סאבטקסט

כדורסל משחקים כמה שמשחקים - ובסוף הבנק מנצח

צימאון לדם? תחרותיות חסרת פשרות? כשפעילי שוק ההון מתייצבים לטורניר כדורסל זה נגמר בעיקר בגארבג' טיים

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים2

יום רביעי, חשוך בחוץ, ואני מנווט את הדרך בסמטאות של שכונת התקוה בחיפוש אחר חנייה. השכונה שוקקת. ילדים קונים לעצמם מנה פלאפל לארוחת ערב ועובדים זרים מאפריקה ומהמזרח הרחוק עומדים בקבוצות ומסכמים את יום העבודה. לא נראה שמישהו מהם נמצא בדרכו ל"אירוע הספורט השנתי והמרכזי של שוק ההון, בהשתתפות גיא גודס", שנערך כאן.

שני ג'יפים נוסעים אחריי. ביום רגיל הייתי נסחף אחר הסטיגמה השטחית של השכונה, וחושד כי נוהג בהם מישהו שעושה כסף גדול מעסקים לא לגיטימיים ורצה להיפטר מהמזומנים שצבר באמצעות רכישת מכונית במאות אלפי שקלים. אלא שלאור האירוע שנערך כאן, עכשיו אני בטוח שמי שנוהג בהם הוא אחד שעושה כסף גדול מדמי ניהול מופקעים - ולגיטימיים לגמרי - שהוא גובה מניהול כספי הציבור הרחב.

טורניר שוק ההון
טורניר שוק ההוןצילום: שי שרון

בסמוך לבית דני, שבו האירוע מתקיים, משתרע מגרש האימונים של הנערים של קבוצת בני יהודה תל אביב בכדורגל. הילדים מתאמנים וחולמים שזה יהיה כרטיס היציאה שלהם מהשכונה לטובת חיים עם הבטחה לכסף גדול, הרבה יותר גדול משיכול להציע להם כל ג'וב אחר בסביבה. באולם הכדורסל, לעומת זאת, משחקים הערב אלה שכבר עשו קצת כסף בחיים קצת פחות נוצצים מאלה שמספק ספורט מקצועני, ועם המשכורת הבטוחה בחשבון, מרשים לעצמם, לערב אחד, לדמיין שהם כוכבים.

על פרקט האולם נערכת תחרות קליעות של מנכ"לים משוק ההון. בכירים מבנק לאומי, פסגות, מיטב דש, אלטשולר שחם, אדמונד דה רוטשילד, ילין לפידות ואחרים מנסים את מזלם. האווירה מצוינת, הרוח ספורטיבית, אבל אחוזי הקליעה איומים, ומזכירים את שיעור מנהלי ההשקעות שמנווטים את הכסף שלנו בשוק ההון המצליחים להכות את המדדים ולהעניק לציבור החוסכים ערך מוסף.

טורניר שוק ההון
טורניר שוק ההוןצילום: שי שרון

הקהל, עובדים של בתי ההשקעות והבנקים שהגיעו לעודד, מתאים את עצמו לאווירה במגרש. מישהו מבנק לאומי מוציא דרבוקה ומתחיל לתופף, והנוכחים מנסים להבהיל את המנכ"לים המזיעים בצעקות שיוציאו אותם מריכוז רגע לפני הקליעה.

מנכ"ל חברת נישה, שמארגנת את האירוע, מסביר לי שהרעיון העומד מאחורי האירוע הוא שהיות שאנשי שוק ההון ידועים כטיפוסים צמאי דם, הוקם טורניר תחרותי שיוציא מהם את המיטב. מאחורי דבריו מסתתרת האמירה שלפיה אם הגעת לשוק ההון — סימן שאתה ווינר, טיפוס שאוהב לנצח בכל מצב, בין אם זה בתחרות על התשואות ובין אם על מגרש הכדורסל.

