הנהג של הרוברים על מאדים

האיש שרוצה להביא את ישראל לירח

פרופ' עודד אהרונסון החליט לעזוב את האוניברסיטה הטכנולוגית הטובה בעולם ואת החיים הנוחים בארה"ב ולחזור לישראל - כדי לשלוח חללית ישראלית ראשונה לירח

טלי חרותי-סובר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים6
טלי חרותי-סובר

לפרופ' עודד אהרונסון היו חיים קלים ונוחים בארה"ב, לשם עבר עם הוריו כשהיה בן 13. בגיל 21 כבר היה אחרי תואר ראשון ושני בפיזיקה באוניברסיטת קורנל היוקרתית, ואחרי שחזר לישראל לשנתיים כדי לשרת בצה"ל ("תפקיד מקצועי בפרויקט החץ"), החל בגיל 23 את הדוקטורט, הפעם ב-MIT. מיד עם תום הלימודים התקבל כמרצה וחוקר מן המניין בקאל-טק, המכון הטכנולוגי של קליפורניה המדורג שוב ושוב בתור האוניברסיטה הטכנולוגית הטובה בעולם, בוודאי בתחום המדעים הפלנטריים (חקר החלל) שבהם התמחה. "קאל־טק עובדת צמוד מאוד עם נאס"א, מערכת יחסים קרובה שאיפשרה לי להיות מעורב ברוב משימות החלל למאדים", הוא מספר. "זה היה הבייבי שלי".

אהרונסון היה במשך שנים מבכירי הצוות שהפעיל את הגשושיות - "רוברים", שעלותם יחד 1.2 מיליארד דולר, ששלחה נאס"א למאדים, שם הם מצאו באחרונה זרימות מים. כדי לפשט את ההסבר הוא נוהג לספר שהיה "הנהג של הרוברים על מאדים".

עודד אהרונסון
פרופ' עודד אהרונסוןצילום: אייל טואג

כך היה אהרונסון אחד מהאנשים השותפים לדרך הארוכה שהובילה בסופו של דבר לתגלית שהסעירה באחרונה את עולם המדע, שמסייעת לגיבוש התשובה לשאלה הגדולה המטרידה את האנושות - האם אנחנו לבד? באחרונה הביא אהרונסון את כל הידע הזה לישראל, כשמונה לראש המרכז למדעים פלנטריים במכון ויצמן, והוא נחוש להפוך אותנו לחלק פעיל מהמהפכה הבינלאומית הגדולה לפיצוח סודות היקום.

"הגשושיות הגיעו למאדים ב-2002", הוא מספר. "מאז יושב צוות שמקבל בכל יום את התמונות שצולמו, מסתכל ומתווכח: אם כדאי לצלם את החלק הזה, את ההר ההוא. לכל מדען יש אג'נדה משלו וצריך להגיע להחלטה. לא מדובר בפגישה אחת ביום, אלא בסדרת פגישות שבסופן מתגבשת תוכנית משימה. התפקיד שלי היה לקחת את אותה תוכנית, ויחד עם המהנדסים לתרגם אותה לשפת הרובר כדי לשלוח את הפקודות שבעזרתן ייסעו הרוברים, יצלמו, ישלחו נתונים - ולמחרת שוב מההתחלה".

כמעט עשור נהג אהרונסון את הרוברים על מאדים, עד שהרגיש שהוא צריך לחזור הביתה. "היתה לי עבודה נפלאה, וקביעות ובית ומכונית, אבל הרגשתי שכל האנשים שאכפת לי מהם, ולהם אכפת ממני - נמצאים בישראל", הוא אומר . בזמן שהתלבט ("כי זה היה לוותר על המון") יצא לנסיעת עבודה במוסקווה, שם ישב במסעדה עם קולגה רוסי. "הוא הסתכל עלי ואמר: "כל החברים שלך מאוד מפוקסים בשמחה שלהם, בשאלה מה יעשה אותם מאושרים, אבל אפשר להסתכל אחרת על אושר: אם תיסע לישראל, יבוא פיזיקאי אחר וינהג ברוברים, כי בקאל־טק יש המון אנשים מוכשרים, אבל אם תישאר בארה"ב - מה שלא תעשה בישראל - לא יקרה'. זאת היתה נקודת מבט סובייטית, לא אישית אלא דווקא כללית. הוא לא מדד את הערך שלי ברמת האושר האישי שלי, אלא בהשפעה על המדינה, ואני, שרציתי לקדם בארץ את תחום המדעים הפלנטריים כדי שישראל תהיה מעורבות בתחום שלא קיים, הבנתי שהוא צודק".

ארבע שנים אחרי הוא מתגעגע לפעמים לנוחות של ארה"ב, אבל שמח על ההחלטה ליהפך למוח חוזר. "אולי לא יהיו לי הזדמנויות חד-פעמיות לשלוט על חלליות במאדים", הוא אומר, "אבל כאן יש הזדמנויות חד-פעמיות אחרות".

לא במיליארד דולר לפרויקט.

אהרונסון: "קנה המידה שלנו הוא 50 מיליון דולר, פרויקטים לא קטנים אלא קטנים יחסית למשימות הגדולות של נאס"א, אבל אנחנו בכל זאת בפריצת דרך בשיטה הישראלית הידועה - קטן יותר, זול יותר, מהר יותר".

מגיעים לירח, עושים סלפי

פרויקט הדגל של אהרונסון הוא הקמת המרכז למדעים פלנטריים במכון ויצמן. במקביל הוא משמש כמדען המשימה של החללית הפרטית הראשונה בישראל, פרויקט של עמותת SpaceIL, שהוקמה כדי להשתתף בתחרות שעליה הכריזה גוגל: הגעה לחלל עד 2017, שלא באמצעות תקציב ממשלתי. על השאלה "האם זה יקרה באמת" הוא עונה "ברור" וגם מסביר למה. "הרבה צוותים בעולם מתחרים על זה", הוא אומר. "התחילו יותר מ–30, נשארו 16. כרגע, מבחינות מסוימות, אנחנו מובילים בתחרות, ולצוות שלנו יש חוזה שיגור שגוגל אישרו. מי שבקי בתחום מבין כמה זה חשוב".

הגשושית "קיוריוסיטי" על מאדים. "אולי לא יהיו לי הזדמנויות חד־פעמיות לשלוט על חלליות במאדים, אבל כאן יש הזדמנויות חד־פעמיות אחרות"צילום: רויטרס

מה זה אומר?

"שיש לנו תקציבים שמאפשרים לנו לחתום על התחייבות לשיגור, אחת המטלות הקשות ביותר בתהליך הזה. עדיין צריך לבנות חללית והיא צריכה לעבוד שם. צריך להבין שאנחנו לא עושים זאת עבור הפרס, 20 מיליון דולר. עלות החללית הישראלית הפרטית הראשונה שתגיע לירח היא כ–50 מיליון דולר, הכל מכספי תרומות".

ולמה זה חשוב?

"הפרויקט הזה הושק במטרה לתת לאנשים בארץ, בעיקר צעירים, השראה ללמוד מדעים כדי לשאוף להגיע לכוכבים, מה שאנחנו קוראים 'אפקט אפולו' -עלייה במספר התלמידים שפנו ללימודי מדעים בעקבות פרויקט אפולו של נאס"א. החללית היא אמצעי להעלאת המודעות, ולכן לפני שהצטרפתי אמרו לי - "מגיעים לירח, עושים סלפי ושולחים לתוכניות החדשות'. על אף חשיבותו הציבורית, אני חשבתי שלא די בסלפי ונדרש ניסוי מדעי. חשוב שהחללית הישראלית תגיע לירח כדי ללמוד עליו משהו חדש, כדי להרחיב את האופקים האינטלקטואליים של האנושות, כדי ליצור ידע שלא היה לנו קודם. התפישה הזו, שהתקבלה על ידי האחרים, משנה את מהות המשימה. זה כבר יותר מסתם לבנות חללית - אנחנו לא רק תוקעים דגל, אלא עושים שירות למדע".

תהליך לא קל של סיעור מוחין הוביל להחלטה למדוד את השדה המגנטי של הסלעים על הירח. "הבנת השדה המגנטי, שהוא כרגע תעלומה, מצביע על תהליכים שקורים במערכת השמש בכלל וגם בכדור הארץ", אומר אהרונסון. "נכון שלא מדובר כרגע בידע יישומי, אלא במדע בסיסי שעובדים עליו, כי אתה אף פעם לא יודע לאן זה יוביל".

בניגוד לאסטרונומים, הגישה שלך נוטה לסוג של מדע יישומי, גם אם בעתיד הרחוק. אתה מתרכז במחקר כוכבי לכת.

"המוטיווציה שלי היא הבנת היקום. אני צמא להבנת הקוסמוס. זאת סקרנות בסיסית, והתשובה לה היא מדע בסיסי. עם זאת, כנראה שאין חיים על כוכבים רחוקים אך כן יכולים להיות חיים על כוכבי לכת. אלה מקומות שאפשר לדמיין שאנשים, או סוגי חיים אחרים, יחיו עליהם. המחקר שלנו מנסה לענות על השאלה הגדולה יותר כשמדובר ביקום — האם אנחנו לבד? האם יש חיים נוספים סביבנו? האם היווצרות חיים היא תופעה חד־פעמית, או שכל פעם שמתקיימים תנאים נכונים ייווצרו חיים? האם אנחנו ייחודיים, כי זה קרה פעם אחת, או אולי היקום שוקק סוגי חיים שונים ומשונים?"

והשדה המגנטי של סלעים בירח יענה על השאלה הזאת?

"כמובן שלא בשלב הראשון, אבל הכרה עמוקה יותר של כוכבי הלכת תעזור לנו להבין את הסביבות השונות ביקום".

איך יתקיים הניסוי שתערוך החללית הישראלית הראשונה?

הדמיה של סופרה סולארית סביב מאדים
הדמיה של סופרה סולארית סביב מאדים צילום: אי־אף־פי

"בתוך החללית יהיה מכשיר שנקרא מגנטומטר, שימדוד את השדה המגנטי. הוא מפותח כיום ב–UCLA, כי יש להם ניסיון רב בפיתוח של הדברים האלה. מדובר בפרויקט חשוב שתהיה לו חתימה מדעית כחול־לבן, כי הורכב צוות בינלאומי של המדענים הכי טובים בעולם במגנטיות של הירח, וראש הצוות הוא ישראלי. יש לנו שותפים מהעולם, שכולם מתעניינים בתוצאות שהחללית הישראלית תספק. אגב כרגע אנחנו הצוות היחיד שיעשה ניסוי על הירח. צוותים אחרים התחילו לחשוב גם הם על הנושא בעקבות הפעולה שלנו".

"לטכנולוגיית החלל יש משמעות פרקטית לחוסן הישראלי"

המרכז למדעים פלנטריים במכון ויצמן, הוקם בתמיכת נשיא המדינה ראובן ריבלין, שהשיג עבורו תרומה נדיבה. "סטודנטים שרוצים ללמוד מדעים פלנטריים בישראל יודעים שמכון ויצמן זה המקום", הוא אומר . דרך המרכז הזה יוצא לדרך פרויקט נוסף, ששם את ישראל על מפת המחקר החללי העולמי: השתתפות בחללית אירופית שתטוס לצדק. "החללית הזו זקוקה לשעון אטומי", אומר אהרונסון. "חשבנו, המדען יוחאי כספי ואני, שמדובר בפרויקט שאנחנו במרכז נדע לעשות. אחרי הרבה עבודה ושכנוע, סוכנות החלל הישראלית, סל"ה, החליטה לתמוך בבניית השעון. ההישג גדול כי אנחנו חלק מצוות מדעי שילמד משהו חדש על צדק".

מהיכן מגיע הידע לבניית השעון?

"מדובר בדוגמה מצוינת של שילוב ידע בתוך התעשייה הישראלית, שחלקה היי־טק וחלקה תעשייה צבאית־ביטחונית. ברור שאנחנו לא יכולים לבנות חללית לצדק, אבל אנחנו כן יכולים לקחת אלמנטים שקיימים בארץ, מיומנויות וטכנולוגיות, ולשלב בתוך מערכת יותר גדולה. זאת הנישה שלנו, פה ההזדמנות המיוחדת לתעשייה הישראלית להשתלב בתחום החלל".

זה לא ממש קרה עד עכשיו.

"כי עד היום לא נוצר הצירוף הנדרש של הנסיבות. מצד אחד, צריך היה להביא לכאן אנשים הנכונים; מצד שני, צריכות היו להתפתח ולהבשיל הטכנולוגיות שבהן האנשים יכולים להשתמש; מצד שלישי, צריכה היתה להתקיים פלטפורמה בינלאומית, ואכן מחקר החלל תופס המון תאוצה בעולם - ממים על מאדים ועד סרטים הוליוודיים, שמעודדים את העניין בתחום".

המפץ הזה ישפיע על שוק העבודה?

"זה עדיין בהיקף קטן, אבל זאת תעשייה מתפתחת. זה משהו שיכול לצמוח באלפי אחוזים ביחס למה שהוא כיום. הכלכלה הישראלית יכולה להרוויח מהשתתפות בתחום החלל העולמי, כי גם נתח קטן מהתחום הזה פירושו הרבה מאוד כסף".

מה הדבר הבא?

"הגשנו לנאס"א בקשה ליצור שיתוף פעולה ישראלי־אמריקאי בין סל"ה, מכון ויצמן, קאל־טק ומרכזי נאס"א, במטרה לבנות לוויין שיגלה כוכבים מתפוצצים. שיתוף הפעולה יעלה כ–100 מיליון דולר. על הלוויין תורכב מצלמה שתצלם את ההתפוצצות, כדי שהטלסקופים בכדור הארץ יופנו לשם כדי לחקור אותה".

למה למדינה כמו ישראל להשקיע בפריצות דרך בחלל?

"לטכנולוגיית החלל יש משמעות פרקטית לחוסן שלנו. נהיה יותר חזקים כחברה אם נתמרץ את הדור הצעיר לשאוף למקומות גבוהים יותר. מדובר ביתרון האמיתי מול חברות לא סקרניות, שחוסמות התפתחות אינטלקטואלית. זה הזמן לקחת את הלוויינים שאנחנו יודעים לבנות, שבודקים את הארץ, ולהפנות אותם גם מעלה, לכוכבים".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker