מה באמת קורה ברשות השידור: "אף אחד לא כזה טמבל, ידענו שהם עושים שם קומבינות" - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה באמת קורה ברשות השידור: "אף אחד לא כזה טמבל, ידענו שהם עושים שם קומבינות"

למי שתהה למה אין מה לראות בערוץ הראשון

122תגובות
בניין רשות השידור רוממה
יעל אנגלהרט

יענק'לה מנדל הוא אחד הכוכבים הגדולים של רשות השידור. במשך שנים הוא כיכב בתוכנית הראיונות "הלילה יענק'לה לאן", אבל ב-2012 שודרג מנדל, והחל להגיש תוכנית אירוח קבועה ויקרה בערוץ 1 בשם "נפגשים בשישי" - ועם חיוך מאוזן לאוזן הוא אירח זמרים ואמנים, וציחקק לעצמו ללא הפסקה. למנדל היתה סיבה טובה להיות מרוצה: התוכנית לא רק הפכה אותו לכוכב של רוממה בלילות שישי, אלא גם הכניסה לו הרבה כסף, כי מנדל הפיק את התוכנית בעצמו באמצעות חברת הפקה משפחתית - יד הפקות, שבבעלות בנו, טל מנדל.

עבור 26 תוכניות ב-2013-2012 שולמו לחברה של מנדל 4 מיליון שקל. אלא שבדיקה שביצעו בשנה האחרונה בכירים ברשות השידור, תוך התייעצות עם אנשי הפקה הבקיאים בתחום, העריכה את העלות האמיתית של הפקת התוכניות ב-2-1.8 מיליון שקל בלבד - חצי מחיר.

הרשות לבזבוז כסף ציבורי
עלויות הפקות חיצוניות ששודרו ברשות השידור, והעלויות הריאליות כפי שהוערכו בדיעבד ברשות ובמשרד רואי חשבון
התוכנית: 4 תוכניות חג ב 2013-
המנחה: גיל קופטש
הסכום ששולם למפיקים: 847 אלף שקל
העלות הריאלית: 250 אלף שקל
התוכנית: תעשו לייק למירה עווד
המנחה: מירה עווד
הסכום ששולם למפיקים: 114 אלף שקל לפרק
העלות הריאלית: עשרות אלפי שקלים לפרק
התוכנית: ערב מחווה למעבד יעקב למאי
המנחה: שמעון פרנס
הסכום ששולם למפיקים: 468 אלף שקל
העלות הריאלית: 278 אלף שקל
התוכנית: נפגשים בשישי
המנחה: יעקב מנדל
הסכום ששולם למפיקים: 4 מיליון שקל
עבור 26 תוכניות
העלות הריאלית: 1.8 – 2 מיליון שקל
התוכנית: מחר שבת
המנחים: שמואל וילוז'ני ויעקב כהן
הסכום ששולם למפיקים: 5.8 מיליון שקל
עבור 22 תוכניות
העלות הריאלית: 4.8-4.5 מיליון שקל
התוכנית: לילה אולימפי
המנחה: אלי פיניש
הסכום ששולם למפיקים: 3.5 מיליון שקל
עבור 20 פרקים
העלות הריאלית: 1.4-1.2 מיליון שקל
צילומים: תומר אפלבאום, אורית פניני, רפי דלויה, דניאל צ'צ'יק ואוהד רומנו

דוגמה קטנה מתוך סעיפי ההוצאה של ההפקה מדגימה היטב כיצד נוצר כזה פער: יד הפקות - שכיום רשומה כחברה מפרה, כלומר כזו שלא עמדה בהוראות רשם החברות - דיווחה כי התוכנית צולמה באולפן 1 של אולפני הרצליה, האולפן הגדול והיקר ביותר של האולפנים, שבו מצולמות תוכניות מרובות קהל. בפועל, התוכנית צולמה באולפן 6 הקטן יותר של אולפני הרצליה. בנוסף, חברת ההפקה דיווחה כי צילמה בכל יום צילום תוכנית אחת בלבד, בעוד שבפועל היא צילמה לפחות שתי תוכניות ביום. במלים אחרות, החברה קיבלה תשלום מנופח שהתבסס על דיווחים לא נכונים לרשות.

מנדל, אגב, הוא גם יו"ר אמ"י - איגוד אמני ישראל - שלו היו שלושה נציגים במליאת רשות השידור וגם נציג בוועד המנהל.

מאז שפורקה רשות השידור באוגוסט 2014 ונכנסו אליה מנהלים חדשים מטעם כונס הנכסים הרשמי, נפתחו ספרי הרשות ונבחנו חוזים של הפקות חיצוניות ברשות שנחתמו בעבר. הממצאים, שמתפרסמים כאן לראשונה, מעידים על כספי ציבור שיצאו מקופת רשות השידור ללא סיבה, רווחים אדירים למפיקים ולמקורבים וסימני שאלה גדולים שטרם נבדקו. יתרה מכך, בתוך הרשות עצמה נמצא כבר שנה וחצי דו"ח פנימי שמצביע על אי־סדרים חמורים בכספי הפקות.

"הלכתי לבדוק מי גונב את הכסף של הציבור. בעקבות זאת זכיתי להתנכלויות מצד קומץ עובדים מתוך הרשות", אמרה באחרונה אילה חסון, עד לא מזמן מנהלת חטיבת החדשות של הערוץ הראשון ומגישת "יומן", בקול חנוק מדמעות. הבדיקות, שלא נעשו ישירות על ידה, אכן העלו תהיות קשות בתחום ההפקות החיצוניות.

לא רק מנדל הכיר את נפלאות זרימת התקציבים ברשות. בין 2012 ל-2104 כפו ארגוני היוצרים על הרשות, בעתירה לבג"ץ שהגיש עו"ד ינון סרטל, לעמוד בצורה הדרגתית בהוראות החוק, שלפיו חלק מהכנסות הרשות צריכות לעבור לשוק ההפקה, ולהזרים סכומי כסף גדולים להפקות מקור חיצוניות - כלומר במקום להפיק תוכניות בתוך רשות השידור, להסיט תקציבים לרכישת הפקות ממפיקים חיצוניים. בפועל, הרשות הזרימה ב-2013-2012 כ-140 מיליון שקל לרכש הפקות חיצוניות (כאשר ב-2014 הרשות נכנסה לפירוק וההנהלה הקודמת לא הספיקה לחתום על חוזים משמעותיים).

היד שאחזה בברז המזומנים באותן שנים היתה שייכת לבכירי רשות השידור דאז - המנכ"ל יוני בן מנחם, ובעיקר מי שכיהן רשמית כעוזרו ובפועל היה האיש החזק ברשות, זליג רבינוביץ'. כל שחקן בשוק ההפקה ידע לספר כי כדי לקבל הפקות מרשות השידור צריך קשר ישיר עם מקורב להנהלה. אחרים קיבלו תשובה שלילית, או כלל לא נענו במשך חודשים ארוכים.

היהודים באים
נטלי מרכוס

להתנהלות זו בכספי ציבור יש השלכות מעשיות גם כיום. תחילת הדרך של תאגיד השידור הציבורי - זה שאמור לקום במארס 2016 במקום רשות השידור הישנה - היתה אמורה להתנהל על מי מנוחות. אילו הכסף הגדול שהוזרם לתחום ההפקות מרשות השידור בשנים האחרונות אכן היה ממומש בצורה מפוקחת, היו לתאגיד תכנים איכותיים לשדר. אך כיום המדפים ריקים. למרות השקעה של 140 מיליון שקל, חלק גדול מהכסף הלך להפקות בידוריות - לעתים במחירים מופקעים, שמעלים סימני שאלה קשים. כיום כמעט אין יצירת איכות אחת משמעותית שמוכנה לשידור. כך, הכסף האדיר של ההפקות התפוגג כמעט בלי לייצר ערך אמיתי.

תחקיר TheMarker ב-2013 חשף את רשימת ההפקות של רשות השידור שעליהם שילמה הרשות מחירים גבוהים משמעותית מאלה המקובלים בשוק. פירוט ההפקות העלה כי הוזמנו תוכניות אולפן זולות, שנהפכו לפתע להפקות ענק. מאוחר יותר, דו"ח נרחב של מבקר המדינה על תחום ההפקות החיצוניות ברשות הצביע על נהלים שלא נשמרו, על חוסר שקיפות, על דיונים שכלל לא התקיימו - ובעיקר על סימני שאלה ואי־סדרים סביב כספים רבים.

אלא שגם דו"ח מבקר המדינה שפורסם ב-2014, למרות הממצאים החמורים, לא כלל "אקדח מעשן" שהסביר להיכן הופנו הכספים. מיד לאחר פירוק רשות השידור הודחה ההנהלה הקודמת של הרשות, ולנעליהם נכנסו נציגי כונס הנכסים הרשמי (כנ"ר). אלה, יחד עם גורמים הקשורים אליהם, התחילו לערוך בדיקה בדיעבד לגבי ההפקות הבעייתיות ברשות. ממצאים אלה, שהגיעו לידי Markerweek, יחד עם עדויות מפיקים, חידדו עוד יותר את סימני השאלה סביב כספי ציבור שפוזרו ללא פיקוח ברשות.

הדו"ח שנגנז, התשלום המנופח והשיחות בסקייפ

עוד לפני הבדיקות בתקופת הכנ"ר, ב-16 בינואר 2014, נשלח למנכ"ל הרשות בן מנחם דו"ח בדיקה פנימי של משרד רואי החשבון פנחס כנעני. הדו"ח הוזמן על ידי סמנכ"ל הכספים דאז של רשות, ערן הורן, שאליו הגיעו תלונות וחשדות "שמישהו רוכב על הקופה". הצעד הראשון של הורן היה להזמין בדיקה מדגמית מעמיקה על שתי הפקות קטנות. הדו"ח של משרד רואי החשבון מתחילת 2014, המתפרסם כאן לראשונה, הכיל ממצאים חמורים במיוחד, הכוללים הטעיה וכספים שהוזרמו ליעדים שונים ללא כל סיבה. אלא שהדו"ח נגנז, ומעולם לא נעשה דבר עם מסקנותיו. יש לשער כי אם ממצאי הדו"ח נכונים גם לגבי הפקות אחרות, ייתכן כי עשרות מיליוני שקלים מכספי ציבור פשוט נמוגו.

הדו"ח עוסק בשתי הפקות קטנות יחסית: תוכנית ראיונות בערבית לערוץ 33 בהגשת מירה עווד, וערב הוקרה למעבד והמפיק המוסיקלי יעקב למאי ב–2013. התוכנית הראשונה, היקרה יותר, "תעשו לייק למירה עווד", היתה תוכנית אולפן שבה עווד מראיינת דמויות מהמגזר הערבי, תוך התבססות על מידע מהרשתות החברתיות. ואולם במקום תוכנית אולפן פשוטה בעלות של כמה עשרות אלפי שקלים לפרק, התקציב נופח והגיע ל–114 אלף שקל לכל פרק. בנוסף, אושר להפקה תשלום חד־פעמי של 238 אלף שקל לרכישת ציוד ותפאורה (כל הסכומים בדו"ח לא כוללים מע"מ).

כדי להסביר את המחיר הגבוה, בהפקה דיווחו לרשות כי זו לא רק תוכנית אולפן, אלא תוכנית ראיונות מסביב לעולם, שבה עווד תראיין אישים ממדינות ערב ישירות לישראל וכדי לנהל דיון שכזה צריך לרכוש ציוד יקר בשווי 88 אלף שקל. כך, הוסכם שההפקה תרכוש את הציוד ותעביר אותו בסיום ההפקה לידי הרשות. ספקית ציוד זה היתה חברת רובריה תקשורת, שבעלי המניות בה הם בני משפחתו של יעקב מנדל - אשתו דורית ראובני ובתו אהובה שקד.

יוני בן מנחם. היד שאחזה בברז
דודו בכר

עורכי הדו"ח ניסו לברר אם נערך הליך של קבלת הצעות מחיר לפני הבחירה ברובריה. התשובה היתה שלילית: "חברים המליצו", השיבו בחברת ההפקה, לפי הדו"ח. עורכי הדו"ח ניסו לברר מיהם אותם חברים, והתשובה היתה מפתיעה: הממליץ "האובייקטיבי" היה טל מנדל, בנו של יעקב מנדל ומפיק "נפגשים בשישי", ובנה של בעלת השליטה ברובריה.

ללא קשר לקשרים המשפחתיים הבעייתיים, לפי הדו"ח, בדיעבד אף התברר שהציוד המדובר מעולם לא נקנה, וכמובן לא הועבר לרשות השידור לאחר סיום ההפקה. כמו כן, בפועל לא נעשה כל שימוש משמעותי במערכת התקשורת המבוקשת, והשיחות הבודדות לחו"ל התנהלו באמצעות תוכנת סקייפ שמותקנת בחינם בכל מחשב ועם איכות שידור ירודה.

כאשר מישהו ברשות שם לב שההסכם לא כובד והציוד האמור כלל לא הוחזר לרשות, הפתרון שהציעה חברת ההפקה היה להעביר ציוד מטעמה למחסני רשות השידור, ציוד שבבדיקה נוספת של גורמים ברשות התברר כי "מרביתו אינו חדש, בלשון המעטה, חלקו לא תקין וברובו לא עומד בהתאמה למפרט", כפי שצוין בדו"ח.

חשיפת ממצאים אלה אילצה את רובריה - שכבר הוציאה חשבונית על רכש הציוד שכלל לא נקנה - לשלם 29 אלף שקל לרכישת ציוד חדש. יתרת 59 אלף השקלים שבהסכם נותרו אצל משפחת מנדל עבור "הפקת חדר קשבות" - סכום שלפי דו"ח הביקורת "לא משקף לכאורה את השירות שניתן על ידי רובריה".

"יש לבצע חקירה מעמיקה כדי להבין מה אירע בפועל, מכיוון שלמשרד רואי החשבון אין את הכלים והסמכות להעמיק את הבדיקה באופן הנדרש", נכתב בדו"ח. "מבירורי הביקורת עולה כי רובריה היא חברת הפקה, ורשות השידור התקשרה בעבר עם החברה בסכומים מהותיים". כלומר כסף גדול, מעבר להפקה הספציפית הזאת, זרם לרובריה - אך מעולם לא נבדק.

בנוסף, אחד ממקבלי השכר הגבוה בתוכנית של עווד היה יוסי אשדות, תסריטאי ומפיק טלוויזיה, שעבד במשך שנים ברשות השידור. 
ל-Markerweek נודע כי אשדות (בעלה לשעבר של מיכל זוארץ, שהיתה מגישה בכירה במשך שנים ברשות) היה זה שיצר את החיבור בין חברת ההפקה לרשות. לטענתו הוא זה שבכלל יזם את התוכנית. התגמול של אשדות היה משמעותי: הוא מונה לעורך הראשי של התוכנית וקיבל יותר מ-100 אלף שקל. אלא שהוא כלל לא שימש עורך בפועל. אשדות, אגב, היה גם עורך התוכנית של מנדל.

התוכנית השנייה שבה התמקד הדו"ח הגנוז היא ערב המחווה ליעקב למאי, שאף הוזכרה בדו"ח מבקר המדינה ב-2013. את ההפקה קיבלה חברת אליס הפקות של קובי סיט - מפיק שקיבל הפקות רבות שנעשו על ידי רשות השידור בשיתוף עם אמ"י, שבראשות מנדל. העלות המדווחת להפקת הערב היתה 468 אלף שקל, אלא שהמחיר בפועל, לפי הדו"ח, היה לכל היותר 278 אלף שקל.

כדי לנסות להבין כיצד אפשר ליצור פער כזה בין העלויות, כדאי להתבונן ברשימת המשתתפים בערב המחווה. ההפקה דיווחה כי השכר לזמרים ולאמנים במופע הסתכם ב-96 אלף שקל (לפני מע"מ), כאשר בין השאר הופיעו בו אייל גולן, שרית חדד, ארקדי דוכין, יזהר כהן, ליאור נרקיס ואביהו מדינה. אלא שבמופע עצמו, לקראת סיומו, הכריז מנדל כיו"ר אמ"י כי "כל האמנים פה בהתנדבות...". מנדל אכן צדק, ובדיקה של חשבוניות ההפקה העלתה כי אף אחד מהאמנים לא קיבל אגורה שחוקה מהמופע. "נוצרה מראית עין ששולמו כספים לאמנים, כתוצאה מתקצוב משמעותי של הזמרים וגביית הכספים מהרשות מבלי לדווח שכספים אלה כלל לא שולמו", נכתב בדו"ח. מנגד, אליס הפקות טענה כי הועברו כספים לנגנים מלווים או הוצאות לחזרות, אך לא נמצא לכך כל תיעוד.

כמו כן, לפי הדו"ח, אליס דיווחה כי תשלם לשמעון פרנס 6,000 שקל עבור ההנחיה ועבור התסריט של הערב, אך בפועל גם פרנס פעל בהתנדבות מלאה. עלות נוספת של 10,000 שקל היתה מיועדת לשחקנים שהיו אמורים להוביל מופע סטנד-אפ בערב, אך מופע כזה כלל לא התקיים.

זליג רבינוביץ
רפי קוץ

פתאום אפשר לחסוך 
70 אלף שקל לפרק

דו"ח הבדיקה הפנימי של משרד רואי החשבון פנחס כנעני היה בין הגורמים שהניעו בכירים בהנהלה החדשה של הרשות לבצע בשנה האחרונה בדיקה נוספת על ההפקות היקרות של רשות השידור, ולהעריך מחדש את עלותן. בבדיקה זו עלה כי שיטת הדיווח על עלויות אולפן גבוהות היתה גם בהפקה של חברת ניהול פלוס של השותפים לשעבר יואב גרוס ובני מנשה, שזכתה להפקות רבות מרשות השידור.

לחגי תשרי ב-2013 הפיקה ניהול פלוס ארבע תוכניות בכיכובו של גיל קופטש. היו אלה תוכניות אולפן פשוטות, שלפי הערכות של אנשי הפקה שבדקו את החוזים, אמורות לעלות יחד 250 אלף שקל, לכל היותר. כל התוכניות צולמו ביום צילומים אחד באולפני הרצליה, ואולם בניהול פלוס דיווחו על ארבעה ימי צילום, והמחיר הגיע לכמעט פי ארבעה: 847 אלף שקל. גם השכר שאותו קיבל קופטש, כפי שדווח לרשות - 3,000 דולר לכל תוכנית - הוא סכום גבוה באופן קיצוני, כאשר רק שנה קודם לכן הגיש קופטש את אותה תוכנית וקיבל 1,700 דולר לכל תוכנית.

גרוס גם היה מעורב בסדרה שדווקא יצרה תהודה חיובית נרחבת לערוץ 1 - התוכנית הסאטירית "היהודים באים". בשל מאבקים פנימיים ברשות, התוכנית כלל לא עלתה לשידור עד לכניסת הכנ"ר. גרוס קיבל 434 אלף שקל לכל פרק. בסך הכל, עבור העונה הראשונה שולמו לניהול פלוס 6.6 מיליון שקל. אלא שהערכות מחודשות לגבי המחיר האמיתי של הסדרה בהתאם למחירי השוק, העלתה שעלותה אמור להיות 5.5-5 מיליון שקל לעונה בלבד. לא רק זאת, אלא שבתקופת הכנ"ר הוזמנה עונה שנייה לתוכנית על ידי המנהל הזמני, יונה ויזנטל, שבינתיים התייאש ופרש. כך, בעונה השנייה ירד לפתע המחיר בכ-70 אלף שקל לפרק.

גרוס לא היה היחיד שנהנה מתקציבים נדיבים ומעוררי סימני שאלה מהרשות: חברת ההפקה גאגא של הבדרן שלום אסייג, שמשתף פעולה ומיוצג על ידי גרוס, הפיקה ב-2013 את התוכנית "מחר שבת" בהגשתם של שמואל וילוז'ני ויעקב כהן. בתקציב התוכנית נכתב כי עלות יום אולפן באולפני הרצליה היתה 34 אלף שקל. בפועל, העלות של חברת ההפקה בכל הקשור לאולפנים הוערכה ב-8,000 שקל בלבד ליום אולפן, שכן צולמו כמה תוכניות ביום אחד. בסך הכל שולמו לגאגא 5.8 מיליון שקל עבור 22 תוכניות. ההערכה המחודשת שנעשתה ברשות השידור לגבי עלות התוכנית היתה נמוכה הרבה יותר - בין 4.5 ל-4.8 מיליון שקל בלבד.

חברת אליס הפקות, אותה חברה שכיכבה בדו"ח הגנוז ברשות השידור ובדו"ח מבקר המדינה, גם הפיקה לרשות ב-2012 תוכנית אירוח הומוריסטית סביב האולימפיאדה בשם "לילה אולימפי", תמורת 3.5 מיליון שקל ל-20 פרקים - כ-170 אלף שקל לפרק. העלות האמיתית לכל הפרקים, אחרי הערכה מחודשת ברשות, הגיעה ל-1.4-1.2 מיליון שקל - פער של יותר מ-2 מיליון שקל.

לשם השוואה, ב-2010, בזמן המונדיאל, הופקה על ידי המפיק אורי דיקשטיין תוכנית יומית תואמת בהגשתם של טל ברמן וצופית גרנט, כאשר עלות פרק אחד של התוכנית היתה 35 אלף שקל בלבד.

חיים כהן שף
אורן זיו

אחד מסעיפי ההוצאה המנופחים בהפקה של "לילה אולימפי", ששודרה במשך כחודש בלבד, היה 50 אלף שקל לשיחות סלולר. פרט קטן שראוי לציין בהקשר זה, הוא העובדה שההפקה התקיימה לאחר הרפורמה בענף הסלולר - שבעקבותיה נחתכו ההוצאות על שימוש בטלפון סלולרי לעשרות שקלים בחודש בלבד. לפי הדיווח שהועבר לרשות, השכר ששולם למנחה התוכנית, אלי פיניש, היה 20 אלף שקל לפרק, ובסך הכל כ-400 אלף שקל - גם כן סכום גבוה.

מפיקים: "יכולנו לעשות את התוכניות הרבה יותר בזול"

לידי Markerweek הגיעה שיחה שקיימו שני מפיקים עם גורם שלישי, פ', שביקש לבדוק את הפרקטיקה שהיתה נהוגה ברשות השידור ב-2013-2012. באותה שיחה הם מתוודים על האופן שבו עבדו מול רשות השידור ועל המנגנון הבעייתי שבו עברו כספים מצד לצד. השניים סיפרו כי אולצו לשלב בהפקה לרשות גורמים שהונחתו עליהם מלמעלה על ידי מתווכים, וכי נאלצו להתקשר עם חברות שאליהן זרמו כספים רבים.

מפיק א': "הובהר לנו במהלך הקולות הקוראים (המכרזים של רשות השידור, נ"ט) שאי אפשר לקבל את ההפקה".

מפיק ב': "צריך לגשת כשיש אתך סוג של פרטנר, רשמי או לא רשמי".

פ': שותף בהפקה?

מפיק א': "מישהו מטעם. מקורב".

פ': נאמר לכם שהוא יהיה הפרטנר, המאכער, וברור איך הוא יתוגמל?

מפיק ב': "האופן שבו הוא מתוגמל הוא בתור פונקציה תקציבית, בתוך המערכת...הוא תומחר גבוה, אך לא היינו צריכים אותו בשום אופן מהבחינה המקצועית".

מירה עוואד
דניאל צ'צ'יק

מפיק ב': "זה לא שאומרים לך שיש אח גדול, זה פחות הוליוודי מהדבר הזה. פוגשים את... והוא מסביר לנו בצורה מאוד גנרית איך זה צריך לעבוד".

גם ההפקות של שני מפיקים אלה היו יקרות מאוד, והם מודים כי ניתן היה להוזיל אותם.

מפיק ב': "תראה, אני חייב להגיד את זה, אני לא מיתמם, אוקיי? ברור לי שהיו מוטבים לסיפור הזה, ונגיד עכשיו אתה נותן לי להפיק תוכניות כזאת as is, האם אני יכול לעשות אותה בפחות כסף? כן. נקודה. בלי אבל ובלי להתנצל".

פ': אבל כן עצמתם עין, אמרתם "הם עושים את הקומבינות שלהם על הגב שלי, אני לא מתעסק".

מפיק ב': "יכולנו להניח שהם עושים קומבינות, כן".

מפיק א': "להגיד שלא ידענו, כן? אף אחד לא כזה טמבל, אבל התעסקנו כל הזמן בלעשות את התוכנית".

מפיק ב': "הדגל האדום הכי משמעותי הוא שיש לך Middle Man שהוא כביכול פונקציה בתוכנית, הוא גם עולה לך כסף והוא גם מכתיב לך כל מיני דברים שבינם לבין שיקולי הפקה ענייניים יש פער, נגיד בעדינות, זה דגל אדום".

פ': אבל בישיבת מו"מ לא יודעים שיש Middle Man כזה.

מפיק ב': "נכון, נכון".

מפיק ב': "אין ספק, גם לנו לא היה ספק בזמן אמת, שיש פה התרחשות מאחורי הקלעים. היא לא היתה שקופה מבחינתנו. לא ידענו מי נגד מי".

אולי רמז למנגנון שבו פעלה רשות השידור באותם ימים אפשר לקבל מהסיפור של השף חיים כהן, דמות שמכירה היטב את עולם הטלוויזיה עם ותק רב שנים ככוכב "מאסטר שף" בערוץ 2, ובעבר מנחה התוכנית "שום, פלפל ושמן זית" בערוץ 1. ל–Markerweek נודע כי ב-2012 נפגש כהן עם בכיר הקשור ברשות בנוגע לתוכנית חדשה בערוץ 1, אך אז הוצב לו תנאי: תוכל לקבל את התוכנית רק אם תעביר את ההפקה לחברה מסוימת, ואם תמנה יועץ מיוחד בתשלום לתוכנית. כהן אישר את הפרטים ואמר: "אחרי שבכירים ברשות שמעו מה אני רוצה בתחום התוכן, הם הציעו לי שיהיה גורם שלישי שיגיש את ההצעה וימונה גם ליועץ של התוכנית תמורת תשלום. זה הרגיז אותי והחלטתי לוותר על הפרויקט הזה".

דו"ח מבקר המדינה:
"החריג נהפך לכלל השולט"

קשה להבין כיצד בגוף כל כך גדול, עם שורה של שומרי סף, אף אחד לא הצליח לעצור את המגנון הבעייתי שגרם לבזבוז הכספים וזליגתם באופן מעורר תמיהה. "זה הכל נראה מסריח, אבל קשה למצוא את האקדח המעשן", אומר בכיר שהיה מעורב באותה תקופה בנעשה בצמרת הרשות. "אפילו מבקר המדינה חפר בכל הכלים שברשותו ועדיין הוציא דו"ח פרווה".

באופן אירוני, דווקא מבקר המדינה הקודם הוא זה שהעניק להנהלת הרשות את היכולת להשתלט על כל שרשרת הייצור והפיקוח של ההפקות ברשות השידור. הדו"ח הקודם של המבקר (לפני הדו"ח שעסק בהפקות) מ-2011, על תקופתו של מרדכי שקלאר כמנכ"ל הרשות, כלל ביקורת על כך ששורת תפקידים ברשות היתה זמנית ולא אוישה באמצעות מכרזים. ההנהלה החדשה קפצה על המציאה ורצה למנות את מקורביה לשורת תפקידי המפתח ברשות - כמובן על פי כל כללי המינהל התקין.

התפקידים היחידים שבהם נותרו דמויות עצמאיות היו היועצת המשפטית, חנה מצקביץ' וסמנכ"ל הכספים, ערן הורן. שניהם היו מעורבים במו"מ עם חברות ההפקה, אך לא היו מומחים בתחום ההפקות ולא הצליחו לעצור את המנגנון הבעייתי. מנהל התוכניות ברשות היה יואב גינאי, שמבהיר כי לא היה לו כל קשר למו"מ הכספי, אלא עסק רק בתוכן. מנהל חטיבת ההפקה היה יראון רופין, דמות מקורבת מאוד לבן מנחם ורבינוביץ'.

"שומרי הסף עשו כמיטב יכולתם, במגבלות שלהם, להגן על הקופה הציבורית", אומר אדם שהיה אז ברשות. "הלשכה המשפטית התריעה כמה פעמים, והיו פעמים שהקשיבו. היו גורמים אחרים שהתריעו, אבל אז התבשרו שהתפקיד שלהם בסכנה, ומתוך חשש לאיבוד המשרה רגע לפני שהם פורשים לפנסיה, הם שיתפו פעולה".

דו"ח מבקר המדינה מ-2013 מראה כיצד כל המנגנונים שהיו אמורים לבצע את משימת רכש התוכן כהלכה, ולאחר מכן לפקח עליה - לא תיפקדו. כך למשל, החלטות הנוגעות להפקות שעלותן מיליוני שקלים התקבלו בלא דיון מקצועי ויסודי כנדרש, או בלא דיון כלל. ההליכים התנהלו בחוסר שקיפות, והפרוטוקולים של ישיבות ועדת ההתקשרויות היו מצומצמים ביותר וכללו רק את סיכומי ההחלטות.

עוד נכתב בדו"ח המבקר, כי מנהל חטיבת התוכניות לא דרש מהמפיקים האחראים להגיש לו דו"חות ואף לא הכין טפסים ייעודיים לדיווח ולא קבע הנחיות להגשתם. כתוצאה מכך המפיקים האחראים כלל לא הגישו דו"חות כאלה - אך למרות זאת חברות ההפקה קיבלו תשלום. בחלק מהמקרים המפיקים כלל לא נדרשו להציג אישורים כספיים כלשהם. כמו כן, נמצאו מקרים שבהם הרשות העבירה תשלום מלא עבור הפקות, אף שחלו בהן חריגות מתנאי ההסכם.

"משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את התנהלות הרשות בנוגע להתקשרויות עם מפיקים, שבניגוד לכללי המינהל התקין הפכה את החריג לכלל השולט", נכתב בדו"ח ב-2013. בהתייחסות ישירה לפרקטיקה של הרשות לתעדף הפקות יזומות מצד הרשות, ולא כאלה שהוגשו במסגרת הליך תחרותי של קול קורא, כתב המבקר: "מציאות זו מעלה חשש כבד שפנייה יזומה היא דרך לעקוף את העקרונות היסודיים של תחרות הוגנת ושוויונית ואת הנחיות הנוהל, והיא עלולה לאפשר העדפה של הפקות מסוימות על פני אחרות משיקולים לא ענייניים".

מנכ"ל רשות השידור לשעבר, יוני בן מנחם, סירב להגיב לכתבה.

זליג רבינוביץ' מסר בתגובה: "אף טענה אינה נוגעת לתחום אחריותי ועיסוקי ברשות מאז ומעולם. למיטב ידיעתי, כל הליך ברשות השידור בתקופה המדוברת לווה על פי הנוהל בפיקוח של הוועדות השונות ובגורמים הרלוונטיים בהנהלת הרשות. צר לי על כך שגורמים מסוימים בעלי עניין בוחרים להכפיש ולהזין בשמועות חסרות שחר וללא אחיזה במציאות, במקום לנסות לשקם את הקריירה הניהולית־מקצועית הכושלת שלהם. מעשים אלה נועדו לחפות על מחדליהם במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב להסיט את האלומה ממעשיהם הגובלים בפלילים וניגוד עניינים כספי".

יעקב מנדל מסר: "כמה עוד אפשר למחזר ולהרעיל בארות שנכתבו ונבדקו על ידי כל הגורמים? הנתונים בכתבה אינם נכונים. הכל נעשה בחוזים מול הרשות לפי חוק. 'נפגשים בשישי' היתה אחת התוכניות הבידור הזולות עם הרייטינג שהיה אחד הגבוהים".

יואב גרוס מסר: "אלה הערכות לא מדויקות. בעונה הראשונה של 'היהודים באים' קיבלנו 5.642 מיליון שקל ובעונה השנייה קיבלנו 5.475 מיליון שקל. אכן המחיר לתוכנית ירד בעונה השנייה כמו שלצערי ירדו המחירים כמעט בכל הפקה בטלוויזיה, אבל בהתאמה גם העלויות ירדו באופן יחסי ורמת הרווחיות נשארה דומה. לגבי תוכנית האירוח - אין לי ומעולם לא היה לי קשר לחברת ההפקה גאגא".

בנוגע להפקת התוכניות לחגי תשרי מסר בני מנשה, שותף בהפקה: "אין תגובה".

קובי סיט מסר בתגובה: "עבודתנו נעשתה לפי כל הנהלים ולפי חוזים מסודרים. לא הייתי 'מקורב' להנהלה כלשהי. המספרים וההערכות המובאות אינם נכונים".

שלום אסייג מסר בתגובה: "ממי קיבלת את המספרים האלה? מאורן זריף? אין קשר בין המספרים בכתבה לבין המציאות. זו ההפקה הכי לא רווחית שהפקנו".

יוסי אשדות מסר: "אני הייתי העורך הראשי בתוכנית של עווד, וככזה היה לי חלק ביוזמה, בפיתוח וביצירה של התוכנית מיום הקמתה ועד בכלל. התוכנית נחשבה לפורצת דרך וזכתה להצלחה רבה. כל מי שגורס אחרת טועה ומטעה". 

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם