"ההצלחה דחקה אותי לעזוב. ידעתי שהחיים בסיר הלחץ יהפכו אותי לאדם עשיר - אך לא מאושר" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ההצלחה דחקה אותי לעזוב. ידעתי שהחיים בסיר הלחץ יהפכו אותי לאדם עשיר - אך לא מאושר"

רצף של אירועים מקריים הפכו את אילנה טרסטון לאנליסטית בכירה בגופים גדולים, בהם גולדמן-סאקס, מריל לינץ' וקרדיט סוויס - עד שהחליטה לפרוש, לפני גיל 40, וליהפך לסופרת

7תגובות
אילנה טרסטון
אייל טואג

לקראת סוף שנות ה-30 שלה החליטה אילנה טרסטון לצאת לפנסיה מוקדמת. היא אמנם לא עבדה באחד המונופולים הגדולים בישראל ולא זכתה לתנאי פרישה מפנקים, אבל הצליחה לצבור במשך שנות עבודתה כאנליסטית בכירה בגופים גדולים, ובהם גולדמן־סאקס, מריל לינץ' וקרדיט סוויס, מספיק כסף וביטחון עצמי כדי להפסיק לעבוד לפני גיל 40. "ניצלתי את הכישורים שלי והערכתי כמה כסף  אצטרך כדי שאם אשקיע אותו נכון ואהיה זהירה - אוכל לחיות מהריבית", היא מספרת. "אני אדם פרקטי ולא שאפתן מבחינת רמת החיים, אבל לא רציתי להיות כמו ההורים שלי ולמצוא את עצמי בלי גרוש. בניתי לעצמי תיק השקעות שלא היה אגרסיבי מדי. אפילו מהמשבר של 2008 יצאתי בסדר כי הייתי זהירה מאוד - גם אם לא זהירה מדי".

ב-2009 נולד בנה הבכור תום, ואחריו נולדה ליה. את השנים הבאות הקדישה לגידול הילדים, ורק כשלליה מלאו 3 התעורר בה שוב הרעב. אבל הפעם היא לא חזרה לעולם הפיננסי ולמרוץ אחרי הכסף. "זה היה רעב ממקום אחר. משהו הרבה יותר פנימי ועמוק. מצאתי את עצמי כותבת בלי הפסקה, והספרים התחילו לזרום. אני יושבת וכותבת מהרגע שבו אני מביאה את הילדים לגן בבוקר ועד שאני אוספת אותם מהצהרון - שמונה שעות עם הפסקות לענייני הבית". את אחד מהספרים, רומן היסטורי המתרחש בבריטניה של ראשית המאה ה-19, שלחה לתחרות שקיימה הוצאת ספרים בינלאומית גדולה - ולהפתעתה ההוצאה הציעה לה חוזה לשני ספרים.

תחילת הדרך

טרסטון, ילידת בריטניה, הגיעה לארץ עם הוריה כשהיתה בת 4.5, והמשפחה נדדה בין מקומות שונים עד שהשתקעה בהרצליה. "אבי היה פסנתרן מחונן אך התקשה לפרנס את המשפחה, כך שבבית תמיד היתה תחושה של חיים מהיד לפה". בגיל 17 הוריה התגרשו, וטרסטון נסעה עם אמה לארה"ב וחזרה ארצה כדי לשרת בדובר צה"ל כחיילת בודדה. עם סיום השירות הצבאי החליטה לחפש הזדמנויות בארה"ב והגישה מועמדות לאוניברסיטאות שונות. "מה שהניע אותי היה לצאת מתוך תחושת המחסור וחוסר הביטחון הכלכלי שאתו גדלתי. לא הכרתי את האוניברסיטאות ובחרתי ללמוד באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון, פשוט כי היא הציעה את המלגה הגבוהה ביותר".

אילנה טרסטון בטיול במצרים בגיל 26
אייל טואג

טרסטון למדה לתואר ראשון במדעי המדינה ובהיסטוריה והמשיכה ללימודי תואר שני ביחסים בינלאומיים. "רציתי לחזור לישראל ולהשתלב בפוליטיקה המקומית, כי חשבתי שאוכל להשפיע על העולם". במשך לימודיה לתואר ראשון ושני היא קיבלה מלגת הצטיינות ללימודים באוניברסיטת אוקספורד הבריטית, ואף למדה במשך כמה חודשים באוניברסיטה האמריקאית בקהיר. "הייתי שם כשיצחק רבין נבחר לראשות הממשלה והחל את תהליך אוסלו, והיתה תחושה כללית של התחדשות. הרגשתי שאני חלק ממהלך היסטורי".

המפגש עם העולם הפיננסי

לקראת סיום התואר השני בא לאוניברסיטה נציג מגולדמן-סאקס כדי לראיין מועמדים לעבודה בבנק ההשקעות. "אחרי שש שנים שבהן חייתי ממלגה למלגה הייתי עייפה מהמחשבה מה לעשות עם התואר שלי בעולם הדיפלומטי. לא הכרתי את העולם העסקי, וניגשתי לראיון בעידוד השותפה שלי לחדר, שרצתה מאוד להתקבל. דווקא בגלל הבורות שלי היה לי חשוב להתכונן לפגישה, והכנתי תחקיר על גולדמן־סאקס, על היתרונות והמורכבות שבניהול דו־ראשי (ניהול של שני מנכ"לים). מאחר שלא הבנתי את שוק ההון וחשבתי שלי אין יתרון יחסי, בחרתי לנסות להבין את הבנק. המראיין אמר שהייתי היחידה שהתמקדה בבנק ולא בעצמה". לאחר שהתקבלה לבנק, טרסטון עלתה על טיסה ללונדון במחלקת עסקים ושוכנה במלון ולדורף אסטוריה היוקרתי. "הם נתנו לנו לטעום את הכסף הגדול. זאת היתה השיטה שלהם, למכור לנו את החיים הטובים.

כאדם שכל הזמן דאג לפרנסתו קיבלתי תחושה של 'הנה תחום שבו אני יכולה לבנות את עצמי'. ואז נכנסנו ליומיים שבהם ראיינו אותנו 38 איש, חצי שעה כל אחד מהם, מהבוקר עד הלילה. המטרה היתה לבחון איך אנחנו עומדים במלחמת ההתשה. כמו שהם הגדירו את זה - או שאתה שוחה או שאתה טובע. היה קשה אבל הרגשתי שאם אצליח - אקבל הכרה מהר מאוד".

החיים כאנליסטית

בלומברג

ב-1993, כשהיא בת 26, החלה טרסטון לעבוד בלונדון, ומונתה לאחראית על השוק הטורקי. "נסעתי לטורקיה פעם בחודש ונהניתי מאוד, אבל עבדתי מהבוקר עד הלילה ולא ראיתי אור יום. הכנתי המלצות השקעה והתקשרתי מדי יום לעשרות משקיעים. זאת בעצם ליבת העבודה של אנליסט, השיחות עם המשקיעים. הייתי אמורה לספק להם ערך, לדבר אתם על מגמות וטרנדים. ידעתי היטב שאם המשקיעים לא ירצו לדבר אתי, מבחינתי זה סוף הקריירה". לאחר ארבע שנים בתפקיד היא החליטה לחזור לארה"ב, והתקבלה לעבודה ב-Alliance Capital, אחת החברות המובילות בעולם לניהול קופות גמל וקרנות פנסיה, שם מונתה לאנליסטית שנתנה שירותים למנהלי ההשקעות בחברה. "פה הייתי בצד השני, ה-buy-side, עבדתי מול אנליסטים והמלצתי אם ואיפה להשקיע את כספי המוסדיים. גרתי בסן פרנסיסקו, ועבדתי מ-4:00 לפנות בבוקר עד 16:00, כדי להתאים לזמני פתיחת השוק". לאחר שנתיים הסתערה טרסטון על תפקיד חדש ומתגמל: אנליסטית בכירה של חברות תקשורת במריל לינץ' בוול סטריט.

"המעברים האלה מקובלים בעולם הפיננסי, שבו אין ביטחון תעסוקתי", היא מסבירה את הסיבות למעברים התכופים. "בכל יום יכולים לקרוא לך, להורות לך לארוז את חפצייך וללוות אותך החוצה כמו בסרטים. האווירה היא תמיד של פחד, פחד מכישלון, פחד מפיטורים".

העבודה במריל לינץ' היתה אינטנסיבית מאוד, וטרסטון מספרת שהבטיחה לעצמה שכשתגיע ליעד כספי מספק, תעזוב את וול סטריט ואת העולם הפיננסי. "הכסף הגדול", היא אומרת, "לא הגיע מהמשכורות, אלא מבונוסים". טרסטון אומרת שזכתה בהם בין היתר לאחר שדורגה במקום הראשון בדירוג אנליסטים לתקשורת בדרום אמריקה, מה שנחשב לאוסקר של עולם המחקר. "הדירוגים האלה לא רק יוקרתיים אלא בעלי ערך כלכלי. הם משקפים ישירות את יחסם של המשקיעים אליך ואת כמות העסקים שהם ינהלו עם החברה. יש קשר כלכלי ישיר בין הדירוגים שלך לרווחיות שלך כאנליסט, ולכן אתה מתוגמל לפיהם. כל אנליסט שואף להגיע למקום הראשון. ברגע שאתה מחוץ לדירוג, אתה לא רלוונטי, והמשמעות היא שהמשקיעים לא מאמינים לך יותר".

