החץ שמרים את החצאית של האשה: המסקנה המדכאת על הקשר בין נשים לכסף - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החץ שמרים את החצאית של האשה: המסקנה המדכאת על הקשר בין נשים לכסף

האם יש הבדל בין גברים לנשים במימון המונים? ראיון עם פרופ' אורלי שדה

6תגובות

אורלי שדה, פרופסור למימון, אחרי כמה שנים שבהן את חוקרת בתחום מימון המונים, אפשר לומר שיש פריחה בענף?

מבחינה עולמית יש כיום עניין רב במימון המונים, אפילו ברמה שמעלה תהייה אם זה לא קצת מוגזם.

אורלי שדה
אייל טואג

רק התחלנו, כבר זה מוגזם?

כמות הפלטפורמות שאנשים מקימים וכמות הפרויקטים שמנסים לגייס בהם כסף כה גדולה, עד שעולה השאלה אם היקף כזה יכול להתקיים בטווח הארוך, אחרי שתשכך קצת ההתלהבות וכשהדברים יתכנסו למה שמונע משיקולים כלכליים גרידא.

נו, ומה התשובה שלך?

שבסופו של דבר תהיה התכנסות לדברים שנותנים ערך מוסף. מה שמספק ערך מוסף ישרוד, ואני מאמינה שכמוצר משלים למערכת הבנקאות ולשוק ההון יש לכך ערך.

מה אומרת על זה האקדמיה?

יחסית יש מעט מחקרים בנושא, אבל זה הולך וגובר בשנים האחרונות. יש אפילו עיתון אקדמי שהולך להוציא גיליון שלם בנושא של מימון המונים.

בעצם מימון המונים הוא מנגנון אינטרנטי שבו הרבה אנשים פרטיים נותנים מעט כסף ויחד זה מסייע למימון מיזמים, עסקים וארגונים?

כן, ותמורת ההשקעה הצנועה שלהם הם מקבלים "משהו". זה יכול להיות רק מכתב תודה חתום, אבל גם את המוצר עם הקדשה. יש המון אפשרויות. לדוגמה, אתה יכול להיות שחקן בסרט דוקומנטרי שעבורו תרמת, או לאכול צהריים עם הבעלים של העסק שגייס או אפילו להיפגש עם הכלב שעליו נכתב הספר שבו השקעת.

בכל המיזמים מקבלים משהו או שיש כאלה שתורמים גם בלי לקבל תמורה?

יש גם פלטפורמה שבה לא מקבלים דבר, והיא מקובלת בעיקר בתחום הפוליטי. אתר KIVA, למשל, מאפשר לתמוך בפרויקטים בעולם השלישי בתמורה למידע ולעדכונים גם תמורת סכום קטן של 25 דולר.

את בעצמך משקיעה במיזמי מימון המונים?

כן, מדי פעם אני שומעת על פרויקט כזה או אחר ומשקיעה קצת. באחרונה השקעתי בפרויקט שקשור למחקר באלצהיימר, כי סבתא שלי היתה חולה במחלה. השקעתי גם בקמפיין של עמותת "רוח נשית", שפועלת להעצמה כלכלית של נשים שחוו פגיעה מינית ובפרויקט של שיר לזכרו של חייל. אני משקיעה גם בישראל וגם בחו"ל בנושאים שמדברים ללבי וכשהקמפיין נראה לי מעניין.

מהן הדרכים הכי מקובלות של מימון המונים?

הדרך הכי מוכרת היא באמצעות אתרים פופולריים כמו Kickstarter ו–Indiegogo, אבל יש מאות פלטפורמות וכל הזמן יש עלייה.

תני לנו קצת מספרים.

אם ב–2012 גויסו 2.7 מיליארד דולר ב–1.1 מיליון קמפיינים, ב–2013 כבר עברנו את ה-5 מיליארד דולר בפלטפורמות שונות של גיוס המונים ונספרו כ–450 פלטפורמות (אתרי מימון המונים) בעולם. ההערכות הן שעכשיו מספר הפלטפורמות גבוה בהרבה לעומת המספרים הפורמליים מלפני שלוש שנים.

שער מגזין ניוזוויק: "מה עמק הסיליקון באמת חושב על נשים"

לא מעט.

כשביקרתי בסין נאמר לי שרק שם פועלות יותר מ–1,000 פלטפורמות מימון המונים שלא עשו להן תיעוד אקדמי, עבור אוכלוסיות מסוימות ולמטרות שונות. אני צופה שעכשיו, בעקבות ההחלטה של רשות ניירות ערך האמריקאית, נראה שינוי בתחום הזה ומעבר למודל של קבלת מניות בחברות.

על איזו החלטה את מדברת?

בחודש שעבר הודיעה הרשות שהיא מאמצת כללים שיאפשרו לחברות קטנות לגייס כספים באמצעות גיוס המונים. זה עדיין לא בתוקף אבל זה עבר וזה מה שחשוב.

מה? זאת ממש הנפקת מניות.

כן, כן. זאת פריצת דרך רצינית, האפשרות לגייס מההמונים בתמורה למניות.

זה לא מסוכן למשקיעים? לא יגנבו אותם?

ברשות האמריקאית מאמינים שחשוב לאפשר גיוס כזה ולהתמודד עם השאלה איך מגינים על המשקיעים באמצעות כללים והגבלות. מצד שני, הם מתמודדים עם השאלה איך לא מעמיסים יותר מדי עלויות ומגבלות, שלמעשה יחסלו את כדאיות הגיוס למיזם.

אבל מה יהיה אם אנשים יאבדו את הכסף שלהם בגלל כל מיני נוכלים קטנים?

במקרה שיהיו הרבה נוכלים הציבור יאבד את האמון. המטרה של הרשויות היא לייצר איזון בין הגנה על הפרט לבין הנגשה של עוד מקורות מימון לעידוד יזמות והשתתפות בהליך כלכלי. כשמדובר במיזם שנמצא בתחילת הדרך, כשמגייסים כסף מחברים ומשפחה ומעוניינים להגדיל את מקורות המימון, זה לא ריאלי לקבל תרומות של 2 דולרים מחברים, אבל באמצעות גיוס המונים זאת כבר תרומה לגיטימית.

המגבלות שמדברים עליהן יהיו על החברה או על המשקיעים?

גם וגם. בשלב זה כל פרויקט יוכל לגייס עד מיליון דולר בשנה, ובנוסף יש מגבלה עבור הסכום שאדם פרטי יכול להוציא מדי שנה על פרויקטים שונים. למשל, אם ההכנסה של אדם נמוכה מ–100 אלף דולר בשנה, הוא יוכל להוציא עד 2,000 דולר בשנה או עד 5% מההכנסה שלו על מיזמים כאלה.

סניף של צ'ייס בנק
אי־פי

גם בישראל יהיה אפשר להנפיק כך מניות מתישהו?

כנראה שזה רק עניין של זמן עד שזה יקרה. בינתיים קיימת הצעה של רשות ניירות ערך מיולי 2014, לאפשר גיוס המונים בפטור מתשקיף עבור עסקים קטנים ובינוניים. לפי ההצעה, סכום הגיוס המרבי במהלך תקופה של שנה יהיה מיליון שקל והשקעה בודדת תהיה 5,000 שקל להשקעה בודדת עד 10,000 שקל בשנה. בכל מקרה, זאת הצעה שעדיין בשלבי התהוות.

אפשר להניח שככל שדרך המימון הזאת תגדל, גם נראה התנגדות מצד הבנקים?

ללא ספק יש פה פוטנציאל לתחרות לבנקים, אבל אני חושבת שזה מצב בריא. הרשויות צריכות לקבל את זה בזרועות פתוחות. השטן נמצא בפרטים.

מיזם מימון של הלוואות היה אמור לשבור את המונופול של הבנקים וחברות האשראי בתחום, אבל אז קרנות הגידור והבנקים החליטו בעצמם להיכנס למשחק ולהשתלט על שוק ההלוואות החברתיות - כך שאפשר לטעון שהמטרה מתפספסת?

אני לא חושבת שזה מתפספס, אלא משלים, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים שאפשר יהיה לקבל מימון באמצעות הלוואות ראויות במחירים ראויים. השחקנים הגדולים מביאים ידע והתמחות למגרש, וזה דבר טוב. כל עוד זה לא יהיה רק הם, וההמון ימשיך להיות פעיל, אז יש משחק שבו גם לשחקנים אחרים יש אפשרות להביע את דעתם. אנחנו רואים בעולם שיותר גופים מוסדיים נכנסים לתחום הזה. לא תמיד יש סטטיסטיקה מסודרת בנוגע להיקף, אבל אני לא רואה בזה משהו שלילי - כי זה טוב לכולם. אני, למשל, לא מתנגדת שקרן הפנסיה שלי תשקיע גם בדברים כאלה ותשיג תשואה עודפת על פני אג"ח קונצרני.

בישראל אנחנו רואים ששני הבנקים הגדולים, לאומי והפועלים, רוצים להצטרף למרוץ הטכנולוגי עם השקות של סניף דיגיטלי (פועלים) ובנק אינטרנטי (לאומי). אפשר לומר שזה חלק מאותו תהליך שמניע גם את תחום מימון ההמונים?

הזמינות של הטכנולוגיה והאפשרויות שהיא מספקת קשורים גם לפלטפורמות של מימון המונים, שנשענות על רשתות תקשורת של אנשים. כל קמפיין של מימון המונים נמצא שם ברשתות. אין לי ספק שהבנקים לומדים את דור המילניום ומבינים, כמו שגם מחקרים מראים, שזה דור שחי על טכנולוגיה, שרוצה לקבל שירות מהיר ונגיש ולהרגיש שהוא מקבל ערך ובמחירים הוגנים. זה עדיין לא עונה על השאלה לאן תתכנס מערכת הבנקאות. אין לזה תשובה אחת. יש כאן שילוב של התפתחות כלכלית־טכנולוגית וגם תפישה רגולטורית.

כלומר, עד כמה יהיו עליהם מגבלות?

נכון. נוצר פה מוצר משלים שיכול להיות חלק מתחרות רחבה יותר. איפה יהיו הגבולות? מי ישחק במגרש? האם הבנקים יקימו פלטפורמות כאלה וישקיעו בהן? זה תלוי ברגולציה הפיננסית, ואין לזה תשובה.

ספרי לנו על המחקר שלך.

אותי עניין ברמה הפילוסופית מה חשוב להצלחה של מיזם - האישיות של היזם או המוצר שהוא מוכר. זאת שאלה שקשה לאמוד אמפירית.

תסבירי.

למיזם בתחילת הדרך יש מרכיב של הון אנושי ומרכיב של פטנט, טכנולוגיה או מוצר. תהיתי מה גורם לכך שהיזם יצליח לגייס כסף - אם בפרזנטציה עדיף לו לספר על עצמו או לדבר על המוצר והשוק. נניח שאני צריכה שתשקיעו במיזם שלי. אני יכולה לספר שאני פרופסור למימון באוניברסיטה העברית ולתאר את עצמי ואת זה שאני עובדת על משהו חדש לגמרי עם עתיד מדהים. מצד שני, אני יכולה לפתוח בתיאור השוק והעתיד, מהו נתח השוק החזוי, ולדבר על האלגוריתם המופלא שפיתחתי. המחקר, שאותו ערכתי עם ד"ר דן מרום, ביקש לבדוק אם יש הבדל בין שני הסיפורים ואם אנשים שונים יושפעו מהם אחרת.

ומה מצאתם?

בלומברג

שזה תלוי בסוג הפרויקט. ככל שהפרויקט אמנותי יותר, כך חשוב יותר לתאר את היזם ואת אישיותו, לעומת פרויקט טכנולוגי שבו המוצר ותנאי השוק יותר חשובים.

איך בדקתם את זה?

בסיס הנתונים שלנו היה אתר קיקסטארטר מאז הקמתו ב–2009 עד מארס 2012 - 16 אלף פרויקטים שהצליחו לגייס את הכסף שביקשו לגייס ו–4,000 שכשלו. לא כל הנכשלים נשמרים, כך שבפועל מספרם של הנכשלים גבוה בהרבה. בחנו יותר מ–20 אלף יזמים ויותר ממיליון משקיעים ב–13 קטגוריות. רצינו להסיק איך נכון יותר למכור לפי הפרזנטציה של היזם שמוצגת בפני המשקיעים. בין היתר, ספרנו כמה פעמים מזכירים את שם היזם, והראינו שבפרויקטים אמנותיים זה חשוב יותר מאשר בתחומים טכנולוגיים.

מה עוד גיליתם?

שצירוף של סרטון וידאו מעלה באופן משמעותי את הצלחת הגיוס, ושככל שמבקשים לגייס יותר כסף, הסיכוי לגיוס נמוך קטן, אם כי גם גיוס נמוך מדי יכול להזיק, כי אז ברור כנראה למשקיעים הפוטנציאלים שזה לא יספיק להם.

העובדה שהגיוס פתוח לכולם ובסכומים קטנים מצליחה להקטין פערים של אי־שוויון, כך שלא רק הגדולים, החזקים והמקושרים יהיו חלק ממיזמים?

לא בדיוק. כשבחנו את הנתונים מקיקסטארטר ראינו מאפיינים של מגדר, וחברנו למחקר נוסף, הפעם עם ד"ר אלישיה רוב מאוניברסיטת ברקלי. ידוע שנשים הן מיעוט משמעותי, גם כיזמיות וגם כמשקיעות. בארה"ב פחות מ–10% מהמשקיעים בקרנות הן נשים, פחות מ–15% הן אנג'ליות וההערכה היא שפחות מ–30% מהיזמים הם נשים. מה שאנחנו בדקנו הוא אם מימון המונים מוריד חסמים מגדריים ובאמת מייצר יותר שוויון.

נו?

התשובה היא שלא. התוצאות שלנו הראו שרוב הגברים מגייסים כסף למיזמים בתחומים שנחשבים גבריים, כמו טכנולוגיה, משחקי מחשב וגם קומיקס, ואילו את הנשים אפשר לראות בעיקר במיזמים של ריקוד, אופנה ומזון. גם מהצד של המשקיעות, מצאנו שהן מעדיפות להשקיע בתחומים "הנשיים" יותר.

השאלה היא מאיפה הדברים נובעים.

בספרות הכלכלית יש אבחנה בין אפליה סטטיסטית לאפליה של טעם. הדוגמה הבאה ממחישה את זה: אנשים גבוהים משחקים כדורסל, אבל לא נגיד שזאת אפליה נגד הנמוכים, כי יש התאמה בין אנשים גבוהים לבין יכולת גבוהה במשחקי כדורסל. גם במגדר עולה השאלה הזאת. אם אנחנו לא רואים הרבה נשים בהיי־טק מכיוון שהן בוחרות ללכת למקצועות אחרים, אז מבחינה זאת זו לא אפליה נגדן, אלא יש קשר בין הבחירה שלהן למקצוע וההנחה היא שאשה במקצוע הזה לא מופלית לרעה. במקרה שלנו, השאלה היא אם גברים משקיעים פחות במיזמים של נשים בגלל הבחירה של היזמיות בפרויקטים "נשיים", או שיש משהו שהוא אפליה של טעם — כלומר שגברים לא רוצים להשקיע במיזם של אשה בגלל היותה אשה, כי הם לא חושבים שאשה מסוגלת להצליח.

ומה המסקנה שהגעתם אליה במחקר?

הצלחנו להשיג תכתובות דואר אלקטרוני של 1,000 אנשים שהשקיעו בפלטפורמה של קיקסטארטר ושלחנו להם שאלון שבו שתלנו גם כמה שאלות על מגדריות כדי להבין אם הנחקר נוטה להפלות בין גברים לנשים. מתוך 200 התשובות שקיבלנו, מצאנו התאמה בין כ–100 משיבים לפרויקטים שהם השקיעו בהם ומצאנו שתפישות מגדריות השפיעו על ההשקעה.

כלומר יש אפליה של טעם.

כן. יש סיבות שיגרמו לנשים להשקיע בנשים ולגברים להשקיע בגברים, אבל מעליהן התפישה המגדרית אצל גברים יצאה מובהקת - כלומר ככל שגברים פחות בעד שוויון מגדרי, מעבר לנטייה הטבעית שלהם להשקיע בפרויקטים של גברים, הם ייטו פחות להשקיע בפרויקטים של נשים. התוצאה היא שנשים משקיעות גם במיזמים של נשים וגם של גברים, אבל גברים משקיעים בעיקר בגברים.

מחקרים גם מראים שלגברים יש יותר ביטחון עצמי, בהשקעות למשל. האם גם בגיוס המונים הם "מעזים" לגייס יותר?

מצאנו שבממוצע גברים מבקשים ומגייסים יותר מנשים, בכל קטגוריה, אבל סיכויי ההצלחה של גברים להצליח בגיוס קטנים יותר. כלומר, כשאשה כבר מגייסת, הסיכוי שלה להשלים את הגיוס גדול יותר.

אפשר לשאול את אותן השאלות של אפליה לגבי הפרשי שכר בין נשים לגברים.

נכון וזה הדיון היותר חשוב מעבר לתמונה הסטריאוטיפית: האם נשים פחות אוהבות את שוק העבודה או שיש להן מאפיינים אחרים? אם זאת רק אפליה סטטיסטית, כדאי לנתב את כל התקציב ולנתב בנות למקצועות טכנולוגיים שבהן הן מיעוט ושמרוויחים בהם יותר. אבל אם יש פה גם אפליה של טעם, אז זה לא יספיק וצריך לבדוק איך עובדים על שינוי תפישתי. ברגע שהבעיה קיימת ולא מטפלים בה, אי אפשר להגיד שזאת רק אשמתן של הנשים כי הן לא עושות את המאמץ.

גם בתחום האקדמי שלך, מימון, אין הרבה נשים בדרגות בכירות.

זה נכון. אני בין הנשים הבודדות במימון והיחידה למיטב ידיעתי והראשונה כפרופסורית בישראל. בתחום השיווק, לעומת זאת, יש יותר נשים באקדמיה ואפשר לשאול למה פה ולמה לא פה.

גם כאן השאלה היא אם נשים לא בוחרות מלכתחילה לפנות לתחומים "נשיים" יותר כמו שיווק, ולא לפנות לתחום המימון, או שיש אפליה של טעם ולנשים יש פחות סיכוי להתקדם בעולם האקדמי של מימון.

כשאני מעלה את השאלות האלה אומרים לי שמי שלא קונה את הכרטיס ללוטו, לא צריכה לקטר שהיא לא זוכה בפיס. כלומר, אם נשים לא מוכנות לעשות את הצעד הזה - הן לא יכולות לבוא בטענות. זאת טענה לגיטימית, אבל השאלה היא אם זאת הסיבה היחידה. יש על זה ויכוח. בחו"ל מרצים למימון מרוויחים יותר יחסית מתחומים אחרים כמו שיווק, אז למה לא מוצאים יותר מרצות למימון? אולי יש פה גם אפליה של טעם. הבעיה היא שקשה מאוד להראות בצורה אמפירית שקיימת אפליה של טעם. במחקר הזה הצלחנו, ובגלל זה הוא ייחודי.

בקיצור, המסקנה היא שהתקדמות הטכנולוגיה בעולם לא פותרת את בעיות היסוד של אפליה, יחס לנשים וחוסר שוויון.

אני מסכימה. אולי היא משפרת את המצב אבל בהחלט לא מטפלת בו. בדיוק בשבוע שבו הצגנו את המאמר שכתבנו בכנס למימון ביוטה, ורוב הקהל לא הורכב מנשים, השער של "ניוזוויק" היה איור של אשת עסקים בשמלה אדומה קצרצרה ונעלי עקב אדומות עם הכותרת "מה חושבים בעמק הסיליקון על נשים" וחץ שמרים את החצאית של האשה. התמונה סיפרה את הסיפור - שנשים עדיין נמדדות במיניות שלהן.

אז מה אפשר לעשות?

התפקיד של פלטפורמת גיוס ההמונים הוא למקסם את הסיכוי של הפרויקטים לגייס. כמדינה וכחברה, בגלל שאנחנו יודעים שיש מתאם בין שוויון לבין מדדים כלכליים אחרים, צריך לשים דגש על השוויון, לעודד נשים ללכת למקצועות שבהם הן במיעוט ולעבוד על התפישה המגדרית של כלל האוכלוסיה.

המסקנה בכל מקרה די מדכאת: גם כאשר הטכנולוגיה מתקדמת ומאפשרת להתיר את כבלי האי־שוויון, המצב לא משתפר בהרבה.

אפשר גם לבחור לראות את חצי הכוס המלאה: שבמימון המונים רואים יותר נוכחות נשית כמשקיעות ויזמיות מאשר בדרך כלל. אמנם לא הגענו לשוויון, וזה אולי מדכא, אבל אנחנו בכל זאת צעד אחד קדימה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#