העובדים האלה לא צריכים לקום כל בוקר לעבודה - אז למה הם בכל זאת כועסים? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העובדים האלה לא צריכים לקום כל בוקר לעבודה - אז למה הם בכל זאת כועסים?

העובדים לא מחתימים שעון נוכחות במשרד ולא תולים תמונות של הילדים: הכירו את המשרד הגמיש, המסמן את תחילת המהפכה בשוק העבודה

14תגובות

4,000 עובדי משרד הפנים ההולנדי לא צריכים לקום כל בוקר לעבודה. זה לא אומר שהם לא צריכים לעבוד, אבל בניגוד לקולגות בבנייני המשרדים האחרים הפזורים בהאג, הם לא עולים בכל בוקר על האופניים כדי להחתים שעון במשרד. בשנים האחרונות מתרגלים במשרד הפנים ההולנדי את הפורמט האחרון בשיח משאבי האנוש - המשרד הגמיש.

בבניין הגדול, הצבוע צבעים עליזים בסגנון גוגל, יש 3,000 מקומות ישיבה עבור 4,000 עובדים, ואף אחד מהם לא קבוע. אם העובד מחליט להגיע בבוקר לעבודה (ולא לעבוד באחד מבתי הקפה או מהבית), הוא לא יעבור דרך שעון הנוכחות. את המסדרונות הארוכים מחליף "אופן ספייס" רחב, מעוטר בחללים סגורים קטנים. העובד יעלה לאחת מחמש הקומות של המשרד, יתור אחר מקום ישיבה פנוי, וכשימצא יתחבר עם המחשב הנייד או הטאבלט שלו לשקע, יתאים את השולחן והכיסא הארגונומי לצרכיו, ויתחיל לעבוד.

ירצו לבוא למשרד - יבואו. לא ירצו - לא יבואו. אבל לעבוד חייבים בכל מקרה

לעתים ייגש למדף "שלו", באורך מטר בדיוק, שם הוא יכול להשאיר חפצים או ניירות. לעתים יצטרף לישיבות שנקבעות מראש בעזרת טכנולוגיה שמראה מי בבניין ומי לא, ומסייעת בקביעת המפגשים מראש. בסוף יום העבודה ינקה היטב את החלל שבו עבד (במקום קיימת "מדיניות שולחן נקי") ואם ירצה לאכסן את המחשב הנייד ייגש ללוקר הקטן שהוקצה לו יחד עם המדף. אם לא, יעזוב אתו את הבניין בדרך הביתה. לעובד של משרד הפנים ההולנדי, גם אין שעות עבודה קבועות, ולפיכך הוא אינו מתוגמל לפיהן. יש לו תוכנית יעדים אישית ומטלות ברורות שבהן הוא צריך לעמוד, ועל פיהן יתוגמל.

בבסיס שיטת העבודה הזו, המתקדמת ויוצאת הדופן גם בהולנד, עומד מושג בסיסי חשוב - אמון. אם בשיטה המסורתית עובד צריך לא רק לעבוד, אלא גם להיראות, או במקומות מתקדמים כמו אינטל לבקש אישור לעבוד יום אחד מהבית, הרי שבמשרד הפנים ההולנדי מקדשים את הביצוע, ולא שום דבר אחר. איש לא מחבר תוכנות עיקוב לאופניים או לכלי הרכב של החברה, אם יש כאלה, איש לא מנטר מיילים או עוקב אחרי שעות השהייה ברשתות חברתיות, והתוצאות מצוינות. על פי דיווחי הנהלת המשרד, רמת התפוקה עולה בכל שנה, ורמת שביעות הרצון של העובדים גבוהה מאי-פעם. במקביל מרוצה הנהלת המשרד מהחיסכון שנוצר בשטחי נדל"ן יקרים במרכז העיר, מהחיסכון במקומות חנייה, אפילו מזמן הדיווש על האופנים, שנחסך אם לא מגיעים למשרד.

לא שהשינוי עבר ללא התנגדויות. במשרד הפנים ההולנדי עבדו כמו בכל משרד ממשלתי, וכשהוחלט על שינוי (כפיילוט לכלל משרדי הממשלה) זינקו לא מעט עובדים מכיסאם (הקבוע) בכעס. השאלה שנשאלה יותר מכל היתה: איפה נתלה את תמונות הילדים? מובן שמאחורי השאלה עמד הצורך במקום "שלי", זה שכל עובד ייצר לעצמו ונתן תחושת קביעות ומוכרות נינוחה. הפורמט הפסיכולוגי הזה שנלקח מהעובדים, יצר לא מעט זעם, לצד שאלות פרקטיות כמו: מה אעשה אם אגיע בשעת צהריים ואגלה שאין מקום במשרד? באורח פלא מוכיחים הנתונים שזה כמעט לא קורה. כל העובדים צוידו במחשבים אישיים ובטלפונים חכמים, והם מגיעים למשרד בעיקר בימים שבהם שנקבעות מראש פגישות, הנערכות בחדרי הישיבות המרובים. מול תחושת הכאוס, לכאורה, מתברר שדווקא השיטה הזאת, הדורשת חשיבה וארגון, הפכה את העבודה למתוכננת מראש, ומסודרת מאוד. עובדים מדווחים כי במקרה הגרוע הם נאלצים להסתובב במשרד עוד כמה דקות בחיפוש אחרי מקום פנוי, לא יותר.

אמסטרדם
אי–פי

למרות מה שנראה היום כהצלחה, ומתוכנן להגיע גם למשרדי הממשלה האחרים, הולך ומסתמן חיסרון אחד גדול, שיפגע באופן מפתיע בעיקר בעובדים המרוצים כרגע. העובד ההולנדי, בכל תחום, רגיל לסיים את יומו ב-17:00, מכיוון שארוחת הערב ההולנדית מוגשת ב-18:00. השיטה המסורתית הנוקשה הזאת, שהפכה את הולנד לגן עדן לעובדים, יוצרת חיץ ברור בין עבודה לבית, ומאפשרת איזון נכון בין שני התחומים. המשרד הגמיש מאפשר לעבוד בכל שעה משעות היום, וכך מטשטש את הגבולות. העובד, ששמר על מסגרת ברורה ונורמלית, נהפך בזכות כל החופש הזה לעוד עבד מודרני בסגנון המוכר. אנשי משרד הפנים אמנם יכולים להיות עם הילדים שלהם בכל שעה, לערוך קניות או סתם ללכת לטייל בלי שאיש אומר להם מה לעשות, כל זמן שיעמדו במטלות, אבל מחיר החופש גבוה. בפעם הראשונה יכול למצוא את עצמו עובד הולנדי עובד אל תוך הלילה, במקום ללכת לישון. עם זאת, מצבו עדיין טוב מזה של העובד הישראלי - כאן נדרשים עובדים גם להגיע למשרד וגם להיות זמינים אחרי שיצאו ממנו.

למרות הצעד העצום והלא סטנדרטי שעשה משרד הפנים ההולנדי לקראת שינוי אפשרי בשוק העבודה המסורתי, עדיין לא נעשה הצעד האחרון בפנטזיית משאבי האנוש המודרנית - משרד פתוח 24 שעות ביממה. מאות מחקרים כבר הוכיחו כי יכולת הביצוע של כל אדם משתנה במהלך היום: יש אנשי בוקר, יש ציפורי לילה. מדוע לא לנצל את השעות הטובות של כל עובד? מדוע לחייב אותו להגיע בשעות המקובלות, גם אם אלה פחות טובות מבחינת ביצועיו?

מאחורי התפישה המתקדמת הזאת, שהשלב המתקדם יותר שלה הוא קביעת ימי החופשה של העובד בעצמו ללא אותה חופשה מרוכזת הכרחית, עולה שוב ושוב הרצון לנצל את יכולותיו של כל עובד באופן המקסימלי על ידי התאמת מקום העבודה לצרכיו האישיים, מה שמייצר מצב של win win לכל בעלי העניין. אם בעבר התייחסו לעובדים כאל גוש אחד שאפשר לשלוט בו, תוך צורך בפיקוח מתמיד, הרי שכיום שיח משאבי האנוש המודרני מקדש את האינדיבידואליות. במקביל עולה הצורך בהגברת רמת האימון בעובד, מה שמסייע לעידוד האינגייג'מנט - אותו חיבור של העובדים לארגון, שמייצר את המוטיבציה האישית המעלה את רמות התפוקה ואיכות הביצוע.

אמסטרדם
בלומברג

התיאוריה, אם כך, מעניינת וחלקה כבר הוכח בביצוע, אך האם בקרוב נראה את עובדי משרד הפנים הישראלי עובדים בשיטה ההולנדית? נראה שלא. המגזר הציבורי מקדש את שעון הנוכחות, וגם ענף ההיי-טק, המגזר הגמיש ביותר, נאלץ בשנים האחרונות, בעקבות תיקון בחוק, לרשום את שעות העבודה של עובדיו.

התגמול על פי שעות עבודה, קדושת השעות הנוספות שעליהן ניתן שכר נוסף, היעדרן של תוכניות עבודה ויעדים אישיות, כמו גם העובדה שהמרחקים בישראל קטנים יחסית והפקקים עוד לא בלתי נסבלים לחלוטין יוצרים שוק עבודה שאינו מעודד פעולה עצמאית שמתרחשת מחוץ לעינו הפקוחה של הבוס. בסקר שערכה חברת ריג'ס בין 44 אלף עובדים בעולם נמצאת ישראל באחד המקומות האחרונים במספר העובדים שנמצאים לפחות חצי שבוע מחוץ למשרד, 38% בלבד. הולנד אגב, לא כל כך רחוקה מאתנו - עם 45%. הממוצע העולמי עומד הוא 52%.

אם נדמה שרק מעסיקים לא סומכים על עובדיהם ומעדיפים לראות אותם במשרד, הרי שנתון מעניין שעולה מסקר שערכה חברת אתוסיה בין חברות היי-טק ב-2014 מוכיח כי לעתים דווקא העובדים נמנעים מהמודל החדש. על פי הסקר, 38% מחברות החומרה בישראל מאפשרות עבודה מהבית, אך רק 15% מהעובדים בוחרים באפשרות הזאת.

סקר ריג'ס מסביר למה המשרד הגמיש עלול להיות גמיש מדי עבור המין האנושי בעולם, ובישראל בפרט. כולנו, בסופו של דבר, חיות חברתיות. אחוז גדול מהנשאלים שעובדים בבית דיווחו על כמיהה לעבודה עם הקולגות (67% בעולם, 64% מהנשאלים בישראל), ועל בדידות (43% בעולם, 38% בישראל).

חיסרון נוסף של המשרד הגמיש הוא הקרבה הלא מבורכת למקרר: 43% מהעובדים בעולם ו-32% מהנשאלים בישראל דיווחו על חשש מהשמנה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#