אגמוניה: האיש ששולט בייצוג המונופלים והקרטלים - ומצליח למגר כל ניסיון לתחרות - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אגמוניה: האיש ששולט בייצוג המונופלים והקרטלים - ומצליח למגר כל ניסיון לתחרות

במשרד האוצר הוא מרגיש בבית, עם יצחק תשובה יש לו קשרים ממושכים וקרובים וכך גם עם צדיק בינו, את ציון קינן הוא ייצג, ועם דן וליאורה מרידור זה כבר עסק משפחתי ■ הכירו מקרוב את צבי אגמון - עורך הדין המוביל של המונופולים

68תגובות

באחד מהימים החמים של קיץ 2015 נכנסו ארבעה עורכי דין למשרדי רשות ההגבלים העסקיים בירושלים. הם נשלחו על ידי החברות דלק ונובל אנרג'י, מה שמכונה מונופול הגז, כשבאמתחתם משימה אחת: לשכנע את הממונה על ההגבלים לשעבר, פרופ' דיויד גילה, לסגת מהכרזתו שהחברות פועלות תחת הסדר כובל. הסדר כובל היה מאפשר לגילה להורות על פירוק המונופול ולחייב אותו למכור את אחזקותיו במאגר הגז הענקי לווייתן.

אף שלישיבה הגורלית הזאת הגיעו בכירים בקבוצה — כמו מנהל אזור המזרח התיכון של נובל, קולין סינקלייר; מנכ"ל אבנר חיפושי נפט, גדעון תדמור; ומנכ"ל דלק קידוחים, יוסי אבו — רק קולו של אדם אחד נשמע בחדר הישיבות. האדם הזה לא פסק לרגע מלהשיב, לנמק, לנזוף ואף לאיים. זו היתה הצגה של איש אחד: עו"ד צבי אגמון.

צבי אגמון

אגמון הגיע עם מטרה ברורה: להעביר לשומעיו את חוסר התוחלת שבהכרזת מלחמה על מונופול שאוחז במשאב כל כך חיוני למדינה כמו מאגרי הגז. "אנחנו קיבלנו את לווייתן מהמדינה — ולא לקחנו אותו מהציבור. אנחנו היחידים שמצאו גז והיחידים שמשקיעים פה. אחרי לווייתן חשבו שיהיו 50 קידוחים, אבל לא היה אף אחד מאז", אמר אגמון.

בהופעתו התיאטרלית האופיינית, כשהוא מנפנף בידיו, מרעים בקולו, שוצף וקוצף, לא חסך אגמון באיומים כלפי כל מי שהעלה בדעתו לכפות את פירוק המונופול. "מהלך כזה יגרור את הצדדים למערכה משפטית ממושכת, שבמהלכה יימנעו החברות מלפתח את המאגר לטובת המשק. זה יהיה ארוך והתוצאות הצפויות אינן חד־משמעיות, כשהאינטרס הציבורי באספקת גז מונח על הכף. זה ייקח 5–10 שנים, והעיכוב לא יהיה לטובת הציבור", הבהיר.

זו לא היתה התבטאות חריגה של אגמון, שבכל מה שקשור לגז נלחם על כל הקופה. "אתם רוצים שנפסיק להפעיל את תמר מחר? שתהיה השבתת גז, זה מה שאתם רוצים?" הוא אמר בישיבת המשך. "לו אני נובל, היינו לוקחים מיליארדים מהמדינה", הזכיר אגמון את האופציה שעלתה במשרדו — הגשת תביעה בינלאומית ענקית נגד המדינה בעקבות שינוי עמדתה.

לא כדאי להתרשם מהדאגה הקולנית שהביע אגמון לאינטרס הציבורי. האיש שביסס את מעמדו כעורך הדין המוביל של המונופולים והקרטלים בישראל, מצליח למגר כל ביטוי לתחרות במשק — באמצעות אסטרטגיות שונות ותוך דאגה ללקוחותיו בלבד. "אני לא מקבל את זה שבישראל הצרכן נדפק כל יום. אצלנו השירות הבנקאי טוב יותר מאשר במדינות מערביות רבות, ובסלולרי אנחנו בין הזולים בעולם. חברות הסלולר אמנם לפעמים מתעמרות בנו ודופקות אותנו, אבל הן זולות", אמר באחד הראיונות עמו, כשלוש שנים לפני מהפכת הסלולר בישראל. בראיון אחר התייחס אגמון לטענה שהתחרות בין הבנקים נמוכה, ואמר: "זו רק מראית עין. מניסיון אישי, יש תחרות בין הבנקים. ואני לא חברת טבע, אני לקוח בינוני. תראו איזו תחרות יש על הסטודנטים והחיילים". למחאה החברתית, כמו רבים במגזר העסקי, מתייחס אגמון בהבנה — כל עוד היא לא מכוונת אליו או אל לקוחותיו.

הלקוחות של צבי אגמון 

קבוצת פז
אגמון ייצג את פזגז בפרשת קרטל הגז, מייצג את צדיק בינו שנלחם במסקנות ועדת הריכוזיות ומייצג את פז בנושאים שונים
(תמונה של צדיק בינו) 

הראל ביטוח 
ייצג את הראל בתביעה ייצוגית שהוגשה נגדה ובנושאים נוספים
תמונה של יאיר המבורגר 


אלעל
ייצג את אל על בפרשת קרטל המטענים

קבוצת דלק 
מייצג את כל חברות מונופול הגז, ייצג את קבוצת דלק בענייני מתווה הגז עד לשנה האחרונה ומייצג את רוב עסקי הקבוצה מלבד בנושא הגז - שפוצל למשרד אחר בשל אינטרסים מנוגדים עם נובל אנרג'י, שגם אותה הוא מייצג. ייצג בעבר את קרטל תחנות הדלק
תמונה של תשובה


בנק הפועלים 
ייצג את הבנק בפרשת תיאום העמלות בין הבנקים ובפרשת ויסות המניות בשנות ה-80. הוא ייצג גם את ציון קינן בחקירה פלילית שהתנהלה נגדו והסתיימה
תמונה של ציון קינן

בנק לאומי 
מייצג את גליה מאור ואיתן רף בפרשת הלבנת ההון בשווייץ, שבגינה נאלץ הבנק לשלם קנס של כמיליארד שקל, ומייצג את הבנק בנושאים נוספים
תמונה של גליה מאור איתן רף ורקפת רוסק

נובל אנרג'י 
מייצג את נובל בעסקים שונים בישראל ומייצג אותה בנושא מתווה הגז


החברה לישראל וכיל
מייצג את הדירקטורים של החברה לישראל, שאישרו חבילות שכר שמנות לניר גלעד
תמונה של עידן עופר ושל ניר גלעד


אי.די.בי 
ייצג את אי.די.בי בתביעות ייצוגיות שונות שהוגשו נגדה (כמו עסקת "מעריב" וחלוקת הדיווידנדים על ידי החברה); מייצג את סלקום ברכישה המתוכננת של גולן טלקום
תמונות של נוחי דנקנר ושל אדוארדו אלשטיין

אפי רוזנהויז
ייצג את מנכ"ל שופרסל לשעבר, שהורשע בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים 
תמונה של אפי רוזנהויז


משרד האוצר
ייעץ ליובל שטייניץ כשזה כיהן כשר האוצר בזמן ההכנה לדו"ח המבקר, שהטיל על שטייניץ אחריות אישית לשריפה בכרמל; ברשות החברות הממשלתיות: אגמון כתב את טיוטת התשקיף של נמל אשדוד לקראת הנפקה; גם רכבת ישראל נמנתה עם לקוחותיו


החטיבה להתיישבות
אגמון כתב נגד חוות הדעת של דינה זילבר שקבעה כי יש לעצור את התקציבים לחטיבה להתיישבות

ההסתדרות 
ייצג את ההסתדרות בעתירה של איתן כבל נגד הבחירה באבי ניסנקורן, ממשיך דרכו של עופר עיני כיו"ר


נשות הדסה
ייצג את ארגון נשות הדסה במשבר סביב בית החולים

עיריית נתניה 
ייצג את העירייה, שסיפחה אליה את אזור התעסוקה גרנד נטר
תמונה של מרים פיירברג


לבנת פורן
מייצג את לבנת פורן במאבק שמנהלת נגדה לשכת עורכי הדין
תמונה של לבנת פורן

ייצג את נוברטיס בעסקה לרכישת גמידה סל

"הפחיד אנשים ברשות 
להגבלים עסקיים"

הקהילה העסקית, המשפטית והשלטונית בישראל מכירה היטב את אגמון — אבל הציבור לא. בניגוד לעורכי דין כמו פיני רובין ("הון־שלטון נהפך לביטוי גנאי — ולא בצדק") ורם כספי, האדריכל של שיטת השקשוקה ("קשרי הון־שלטון זה מבורך"), שלא רק מייצגים את בעלי ההון בישראל אלא נהפכו לשכפ"ץ שלהם בתקשורת, אגמון אוהב להישאר מאחורי הקלעים, ומעדיף לבשל את השקשוקה שלו הרחק ממצלמות הטלוויזיה.

זה לא הופך אותה לפחות חריפה. להפך: בשנים האחרונות נהפך אגמון לאחד מעורכי הדין המשפיעים והמקושרים במדינה, ולא רק משום שהוא מנהל את אחת המלחמות הכלכליות הגדולות שידע המשק הישראלי — הקרב על הגז. במשך השנים צבר אגמון עוד כוח ועוד לקוחות גדולים, פרטיים וציבוריים. עם הגופים שמופיעים ברשימה הזאת נמנים בנק לאומי, בנק הפועלים, החטיבה להתיישבות, ההסתדרות, משרד האוצר, רכבת ישראל ונמל אשדוד. כמומחה להגבלים עסקיים, מאז שנות ה–90 ייצג אגמון חשודים בכמעט כל קרטל אפשרי: בקרטל חברות הביטוח, בקרטל חברות הכבלים, בקרטל חברות הגז, בקרטל מדי המים ובקרטל ספרי הלימוד.

"אני לא רוצה לריב עם השומר, אני רוצה לאכול את הענבים", נוהג לומר אגמון, שעיקר כוחו הוא בכושר השכנוע שלו, לעורכי הדין שעובדים תחתיו. גם ברשות ההגבלים מעדיפים שלא להתמודד מולו בבית משפט. "אגמון הצליח להפחיד הרבה אנשים ברשות", אומר בכיר בענף. "הכרתי ממונים שממש פחדו ממנו. כשאתה צבי אגמון ואתה מופיע בבית משפט בלי הפסקה עם כל הפאתוס שלך, ואז אתה במאבק מול ממונה שלא רגיל להופיע הרבה בבית משפט, ואתה מסביר לו שאין לו תיק — זה מפחיד אותו, והוא מוותר על הקרב המשפטי. אני יכול להבין את זה".

מומחה בכיר בתחום ההגבלים העסקיים מספק תובנה קיצונית אף יותר: "אני מכיר את משרדי עורכי דין הגדולים ביותר שמייצגים לקוחות מול המדינה, אבל לא נתקלתי במשרד עם מוטת שליטה כה גדולה. התרשמתי מכך שהמשרד יצר מאזן אימה מול הרשות להגבלים עסקיים, והוא מצליח לקבל מהרשות דברים שערורייתיים שאף אחד אחר לא היה מקבל מהם. אני לא יודע מה ההסבר לזה. כך, אגמון השיג בשנים האחרונות הסכם אי־אכיפה על ההחלטה להכריז על נובל ודלק כפועלות תחת הסדר כובל בכל הנוגע ליצוא הגז. אני לא מכיר כזה דבר של הממונה, שנקרא אי־אכיפה. אגמון ביקש פטור, אז במקום לתת לו פטור או לדחות את הפטור הממונה נתן לו צווי אי־אכיפה בלי להסביר למה ובלי לתת גילוי כמו שצריך לציבור. אגב, ברשות החליטו לתת צווי אי־־אכיפה להסדר הכובל רק בנושא היצוא ולא בנושא השוק המקומי, כדי שהיצוא לא יתעכב בגלל הדיונים בנושא ההחלטה".

דן מרידור ו צבי אגמון
עופר וקנין

במקביל, נהפך אגמון לטייקון בעצמו עם הון שמוערך במאות מיליוני שקלים, בעיקר הודות לאחזקתו במניות דלק רכב, יבואנית מאזדה ופורד שנשלטת על ידי אחיו גיל ועל ידי קבוצת דלק — שעוד נחזור אליה. ב–2014 התמקם משרד אגמון ושות' במקום 17 בין משרדי עורכי הדין הגדולים בישראל, עם 72 עורכי דין וכ–30 מתמחים. ככל שכוחו של אגמון גדל וככל שהוא התעשר, כך סבך האינטרסים שבמסגרתם פועל אגמון ומשרד עורכי הדין שלו נעשה צפוף יותר. כפי שנראה בכתבה, הסבך הזה הוא מגרש המשחקים הביתי של אגמון.

האוצר כעסק משפחתי

אגמון קיבל בבית שבו גדל דוגמה טובה לאופן שבו אפשר לשלב את עולם העסקים עם המערכת הציבורית. אביו, אברהם, החל את דרכו במשרד החשוב במשק, משרד האוצר, ומונה בשלהי שנות ה–60 לראש אגף התקציבים ובשנות ה–70 למנכ"ל משרד האוצר. ב–2012 נהפך משרד האוצר עצמו ללקוח של אגמון הבן: יובל שטייניץ — אז שר האוצר וכיום שר האנרגיה, המוביל עם נתניהו את מתווה הגז — שכר את שירותיו של אגמון לקראת פרסום דו"ח מבקר המדינה על אסון השריפה בכרמל.

עוד לפני פרסום הדו"ח, שהטיל על שטייניץ אחריות אישית, החלו במשרד האוצר להפציץ את העיתונות בתגובות המבטלות אותו, דוגמת "ההמלצה של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס היא אבסורד מוחלט, החלטה הזויה, איוולת מוחלטת שאין לה אח ורע לא בישראל ולא בעולם. היא מצביעה על חוסר הבנה בסיסי של מהות תפקיד שר האוצר". לא ידוע אם משרד אגמון ושות' הוא זה שהגה את סגנון המאבק האגרסיבי נגד הדו"ח, אך במבחן התוצאה שטייניץ יצא ממנו ללא פגע, אף שקודם לכן דובר שאולי הוא ייאלץ לעזוב את תפקידו בעקבות הדו"ח החמור.

לא רק האב, גם דור ההמשך של אגמון התברג במשרד האוצר. יעל, בתו של אגמון, ששימשה עוזרת הפרלמנטרית של יו"ר העבודה יצחק הרצוג, התקבלה השנה לעבודה באגף התקציבים כרפרנטית לענייני רווחה. מתוקף תפקידה הנוכחי היא קרובה לאנשים האחראים על התקציב במקום הרגיש בישראל. היא נמצאת בתחילת הדרך, עובדת בדרג נמוך ואינה עוסקת בתחום העיסוק של אביה — בניגוד גמור למקורב הבכיר יותר שיש למשרד אגמון במשרד ממשלתי: שאול מרידור, ששטייניץ מינה למנכ"ל משרד האנרגיה.

כאן מצטרפת לתמונה משפחה אחרת שמנהלת קשר הדוק גם עם האוצר וגם עם משפחת אגמון: משפחת מרידור. דן מרידור, שר האוצר לשעבר, היה לקוח של אגמון בפרשת שכר הטרחה שגבה מארקדי גאידמק. שאול, בנם השני של הזוג מרידור (מבין ארבעה ילדים), היה עד לפני שנתיים סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר ונחשב לכוכב עולה. אחיו הבכור הוא עו"ד מתן מרידור, שותף בכיר במשרד אגמון ושות', שנחשב מטאור בשמי ההגבלים העסקיים. מתן מרידור מנהל את מחלקת ההגבלים העסקיים במשרד ושותף לייצוגם של יצחק תשובה ונובל אנרג'י במאבק על מתווה הגז. הוא אף היה נוכח בכמה ישיבות שקיימו נציגי המונופול עם צוות המשא ומתן הממשלתי לגיבוש המתווה מעורר המחלוקת. בנוסף לייצוג שותפות הגז תמר ולווייתן במגעיהן מול רשות ההגבלים העסקיים, ייצג מרידור את מנכ"ל שופרסל לשעבר, אפי רוזנהויז, במשפט הפלילי שבו הורשע. כיום הוא מייצג את סלקום בעסקת הענק שנחתמה באחרונה לרכישת גולן טלקום.

האח שאול מרידור היה אחראי באגף התקציבים בין היתר על תחומי האנרגיה, התחבורה, המים והחקלאות, תחומים שממלאים את סדר היום של משרד אגמון ושות'. פוטנציאל ניגוד העניינים מול אחיו ומשרד אגמון היה ידוע לכל. לכן הוא הדיר את עצמו ב–2011 מדיונים בין הממשלה לחברות הדלק, על רקע הכוונה להפחית את מרווח השיווק שהן גובות. אגמון ייצג אז את דלק והשתתף מטעמה בדיונים מול משרדי האוצר והאנרגיה. הטיפול בנושא עבר משאול לרכז באגף התקציבים שהיה כפוף לו, אבל מעניין לגלות שבעוד שבדיון הזה הוא נמנע מלהשתתף, הוא דווקא השתתף בצוות המקצועי באוצר שהיה מעורב בוועדת ששינסקי 1, שגיבשה את מדיניות התמלוגים שיוטלו על חברות הגז — אותה ועדה שאגמון ומתן מרידור נלחמו בה בחירוף נפש מטעם לקוחותיהם, תשובה ונובל אנרג'י.

כשנכנס למשרד האנרגיה חתם שאול מרידור על הסכם ניגוד עניינים שלפיו לא יטפל במתווה הגז, והוא נמצא כעת בעמדה דומה לזו של שר האוצר, משה כחלון: שני בכירים במשק — אחד במשרד האוצר והשני במשרד האנרגיה — שמנועים מלעסוק בסוגיה הכלכלית הגדולה והמהותית ביותר שנמצאת על השולחן. ההסכם, שנחשף כאן לראשונה (ראו מסגרת), מגלה שפוטנציאל ניגוד העניינים של שאול מרידור בתפקידו רחב היקף וגולש הרבה מעבר למתווה הגז. נשאלת השאלה במה מרידור כמנכ"ל משרד האנרגיה כן יכול לטפל, לאור העובדה שאחיו מתן והמשרד שבו הוא שותף (מתן זכאי ל–3% מרווחי המשרד) מטפלים בגופים הגדולים בענף.

יצחק תשובה
תומר אפלבאום

התשובה של אגמון

הקשר העסקי המסקרן והעוצמתי ביותר של אגמון הוא עם טייקון הגז יצחק תשובה, שאותו הוא מייצג בתחומים רבים ושונים. הוא מייצג גם את נובל אנרג'י זה שנים רבות, וביתר שאת אחרי שמשרדו התמזג עם משרד רוזנברג הכהן ושות', שליווה את נובל אנרג'י ואת פעילות מונופול הגז יותר מעשור. אורי רוזנברג, שותפו של אגמון, הוא בנו של אלי רוזנברג — דוקטור לגיאולוגיה, מחלוצי חיפושי הגז והנפט בארץ, שהקים את שותפויות חיפושי הגז ישראמקו, יואל ואבנר (שאפילו קרויה על שמו — אליהו בן נחום רוזנברג).

לדלק הגיע אגמון, יחד עם אחיו גיל, בעקבות אביהם, שפחות משנה לאחר שסיים את תפקידו במשרד האוצר מונה למנכ"ל חברת דלק — צבי כעורך דין וגיל כסוכן מכירות. האב ייסד את פעילות יבוא הרכב של החברה. שני הבנים נשארו בדלק גם אחרי מות האב וגם כשתשובה השתלט עליה וסילק את משפחת רנקאטי מהחברה. ברבות השנים נהפך גיל לאחד המנהלים המוכשרים והמתוגמלים של תשובה, כשפיתח והצמיח את חברת דלק רכב, יבואנית ב.מ.וו, פורד ומאזדה. ב–2010 רכש גיל מידי תשובה את השליטה בדלק רכב בעסקת ענק. כיום גיל הוא בעל השליטה בדלק רכב, וצבי מחזיק בכ–3% ממניות החברה בשווי 100 מיליון שקל (תשובה נותר עם מניות מיעוט). יחד שותפים השניים בעוד השקעות, למשל בחברת המיליארדים מובילאיי וכן בכמה חברות סטארט־אפ. את דלק ישראל מנהל כיום עוד פורש אוצר — ראש אגף תקציבים לשעבר, אודי ניסן, שמקבל ייעוץ מצבי.

באחרונה נעשה סדר בייצוג המשפטי במונופול הגז: אגמון נשאר עם נובל אנרג'י, וקבוצת דלק שכרה את שירותיו של משרד עורכי הדין פישר־בכר־חן. האם נס ליחו של אגמון בעיני תשובה? נראה שלא. מקורב לאגמון טוען שהיתה זו דווקא נובל אנרג'י שדרשה כי יייצג רק אותה ולא את דלק, בשל האינטרסים השונים במקצת שלה מול קבוצת דלק. מצד שני, נראה שבמסגרת הכישלון ההוא במגעים מול הממונה, התרחש גם עימות בין תשובה לאגמון.

"היחסים של אגמון עם תשובה ידעו עליות ומורדות, כמו עם כולם. זה לא חריג", אומר בכיר במגזר העסקי. "כמו אגמון, גם תשובה הוא אדם מבריק אבל קשה, שמגמד את כולם וצועק על כולם. היתה לו תקופה מאוד לא טובה, כשבבת אחת גילה חזר בו מההסדר. באותם ימים תשובה האשים את כולם סביבו והיה ממורמר. הוא האשים גם את אגמון".

והוא באמת אחראי לכישלון?

"דווקא לא. תשובה עושה את הכל. אגמון אולי הוביל פגישות עם הממונה. לפני כשנה תשובה העביר חלק מהטיפול בענייני הגז של קבוצת דלק למשרד עורכי הדין פישר־בכר־חן. קבוצת דלק עדיין אצל אגמון, ואת דלק הוא מייצג עם נובל, אבל יש גם נציג שהוא רק של דלק. עניינית, לדלק ולנובל יש אינטרסים מעט שונים בנושאים מסוימים, ולכן היה צורך בייצוג נפרד".

יורם רשף

היה צריך להפריד כוחות ואגמון בחר בנובל?

"צבי בחיים לא היה נפרד מנובל, זה אחד הלקוחות הגדולים שלו. לגבי תשובה הוא שואל את עצמו כמה פעמים בשבוע למה הוא עובד אתו. תשובה מתעמר באנשים, הוא צועק ומתעצבן. אנשים שואלים את עצמם אם בא להם לעבוד אתו. אבל ברגע שהם רואים את שורת ההכנסות — הם מחליטים שכן".

יש בכלל אגמון בלי תשובה?

"אגמון מייצג 90% מהמונופלים במשק ובעצמו איש עשיר מאוד. ברור שיש אגמון בלי תשובה".

הקשר עם תשובה אינו הצינור היחיד של אגמון לענף האנרגיה בישראל. מזה שנים הוא מייצג את כלל חברות הדלק, באמצעות איגוד חברות הדלק, וכן את פז שבשליטת צדיק בינו. הוא מלווה את בינו עצמו מהיום שבו השתלט על פז, וכיום הוא מייצג אותו (עם מתן מרידור) בנושא חוק הריכוזיות, שכן בינו מחויב למכור את אחת האחזקות שלו — פז או הבנק הבינלאומי. אגמון ליווה בשם פז את רכישת בית הזיקוק באשדוד, ואת הנפקת הענק של החברה בבורסה ב–2007. אגמון גם מטפל בסונול ובעוד חברות דלק. הוא טיפל בחברת שמן שהיתה בשליטת ג'קי בן זקן, שבראשה עמד רמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי. כן ייצג אגמון את יוסי לוי, שהיה מנכ"ל שמן וכיום הוא מנכ"ל ישראמקו שבשליטת קובי מימון, שותפה במאגר תמר.

ממישאל חשין עד ציון קינן

כבר בילדותם בירושלים התרגלו האחים צבי וגיל אגמון לראות בבית אישים כמו שר האוצר, פנחס ספיר (הבוס של אגמון האב במשרד האוצר), וכן את בני הזוג יצחק ולאה רבין. האב אברהם, שעבר מהאוצר למגזר הפרטי, מונה לתפקידי כבוד וכיבודים כמו יו"ר הבימה, יו"ר הנהלת הפועל ויו"ר אוניברסיטת תל אביב. צבי אגמון ממשיך בדרך דומה ומלבד היותו חבר הבורד של קרן ירושלים (קרן שהקימה רות חשין, אשתו של שותפו לשעבר), הוא משמש יו"ר חבר הנאמנות של בית הספר לאמנות בצלאל בירושלים. אפשר לשער שאגמון הגיע לתפקיד בבצלאל בגלל קשריו הטובים עם דן מרידור, יו"ר החבר המנהל של בצלאל. אגב, גם אודי ניסן, מנכ"ל דלק ישראל, יושב בוועד המנהל של בצלאל בשנים האחרונות.

אגמון עבד כמתמחה במשרד עורכי הדין הירושלמי שמרון־מולכו, שם הוא פגש את מישאל חשין ועבר להתמחות אצלו. תוך זמן קצר נהפכו השניים לשותפים. רבים בעולם המשפט נדהמו משיתוף הפעולה בין השופט הוותיק לבין מתמחה חסר ניסיון, שצעיר ממנו בשנים רבות. מכרים של השניים מתלוצצים שאת העוויות, התנועות והתנוחות הדרמטיות — כולל החזקת המשקפיים בפה — למד אגמון מחשין.

השותפות של אגמון עם חשין היתה מקפצה משמעותית בקריירה המקצועית שלו. בשנות ה–90 ייצג אגמון לקוחות שונים עם חשין, כמו חברת טבע ובעל השליטה בה, אלי הורביץ המנוח, בפרשת פרומדיקו.

גיל אגמון
עופר וקנין

למרות תפקידיו הרבים וקשריו הענפים עם צמרת ההון והשלטון בישראל, רק לעתים רחוקות חורג אגמון ממנהגו ויוצא לקדמת הבמה כדי להגן על לקוחותיו. באחרונה הוא בחר אירוע די מדהים לעשות זאת: כנס לציון סיום הקדנציה של הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה. כמיטב המסורת של הון־שלטון־אקדמיה, משרד אגמון ושות' נותן החסות של הכנס, שנערך באוניבסיטת תל אביב. אגמון, שדיבר מיד אחרי גילה, גנב את ההצגה כשיצא למתקפה חריפה על הרשות ומנהליה. "הממונה נוקט סחיטה באיומים. הוא בא לחברות ואומר להן 'יש לי כלים — אני מאיים לטפל בכן', והן כבר באות אליו. לא מתקבל על הדעת שמדינה מאשימה אותי בפלילים בשביל לסגור הסכם", אמר אגמון. "לפי ועדת הריכוזיות, יש 2,500 גופים ריכוזיים בישראל, ובהם חברות שבחיים אף אחד לא שמע עליהן. חוק הריכוזיות נועד לפרק את קבוצת אי.די.בי, אבל השוק עשה את זה לפניו...חוק המזון רצה לפרק את מגה ואת שופרסל — הנה השוק עשה את זה לפניו". על לקוחו הוותיק צדוק בינו הוא אמר: "צדיק בינו הלך ברחוב ונפל עליו עציץ — אף אחד לא ידע שהוא ריכוזי". נאומו הקצר של אגמון הופרע לא פעם בקריאות ביניים מהקהל. כשאחד מיושבי האולם קרא אליו "תגיד, את מי אתה מייצג", אגמון ענה בחיוך: "את כ־ו־ל־ם, כל 2,500 המונופולים".

אגמון אולי צחק, אבל האמת היא שכאשר בוחנים את רשימת הלקוחות שלו, מתברר שהמייצג האולטימטיבי של המונופולים כבר נהפך למונופול בפני עצמו. מלבד מתווה הגז, לחוק הריכוזיות ומיזוג גולן טלקום וסלקום — הוא מייצג גם את חברת הביטוח הראל ואת אי.די.בי וגם את הדירקטורים בחברה לישראל שאישרו לניר גלעד את חבילות השכר המופקעות.

והוא מייצג כמובן את הבנקים: באחרונה קיבל לידיו את תיק ההגנה מטעם בנק לאומי על איתן רף וגליה מאור בפרשת הלבנת ההון, שהסבה לבנק נזק ענק של יותר מ–1.5 מיליארד שקל. לאומי הרחיב את היקף העבודה מול אגמון ושות' לפני כשנה, אחרי שהמפקח על הבנקים דרש ממנו לצמצם את ההתקשרות עם עו"ד דליה טל, והמשרד מטפל גם בהנפקות הענק של הבנק. הוא מייצג כאמור גם את בינו, וגם את משפחת אבלס, בעלת השליטה בבנק איגוד. לבליל האינטרסים הבנקאיים האלה אפשר להוסיף גם קשר משפחתי: בת הזוג של אחיו גיל היא אורית אלסטר, מנהלת החטיבה העסקית בבנק דיסקונט, מה שמונע מדלק רכב, החברה שבשליטת האגמונים, לקבל אשראי מהבנק.

אבל כל הבנקים האלה הם הכסף הקטן. זה שנים ארוכות עובד אגמון עם בנק הפועלים: מצד אחד הוא לקוח גדול של הבנק — רכישת השליטה בדלק רכב התאפשרה בין היתר במימון בנק הפועלים — ומצד שני הוא עורך הדין של הבנק ושל מנכ"ל הבנק. הוא ייצג את הפועלים בפרשת תיאום העמלות, תיק הדגל של הממונה על ההגבלים לשעבר רונית קן, שנגמר בקנס לא גדול לבנקים.

הפעם הראשונה שבה עבד אגמון עם הפועלים היתה בשנות ה–80, בפרשת ויסות המניות, יחד עם אביו הרוחני חשין. ב–2009 היה קינן מעורב במתן הלוואה של כ–14 מיליון שקל ליו"ר הבנק דאז וחברו הטוב דני דנקנר, שמאז כבר ריצה מאסר בשל פרשה זו. קינן ידע אז על מצבו הפיננסי הבעייתי של דנקנר, ובכל זאת המליץ לוועדה בדירקטוריון הבנק להעמיד לו את ההלוואה, שלא הוחזרה מעולם. במשטרה חשדו כי כאשר קינן אמר בדירקטוריון שיש בידיו דו"ח עושר של דנקנר, תנאי להעמדת ההלוואה, הוא שיקר. הם סברו כי יש תשתית ראייתית מספקת להגשת כתב אישום נגד קינן. תיק החקירה עבר לפרקליטות, שבראשה עמד אז משה לדור, אחד הפרקליטים הלוחמנים שידעה הפרקליטות, שעמד גם מול כל עברייני פרשת הולילנד וההסתעפויות שלה, ודנקנר ביניהם.

בספטמבר 2011 פורסמו דיווחים בתקשורת על כך שלדור נוטה להגיש כתב אישום נגד קינן, שיוצג על ידי אגמון. אלא שכאן הסתבכו העניינים, ולא ברור עד כמה ואיך בדיוק היה מעורב אגמון במה שהתחולל. וכך היה: חודשיים לאחר הפרסומים, החליט לדור לפתע שלא לטפל בתיק. לדור המשיך לטפל בענייניו של דנקנר, אבל חדל לטפל בעניין קינן. מי שכתב על כך לראשונה היה יהודה שרוני, כתב עיתון "מעריב", שנשלט באותה תקופה על ידי נוחי דנקנר. דנקנר היה אחד הלווים הגדולים של בנק הפועלים, וקינן לא רק שהיה מקורב אליו ומונה בהמלצתו, אלא גם היה מי שהעמיד לו אשראי בהיקפי ענק. אגמון ייצג גם את אי.די.בי, לשעבר בשליטתו של דנקנר.

כך נכתב אז ב"מעריב" על השתלשלות העניינים: "בשולי ההודעה של משרד המשפטים על העמדת דני דנקנר לדין נכתב כי 'ההחלטה בעניין נוסף שנחקר כלפי דנקנר ובעניינו של מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, תתקבל בהמשך'. הפרט שנעלם מההודעה היה הסיבה לפיצול תיק החקירה ולהחלטה של משה לדור להעביר את הטיפול בתיק קינן לפרקליט אחר. הגורם לכך קשור לפנייה ללדור שיזם כותב שורות אלה (יהודה שרוני, ש"ש). בשבוע שעבר ביקשתי את תגובת לדור לפוטנציאל לניגוד עניינים מצדו בנוגע לטיפול בדנקנר ובקינן. אחיו, רמי לדור, כיהן בתפקיד בכיר בבנק הפועלים עד תחילת 2010…ובגלל חילוקי דעות עם הבוס שלו, שפרש גם הוא בינתיים מהבנק, נקלע רמי לדור לסכסוך עם הנהלת הבנק ואחרי שלא נמצא לו תפקיד נאלץ לפרוש במפח נפש.

עופר וקנין

"למען ההגינות", המשיך שרוני, "אציין שתגובת משרד המשפטים שנמסרה בשמו של לדור לא איחרה להגיע ולפיה: 'במענה לפנייתך נשיב כי אחיו של פרקליט המדינה אכן פרש לפני שנה וחצי מבנק הפועלים. באחרונה התעוררה מול אגף משאבי האנוש בבנק שאלה בדבר תנאי פרישתו בנסיבות אלה, משהועלתה בפני פרקליט המדינה שאלה בדבר מעורבותו בקבלת ההחלטה בעניינו של קינן ובעקבות פרטים נוספים שביקש וקיבל. למען מראית פני הדברים הוחלט להעביר את ההחלטה בדבר הטיפול של קינן בבקשת האשראי של דנקנר לאחר'... לא ברור אם עורכי הדין שטיפלו בתיק, צבי אגמון וגיורא אדרת, יסתפקו בכך או ידרשו פתיחה מחודשת של התיק".

זמן קצר לאחר מכן התבררה גם זהותו של הפרקליט האחר שקיבל את התיק: שי ניצן, שהיה אז משנה לעניינים מיוחדים של לדור ולא משנה לענייני פלילים, כך שתיק החקירה לא היה אמור לעבור להכרעתו. אבל כעת מתברר כי גם המשנה של לדור לעניינים פליליים, שוקי למברגר, פסל את עצמו על רקע פוטנציאל לניגודי עניינים שטיבו לא נודע. כעבור זמן קצר החליט ניצן לסגור את התיק נגד קינן. הסיבה: היעדר ראיות מספיקות.

אירוע דומה התרחש במקרה שבו שכר שטייניץ את שירותי אגמון בעניין דו"ח המבקר, כחיזוק לעורך דין שכבר סייע לו. אז פסלה את עצמה השופטת גילה כנפי־שטייניץ, רעייתו של שטייניץ, מלשבת בדיון משפטי בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד הלקוחה של אגמון חברת דיסקונט השקעות מקבוצת אי.די.בי. אגמון בחר שלא להתפטר מייצוג דסק"ש.

מפלט לרגולטורים רעבים

בהגזמה מסוימת, אפשר לומר שפורשיה הבכירים של רשות ניירות ערך נחלקים בשנים האחרונות לשתי קבוצות עסקיות: אלה שעברו לעבוד אצל הטייקון בדימוס נוחי דנקנר ואלה שעברו לעבוד אצל הטייקון הגדול מכולם — יצחק תשובה. הראשון נהג לאסוף את בכירי הרשות באופן ממוקד עד נפילתו, והשני הוא אספן רגוטלטורים ידוע. לכן, כאשר שיראל גוטמן־עמירה, ראש מחלקת תאגידים ברשות, הודיעה שהיא עוזבת לאחר 12 שנה, הופתע השוק לא רק מההודעה — אלא גם מהעובדה שבחרה להצטרף לפירמת עורכי דין.

אבל אנחת הרווחה על כך שרגולטורית שעשתה לה שם כשומרת סף נחושה לא רצה לשרת את הטייקונים היתה מוקדמת מדי. גוטמן־עמירה עברה למשרדו של אגמון, עורך הדין של קבוצת תשובה. עם הצטרפותה אמרה גוטמן־עמירה כי היא מכירה את אגמון ואת שותפיו שנים רבות ואוהבת אותם. האהבה הזאת בוודאי לא השפיעה עליה כאשר ב–2010 גיבשה בכובעה הקודם את כללי הדיווח לחברות הגז והנפט.

בכירים  בחברת דלק  מוטורס
קמחי מוטי

גוטמן־עמירה היא אחת מ–60 עורכי דין ושני יועצים במשרדו הצומח של אגמון, שיושב בקומה ה–47 במגדל אלקטרה בתל אביב. ניכר שגם במשרד שלו חובבים שתי קבוצות של משרתי ציבור: פורשי רשות ניירות ערך ופורשי הפרקליטות. הרכש שלו מהרשות כולל, מלבד גוטמן־עמירה, את איריס ציבולסקי־חביליו, בכירה לשעבר במחלקת התאגידים של הרשות. בעבר עבדה אצלו עו"ד מירב אביטל־מגן, שהיתה ראש תחום משפטי ביחידת מכשירים פיננסיים ברשות.

לא מעט עורכי דין חדשים מגיעים לאגמון ושות' מהפרקליטות בירושלים, חלקם התמחו ספציפית אצל שי ניצן, כיום פרקליט המדינה. ביניהם אפשר להזכיר את שרון דמרי־מנדל, ירון לנדאו (שעבד גם ברשות ניירות ערך), ברק שוורץ והראלי מזרחי — שעברה לאוצר ועובדת שם כיום כיועצת משפטית. עו"ד קירה לרנר, שעבדה בפרקליטות, עבדה ב–2007–2009 כעוזרת משפטית של השופטת גילה כנפי־שטייניץ.

דמות מעניינת נוספת שעובדת אצל אגמון היא אפי שבח־דחבש, אחיו של איש יחסי הציבור זמיר דחבש, שחלק מלקוחותיו הם הלקוחות של אגמון, כמו בנק הפועלים ודלק אנרגיה. שבח־דחבש החלה לעבוד אצל אגמון כמתמחה ב–2007 אחרי שירות ממושך בחיל הים. אח אחר ממשפחת דחבש, אלון, עשה לאגמון עבודת ייעוץ ארגוני במשרד.

תמיד חושב שהוא צודק

מה מקור כוחו וקסמו של אגמון? כיצד הוא מצליח לחבר כל כך הרבה לקוחות ענק, פוליטקאים ורגולטורים וגדולים וכבדים? "אגמון הוא מצד אחד עורך דין מבריק, אבא אוהב ומעריץ לילדיו, אך מצד שני הוא איש קשה מאוד, דעתן ולא פשוט", אומר מכר מהעבר. "אי־אפשר לנהל אתו שיחה, הוא תמיד חושב שהוא צודק ונאטם. זה איש שאתה לא רוצה שיהיה אויב שלך. הוא חד לשון, מהיר מחשבה ויודע לעבוד. כשהוא ועורכי דין מסוגו עומדים מול עורכי הדין של הממונה על ההגבלים העסקיים או של משרדים ממשלתיים — זו בעיה. עורכי הדין שמגיעים מטעם המדינה או הארגונים הם אידיאולוגים וחכמים, אבל חסרי ניסיון וחדות כמו עורכי הדין הוותיקים והמנוסים במגזר העסקי".

"אגמון הוא איש צבעוני ומצחיק", אומר בכיר בחברה ציבורית גדולה, המכיר אותו היטב. "הוא נואם בחסד, אדם מקצועי ופרקטי. הוא לא מייעץ ללקוחותיו לצאת לקרב על כל דבר, אלא מנסה למצוא פתרונות". עורך דין שמכיר אותו מקרוב מספר: "צביקה הוא עורך דין לא שגרתי. הוא באותה ליגה של הגדולים כמו פיני רובין, רם כספי ואלי זוהר, הוא אפילו הרבה יותר עשיר מהם, אבל הוא לא מתנהג כמוהם. הוא הרבה פחות פורמלי. הוא יכול לשים רגליים על השולחן באמצע פגישה. הוא יכול לדבר בבוטות. פעם הוא אמר לי: 'אני אתלוש לך את הביצים'. זה לא היה איום. זו דרך ההתבטאות שלו. הוא ידוע בסגנונו הדוגרי, והוא לא עורך דין אנגלי עם גינונים. הוא עורך דין טוב ויש לו חשיבה מדויקת. הוא גם לא מצטעצע בשקרים. הוא נוהג לומר את האמת של התיק ולהתמקח עליו. אם הוא חושב שאי־אפשר ללכת נגדו לבית משפט — הוא אומר לצד השני: 'אתם אולי צודקים, אבל אין לכם הוכחות ואני אלחם בכם עד הסוף'".

לאגמון היתה דריסת רגל גם בנושאים ביטחוניים. בין היתר, הוא השתתף עם חשין בהגנה על שלושת פורשי השב"כ בפרשת קו 300. כמו כן, הוא שימש במשך זמן קצר עורך הדין של ועדת החקירה לכשל במלחמת לבנון השנייה, לאחר שקיבל פנייה אישית מיו"ר הוועדה, השופט בדימוס אליהו וינוגרד. הוא ייצג גם בכירים במערכת הביטחונית בטבח בסברה ושתילה ולאחר אירועי הר הבית. היו לו גם נגיעות פליליות הקשורות באנשי האליטה הירושלמית. הוא ייצג בעבר את הלל צ'רני, יזם פרויקט הולילנד שהורשע במתן שוחד, וגם את אורי מסר, מקורבו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת מרכז ההשקעות ובפרשת טלנסקי. בשתיהן נסגר התיק נגד מסר.

מושג לא רע על הסביבה שבה חי אגמון אפשר לקבל מסיפור ההתמודדות על תפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים ב–2005, עם עזיבתו של עו"ד דרור שטרום. על התפקיד התמודדו שלוש נשים שמוכרות לאגמון מקרוב. הראשונה היתה תמר בזק־רפפורט, שהיתה שותפתו במשך שנים, עוד כשהקים את המשרד עם חשין. בזק־רפפורט, בתו של השופט בדימוס יעקב בזק, עסקה באגמון ושות' בתחום האנרגיה והתקשורת, בעבירות צווארון לבן ובתחום ההגבלים העסקיים. ב–2009 היא מונתה לשופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, המתמחה בהגבלים עסקיים.

מולה התמודדה על התפקיד ליאורה מרידור, אשתו של דן מרידור ואמם של מתן ושאול. בעקבות ניגודי העניינים עם מתן, משכה מרידור את מועמדותה לתפקיד. המתמודדת השלישית היתה מיכל אגמון־גונן, גרושתו של אגמון מזה שנים רבות, כיום שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ששמה מוזכר גם כמועמדת לבית המשפט העליון. אגמון־גונן מצטיירת בכהונתה כמי שלא מהססת לפסוק גם נגד המגזר העסקי. בסופו של דבר זכתה בתפקיד רונית קן.

ב–17 השנים האחרונות אגמון חי בזוגיות עם אורנית גורן־אגמון, מאמנת עסקית במקצועה. לפני חמש שנים עזבו השניים את עיר הולדתו ירושלים ועברו להתגורר בתל אביב.

גם אגמון עצמו התמודד ב–2009 על משרה ציבורית בכירה — היועץ המשפטי לממשלה. עבור אגמון, זה התפקיד הפקידותי החשוב במדינה, אף יותר מהרמטכ"ל. אגמון הגיע מצויד במכתבי המלצה מארבעה שופטים בעליון, ובכלל זה מהנשיאה לשעבר דורית ביניש. גם עצם היותו בן טיפוחיו ולימים שותפו של שופט העליון בדימוס חשין נזקפה לזכותו. שר המשפטים דאז, יעקב נאמן (הבעלים של משרד עורכי הדין הרצוג־פוקס־נאמן), העדיף את יהודה וינשטיין לתפקיד, והדגיש את ניסיונו הפלילי בהשוואה לאגמון, שמתמחה בהגבלים עסקיים ובמשפט מינהלי. אגמון טען באותם ימים שהחלק הפלילי בעבודת היועץ המשפטי מזערי, אף שהוא מקבל ביטוי גדול יותר בתקשורת.

המועמדות של אגמון לתפקיד מזכירה את המועמדות של יורם טורבוביץ' כיום. כמו אגמון, גם טורבוביץ' מומחה להגבלים עסקיים (היה בעבר הממונה על ההגבלים וראש לשכתו של אולמרט), וכמו אגמון גם טורבוביץ' הוא איש של תשובה (בתפקידו האחרון שימש מנכ"ל דלק אנרגיה). "חשבתי שזה לא לעניין שאגמון יהיה היועץ", אומר מומחה להגבלים עסקיים. "מדובר באדם שיושב בתוך האליטות. יש לו יותר מדי חברים מיליונרים. הוא מעורבב. זה לא מישהו שיכול להיות לוחם למען העם. הוא לא יכול להתנתק מזה בכלל".

מעניין שכמה שנים קודם להתמודדותו של אגמון על תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ב–2005, כשגם שמו עלה בהקשר של התמודדות על הממונה על ההגבלים העסקיים, הוא לא היה מעוניין והסביר את עצמו בראיון ל"גלובס": "אחרי שראיתי אילו הגבלות הוטלו על יוסי בכר ואילן כהן, הבנתי שלו הייתי לוקח את המשרה הייתי יכול להתעסק רק במיזוג בין שתי פיצוציות, כי בכל שאר השווקים היתה לי נגיעה ישירה או עקיפה. אני יכול להבין את הבעייתיות, אך זה עורר בי מחשבות נוגות על הסימביוזה בין שוק פרטי לציבורי. זה מצוין לממשל הציבורי שנושאי המשרה בו יחוו גם את השוק הפרטי. זה נותן יותר פרספקטיבה, אך אז נוצרת בעיה. אם רוצים שיבואו אנשים טובים, הם התנסו בשוק שבו הם מומחים, ויש להם ניגוד עניינים".

אגמון לא נבחר ליועץ המשפטי לממשלה, ועורכי הדין במשרדו — שחששו שעזיבתו תפגע במשרד — חגגו. כיום נראה כי הוא כבר לא יתמודד על תפקיד או על משרה ציבורית אחרת. "זה לא מתאים לגיל השלישי", הוא אומר לחברים. כשהוא מדבר על כך, הם אומרים, הוא נשמע מעט מאוכזב שלא נבחר, אבל גם מוסיף בציניות: "זה לא שהלכתי לאחור". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#