הטוב, הרע - והכסף

אנשי הקבע נעלבים כשמדברים
 על הפנסיה שלהם. האם הם צודקים?

האיש ה"רע" של כחלון – ואיך הוא קשור לפנסיה בצה"ל ■ וגם: רוצים להגיע לעשירונים העליונים? לכו לצבא

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים36
סמי פרץ

שר האוצר משה כחלון נוהג לספר שהוא "שונא לריב". הוא אמנם פוליטיקאי משופשף ולמוד קרבות, אבל אין לו מבנה אישיות המתאים למלחמות קשות וממושכות. הוא מודע לכך שזאת מגבלה בעייתית למי שמנהל את הקופה הציבורית. כשהחליט למנות את שי באב"ד, לשעבר יו"ר מועצת הרשות השנייה, למנכ"ל משרד האוצר, הוא נימק זאת באוזני מקורביו בכך שבאב"ד הוא "רע". משמע, יודע לריב, לכן יש מי שיעשה את המלחמות של השר.

ואולם זה שכחלון שונא לריב לא אומר שהוא לא יודע עם מי כדאי לריב ועם מי לא. ולכן, קיבל בשבועות האחרונים תפנית מפתיעה. הדפוס המסורתי של הקרבות מבוסס על התגייסות של צמרת האוצר בדרישה להתייעלות, שקיפות וריסון תקציבי, ומנגד גיוס כללי במערכת הביטחון עם תפריט שכולל איומים והפחדות, תרחישי אימה ונשק יום הדין - הפסקות אימונים. בדרך כלל הסיומת היא , פוסק על הגדלת תקציב הביטחון בכמה מיליארדי שקלים ומצטייר כ"מר ביטחון".

הרמטכ"ל גדי איזנקוט בתרגיל שומר הארץ
הרמטכ"ל גדי איזנקוט בתרגיל שומר הארץצילום: דובר צה"ל

לא ראינו שום דבר מהדפוס הזה הפעם. להפך. כחלון, בשר מבשרו של הליכוד, מכיר את שפתם של אנשי המפלגה ואת יחסם לראש הממשלה, ויש לו מומחיות גדולה בשימור אנרגיה. הוא לא מבזבז אותה על מאבקים שבסופם נתניהו יעשה לו "אובר רולינג". את מאבקיו הוא שומר לשני תחומים שסימן כמקומות שבהם יוכל להשיג הישגים - שוק הדירות ומערכת הבנקאות. בכל שאר הזירות הוא לא מתכוון לעשות מהפכות. שינויים אבולוציוניים? כן. שינויים רבולוציוניים? לא ממש.

"יש לי עשרה מנדטים, אני לא יכול לעשות אתם את כל המלחמות שהממשלות הקודמות לא עשו", אמר באחרונה לאחד מאנשיו, וכך יש לראות את ההסכם עם מערכת הביטחון. נקודת המוצא שלו היתה צריכה להיות דו"ח ועדת לוקר, שאותה מינתה הממשלה הקודמת, והתוכנית הרב־שנתית של צה"ל (תר"ש גדעון). לוקר המליץ על שורת צעדים מהפכניים ברמה הניהולית בצבא. חלקם אומץ כעת וחלקם לא. אחת האבחנות של ועדת לוקר היתה שהדיון בין משרד האוצר למשרד הביטחון הוא "לא כוחות". הצבא מעמיד עשרות אנשים מיומנים ומשופשפים שלא מספקים את כל המידע והשקיפות הנדרשים, ואילו באוצר עוסקים בתקציב הביטחון שלושה פקידים חרוצים ונחמדים, אבל לא כאלה שמסוגלים להתמודד עם הלחץ של מערכת הביטחון והפוליטיקאים שמעליהם.

עדיין לא ראינו את ההסכם הסופי עם מערכת הביטחון, ובענייני הפנסיה מוטב שלא לברך על המוגמר, כי איכשהו תמיד מתגלות בהמשך הפתעות לגבי העלויות שלהן. הן תמיד חורגות מעבר למתוכנן. מהפרטים שכן פורסמו עולה רושם שהדבר הכי מהפכני הוא הסכמת משרד הביטחון לשקיפות מול משרד האוצר - הבטחה שניתנה בעבר בגרסאות שונות והופרה שוב ושוב. בשאר הדברים, ובראשם הסדרי הפנסיה הנדיבים, יחולו שינויים לא דרמטיים, והם יותירו את משרתי הקבע כמגזר פריווילגי במיוחד בתוך המגזר הציבורי.

ההסכם שנרקח (ועדיין לא פורסם) קובע כי יוקטן מספרם של אנשי הקבע הזוכים לפנסיית גישור (פנסיה עוקפת לפנסיה תקציבית, שמשולמת מגיל הפרישה עד גיל 67). שליש מאנשי הקבע, הנגדים, יפרשו עם פנסיית גישור רק בגיל 55 (לעומת פחות מ–50 כיום). שליש נוסף יפרוש בגיל 35 עם פיצויי פיטורים מוגדלים של 300–500 אלף שקל לאיש קבע וללא זכויות פנסיוניות אחרות. השליש הנותר יפרוש בגיל 43 ויקבל פנסיית גישור עד גיל 67. גובה הגמלה המקסימלי של מקבלי פנסיית הגישור יהיה 12 אלף שקל בחודש, פחות מממוצע של 14 אלף שקל שמקבלים כיום בפנסיה התקציבית.

שר האוצר משה כחלון ושר הביטחון משה (בוגי) יעלון
שר האוצר משה כחלון ושר הביטחון משה (בוגי) יעלוןצילום: מרק ישראל סלם

מהי השורה התחתונה של ההסכם הזה? אין לדעת. זה תלוי מאוד בכמה שאלות: את מי הצבא ישחרר בגיל 35? האם הוא יהיה שקוף באמת? האם יעמוד בהתחייבויותיו? והאם לא יתגלו כמה עזים בהסכם עם האוצר?

המהירות שבה כחלון ושר הביטחון משה יעלון סוגרים את ההסכם מפתיעה לנוכח ההיסטוריה של שני המשרדים. סוגיות של פנסיה, שכר וכוח אדם לא נסגרות מהר כל כך במשרד האוצר. מה קרה פתאום? המהירות הזאת מפתיעה גם את ראש הממשלה, שהעדיף לשמר את המסורת שבה שר האוצר ושר הביטחון כותשים זה את זה עד דק. למעשה, היא גם מפתיעה שניים מבכירי האוצר - החשבת הכללית, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, והממונה על השכר, קובי אמסלם, שלא ממש שותפו בתהליך.

סוגיית הפנסיות והסכמי ההעסקה של אנשי הקבע תופסת מקום גדל והולך בשיח הציבורי בשנים האחרונות, והיא נתפשת כאחד מגורמי החיכוך בין הצבא לחברה האזרחית. אנשי צבא מתקשים להבין מדוע הסדרי הפנסיה שלהם כה מקוממים. יש מוקדי חיכוך נוספים, למשל תוצאות בינוניות בהתמודדות הצבא עם איומים כמו חיזבאללה וחמאס - תוצאה של שגרה שהתבססה כאן בעשור האחרון, שבה העורף סופג מתקפות טילים, ולא רק יישובי ספר. אבל איכשהו, כשמדברים עם אנשי צבא הם מקבלים יותר בקלות ביקורת על התפקוד המקצועי שלהם מאשר על הסדרי הפרישה שלהם.

המשוואה "אנחנו משרתים ומגנים על המדינה ומשלמים מחיר אישי גבוה, ולכן זכאים לזכויות פרישה ופנסיה עודפות" התבססה כאן חזק מאוד. לא פעם אתה שומע גם אמירות שאם יבטלו את זכויות הפנסיה העודפות לא יהיה כדאי לשרת בצבא. משמע, השירות בצבא הקבע הוא עניין כלכלי לא פחות מערכי. הסבר כלכלי שני הוא שאם משחררים אנשי קבע לשוק האזרחי בגילי 40 פלוס, יש להם קושי גדול להשתלב בשוק העבודה, ולכן יש לצייד אותם בהסדרי פרישה ופנסיה נדיבים.

עם שני הטיעונים קל להזדהות, אבל יש אתם שתי בעיות: הטיעון הראשון מקדש את השירות בצבא הקבע ומתגמל אותו בצורה מועדפת לעומת עיסוקים בעלי חשיבות ציבורית גבוהה לא פחות. הטיעון השני מתעלם מכך שבכל שוק העבודה הישראלי אנשים בני 40 ומשהו נמצאים באותה בעיה, ורובם אינם נשלחים לשוק עם זכויות עודפות וריפוד כלשהו. אין להם ועד או לובי או מערכת ביטחון שדואגת להסדרי העסקה ופרישה הולמים.

נ.ב

לא רק הלובי הביטחוני עבד חזק בשבועות האחרונים. גם הלובי החרדי לא נם ולא נרדם עד שווידא סופית שהמורשת היחידה של שר האוצר הקודם יאיר לפיד, חוק השוויון בנטל, תיגנז. מלכתחילה היה מדובר בחוק מינורי יחסית, אבל גם מה שנכלל בו (מכסות גיוס מסוימות וסנקציות פליליות למשתמטים) נדחה בכמה שנים (המכסות) או בוטל (הסנקציות הפליליות). זה כנראה מקרי ששתי הסוגיות שקשורות בשירות צבאי נסגרו השבוע, אבל זה לא לגמרי מקרי שאנחנו מתארים כאן שני מגזרים עם פריווילגיות הפוכות: אחד זוכה במשך שנים להקלות ולפטור משירות צבאי ואחד מתוגמל בצורה עודפת עבור שירות צבאי ממושך. הבחירה של שני המגזרים היא אחד המרכיבים של האי־שוויון בישראל: מי שהולך לצבא הקבע מתברג בעשירונים העליונים ונהנה מהטבות רבות (כמו כוח הקנייה של חבר), ומי שלא הולך לצבא מתקשה להשתלב בשוק העבודה ומאכלס את שני העשירונים התחתונים. את העניין הזה מבינים יותר ויותר צעירים במגזר החרדי, שבוחרים בכל זאת להתגייס לצבא או להצטרף לשירות לאומי. מספרם עולה בהדרגה, למורת רוחם של עסקניהם ורבניהם. זאת, משום שהנוסחה של השתלבות, שירות ורכישת מקצוע כמסלול לטיפוס במעלה העשירונים - מנצחת אט־אט גם ציווי רבני.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker