כשהתנין בוכה והלווייתן טורף

הנאום הרהוט של ראש הממשלה בנימין נתניהו השבוע בוועדת הכלכלה, חוות הדעת של משרד הביטחון, ההתגייסות של ראש המוסד הטרי והזלזול במחאה הציבורית, לא משנים את העובדה שמעולם לא היה כאן אירוע כל כך אנטי-דמוקרטי וכל כך אלים

רותם שטרקמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רותם שטרקמן

"חשבתי שהזמנתם אותי להתייעצות", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בגיחוך כשיו"ר ועדת הכלכלה, איתן כבל, סיים את דברי הפתיחה הביקורתיים שלו. לנתניהו הפריע שכבל ציין כי אם היו לו ספקות, הרי שלאחר שבועיים וחצי של מומחים ופקידים בכירים שהופיעו בוועדה, הוא השתכנע שביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה הם רק תירוץ של הממשלה להעברת מתווה הגז. כאילו שנתניהו באמת בא להתייעץ עם כבל ואנשיו וכאילו שלא ברור שמיד אחרי שיקבל את הדו"ח שלהם בשבוע הבא, הוא יתעלם ממנו ויחתום על הפעלת הסעיף בחוק שעוקף את החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים.

שניהם לא באו להתייעץ. אבל זה לא היה הבלוף היחיד שסופר באותו יום באולם נגב שבקומת הוועדות בכנסת, האולם שאליו התנקז ה־סיפור של ישראל 2015: מאגרי גז עצומים, כסף גדול עם השפעה פוליטית, ביטחון המדינה, דמוקרטיה במשבר וממשלה שאינה יודעת למשול. ערב קודם לכן פירסמה הכתבת עמליה דואק בערוץ 2 שאילתה שהגישה התנועה לאיכות השלטון, שממנה עלה כי משרד הביטחון לא היה מעורב בעת גיבושו של המתווה, ובפני חברי צוות המשא ומתן הממשלתי לא הונחה אף חוות דעת מטעמו. עמדת המשרד הוצגה רק באחרונה, על ידי ראש האגף הביטחוני־מדיני עמוס גלעד. והרי אם אין ביטחון, אין מתווה, כי אי־אפשר להפעיל את סעיף 52.

יובל שטייניץ ובנימין נתניהו בוועדת הכלכלהצילום: אוליבייה פיטוסי

כך כתב דובר משרד הביטחון בתגובה לשאלה היכן חוות הדעת המקצועיות שמקנות למתווה הגז חשיבות ביטחונית: "בדקנו את הנושא מול הגורמים הרלוונטיים במשרדנו, אך לא איתרנו חוות דעת כלשהן שהועברו על ידי משרד הביטחון לצוות קנדל. יתרה מזאת, פנינו למשרד התשתיות הלאומיות (משרד האנרגיה) בבקשה לסייע באיתור המידע המבוקש המתייחס למשרד הביטחון, אך המידע לא אותר".

התגובה הזאת תקעה סיכה בבלון הביטחון של נתניהו במועד הכי קריטי של ניפוחו - ערב הופעתו בוועדה ושבוע־שבועיים לפני שהעניין כולו מגיע לבג"ץ. יועציו, שהבינו שבידיעה של ערוץ 2 טמון חומר נפץ, ציידו את ראש הממשלה במכתב של אל"ם בשם אורי כהן (עוזרו של שר הביטחון). "בניגוד למה ששמענו בתקשורת", אמר נתניהו בהתרסה, "קיבלנו עמדה ממשרד הביטחון. הדבר הזה נמסר ב-15 באפריל 2015", והוא נופף במכתב בן כמה עמודים וגם הקריא קטע קצר: "בראיית עדיפות לאומית יש חשיבות לפיתוח לווייתן בהקדם האפשרי. יצירת גיבוי ויתירות במקורות ותשתיות הולכת האנרגיה למדינת ישראל".

את המכתב עצמו נתניהו ולשכתו סירבו להעביר גם למחרת, ולכן קשה לדעת אם המשפט הזה מצדיק את התרומה של המתווה לביטחון ישראל. בכלל, יש רבים שטוענים שפיתוח לווייתן יתרחש מהר יותר אם לא ייחתם מתווה. מעניין אם כותב המכתב אותגר בשאלה הזאת.

ואולם אין לדעת את התשובה וגם לא תשובות לשאלות רבות נוספות - למשל, אם יש חוות דעת של קצין ממערכת הביטחון, כיצד לא ידעו עליה במשרד הביטחון? הסיבה שנתן לכך נתניהו היא שזה בגלל הסיווג הגבוה של חוות הדעת. אבל זה תירוץ מוזר, שכן דובר המשרד יכול היה להגיד שהיא קיימת, אך שאסור להוציא אותה ולא לתור אחריה בכל המגירות - גם אלה של משרד האנרגיה, שבראשותו עומד שאול מרידור, אחיו של עורך דינן של חברות הגז, מתן מרידור. ועוד שאלה: האם גם שר הביטחון סמך את ידו על המכתב? האם הוא ראה אותו בכלל? ידע שהוא קיים? האם נערכה במשרד עבודת מטה מסודרת? אין תשובות, אבל זה לא הפריע לנתניהו לחזור עשרות פעמים בהופעתו על המלה "ביטחון".

תמיכה לכך שהביטחון לא עמד בבסיס האינטרס להעברת המתווה נתן נתניהו בעצמו. זה היה בשלב השאלות בתשובה לח"כ יוסי יונה. כך אמר נתניהו: "ההחלטה הזאת להפעיל את הסעיף הזה נבעה קודם כל ממצב שנוצר, שנכפה עלינו, על ידי התפטרותו של הממונה על ההגבלים - ולא בגלל מהות ההסכם, ההסכם הוא טוב. אבל ההתפטרות שלו יצרה מצב שגם הסכם טוב, הסכם אופטימלי שאני רוצה להעביר - אני לא יכול להעביר אותו. לכן זה מחייב אותנו ללכת למה שהחוק מאפשר; והחוק מאפשר את זה, גם על סמך שני דברים נוספים שיש שם, והם שיקולי הביטחון והחוץ". יש להניח שהמשפט הזה ייבחן בבג"ץ בשבע עיניים.

כשלי מתווה הגז - והפתרונות האפשריים

כל אנשי ראש הממשלה

ומה לגבי הרמטכ"ל, המפקד העליון של הצבא, שגם לו יש אחריות די משמעותית בנושאים ביטחוניים? האם הוא היה מעורב? נשאל לגבי המתווה? האם הוא מכיר את חוות הדעת של האל"ם שתחת פיקודו? האם מישהו מהמטה כללי נשאל משהו? איך הוא רואה את מתווה הגז בהקשר הביטחוני? כל השאלות האלה הופנו לדובר צה"ל ביום רביעי בצהריים.

התשובה נחתה אחרי כמה שעות במייל: "אנחנו לא מתייחסים לשאלתך על הגז. לשימושך".

ההתייחסות המבורדקת והלא מובנת של מערכת הביטחון למתווה הגז רק מוכיחה שוב את גודל הפרטאץ' הניהולי של הממשלה. ואין פלא. נתניהו בעצמו הראה בהופעתו הרהוטה אך הזחוחה זלזול מקומם במינהל תקין. לפחות שלוש פעמים הוא הביע זלזול ב"ניירות" ש"אתם אוהבים" - ללמדכם, מר ניהול עושה וכל השאר רק מדברים ומשתמשים בביורוקרטיה, רגולציה וניירת. נתניהו גם ציין בהקשר של עודף הרגולציה בישראל שההבדל בין קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית טמון בפתיחות הכלכלה. "זו הממשלה שלך", אמר לו כבל - בצדק.

אם כבר מדברים על קוריאה הצפונית ועל מינהל תקין, אולי כדאי לזכור שמה שעוד הביא לנתניהו את "הנסיבות הביטחוניות המיוחדות", שמאפשרות את הפעלת סעיף 52, היא חוות דעת מבולבלת ומוזרה עם מידע חסר שעודכנה בדיעבד, של מי שהוא מינה ערב לאחר הופעתו בכנסת לראש המוסד. כראש המועצה לביטחון לאומי, היה יוסי כהן כפוף לנתניהו, ועולה השאלה אם הוא היה ממונה לתפקיד הנחשק גם אם לא היה מתגייס להצלת מתווה הגז. עוד אפשר להזכיר, שכמו כהן גם דורי גולד, המקורב לנתניהו שמונה על ידו בכובעו כשר החוץ למנכ"ל המשרד, סייע לספק חוות דעת שתומכת במתווה הגז מבחינת יחסי החוץ של ישראל.

אפשר גם להזכיר שנתניהו מינה את יוג'ין קנדל לנהל את המשא ומתן עם חברות הגז ולסגור את העסק ללא כתב מינוי, ללא פרוטוקולים או תיעוד - תוך הסתרה של דיונים והתעלמות מביקורת מוצדקת. בדיון ניסה נתניהו לשמור על כבודו של קנדל, שמצדו יצא למסע ראיונות פרישה עמוס טענות שלא לומר דמעות תנין (או כריש-תנין) נגד מבקרי מתווה הגז. זה לא יתקן את העובדה שמעולם לא היה כאן אירוע כל כך אנטי־דמוקרטי, כל כך אלים - כמו זה שהוא היה שותף בהעברתו. אירוע שכלל סתימת פיות, התזת ראשי רגולטורים, הזזת שרים מתפקידם ובלופים לרוב.

הזלזול של נתניהו במינהל התקין השתווה רק לזלזול שלו ושל חבריו למפלגה כלפי המוחים נגד המתווה. כך, כשהוזכרו ההפגנות של מוצאי שבת שמתנהלות כבר שבועות בכל מזג אוויר, מיד העלו הח"כים של הליכוד את הסיסמאות הרגילות: "חבורת אנרכיסטים"; ו"אלה הפגנות ממומנות של השמאל". היה כדאי אולי להזכיר שללא אותה מחאה, לא היו מוכנסים שינויים חשובים במתווה, לא היה מתנהל שימוע ציבורי, לא היו נחשפים מהלכים ובלופים ממשלתיים, ונתניהו בכלל לא היה מגיע לוועדת הכלכלה. פרס ישראל מגיע להם ולא נאצות וקללות.

נחישות סלקטיבית

השבוע פורסם דו"ח העוני המקומם. היה נחמד אם נתניהו, שאמר באחת ממהמורות מתווה הגז כי את מה שהוא רוצה הוא משיג - היה גם משקיע משהו מאותה נחישות בטיפול בעוני. האם אי־פעם נראה שר מוזז מתפקידו גם כשעל הפרק חוק בנושא העוני והפערים? האם יותז ראש של רגולטור? האם נתניהו יבוא לענות על שאלות ח"כים במשך שעתיים וחצי עם כל יועציו ולחשניו על הנושא החשוב הזה?

לא צריך להגזים. בענייני עוני כנראה כולם מבצעים את תפקידם, ולא צריך לעקוף אף החלטה. הכל ברגוע.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker