כך הוכשרה השחיתות המוסדית בפסק דין הולילנד - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך הוכשרה השחיתות המוסדית בפסק דין הולילנד

למרבה הצער, שופטי העליון מוכנים להכיר בלגיטימיות של מדינת המאכער והבקשיש. 158 פעמים מופיעה המלה "מאכער" בפסק הדין, אך הוא רחוק מלחסל את התופעה, והתגלמותה העכשווית בדמותו של דני "צ'קלקה" נוימן

7תגובות

אהוד אולמרט קיבל הנחה. שופטי בית המשפט העליון סברו בטעות שהציבור יתאכזב מהחלטתם לזכות את ראש הממשלה לשעבר מעבירת השוחד המרכזית, ולהרשיע אותו "רק" בקבלת שוחד של 60 אלף שקל, בהיותו שר התמ"ת. עד כדי כך חששו בעליון מאי־הבנות שהשופט יצחק עמית, אחד מארבעת שופטי הרוב שתמכו בזיכוי אולמרט מהעבירה המרכזית, הקדים מלות הסבר כדי לרכך את האכזבה. "יכול שהציבור או חלקו, שמטבע הדברים לא נחשף לכל הפסיפס הראייתי, 'מאוכזב' או 'מופתע' מזיכויו של אולמרט מהאישום העיקרי. אך אמון הציבור בבית המשפט נובע דווקא מהידיעה שבית המשפט פוסק כפי שמתחייב מהדין ומהראיות, ולא בשל חשש מתגובת הציבור", כתב עמית.

השופטים טעו. הציבור לא הופתע מהזיכוי החלקי, הפרקליטות לא התקוממה, הרחוב לא מחה. נדמה שהכל כבר השלימו עם הדעה שלפיה אהוד אולמרט לא שש לסייע לאחיו יוסי, ששקע בחובות, והרעיון שלא ידע על העברת כספים מעד המדינה שמואל דכנר לאח לא נשמע הזוי.

אהוד אולמרט בבית המשפט, הבוקר
אמיל סלמן

חבל שהשופטים לא הקדישו מאמץ רטורי רב יותר להבהרת מידת הקלון שבמעשי אולמרט. אולמרט, מצדו, לא זיכה אותם בכבוד רב. כדרכו אמר אולמרט בצאתו מאולם בית המשפט העליון כי הוא מכבד את השופטים, ובאותה נשימה התריס כנגדם בחוצפה כי מעולם לא קיבל שוחד, ודחה את פסק דינם כאילו אין הוא צריך לקרוא את מאות העמודים הטרחניים האלה.

בית המשפט טעה בקריאת רחשי לבו של הציבור. הקובלנות במשאלי דעת הקהל התמקדו בעונש הקל שקיבל אולמרט בהשוואה למורשעים האחרים והפער הבלתי מוסבר בין רום מעמדו לחומרת עונשו. במשפטו הראשון נגזרו על אולמרט מאסר על תנאי וקנס. עכשיו נגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל, שיש להניח כי יקוצרו בניכוי שליש ל-12 חודשים. אך רבים אינם מאמינים כי ירצה אפילו תקופה זאת.

השופט סלים ג'ובראן, שעמד בראש ההרכב וסבר בדעת מיעוט שיש להרשיע את אולמרט בכל עבירות השוחד, הדגיש כי בעבירות שוחד של אישי ציבור הכף נוטה להחמיר כדי להרתיע. רטוריקה לחוד וענישה לחוד.

ג'ובראן גם הבהיר כי חריצת דינו של אולמרט בתקשורת אינה יכולה להוות שיקול להקל עמו. "מטבע הדברים, התפקידים הציבוריים הבכירים שאולמרט מילא, הם שהעצימו את הפרסומים בפרשה (הגם שאין ענייננו בתקופה שבה כיהן אולמרט כראש ממשלה). כל עובד ציבור ונבחר ציבור, על אחת כמה וכמה כאשר במשרה ציבורית מן השורה הראשונה עסקינן, חייב לדעת כי מעשיו נבחנים תחת זכוכית מגדלת", כתב ג'ובראן.

דני נוימן כפי שתועד במצלמה נסתרת

המספרים לא משקרים. השופט המחוזי דוד רוזן הרשיע שמונה מבין תשעה הנאשמים בכתב האישום המקורי של פרשת הולילנד. הוא גזר על השמונה במצטבר 444 חודשי מאסר בפועל. בממוצע - 4.6 שנות מאסר לכל מורשע. אולמרט ספג ממנו שש שנות מאסר בפועל, מהעונשים החמורים ביותר בגזר הדין.

בית המשפט העליון הפחית את עונשם המצטבר של מורשעי פרשת הולילנד ל-254 חודשי מאסר בפועל, השווים לכ-21 שנות מאסר לכולם יחדיו - או שלוש שנים בממוצע לכל אחד משבעת העבריינים שקיבלו עונשי מאסר בפועל (בניכוי לופוליאנסקי, שעליו נגזרו עבודות שירות בלבד). אולמרט, שקיבל רק 18 חודשי מאסר, ירד באחת ממיקום קיצוני בחומרתו לאחד המקומות הנמוכים בפרשה. בהתחשב בכך שמדובר בעבירת שוחד חמורה, במי שהיה שר בכיר, התקדם לראשות ממשלה, זאת הרשעתו השנייה ועד היום הוא לא הודה במעשיו או הביע חרטה - קשה להלום את העונש הקל.

ניחא, גם ב-18 חודשי מאסר אפשר היה להסתפק אילו לפחות היה בית המשפט העליון מנצל את ההזדמנות לשים קץ לתופעת המאכערים המשחיתה. 158 פעמים מופיעה המלה "מאכער" בפסק דינו של בית המשפט העליון, אבל פסק הדין רחוק מלחסל את תופעת שמואל דכנר־מאיר רבין והתגלמותה העכשווית בדמותו של דני "צ'קלקה" נוימן.

למרבה הצער, שופטי העליון מוכנים להכיר בלגיטימיות של מדינת המאכער והבקשיש. כותב השופט ניל הנדל: "הרי מי ששוכר את שירותיו של השדלן מעוניין, מטבע הדברים, לקבל תמורה לכספו. לא כל תמורה בהכרח אסורה. היתרון יכול לנבוע מכישורים ומהכרת המנגנון, ולא מעשיית מניפולציות על המנגנון. אך אין להשלים עם סטיות ברורות מהדין או מהנוהל".

והוא מוסיף, "לדעתי יש מקום לשקול הבחנה בין מצבים שונים של עקיפת תור, כאשר לא על כולם יחול בהכרח דין שווה. סוג אחד של מצבים הוא, למשל, מאכער שדואג כי לקוחו יוזמן לשימוע תוך שבוע, על אף שאדם מן היישוב ממתין חצי שנה לשימוע כזה. כאן נראה ברור כי המעשה עובר את הרף הפלילי (...) סוג אחר של מצבים הוא מאכער שנכנס אל הפקיד שלא בשעות הקבלה הרגילות. אינני משוכנע כי דין אחד לזה ולזה".

בכך חולקים שופטי העליון על גישה נחרצת של השופט דוד רוזן, שלפיה המאכערים הם "תופעה פסולה, מושחתת ומשחיתה (...) מצב דברים השוחק את אמון האזרח בשירות הציבורי ובמוסדות השלטון, מצב דברים שיש בו כדי לגרום להשחתת נורמות ההתנהגות של עובדי ציבור".

השופט עמית מקבל את תופעת המאכערים כעניין של "תנאי הארץ ותושביה". אמנם גם עמית סבור שמדובר בתופעה שהיא רעה חולה, אך הוא מסתייג מהמשוואה שקבע השופט רוזן - שלפיה "מאכער שווה שוחד".

פסק הדין של העליון הכשיר שחיתות מוסדית. מי יכול לשכור מאכער? בעלי הון וממון. מי לא יכול לשכור מאכער? הציבור. הדני נוימנים והשמואל דכנרים והמאיר רבינים שמגיעים עד לבכירי השרים וראשי הממשלות, עם הקשרים המשפחתיים והפוליטיים במפלגות הנכונות, דואגים להטות החלטות לכיוון בעלי הממון שמשלמים להם. דכנר מעולם לא עבד בשירות הציבור, אלא בשירות היזם הלל צ'רני. מאיר רבין קישר תמורת שכר של מיליונים את בכירי עולם העסקי למקבלי ההחלטות הבכירים במינהל מקרקעי ישראל ולראשי ש"ס, המפלגה שאליה היה מקורב. בדיוק כפי שדני נוימן התרברב וגם הוכיח בתחקיר חדשות ערוץ 2 את יכולותיו לקדם אינטרסים כלכליים במסדרונות השלטון בזכות קשריו בליכוד.

השופטים קראו למחוקק להסדיר את תופעת המאכערים, כפי שהוסדרה פעילות השתדלנים בכנסת. קשה להאמין שמישהו במפלגות השלטון יקדם חוק שעלול לפרק את הסימביוזה החמימה בין המאכערים אלופי הקשרים לבכירי המפלגות ולחברי המרכז.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#