טורניר שוק ההון
טורניר שוק ההוןצילום: שי שרון

ואולם הביצועים על המגרש לא מאמתים את התיאוריה הזאת. אולי זאת הגנטיקה שמנצחת. אחרי הכל, אין מתאם בין אתלטיות וקואורדינציה ליכולת לגבות דמי ניהול. אולי התחרותיות המפורסמת של שוק ההון שאמורה לבוא לידי ביטוי במרדף אחר תשואות היא אגדה חסרת בסיס, והמרוץ האמיתי הוא במרדף אחר תלוש השכר השמן ביותר. כאן על הפרקט, כשאף אחד לא מרוויח כסף, יש בחלקים מהמשחק הרגשה שגם אם היינו אוספים חמישה נערים מהשכונה בחוץ באופן אקראי הם היו מתאמצים יותר.

תנאים בלתי תחרותיים

אין מה להתלונן נגד אנשי הפיננסים על חוסר נכונותם להתאבד בשביל המטרה, הרי סופו של המשחק ידוע מראש. בשלב חצי הגמר משחקת חטיבת שוק ההון של בנק לאומי נגד בית ההשקעות אקסלנס, והתמונות קשות. לאומי העלה על המגרש שני שחקנים מקצוענים לשעבר: קובי אייזיק, סוחר בניירות ערך זרים, ששיחק עד לפני כמה שנים בליגת העל, ואלעד ענבר, סוחר נוסטרו בהווה שניהל קריירה מקצועית.

כואב הלב להביט בגמדים של אקסלנס מנסים להתמודד עם קבוצה שבה משחקים שחקנים שגבוהים מהם בראש וחצי. זה מזכיר לי מאבקים משנות ה–80, אז נאלצה מכבי תל אביב להתייצב מול ענקי כדורסל רוסים מיתולוגים כמו ולדימיר טקצ'נקו. ההפרש בין הקבוצות צומח ל–20 נקודות במשחק שכל אורכו הוא 20 דקות. מצבים כאלה במשחק מכנים "גארבג' טיים", ובעולם ההשקעות המונח הנכון יותר הוא "להעביר את הזמן בזמן שדמי הניהול ממשיכים לזרום".

"תכתוב, תכתוב שיואב וזאנה הצטיין בשורות אי.בי.אי. שהוא זיהה את ההזדמנות", אומר לי בחור צעיר, סוחר בחדר המסחר של בית ההשקעות אי.בי.אי, שהפסיד בחצי הגמר. "זה לא כוחות. אני לא מבין ממה הם נהנים מזה בכלל בבנק לאומי", אומר וזאנה.

לא ברור על מה הוא מתפלא - על כך שהבנק הגדול במדינה מרוויח בגדול בתנאים בלתי תחרותיים? על כך שבבנק לאומי לא עוצרים גם אחרי שהם מובילים בענק? על כך ששאר הבנקים לא התייצבו כדי להשיב לו תחרות?

כשאני שואל את המעודדות בקהל של לאומי מדוע בנק הפועלים לא הציג קבוצה משלו, מסבירה לי אחת מהן כי "לפועלים תשאיר להיות טובים בעסקים שלהם. לא בכדורסל". מתברר שהנבחרת של לאומי משיגה הישגים גם ברמה הבינלאומית ושגמר הספורטיאדה באילת נערך בין שתי קבוצות של הבנק. אני רק מקווה שהבנקים האחרים במערכת לא היו מתואמים, וסגרו ביניהם באיזה הסדר כובל שרק אחד ישלח קבוצה לטורניר.

משחק הגמר מתחיל. מול לאומי עולה קבוצה בשם נישה, המורכבת מתערובת של עובדי החברה עם נציגים של בתי השקעות שונים שלא אירגנו קבוצה עצמאית. נישה עולה בפתיחה ליתרון מקליעה של שלוש נקודות, וריח של הפתעה עומד באוויר, אבל אז לאומי לוקחת את המושכות, בנישה מאבדים סבלנות, ושוב המשחק נהפך לחד־צדדי. 49-30 היא תוצאת הסיום. ככה זה בשוק ההון - משחקים כמה שמשחקים, ובסוף הבנקים מנצחים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker