לבלוע או להקיא? הישראלים מנסים לעשות מהאוכל הזה הרבה כסף - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לבלוע או להקיא? הישראלים מנסים לעשות מהאוכל הזה הרבה כסף

מוקפץ עם אורז או אטריות, כחטיף או בספל תה - באפריקה, באסיה וגם במזרח התיכון; חגבים הם מאכל נפוץ וחלק מתעשיית כסף משגשגת ■ יזמים ישראלים הסתערו כמכת ארבה על תחום החוות המסחריות לגידול חגבים כדי להניח אותם גם על הצלחת שלכם

11תגובות
קעריות תולעים וחרקים, חברת סטייק צרצר
אייל טואג

הם נוכחים נפקדים בחדר, משקיפים מהצד לאורך כל הראיון. מאות חגבים, חלקם בתוך ג'ריקנים גדולים, מרשרשים בניסיון לטפס החוצה, אחרים מתים, בדרך לצלחת, מונחים בקופסאות קטנות על השיש. יש סיבה לכך שהם פה: הם נושא הראיון, בגללם התכנסנו, ולכן למרות הרתיעה הטבעית אנחנו מנסים להיות פתוחים. כשמציעים לנו תה העשוי מצואת החגבים, אנחנו מריחים אותו ומסכימים לטעום (ניחוח אניס, למקרה שתהיתם), וכשמציעים לנו כופתאה מאבקת חגבים אנחנו אוכלים אותה, רק כדי לגלות שהטעם שלה הוא כשל כעך רגיל.

הרעיון של גידול חרקים לצורכי בני האדם אינו חדש. בקיבוצים שדה אליהו ויד מרדכי עובדים כבר שנים ארוכות בתחום גידול החרקים, אבל עושים זאת בעיקר למטרות הדברה ביולוגית בחקלאות אורגנית. בשנים האחרונות מתרחש במערב שינוי תפישתי בנכונות לאכול חרקים, ובלא מעט מקומות בעולם מנסים להגדיל את הרמה שבה האנושות נסמכת על מקור מזון זה.

חנן אביב, דרור תמיר ובן פרידמן, מייסדי מיזם "סטייק צרצר", מנסים לנצל את הבאזז ולשווק חגבים וזוחלים אחרים למאכל לכל מי שיחפוץ בכך. גם אחרי שלוש שעות בחברתם קשה לנו להגיע להכרעה אם מדובר בשלושה חולמי חלומות או ביזמים עסקיים שזיהו שוק ענק, שאין בו עדיין תחרות ואפשר להרוויח בו מיליונים.

"לסטייק צרצר יש דרך ארוכה, אבל הגישה וההתנהלות של היזמים בנושא היא יוצאת דופן", אומרת ד"ר יעל חפץ מהמחלקה לאנטימולוגיה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, המייעצת לחברה. "אחד היתרונות של החגבים היא הגמישות של האוכלוסיה הזו, שמאפשרת להגדיל את מחזורי הרבייה שלהם תוך שינוי ושליטה בכל מיני פרמטרים. לסטייק צרצר יש המון ידע בתחום, גישה רצינית והבנה רחבה. הם עשו עבודת שוק, יצרו קשרים בכל העולם. הם מבינים את השטח ובאים מהשטח, ובהתאם הם לא אומרים 'נחנך את העולם', אלא רוצים להכניס את שיטת הגידול שלהם למקום שבו אנשים כבר אוכלים את המוצר הזה. המיזם שלהם כרוך בשינוי הרגלי האכילה של אוכלוסיה שכיום רגילה לצרוך חגבים בהתאם לזמינות שלהם בטבע בעונה מסוימת. אבל הם עובדים נכון".

מצד אחד, שלושת היזמים עובדים מהבית, לא מחזיקים משרד יחסי ציבור, אין להם פטנטים רשומים והם עדיין נמצאים בשלב גיוס המשקיעים. מצד שני, אביב, תמיר ופרידמן - שהמיזם ממלא את ימיהם כבר לא מעט שנים - טוענים שחברות ענק כמו Whole Foods האמריקאית פנו אליהם כדי שיספקו להם את המוצר שלהם ברגע שיהיה על המדף, ויודעים לדקלם מספרים ונתונים שמתארים את הבוננזה העסקית שהם בדרך להשיג.

סטייק צרצר היא אחת מ–24 חברות שהעפילו לגמר תחרות בינלאומית שתיערך בפברואר בבוסטון, שבה יוצגו פתרונות אפשריים לבעיות התזונה של אזרחי העולם. החברה גם תציג את הפתרונות שלה בכנס חדשנות במזון שייערך בישראל בחודש הבא.

 חנן אביב, דרור תמיר ובן פרידמן, מייסדי מיזם "סטייק צרצר"
אייל טואג

היזמים בחרו בשם "סטייק צרצר" מסיבות שיווקיות, אבל עיקר העיסוק של החברה הוא בחגבים. 2.5 מיליארד איש בעולם אוכלים חגבים על בסיס יום־יומי. ק"ג חגבים נמכר באוגנדה ב–8 דולרים, ומחוץ לעונה יכול מחירו להגיע ל–20–50 דולר. "זה מוצר שיש לו ביקוש עצום, אבל במשך 11 חודשים בשנה אין אספקה שלו ואין תחרות מצד אנשים שמוכרים אותו", אומר תמיר. "זו הסיבה שכשאתה מציג לאנשים במדינות האלה את המוצר - העיניים שלהם נפתחות".

אביב: "זהו מאכל נפוץ במזרח התיכון, באפריקה, באסיה ובמרכז אמריקה. יש שלושה אזורים בעולם שבהם הוא לא נפוץ: אירופה, צפון אמריקה וישראל. במדינות שבהן אוכלים אותם הם נחשבים למאכל תאווה, אך נאלצים לאכול אותם לפי הזמינות בטבע. החזון שלנו הוא להפוך את החגבים למאכל זמין לכל נפש בעולם השלישי, שיספק חלבונים טובים תוך מזעור הפגיעה בסביבה".

לאילו היקפי גידול אפשר להגיע בשיטות שלכם?

אביב: "הצריכה העולמית כיום היא עשרות אלפי טונות בשנה, והפוטנציאל שאנחנו רואים הוא מאות אלפי טונות בשנה ויותר".

מאיפה מגיעים החגבים האלה כיום לשוק?

תמיר: "זה תלוי במין החגב. במקרה של החגב האוגנדי, מרימים בטבע פרוז'קטורים ענקיים שעובדים על גנרטורים. החרקים מתלהקים בקבוצות אל הפרוז'קטורים, נתקלים בהם ונופלים על פח גלי לתוך חביות שמובאות בבוקר שלמחרת לשווקים".

חגב על היד
אייל טואג

אז אף אחד לא מגדל אותם כיום? כל מיליארדי האנשים שאוכלים אותם ניזונים רק מציד בר של חגבים?

"כן. 99% מהחגבים שנאכלים כיום מקורם בגידול בר. כל מה שזיהינו עד היום הוא כמה חוות קטנות, בגודל הבית הזה, שבהן מגדלים אותם ידנית בהתאם לעונה".

חגבים בחטיף אנרגיה

תמיר מספר שהגיע למיזם הזה במקרה. "סטייק צרצר נולדה מהבטן. היא נבעה ממיזם אחר שלי, שעסק בפתרון בעיות השמנה בקרב ילדים. למדתי על בעיית המחסור בחלבון בתזונה של בני אדם, שילך ויחמיר. הילדים שלי ושל בן הולכים לאותו גן, והתחלנו לשבת ביחד ולחשוב איך אפשר להגיע למקורות אחרים לחלבונים עבור בני אדם. גידול בעלי חיים מזיק לסביבה. יותר מ–90% מהצמחים שאנחנו אוכלים כיום מהונדסים גנטית, ולהנדסה הגנטית יש השלכות בריאותיות שהמדע עדיין לא מבין עד הסוף, כמו מגיפת הצליאק שמתפשטת כיום.

בנוסף לכך, הצמחים האלה לא מפיקים חלבון מלא ואין בהם את כלל חומצות האמינו שנדרשות לאדם, רק חלק מהן, וצריך לאכול מגוון גדול של צמחים כדי להפוך אותם לתחליף לחלבון מן החי - מה שהופך את התזונה שמתבססת על צמחים למורכבת. כך שניסינו למצוא פתרונות והגענו לחרקים, שחלקם מציעים חלבון מלא בשיעורים גבוהים מאוד עם שיעורי שומן נמוכים. בנוסף, היעילות של המרת המזון לביומסה (היקף המסה של חומרים אורגניים שיכולים לשמש כמקור אנרגיה) אצל החרקים גבוהה, והם כמעט לא פוגעים בסביבה. זיהינו את החרקים כפתרון מצוין לבעיות האלה, ובתוכם את החגבים כפתרון מושלם. בשלב הזה הכירו לנו את חנן".

חנן אביב, בן קיבוץ עמיעד, הוא איש המחקר של החבורה, "האנטמולוג" של סטייק צרצר. "אני מתעסק עם חרקים מעל 25 שנה", הוא מספר. "למדתי בעבר ביולוגיה, ובמקביל גידלתי דבורים. העיסוק המרכזי שלי היה גידול מלכות דבורים למטרות רבייה, ובתהליך הגידול ראיתי שבכוורת יש דונג, פרופוליס, אבקת פרחים - והבנתי שיש עוד דברים שעולם החרקים יכול להציע מלבד דבש. בשלב הזה החל המסע שלי בניסיון לאתר לאילו חרקים יהיה ביקוש ויתאים לגדל אותם, ובעקבות טיול למזרח שבו ראיתי שאוכלים חגבים בכל מקום כמעט, הבנתי שאם הם אוכלים את החרקים האלה והם בסדר, זה צריך להיות הכיוון. במקביל, טעמתי את החגבים בעצמי וראיתי שזה טעים".

חגבים בתוך בקבוק פלסטיק
אייל טואג

אתה ניזון מחרקים?

אביב: "אני אוכל מגוון חרקים שמספקים לי חלבון כמעט על בסיס יומי. כבר שנתיים וחצי אני לא צורך בשר בקר ועוף, ובמקום זה מקבל מהחרקים את החלבונים שלהם".

אתה לא צמחוני.

אביב: "לא. אני לא אוכל בשר כי אני יודע מה יש בבשר ולא אוכל עוף כי אני יודע מה יש בעוף. אני מכיר את התעשיות האלה מבפנים, וגידלתי עופות בקיבוץ. את החרקים אני אוכל כי אני יודע מה יש בהם".

איך אתה צורך אותם?

אביב: "בכל הצורות. מוקפץ, עם אורז, עם אטריות, כחטיף וכאבקה. מתוך היצע המזון שקיים כיום בעולם, חגבים הם בעלי ההרכב התזונתי האופטימלי. לחרקים אחרים, בין אם צרצרים או זחלי קמח, חסרים מרכיבים. חגבים מכילים את כל חומצות השומן הדרושות להזנה יומית, מכילים אומגה 3 ואומגה 6, והרכב השומן בהם נמוך מאוד - ברמה של 6%–10%. הם שמים את הסטייק בכיס הקטן. כדי לייצר ק"ג בשר פרה צריך אלפי ליטרים של מים, ובקר מייצר 15%–20% מגזי החממה בעולם. החגבים מקבלים את המים שלהם הם זקוקים רק מהירק שהם אוכלים".

חטיפי חרקים בקופסאת פלסטיק
אייל טואג

תמיר: "FAO (food and agriculture (organization, שפועל להשגת ביטחון תזונתי לתושבי העולם, מקדם גידול ואכילת חרקים. פנינו אליהם והם נתנו לנו הבטחה ראשונית למענק להקמת תשתיות במזרח אפריקה".

אז בחרתם בגידול חגבים מבין כל החרקים כי הם הבריאים ביותר?

תמיר: "2.5 מיליארד איש בעולם אוכלים 1,900 מינים של חרקים, אבל זה לא מספיק כדי לפתח עסק. חיפשנו את החרק הנאכל ביותר, וזה החגב - שבערך מיליארד איש אוהבים לאכול".

למה בעולם השלישי מעדיפים אותם?

תמיר: "ראשית, הם טעימים. בגלל אחוז השומן הנמוך בהם, הטעם שלהם ניטרלי. אפשר להוסיף להם טעמים מיוחדים, והם קובעים את הטעם. כשהכנו חגב ישראלי בסגנון אפריקאי, זה הזכיר לי טעם של ברבוניות מוקפצות, כשהכנו אותו בסגנון יפני, זה הזכיר לי אורז ברוטב טריאקי. אגב, לא כל מי שאוכל חגבים יאהב כל דבר. כשערכנו טעימות לחמישה סוגים של חגבים והזמנו טועמת מאוגנדה, רוב המינים הגעילו אותה. היא הסכימה לטעום רק שני מינים.

"כשהזמנו טועם יפני, הוא היה הרבה פחות בררן וניסה את חמשת המינים. יתרון נוסף שגורם לכך שבעולם השלישי מעדיפים את החגבים הוא התופעה של ההתלהקות: בעונת הרבייה החגבים הבוגרים מתלהקים בלהקות גדולות ואז קל ללקט אותם בטבע. החיסרון הוא שהם זמינים רק ארבעה־שישה שבועות בשנה".

מה הם עושים בשאר הזמן?

תמיר: "בעיקר שוכבים באדמה כביצים, ומחכים שסט של פרמטרים כמו לחות, אור וטמפרטורה יגיעו לרמה מסוימת כדי לבקוע. החגבים בישראל, למשל, מטילים ביצים באדמה במארס־אפריל ובמשך תשעה חודשים לא תמצא אותם, עד שהם בוקעים בינואר. במזרח אפריקה יש שתי עונות גשומות - באפריל־מאי ובאוקטובר - כך שהם מתלהקים פעמיים בשנה".

הרעיון שלכם הוא להעלות את מספר מחזורי ההשרצה שלהם?

תמיר: "הרעיון שלנו הוא לעשות אותם זמינים 12 חודשים בשנה, וכדי לעשות את זה חייבים להגדיל את מספר המחזורים. המשימה הראשונה היא לשלוט בתזמון ההבקעה, כך שהם יבקעו תוך שבועיים ולא תוך תשעה חודשים".

איך אתם שולטים בזה?

תמיר: "כדי לשלוט בזה צריך למצוא את סט הפרמטרים שגורם להן לבקוע החוצה, למצוא את המטריצה הנכונה של חום, לחות ואור, ולדעת מתי להתחיל לספק את הפרמטרים האלה, מפני שאם לא תעשה את זה נכון, אתה לא נותן להם להתבגר בתוך הביצים. מצד שני, הם יכולים להיות בביצים גם יותר מתשעה חודשים. בשנים שחונות, שבהן אין טמפרטורה מתאימה, הם יכולים להישאר בביצים שנתיים־שלוש.

"במקביל לאתגר של תזמון בקיעה, אנחנו צריכים לייצר אופטימיזציה בגידול שלהם, כלומר לייצר במינימום עלויות ביומסה מקסימלית. אנחנו רוצים לשלוט בטמפרטורה, בתאורה ובצפיפות שצריך לספק להם כדי להגיע במינימום זמן לבגרות, בעלות מינימלית".

ועשיתם את זה?

אביב: "כרגע אנחנו יודעים להבקיע את הביצים של החבר'ה האלה תוך 14 יום מהרגע שבו אנו מחליטים לעשות את זה".

תמיר: "כבר עשינו אופטימיזציה בסיסית של חומרי הזנה, רמות הצפיפות והטמפרטורות, שמאפשרת לנו כבר כיום להציע את החגבים במחירים רווחיים עבורנו ואטרקטיביים ביחס למחירים בשווקים בעולם".

כמה משלמים בעולם על החגבים האלה?

תמיר: "באפריקה ובאסיה ק"ג חגבים חיים עולה 8 דולרים, בשוק האמריקאי, שם הם נקנים לצורך ייצור קמחים, ק"ג חגבים קפואים עולה 12 דולר".

למה לכם להישאר במכירת חגבים גולמיים ולא לעבור למוצרים מתקדמים יותר? הרווח לא יהיה גדול יותר?

תמיר: "המחיר עולה, אבל בשוק האמריקאי התוספת השולית של הרווח כשמשווים את הרווח ממכירה של החגב הטרי לרווח ממכירת האבקה אינה גדולה. יש מוצרים עם ערך מוסף, שאפשר לקחת עליהם יותר, אבל זה מחייב לא מעט פיתוח. לדוגמה, כדי לפתח אבקות חלבון לספורטאים על בסיס חגבים צריך להוסיף יכולת מסיסות במים וחומרי טעם וריח שדורשים עוד פיתוח, גם אם הוא לא מורכב. כבר אנחנו מקבלים פניות מכל העולם: קיבלנו פניות ממפעלים אמריקאיים שרוצים לקנות את הקמח כבסיס לתעשיית חטיפי האנרגיה, קיבלנו פנייה מ–Whole Foods שעובדים כיום עם תעשיית הצרצרים האמריקאית ורוצים להוסיף מוצר חגבים - שאין לאף אחד אחר בתחום האבקות. הם אמרו שברגע שהמוצר שלנו יהיה מוכן הם ירצו אותו על המדף, ונאלצנו לומר להם שייקח עוד כמה חודשים עד שיהיה לנו אבטיפוס. אם נקים חווה בישראל, כל התוצרת שלה תלך לשוק האמריקאי, שמשלם את המחירים הכי גבוהים".

אתם לא פוחדים שתפספסו את השוק, שמאיזו פינה בעולם יבליח מישהו אחר שגם הוא עבד על זה?

תמיר: "אני אחזור לאמירה של גורו ההדברה הביולוגית בישראל, יעקב נקש משדה אליהו, שהוביל אותי לחנן אביב ואמר לי: 'כדי לגדל חרקים צריך קוסם'. זה נשמע פשוט כשחנן אומר 'אני משנה את הטמפרטורה והלחות, והכל עובד', אבל זה לא כל כך טריוויאלי. יש חוקרים בהודו, במזרח אפריקה ובמקסיקו שמנסים לפצח את נושא גידול החגבים, ועדיין לא הצליחו להקים חוות גידול".

באירופה לא מנסים להתקדם בכיוון?

אביב: "במדינות אירופיות, שבהן חצי מהשנה היא חורף, השקעת האנרגיה בחימום הדרוש הופכת את זה ללא כדאי".

תמיר: "יש חברה קנדית שמנסה להרבות צרצרים, שזכתה במענק של מיליון דולר מהקרן של ביל קלינטון, והם נאלצו להקים את המפעל שלהם בטקסס".

אז צרצרים מגדלים כבר?

תמיר: "בצפון אמריקה פועלות ארבע חברות שמחזיקות חוות מסחריות לגידול צרצרים. כשאני מדבר על גידול מסחרי אני מדבר על חווה על שטח של בסך הכל חצי דונם, עם קומת גידול אחת וארבעה מחזורי גידול בשנה. בחווה שאנחנו עומדים להקים יהיו יותר קומות גידול ושישה מחזורים בשנה. כבר כיום אנחנו במצב מתקדם יותר מהם".

כמה חגבים יש בק"ג?

תמיר: "200–1,000, תלוי במין החגב ובמועד הקציר".

כמה שטח צורך הגידול שלהם?

אביב: "זה סוד מסחרי, נתון שאנחנו לא חולקים".

תמיר: "אם ברפתות ובלולים דוחסים את החיות כמה שאפשר, אנחנו לא יכולים לגדל כמות גדולה של חגבים בשטח קטן מדי, כי הם מגיבים לזה בצורה לא טובה. הם צריכים את המרחב שלהם כדי להתפתח טוב. עודף צפיפות יכול להרוג אותם".

אביב: "בטבע יש מצבים שבהם החגבים חיים בצפיפות כמו בג'ריקנים האלה פה, למשל כשהם מתרכזים לנחילים, אבל הצפיפות הזאת לא טובה לנו, כי הם מבזבזים בה הרבה אנרגיה והמרת המזון שלהם נהפכת ללא יעילה".

תמיר: "צריך לתת להם יותר מקום. אפשר לקרוא להם 'חגבי חופש' מהבחינה הזו".

אז על כמה דונם תשתרע החווה?

תמיר: חווה של עשרה דונמים מספקת 1,000–1,500 טון חגבים בשנה. באוגנדה, לדוגמה, צורכים 6,000 טון בשנה, כך שאנחנו לא נגרד את הפוטנציאל של הביקוש עם חווה כזו".

החוות יוקמו באפריקה?

אביב: "כדי למכור חגבים שלמים עדיף שנהיה ממוקמים בשוק היעד, באפריקה או באסיה. אם נרצה להפיק אבקות חלבון לשוק האמריקאי או האירופי, אין סיבה לא לגדל אותם בישראל. קל יותר למכור בתחום הזה מוצר שרשום עליו שהוא יוצר בישראל".

ומה העלויות העיקריות בגידול שלהם?

תמיר: "בגידול בישראל שליש מהעלות היא על אנרגיה, ויסות הטמפרטורה. השאר זה אוכל ותשלום לכוח אדם".

כמה אנשים כבר צריך כדי לגדל חגבים?

אביב: "זה כמו רפת, שבה אתה צריך אנשים שמזינים וחולבים את הפרות. זאת תעשייה לכל דבר ועניין".

החגבים רגישים למחלות?

אביב: "אף חיה לא רגישה כמוהם לריסוסים. הרגישות הזאת היא סימן מעולה עבורנו לכך שהמזון שהם מקבלים נקי מריסוס. אם הם נחשפים לחומר הדברה, תוך 20 דקות הם נפגעים. הם יכולים להעביר מחלות אחד לשני, כמו כל בעל חיים".

מה עם רגישות לקור?

אביב: "בטמפרטורה של 4 מעלות הם עדיין חיים. שים אותם במקרר לשעה, תוציא אותם החוצה - והם ישרדו. מתחת לזה זה בעייתי".

השותפים שלך קוראים לך "קוסם החגבים". מה צריך לדעת כדי לגדל את החגבים שלכם בצורה הכי טובה?

אביב: "הרגישות שלי מביאה לכך שאני מזהה אצל החרקים דברים שאין להם הגדרה בשפה המדעית. כמו שאדם שמגדל פרות יודע לראות אצל הפרות דברים שאני לא אראה אם אביט בהן - בחרקים אני רואה דברים שאחרים לא רואים. צריך ממש לדעת לקרוא אותם, להבין את השפה שלהם והצרכים שלהם, ובמקביל לעבוד בצורה מקצועית וקפדנית על המחקר".

מה עוד משפיע עליהם? הם אוהבים מוסיקה קלאסית?

תמיר: "קראתי מאמר שהעלה את השאלה הזאת, אבל עדיין אין ממצאים לגבי זה".

אביב: "אם תציע להם סוגי מזון שהם אוהבים, תראה ממש קרבות ביניהם".

מה הם אוכלים?

תמיר: "מגוון של צמחים ירוקים. חגבים אוכלים רק ירק, לעומת הצרצרים שאוכלים גם חומר אורגני, והזבובים וזחלי הקמח שניזונים מכל דבר".

אביב: "אתה יכול לבצע מניפולציות תזונתיות כדי לקבל טעמים שונים. אתה יכול להזין אותם במנה נבחרת כי אתה רוצה תוצר נבחר. תאכיל אותם באורגנו או בצמחים בניחוח ספציפי מסוים - ותקבל מנה בניחוח הזה. אתה יכול להזין אותם במזון מסוים כדי לברור את הרכב השומן שאתה רוצה".

וזה גם כשר

מלבד מכלים עם חגבים מתים, מציגים לנו בסטייק צרצר קופסאות עם צואה מיובשת בצורת אבקה, וקופסאות מלאות בנשלים, שאותם משירים החגבים כמה פעמים במהלך הגדילה שלהם. "התה מהצואה זה רק גימיק", אומר אביב. "זה תוצר לוואי שמשמש כדשן לחקלאות, או להזנה של דגים, אבל בנשלים שלהם אפשר להשתמש. אפשר למכור אותם כחומר גלם לתעשיית החיטין, שמתבססת כיום על המעטפת של שרימפס ולובסטרים. החיטין הוא בסיס למוצרי קוסמטיקה, ומשמש לייצור חוטים כירורגיים לשימוש בניתוחים".

באיזה מחיר?

אביב: "בין 6 דולרים ל–100 דולרים לק"ג. ככל שחומר הגלם טהור יותר, המחיר גבוה יותר".

תמיר: "החזון שלנו משתקף בשם החברה: מוצר שיהיה עשוי מזה, למשל של טבעול".

זה כשר?

"בספר ויקרא יש פסוק שמכשיר את אכילת חגבים. בהגדרה החגב הוא פרווה. ביהדות מרוקו ותימן אכלו חגבים. יש פרופסור מאוניברסיטת בר אילן שביצע תהליך שלם של זיהוי כל מיני החגבים והגיע למסקנה שלאחד מהם יש פוטנציאל של כשרות".

אז מה השלב הבא שלכם בדרך להקמת החווה?

"אנחנו בקשר עם שגרירויות ישראל במדינות מזרח אפריקה, ועם הממשלים המקומיים, עם חלקם אנחנו בשלבים מתקדמים של הסכמות על עקרונות ההקמה של חוות מסחריות שם לגידול חגבים, דרך אינטראקציה עם יזמים מקומיים שמכירים את הפוטנציאל בתחום ורוצים לקנות מאתנו חוות ולגדל שם חגבים. כרגע אנחנו בתהליך גיוס הכסף לחווה הראשונה, גם מול משקיעים פרטיים וגם בניסיון לגייס כסף מהמדען הראשי. המטרה שלנו היא לגייס בסך הכל חצי מיליון דולר, שבהם נקים חווה מסחרית ראשונה של שני דונמים. אחרי שנה של הרצה, שבה נבצע אופטימיזציה של הגידול, נוכל להקים חוות בשטח של 10 דונמים שיהיו מיועדות לשוק האמריקאי. בשביל החוות האלה כבר נצטרך השקעה של 10 מיליון דולר. בטווח של חצי שנה עד שנה חוות כאלה יכולות להיות רווחיות".

כמה פטנטים רשומים יש לכם?

תמיר: "כרגע אנחנו לא רושמים פטנטים. אנחנו פועלים בעולם השלישי, במדינות שבהן היכולת להגן על הפטנטים לא גבוהה. אנחנו שומרים את הידע במקומות היחודיים. בסופו של דבר הידע שלנו משמעותו שיטות ההבקעה, אופטימיזציית הגידול והמבנה היחודי של הכלובים. אנחנו מגנים על הידע הזה באמצעות קניין רוחני וסוד מסחרי".

יש סיכוי שהישראלים יסגלו לעצמם את ההרגל של אכילת החרקים האלה?

אביב: "אם בתחילת הדרך היה לי סימן שאלה לגבי זה, אני משתכנע עם השנים שהפתיחות לאכילת חרקים בישראל גבוהה יותר. הישראלים מטיילים בעולם, רואים דברים ונפתחים לזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם