותר בחברה הישראלית.

אחת מהן, למשל, היא תרופה לתסמונת נדירה (מחלת יתום) שבה חולים רק 12 צעירים בישראל, שעלות הטיפול בהם היא 1.7 מיליון שקל בשנה לחולה, או 22 מיליון שקל לכולם. לתרופה הזאת היו כל הסיבות להיכנס לסל: הוועדה העניקה לה דירוג A9 - הדירוג הגבוה ביותר ליעילות, לחולה הבודד בלתי אפשרי לממן אותה, אך בשורה התחתונה - העלות שלה פשוט כבדה מדי. כזאת היא גם דואודופה - טיפול המשפר את איכות חייהם של חולי פרקינסון קשים שהטיפול התרופתי הקיים כבר לא מצליח לאזן אותם ולהביא אותם לתפקוד סביר. 110 חולים זקוקים לטיפול היקר הזה (כ–200 אלף שקל לשנה למטופל, 24 מיליון שקל לכולם), אך גם השנה הוא לא ייכנס לסל. כך ירדו מהרשימה בלב כבד, ברגע האחרון, גם תרופות לחולי דיאליזה, סרטן, דיכאון קשה ועוד.

השחיקה הקשה הזאת לא משאירה ואקום: את מקום התרופות שלא נכנסות לסל תופסים הביטוחים הפרטיים, או יוזמות כמו זאת של שר הבריאות יעקב ליצמן להכנסת תרופות לסרטן לביטוח המשלים. זאת הפרטה דה־פקטו של מערכת הבריאות הציבורית, שהגורם לה הוא ההרעבה המתמשכת של המערכת הציבורית. מי שייפגע הם שוב החלשים, העניים והקשישים.

2. כל שנה מספקת דילמות חדשות ומרתקות. השנה, למשל, נתקלה הוועדה בהתנגשות מסוימת בין מודל העבודה והבחינה שלה לבין ההתנהגות של תרופות עם מנגנון חדש - אימונותרפיה. בעוד שבדרך כלל נהוג לבחון תרופות לפי ממוצע הארכת החיים או משך החיים עד התקדמות המחלה, הרי שבאימונותרפיה אפשר לחלק את החולים לכאלה שאינם מגיבים או מגיבים בצורה מינורית מאוד לעומת חולים שההשפעה עליהם דרמטית וארוכת טווח. לעשות ממוצע ביניהם זה עניין טיפשי, והחוכמה היא אחרת - לדעת לאתר מראש את החולים שיגיבו טוב לתרופה.

אה, ושכחנו לציין: מדובר בתרופות בעלות אסטרונומית של עשרות אלפי שקלים למנה. בסופו של דבר התרופה המדוברת, קיטרודה לטיפול בסרטן הריאה, לא נכנסה השנה לסל, גם משום שהמחקר לגביה עדיין בראשיתו. תג המחיר המוגזם עד אימה שלה ודאי לא הועיל בשיפור סיכויי הכנסתה לסל.

מנגד, לסל נכנסה לבסוף, לאחר ויכוחים מרים ביותר, תרופה אחרת לחולי סרטן הריאה - טגריסו שמה - שגם היא יקרה (העלות למדינה היא כ-200 אלף שקל לחולה, עבור 91 חולים משוערים) ונמצאת בשלב מחקרי מוקדם יחסית. הסכם מקורי שהציעה לוועדת הסל חברת התרופות אסטרה זניקה הכריע במידה מסוימת את הכף לטובת התרופה: החברה הציעה כי אם מחקרים עתידיים יהיו בעלי תוצאות חלשות מהמחקרים הקיימים, החברה תחזיר את הכסף שהושקע בתרופה לקופות החולים. ברגע האחרון התרופה נכנסה, וכמה עשרות חולים קשים שהיו מתקשים מאוד לממן את קנייתה יכולים לחוש הקלה.

3. זה לא נעים, אבל חייבים לשים את זה על השולחן: נוכחותם של נציגי קופות החולים בוועדת הסל בעייתית למדי. הם דומיננטים, מרבים לדבר בקול אחד שמקנה להם כוח מול שאר חברי הוועדה, ולא פעם נדמה לצופה מבחוץ כי הם יושבים בוועדה בעמדה ברורה של שומרי האינטרסים של הקופות שלהם. לא אחת האינטרס הזה מתנגש עם עיקרון הדיון הטהור החף מכל אינטרס - לגופה של טכנולוגיה המועמדת לסל. לצופה מבחוץ נדמה גם שנציגי הקופות מתואמים יתר על המידה ביניהם, באופן שלא תואם את המנדט המקורי שניתן להם.

נכנסו לסל (מימין): התרופה - לסרטן ריאה / לטיפול ב-ADHD בילדים / תרופות להפטיטיס סי / תרופות למניעת שבץ 
מספר חולים בישראל - 150 / 16 אלף / מאות / 13 אלף
עלות - 23.7 מיליון שקל / 11 מיליון שקל / 56.3 מיליון שקל / 30.3 מיליון שקל 
לא נכנסו לסל: התרופה - תרופות למלנומה / דואודופה לפרקינסון מתקדם / פורטיאו לטיפול ולמניעת אוסטאופרוזיס / אריפלי לדיכאון מאז'ורי 
מספר חולים בישראל - 56 / 110 / 530 / 24,300
עלות - 17.6 מיליון שקל / 24.3 מיליון שקל / 7.8 מיליון שקל / 10 מיליון שקל

ועדת הסל מחולקת לשניים: ועדת המשנה שבה נקבעים מספרי החולים (מה שמשפיע ישירות על עלות הכנסתה של תרופה לסל), ומליאת ועדת הסל, שבה דנים בתעדוף התרופות כפונקציה של החשיבות והיעילות שלהן אל מול מחירן. ועדות המשנה אינן פתוחות לסיקור עיתונאי ואינן שקופות, אף שהן מכריעות לא פחות ואולי אף יותר מליאת הוועדה על התוצאה הסופית. שם, מספרים לנו, הדומיננטיות של הקופות כמעט מוחלטת. האם צריך להעניק להם דומיננטיות גדולה כל כך גם במליאת הוועדה? נקודה למחשבה.

4. הדומיננטיות של קופות החולים בלטה השנה ובמידה מסוימת התאפשרה על רקע היעדרותם השערורייתית של שני נציגי ציבור מדיוני התעדוף הסופיים: נציגי הציבור, ח"כ לשעבר אפו אגברייה, והרב חיים איידלס. נכון שדיוני הוועדה נדחו בשבוע וחרגו לתוך 2016 במקום להסתיים בסוף 2015, אך מינוי לנציגי ציבור בוועדה כל כך חשובה כמו ועדת הסל מחייב התגייסות מיוחדת, כולל ביטול של תוכניות. כל חברי הוועדה הם אנשים עסוקים שהקדישו מזמנם בהתנדבות, וצורם שדווקא נציגי הציבור ויתרו על הזכות והחובה להשתתף בדיון הסופי והקריטי, שדווקא בו אמורה לבוא לידי ביטוי תרומתם המיוחדת.

זכורות שנים שבהן נציגי הציבור, כמו הרב יובל שרלו, הרבנית מלכה פיוטרקובסקי, האתיקן נעם זוהר ואחרים, היו גורם דומיננטי ומשפיע ביותר בתוך הוועדה, שממהותה מקבלת הכרעות מוסריות שחורגות מהמדע הטהור. אולי כדאי שהיעדרותם של שני נציגי הציבור (שני נציגי הציבור האחרים דווקא היו ולקחו חלק פעיל בדיון) תשמש לקח לעתיד: לברור בקפידה את הנציגים האלה ולקבל מהם התחייבות להשתתפות מלאה עד סיום עבודת הוועדה.

5. ואי-אפשר בלי חברות התרופות, הרופאים ומה שביניהם. מעבר לעובדה שמחירי התרופות שהגיעו השנה לקו הסיום הם מהגבוהים שזכורים לנו, עשרות אלפי שקלים לחולה בודד, גם במחלות המוניות, חברות התרופות - שעבורן כמו עבור החולים פעמים רבות הכניסה לסל היא גורלית - לא טמנו ידן בצלחת ופעלו מתחת לרדאר גם הפעם. יצוין בשמחה שעל חברי הוועדה לא ניכרה השפעה חיצונית, אבל שווה לאזכר לפחות פרקטיקה פסולה אחת שהחברות נקטו השנה: יועצי התקשורת של החברות פנו לעיתונאים והציעו ראיונות עם רופאים בכירים ביותר, חלקם מנהלי איגודים, שידברו בשבח התרופה.

בעסקה הזאת יש שני מרוויחים: חברת התרופות שזוכה לחשיפה, והרופא שזוכה לחשיפה תקשורתית. אבל מה עם האינטרס הציבורי? לדברי אבינעם רכס, לשעבר ראש הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, "הפרקטיקה הזאת פסולה מיסודה. הלשכה לאתיקה פעלה ופועלת רבות כל השנים כדי למגר את התופעה, אך כמו יבלית בגינה יש לחזור ולנכש עשב שוטה זה שוב ושוב. הדבר פוגע באמינות הרופא 'שכיר העט' או 'שכיר הפה', באמינות המסר המדעי לכאורה ובאמינות כלל הרופאים במדינה". האם המסר הצלול הזה יגיע סוף־סוף לאוזניים הנכונות?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#