תנו לרובוט לנצח

הסטארט-אפ הישראלי שרוצה לשנות את שדה הקרב

בלי לסחוב אלונקות, בלי להיכנס למנהרות, עם מצלמות חכמות וחיישנים שמתריעים על הסכנה - מתוך האנגר ליד רחוב המסגר בתל אביב מתיימרים יזמי הסטארט־אפ Roboteam לשנות 
את מבנה הכוח הלוחם

ענבל אורפז
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים22
רובוט בצורת כלי רכב צעיר נזרק מחלון על ידי חייל צה"ל
אימון של יחידת יהל"םצילום: עופר וקנין

בסמטאות הקטנות הסמוכות לרחוב המסגר בתל אביב מפוזרים מוסכים ובתי מלאכה. מי שמגיע לשם, בדרך כלל לתיקון במכונית, רגיל להיתקל בפועלים המיוזעים בסדנאות, במכוניות אחרי תאונה שמחכות לצביעה ולהמולה של אזור תעשייתי בצהרי היום. קשה לנחש שבתוך אחד ההאנגרים באזור מתחבא סטארט־אפ שמפתח טכנולוגיה מתקדמת שעשויה להציל חיי אדם במלחמה הבאה, שבין לקוחותיו הצבא האמריקאי ושמתחרה בחברות התעשייה הביטחונית הישראליות הגדולות.

מבצע צוק איתן בקיץ 2014 גבה קורבנות רבים כתוצאה מאיום מסוג חדש שצה"ל לא היה ערוך מספיק טוב להתמודד עמו — מנהרות תת־קרקעיות. בעוד האמצעים ששימשו את אנשי חמאס לכריית המנהרות היו פרימיטיביים למדי, לישראל לא היו אמצעים טכנולוגיים משוכללים להתמודד עם הגילוי והנטרול שלהן, כפי שמערכת כיפת ברזל סייעה להתמודד עם הרקטות שנורו מרצועת עזה. אחת הביקורות שנשמעו בזמן המבצע התייחסו לכך ששימוש במערכות רובוטיות בכניסה למנהרות יכול היה להוריד את הסיכון שאליו נחשפו הלוחמים, והן היו יכולות לסייע להם: ללכת לפניהם, לאסוף מידע ולסלק איומים. חלק מהכוחות המיוחדים השתמשו במערכות רובוטיות קטנות שנשאו החיילים, אך הם עוד לא היו בשימוש נרחב.

מי שמקווים להפוך את הרובוטים לחלק בלתי נפרד ממבנה הכוח הלוחם הם אנשי חברת Roboteam, אותו סטארט־אפ מסמטאות המסגר. החברה שהוקמה ב–2009 מעסיקה קרוב ל–80 עובדים, כ-60 מהם בישראל — מרכז הפיתוח וההנדסה, והיתר בארה"ב. החלום של מייסדיה הוא להגיע לאבן דרך של 1,000 רובוטים שמסייעים לחיילים בעולם. בינתיים, כך על פי דיווחיה, היא כבר מכרה מאות מערכות.

"כבר 30 שנה משלבים רובוטים ביחידות הנדסה או שיטור, ומשתמשים בהם לסילוק פצצות. זאת הנישה של הנישה, יחידות הנדסה קרבית למיניהן בעולם", אומר יוסי וולף, מנכ"ל Roboteam ואחד ממייסדיה. "הכיוון שהולכים אליו וש–Roboteam פרצה אליו הוא לא הנישה, אלא הצבא הרחב — רובוטיקה לשימושים נפוצים הרבה יותר".

וולף ואלעד לוי, מייסדי החברה ומנכ"לים משותפים, שירתו יחד כקצינים ביחידה מסווגת בחיל האוויר. לאחר מכן וולף למד פיזיקה ולוי למד הנדסת רובוטיקה בטכניון. השניים עבדו בחברת האלקטרו־אופטיקה ODF שפיתחה את הרובוט הקטן איי־דרייב, שנחשב ל"כוכב של צוק איתן", ושל איי־בול, כדור שנזרק לחדר וממפה אותו באמצעות מצלמה מסתובבת. "ב–ODF נחשפנו לתחום והתאהבנו בו. היינו חלק מהפיתוח של איי־דרייב וב–2009 הרגשנו בשלים והשקענו את כל חסכונותינו בהקמת החברה, מתוך הבנה שרובוטיקה היא הגל הבא אחרי האינטרנט. מרתק אותנו השילוב בין תעשייה כחול־לבן, תרומה לביטחון המדינה ועשייה לביתנו", מספר וולף.

שחר אבוחצירה (מימין), אלעד לוי ויוסי וולף
שחר אבוחצירה (מימין), אלעד לוי ויוסי וולףצילום: מוטי מילרוד

כמו סטארט־אפים רבים בעמק הסיליקון, Roboteam החל בגראז', ופעל בתחילת דרכו בבית סבתו של לוי. בשנה הראשונה הסתכמו מכירות החברה בכמה מאות אלפי שקלים, וכיום היא מוכרת בכמה עשרות מיליוני דולרים בשנה ישירות לממשלות ומציגה רווחיות. באחרונה דורגה החברה במקום השמיני ב–Fast50, דירוג חברות הטכנולוגיה הצומחות בישראל של פירמת רואי החשבון דלויט. החברה מספקת מעט מאוד פרטים לגבי גיוסי ההון שלה, שהסתכמו בכמה מיליוני דולרים. עלות הפיתוח של כל רובוט היא מיליוני דולרים, והחלק היקר בתהליך הוא הייצור. בקבוצת המשקיעים בחברה כלולים קרן ג'נרלי של חברת הביטוח האירופית, שנעשתה באמצעות ד"ר איתמר בורוביץ', לשעבר מנכ"ל הפניקס. יתר המשקיעים בחברה הם פרטיים. אגב, לאחר ההשקעה בחברה, וולף התחתן עם בתו של בורוביץ'.

"זה לא רובוקופ"

הרובוטיקה מגיעה באיחור לחילות הקרקע, לאחר שהכלים הבלתי מאוישים כבר כבשו את המרחב האווירי ומשמשים בעיקר לאיסוף מודיעין. מבחינת Roboteam מדובר בפוטנציאל גדול. "מחלקת החי"ר היא החשובה ביותר בצבא", אומר וולף. "בצבא ארה"ב, שמהווה יותר מ-80% מהשוק שלנו, מדובר ב-40 אלף לוחמים". לחברה קו מוצרים שכולל רובוטים בכמה גדלים ובמשקלים משתנים לפי הצרכים השונים של הכוחות בשטח, שעבורם היא גובה בין עשרות אלפי דולרים ל–100 אלף דולר. מוצר הדגל של החברה הוא הרובוט נישא חייל MTGR, ששוקל 10–12 ק"ג. כמו יתר הרובוטים של החברה, הוא מתוכנן לפי התקינה האמריקאית, כך שעל גבי המערכת הבסיסית אפשר להרכיב תוספות, כמו חיישנים לאיתור גז באירועי אב"כ, לייזר ואמצעי נשק, לפי צורכי היחידות. מערכת נוספת שמוכרת החברה בארה"ב היא Probot, שנראית כמו רכב שטח זעיר שנע עם הכוחות בשטח ונושא עבורם ציוד. כך אפשר לצייד את הכוח במזון לכמה ימים או לשאת פצועים בעת הצורך. ה-Probot הולך עם הכוחות ועוקב אחרי המפעיל שלו לבד, בלי שזה יצטרך לשלוט בכל תנועה שלו. בכל הרובוטים מותקן אותו "מוח", המעבד שבו נעשים החישובים.