אילנה טרסטון עם בן זוגה אנדי פרידמן, שני ילדיהם המשותפים וילדיו של פרידמן מנישואיו הקודמים
אייל טואג

וול סטריט, מבט מבפנים

כמי שעבדה בוול סטריט בשנים שקדמו למשבר 2008, טרסטון ראתה מקרוב את המהלכים שהובילו אליו. "כל החברות בוול סטריט סבלו בסופו של דבר מגאווה עצומה, ולעתים מוצדקת, ביכולותן ליצור ערך, שהובילה אותן להאמין שהן חסינות מטעויות. היה פער גדול בין האתוס שהן מכרו לעצמן על יושר ויושרה לבין מה שהן עשו בפועל. אני לא חושבת שהן יצאו מתוך רצון אקטיבי לרמות, אלא מתוך רצון לבנות מוצרים פיננסיים חכמים שינצלו הזדמנויות בשוק. טירוף המערכות שהיה שם התחיל ממשהו קטן, מפעולות בעולם הנגזרות שהוא עולם מדהים וחיוני בכלכלה העולמית שמאפשר מינוף, עוד רמה של פעילות כלכלית, על גב מוצרים קונקרטיים כמו מניה או בית של מישהו. אבל עם ההצלחה התיאבון והאגו השתלטו והן איבדו את היכולת לבקר את איכות המוצרים לאור שינויים בכלכלה, וערימת גרגירי החול נהפכה להר - ואז נוצרה המפולת".

ההחלטה לעזוב

כשהיא בת 32, החליטה טרסטון לסלול את דרכה החוצה. "לאחר שקיבלתי את הפרס, בזמן שיט חגיגי שערך הבנק לכבוד הזוכים בספינה מפוארת בנהר ההדסון, שמעתי שמריל לינץ' מתעתד לפתוח סניף בישראל. אלה היו השנים שלאחר התנפצות בועת הדוט.קום, אבל היתה הבנה ששוק הטכנולוגיה הישראלי הוא שחקן משמעותי בשוק הבינלאומי. ביקשתי מראש צוות המחקר לאפשר לי לעבור לישראל, והוא לא הבין למה דווקא עכשיו, כשאני בשיאי, אני רוצה לעבור ממרכז העולם הפיננסי לקצה השני של העולם, אבל דווקא ההצלחה היא זו שדחקה אותי לעזוב את ניו יורק. ידעתי שהחיים בסיר הלחץ אולי יהפכו אותי מאדם אמיד לעשיר, אך לא יהפכו אותי לאדם מאושר. העולם הפיננסי מעולם לא היה משאת נפשי, תמיד ידעתי שאני שם כדי להתפרנס ואחרי שארוויח מספיק אמשיך לתחנה הבאה בחיי. המעבר לישראל היה המצנח שאפשר לי לעזוב את העולם הזה בהדרגה".

ישראל

לאחר סבב ראיונות בבנק עברה טרסטון לישראל כאנליסטית טכנולוגיה מטעם מריל לינץ', סיקרה את חברות הטכנולוגיה הישראליות וגילתה מחדש את החיים. "נפגשתי עם חברות, הלכתי לים ובאופן כללי, אף על פי שעדיין עבדתי קשה, התחלתי לחיות". היא הגיעה ליעד הכספי שהציבה לעצמה, והחליטה לפרוש, לפחות חלקית. "עזבתי את מריל לינץ', אבל בהתחלה היה לי קשה לעזוב את העולם העסקי ועבדתי כסמנכ"לית אסטרטגיה ב-DSP Group. לאחר שנתיים פרשתי באופן סופי".

סיכום ביניים

"החיים שלי הם רצף של אירועים מקריים. הגעתי לעולם הפיננסי די במקרה. נשאבתי לתוך העולם הזה אף על פי שזה לא לגמרי מתאים למי שאני. התגלגלתי בין מדינות ותפקידים שונים, אבל לכולם היה משהו אחד משותף - והוא האהבה שלי לכתיבה". לאן נעלמה ההישגיות? "אני לא יודעת איפה היא. אולי היא הלכה עם הגיל. אני רוצה שייהנו מהספר שלי ובוודאי שאני רוצה שיקראו אותו, אבל לאו דווקא חשוב לי שהוא יהיה קשור אלי.הסיבה שבחרתי בנושא הזה היא האהבה שלי לתחום. הסוגה השנייה שאני אוהבת היא ספרות בלשית, ואני מקווה לשלב ביניהם בספר הבא. אני עובדת עכשיו על רומן בלשי שמתרחש בלונדון בשנות ה-20 של המאה שעברה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#