הטכנולוגיה שהחברה מפתחת נועדה לתת מענה לשדה הקרב המשתנה, שדורש אמצעים חדשים. "העולם נע לכיוון של מלחמות א־סימטריות נגד טרור", אומר וולף. "צבא האויב לא מאיים על המערב בשטח פתוח, אלא טרוריסטים מאיימים בשטחים אורבניים תת־קרקעיים. זה המצב בצ'צ'ניה, בעזה, בלבנון. בכל מקום זה אותו סוג של לחימה. באנו עם חזון גדול שאומר — בואו נעשה משהו שישנה את חוקי המשחק. אנחנו מנסים לשנות את התמונה באמצעות אמצעים טכנולוגיים שלא רק יחידות נישה ישתמשו בהם, אלא כלל הצבא — חטיבות חי"ר, גדודים, פלס"רים, לא כוחות הנדסה שמבצעים משימות בוטיק, אלא מחלקות טקטיות איכותיות שנכנסות לקסבה, מטהרות את השטח ומתמודדות עם תופעה קשה של האויב הנעלם — מצב שבו אתה לא יודע איפה האויב. הוא למד מה זה מזל"טים, אז הוא פועל בין הבניינים ובתוכם. התפקיד שלנו הוא לעורר את האויב כשמוצאים אותו. אפשר לעשות את זה עם לוחם סיירת מטכ"ל שנכנס לבית כדי לבצע מעצר מסוכן — או עם רובוט. מי שחוטף את הכדור הוא אותו לוחם או הרובוט. 90% מההרוגים במלחמות האחרונות מתו בגלל מטעני צד — בעירק, באפגניסטן, בבינת ג'בל, בעזה. זה נושא כאוב מאוד".

באיזה סוג של אירועים מתאים להשתמש ברובוטים? הם יכולים לסייע בגל הטרור הנוכחי, שמאופיין באירועי דקירה בלב אוכלוסיה אזרחית?

וולף: "רובוט מתאים לטיפול בחפץ חשוד או להיכנס ראשון למקום מסוכן. הוא בוודאי לא יכול להילחם פנים מול פנים עם טרוריסט שרץ עם סכין. הוא כלי עבודה שמתאים לדברים מסוימים".

בימים האחרונים פועלות מערכות של Roboteam בזירה אורבנית שנדרשה להתמודד עם איומים שהיא לא מורגלת בהם — פריז. הרובוטים של החברה מלווים את כוחות הביטחון בעיר, שמתאוששים מפיגועי דאעש. בחברה אומרים שמאז מתקפת הטרור התקבלו בקשות להצעות מחיר למערכות של החברה ממדינות אירופיות נוספות, בהן בלגיה ובריטניה. גם בבוסטון הכניסו את הרובוטים לשימוש לאחר הפיגוע במרתון ב–2013.

בחברה מתגאים ש–100% מהנהלת החברה מורכבת מקציני חי"ר ולא מיוצאי 8200 או יחידת טכנולוגיה עילית אחרת. "זה עוזר לנו להיות פרקטיים", אומר וולף. "אנחנו משתמשים ברובוטים כשאנחנו עושים מילואים. אנחנו מתייחסים לרובוט כמכונה שהיא כלי עזר ללוחם, אבל אינה אוטונומית ולא תהיה. המלה רובוטיקה עושה עוול לשוק — מצפים שהרובוט ינצח במלחמה. זה לא רובוקופ, אלא כלי אפקטיבי לסיוע ללוחמים".

רובוט של חברת רובוטים מתל אביב. הרובות נראה ככלי רכב קטן בעל 6 גלגלים המחוברים ברצועות גומי
חברת רובוטים Roboteamצילום: מוטי מילרוד

Roboteam נסמכת לא רק על הניסיון הצבאי של צוות מייסדיה, אלא גם מנצלת את הקרבה לצה"ל. "מיום הקמתה עבדה החברה קרוב מאוד למערכת הביטחון. 100% מהפיתוחים נעשו עם משתמשי קצה, כלומר חיילים, ובסיוע כספי של יחידות ישראליות ואמריקאיות. בשולחן פה ישבו אתנו חיילים ועבדו על התכנון. נציגים של יחידות באים לפה ומסבירים את הצרכים שלהם", אומר וולף.

הגורמים שעמם עובדת החברה כוללים את מפא"ת (המנהלת לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות במשרד הביטחון), שלדברי וולף החברה לא היתה מגיעה בלעדיה ללקוחות בממשל האמריקאי, ליחידות מיוחדות ולכוחות בצה"ל. מפא"ת השקיעה בפיתוח הרובוטים של החברה והקצתה משאבי ניהול לתהליך, אך וולף לא מוכן לשתף בכמה כסף מסתכמת ההשקעה הכספית של מערכת הביטחון הישראלית בחברה.

רשימת הלקוחות של החברה כוללת את ה–FBI, משמר הגבולות האמריקאי (שמשתמש ברובוטים למציאות סמים בגבול מקסיקו), חיל האוויר האמריקאי וכמובן צה"ל. לקוחות נוספים של החברה הם צבאות פולין, תאילנד, סינגפור, בריטניה ושווייץ. במקביל ממשיכה החברה לעבוד על הזדמנויות נוספות בשוק האמריקאי, שם היא מתחרה בעיקר בחברת איי־רובוט, שמוכרת בזכות הרובוטים הביתיים שלה לשאיבת אבק.

לדברי וולף, באחרונה זכתה החברה בחוזה לאספקת 250 רובוטים נישאי חייל לכוחות הקרקעיים של חיל האוויר האמריקאי — כספקית מרכזית יחידה, תמורת 25 מיליון דולר בחמש השנים הקרובות, עם אופציה להארכה בשנתיים. "ראינו בזה את הזדמנות חיינו, והתחרנו בחברות אמריקאיות של מאות ואלפי עובדים שעוסקות בתחום 20 שנה והשקיעו עשרות מיליוני דולרים", אומר וולף.

הדרך שבה Roboteam הקטנה מתמודדת עם חברות ענק שיש להן קשרים ארוכי שנים בצמרות הממשל הישראלי האמריקאי, היא איך לא, דרך הכיס. "כשאתה אומר לרמטכ"ל 'בואו נצייד את גולני ברובוטיקה', הוא שואל כמה זה עולה", אומר וולף. "הפתרונות של סטארט־אפ ישראלי הרבה יותר זולים. בדרך כלל, החברות שמתעסקות בתחום הביטחון הן מונופולים וכעיקרון הן יקרות — אלביט, תעשייה אווירית, לוקהיד מרטין. אנחנו מוכרים את המוצרים שלנו ברבע מהמחיר כי זה אפשרי. אנחנו גובים 50 אלף דולר לרובוט שעולה כיום לפחות 200 אלף דולר. הדרך היחידה לספק את הלקוחות היוקרתיים ביותר בעולם — הפנטגון וצה"ל — היא לעבוד מהר מאוד ובזול יחסית. מה שבתעשייה רגילה יעלה להם 50 מיליון דולר, יעלה להם עשירית אצלנו — רק בגלל התקורה של חברה גדולה".

איך מוכרים רובוט ברבע מחיר?

וולף: "בעבר היו פחות תוכנה, חומרה ומעבדים זמינים במחירים סבירים. פעם מצלמת מגה פיקסל עלתה 100 דולר, כיום היא עולה דולר. זאת מהפכה, כי הרובוט שאנחנו מייצרים זקוק לתשע מצלמות, ופתאום אפשר להגיע למשהו שלא היה אפשרי לפני עשור — במחירים נמוכים". וולף מציין כי הרכיב המרכזי במערכות הרובוטיות הוא אלגוריתמיקה. החברה משתמשת בחומרים מורכבים שמאפשרים בניית מערכות ארגונומיות טקטיות במשקל קל, שהופך אותן לנוחות ללוחם, בניגוד למערכות ישנות שבהן השתמשו, כמו אנדרוס או טאלוס — מערכות כבדות שבהן משתמשים גם בצה"ל. המערכות נבנו כך שהן יהיו אמינות ועמידות גם בתנאים קיצוניים. "הרובוט חייב לעבוד בבוץ, בשלג, בדשא וגם אם הוא נופל. זה אתגר בלתי רגיל", אומר וולף. אחד האתגרים המרכזיים בפיתוח מערכות קרקעיות הוא התקשורת עם הרובוטים, שנמצאים לעתים בחללים סגורים ושאין קו ראייה ביניהם לבין הגוף ששולט בהם (בניגוד למזל"טים למשל).

מאפיין נוסף של הדור החדש של הרובוטים הוא פשטות ההפעלה. "המערכות אינטואיטיביות מאוד להפעלה, כמו פנס ראש או אפליקציה. בגולני או בכוחות הצנחנים האמריקאיים אי אפשר להוציא את החיילים להכשרה של חודשיים על מערכת, והן חייבות להיות מערכות קלות להפעלה שחייל בלחץ יוכל להפעיל. בעתיד תלחץ על נקודה במסך, והרובוט ילך אליה", אומר וולף. כך למשל, רובוט הכיס אייריס שהחברה פיתחה — רובוט זעיר שמשדר תמונת מצב של 360 מעלות — מופעל באמצעות מכשיר אנדרואיד רגיל. "הלוחם מסיע אותו כמו במשחק באמצעות סמארטפון. כל דור הלוחמים הנוכחי יכול להפעיל את זה", אומר וולף.

אחד הפיתוחים של החברה שנועד לפשט את השימוש ברובוטים הוא שלט להפעלתם. השלט, שמבוסס על סוללה צבאית סטנדרטית, מזכיר את הבקרים של קונסולת המשחקים סוני פלייסטיישן רק בגרסה מוקשחת. Roboteam מוכרת אותו גם לחברות תעשייתיות ביטחוניות אחרות שישתמשו בו למוצרים שלהן, למשל, להפעלת מזל"טים.

עובדי חברת רובוטים בתל אביב נוסעים על כלי רכב קטן לשטח
עובדי חברת רובוטים בתל אביבצילום: מוטי מילרוד

בסופו של דבר, רובוטים אמורים גם לייצר חיסכון כלכלי לצבאות בעולם — סוגיה בוערת בעידן של דיונים על תקציב הביטחון. "עשית די הרבה בצמצום הסיכון לכוחותינו אפילו ב–3% בלבד. מבחינה כספית הרוג עולה הרבה יותר מרובוטים ופצוע עולה אפילו יותר בגלל השיקום היקר. עם זאת, ברור שהשיקול אינו כלכלי. הרובוטיקה היא זרוע ארוכה של החייל הפשוט", אומר וולף.

הבעיה: כבר אין מלחמות גדולות

Roboteam חריגה בנוף ההיי־טק הישראלי. מצד אחד, מדובר בסטארט־אפ שמפתח טכנולוגיה חדשנית שמבוססת על פיתוח חומרה, תוכנה ומכניקה. מצד שני, הוא פועל בתחום שבו רוב השחקניות הן חברות גדולות וותיקות שהלקוחות שלהן הן ממשלות וצבאות. בניגוד למצופה, רוב עובדי החברה לא מגיעים מחברות התעשייה הביטחונית, אלא מחברות טכנולוגיה אזרחיות כמו אפלייד מטיריאלס וטקסס אינסטרומנטס. המומחיות של העובדים היא בתחומים מגוונים כמו תקשורת, מצלמות, דוחסי וידאו, תוכנה ומכניקה.

למה לא רואים יותר יזמות בתחום הביטחוני או הרובוטי? הרי ישראל היא מוקד ידע בתחום.

וולף: "לסטארט־אפ קשה להיות תעשייה — זה כמו לטפס על האוורסט בכפכפים. צריך לשכנע את חיל האוויר האמריקאי כנגד כל הסיכויים, כשהוא יודע שסטארט־אפ יכול להיעלם לו מחר. השוק הביטחוני מטבעו לא מוטה לקרנות ההון־סיכון הקלאסיות, שאמנם אוהבות מאוד את הרובוטים, אבל קשה להן עם שני דברים: זו תעשייה וצריך אורך רוח, זו לא אפליקציה.

דבר שני זה שוק של מכרזים, לכן הוא הרבה יותר תחרותי והמרווחים יותר שמרניים. לכן באופן טבעי מי ששולט בשוק הם מונופולים כמו אלביט, תעשייה אווירית וג'נרל דינמיקס, שיש להם אורך רוח להתמודד עם הפיקים של השוק הביטחוני, בעוד שלסטארט־אפ קשה להתמודד עמם ועם הרגולציה המחמירה בתחום.

השוק הביטחוני לא צומח בעשור האחרון, ולכן קשה להיכנס אליו. כבר אין מלחמות גדולות ולכן צריך לדעת לבחור את הנישות שבהן יש מקום. התקציב עולה היכן שבאמת נהרגים חיילים, שזה לא באניות ובמטוסים, אלא בקסבה. תעשייה היא אתגר בלתי רגיל לעומת עולם של תוכנה שאפשר לעדכן מהר והחשיפה בו מיידית. אני לא יכול למכור רובוטים בכל מקום ובין רגע. זה תהליך סיזיפי, אבל אחרי שעברת אותו, אתה נמצא במצב שונה לגמרי, כי החסם שעומד בפני אחרים גבוה מאוד ואתה נהפך לשחקן מרכזי".

הייצור של המערכות של Roboteam נעשה באמצעות כ–100 קבלני משנה שעמם עובדת החברה. תהליך הייצור אורך שלושה־ארבעה חודשים, כולל הזמנת הרכיבים והרכבתם. החברה אחראית על הפיתוח, תכנון המוצר וניהול האופרציה, אך הייצור נעשה במפעלים אמריקאיים. "לממשלה האמריקאית חשוב שהכסף יישאר שם וייתן עבודה לכוח אדם מקומי. גם צה"ל קונה את הרובוטים בכספי הסיוע האמריקאיים, מהחברה הבת שלנו בארה"ב. זה בלתי רגיל — כי הפיתוח נעשה בישראל עם לוחמי צה"ל, ובסוף מי שמוכר את המערכת זה Roboteam ארה"ב, שאותה מנהל שחר אבוחצירא".

עובד בסדנא לבניית רובוטים בתל אביב
צילום: מוטי מילרוד

בנוסף, החברה מוכרת שירותי אחזקה לרובוטים שכבר נמצאים בשימוש בשטח. מי שמכשירים את החיילים להשתמש ברובוטים בצה"ל הם יוצאי יחידות מיוחדות שמכשירים את החיילים, אך ככל שהרובוטים יהיו בשימוש נרחב יותר ביחידות חי"ר, ההכשרה תיעשה במסגרת קורסים צה"ליים על ידי חיילים.

מה החזון שלכם לחברה? להירכש על ידי אחת מחברות התעשייה הביטחונית הגדולות?

"אדם לא יכול לקום בבוקר כדי להירכש. החזון שלנו הוא שבשוק יהיו אלפי מערכות שישתמשו בהן והן לא יישבו על המדף. אנחנו רוצים לראות כמו כמות גדולה של שימוש אמיתי, לא ביחידות בוטיק. לא הקמנו תעשייה עבור סיירת מטכ"ל, אנחנו רוצים להגיע לצבא הגדול". 

בצה"ל מאמצים את הרובוטים - אבל רק ביחידות המובחרות

הרובוטים של Roboteam ישתלבו בקרוב במערך הרובוטים שמשרת את יהל''ם, יחידת הנדסה למשימות מיוחדות. ראש זרוע היבשה האלוף הגדיר את היחידה כבית גידול למשק הרובוטים, ובמסגרת זו היחידה חלוצה באימוץ רובוטים ובהטמעתם בשימוש בשגרה ובמבצעים.

במהלך מבצע צוק איתן בקיץ שעבר השתמשו חיילי היחידה ברובוטים במגוון משימות. ''הרובוטים נשלחו לבצע משימות בכל גזרות הלחימה בכל טווח כדי לאפשר אבטחת לוחמים איכותית יותר", מספר מ', לוחם ביחידה. "הם לקחו חלק בסריקות בתים לפני שחיילים נכנסים, העבירו תמונות מצב מחללים תת־קרקעיים ותמונות מצב מרחובות או שטחים בנויים למפקדים שמובילים את הכוחות לשטח. זאת היתה עבודה כמעט בלתי פוסקת''.

בעקבות צוק איתן הבינו ביחידה שהם צריכים להתאים את עצמם ואת הרובוטים לאופי הלחימה המשתנה. בעשור הקודם לא נרכשו מערכות חדשות ליחידה והשתמשו שם ברובוטים בני 20–30 שנה, בעיקר מערכות כבדות שמיועדות למשימות כמו סילוק פצצות. ב–2013 רכש צה"ל רובוטים, ובתקציב 2016 יירכשו רובוטים נוספים מהדור החדש, בהם גם רובוטים קטנים שחייל יכול לשאת על גבו. ביחידה טוענים שהרכש מאפשר קפיצת מדרגה מבחינת השימוש ברובוטים.

חיילי היחידה גם שותפים לפיתוח הרובוטים ומעבירים את הדרישות המבצעיות שלהם לחברות הטכנולוגיה. כך למשל, בהתאם לצורכי היחידה פותח הרובוט וייפר של חברת אלביט. החיילים גם ליוו את הפיתוח ב–Roboteam. לאחר האפיון הראשוני של הדרישות, החיילים גם מנסים בשטח את אבות הטיפוס של הרובוטים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker