סאבטקסט

כל ישראל מפגינים: על שלוש הפגנות נגד, ועוד הפגנת נגד אחת

הסרן במיל' שניסה להגיע שלשום לשיעור באוניברסיטת תל אביב היה צריך לחצות את מפגיני "השיוויון בנטל", לחלוף על פני "מסרבות ומשתמטות", לדלג מעל "המשתמטים", ולחמוק מ"סטודנטס פור ליברטי" ■ רק שלכל אחד מהם היה מה לומר על השירות שלו

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים9
סטודנטים עם שלטים וחולצות תואמות מפגינים בעד השיוויון בנטל
ההפגנה בעד השיוויון בנטל, אוניברסיטת תל אביבצילום: מוטי מילרוד

"שביתה והפגנת ענק באוניברסיטת תל אביב! הסטודנטים דורשים שוויון בנטל ומחריפים את צעדי המחאה!". ההודעות שהופצו לקראת ההפגנה באוניברסיטה ביום רביעי נראו מבטיחות. ההפגנה נראתה כמו עבודה קלה למארגניה: 30 אלף סטודנטים יש באוניברסיטה, רובם חילונים, אקדמאים, נושאים בנטל, באמצע שנות ה–20 שלהם, עדיין מאמינים שאפשר לשנות דברים ועדיין עם קצת פנאי לצאת לרחובות. חבר'ה שעד לא מזמן לבשו מדים בעצמם, וחלקם ממשיכים לטחון מילואים גם כיום. קהל יעד קלאסי לאירוע שיוצא נגד הפליק פלאק לאחור שבוצע השבוע, שבו הוחלט לבטל בקריאה ראשונה את אותו חוק שוויון בנטל שאושר רק לפני 20 חודשים, בתקופת הממשלה הקודמת.

בדרך לכיכר הדריכות שלי גוברת. אני נזכר במרצה למדעי החברה שהסביר לנו בעבר שלא במקרה נבנו כל האוניברסיטאות בישראל הרחק ממרכזי הערים. כך, ביום שבו יפרצו המהומות בקמפוסים, לצבא ולמשטרה יהיה מספיק זמן לכתר את האוניברסיטאות ולמנוע מהסטודנטים לצעוד לקרית הממשלה. כבר לא מעט זמן שיש באזז של מחאה חברתית שעומדת להתרגש עלינו: רק לפני עשרה ימים ראינו את הח"כים מעלים לעצמם את השכר - ודוחים חוק להעלאת שכר החיילים הסדירים; כולם מדברים על "מגש הכסף"; ובכל מוצאי שבת רבים יוצאים להפגין נגד מתווה הגז. גיוס חרדים זה סיפור אחר, אבל אולי כאן יידלק הניצוץ.

במה הוקמה בכיכר אנטין שבכניסה לאוניברסיטה, והנואם הבכיר שאמור להגיע לכאן הוא עופר שלח. הרמקולים משמיעים בווליום גבוה שירים של להקת "הדג נחש" ופעילי אגודת הסטודנטים מחלקים חולצות, משרוקיות, זמבורות וצעצוע מפלסטיק עם כדורגל קטן בקצה, כאלה שקונים בחנויות הכל בשקל.

אבל מי שציפה לסטודנטים שייקשרו בשלשלאות לשערי האוניברסיטה, יחסמו את הכניסה לקניון רמת אביב וירימו קול זעקה שקולה יגיע מכאן עד לירושלים - התאכזב. ככל שמועד ההפגנה מתקרב, נהיה ברור שהמונים לא נראה כאן ואת הכיכר מאכלסים מאות בודדות של סטודנטים. אני מזהה בקהל סטודנטים שיושבים עם קופסאות טאפרוור על הברכיים ואוכלים ארוחת צהריים מול ההפגנה. לא בטוח שזה החומר שממנו יוצאות מהפכות.

"אם 200 איש יבואו להפגין נהיה מרוצים", אומר אחד הפעילים לחברו בזמן ההמתנה. "כל הימנים באוניברסיטה מתנגדים להפגנה. בפייסבוק רק 120 איש עשו אטנדינג. אם חצי מהם יבואו זה יהיה טוב. הבעיה היא שלא עשו מספיק אינבייטים (invites) אישיים, רק פירסמו את זה ברשת. ברגע שלא היו מספיק אינבייטים, לא היו מספיק אטנדינג. וברגע שאנשים לא רואים אטנדינג של אחרים - הם לא באים".

"הנה, מתחילים להגיע. יש כמות יפה של אנשים", אומר חברו.

הפגנה בחיפה במחאה על מתווה הגז
כל ישראל מפגינים? הפגנה בחיפה במחאה על מתווה הגזצילום: נעה שפיגל

"איזה יפה? יש באוניברסיטה הזאת 30 אלף סטודנטים. זה יפה זה?"

לפני שאני מספיק להזכיר לבחור המאוכזב שמה שקורה בפייסבוק נשאר בפייסבוק, הוא מסקרן אותי כשהוא פונה לחברו ושואל: "מה עם הפגנת הנגד? איפה היא? זה שם?"

איזו הפגנת נגד?

"זו של המשתמטות. 'המסרבות והמשתמטות' הן קראו לעצמן. ראיתי אותן בפייסבוק".

אולי שם יהיה אקשן. נכון שגם ההפגנה המקורית היא נגד משהו, אבל הפגנת נגד להפגנת הנגד נשמעת לי כמו הדבר האמיתי. כעשרה צעירים ניצבים עם שלטים בצד ההפגנה ולא מפסיקים לעשות רעש בזמן הנאומים על הבמה. "חילונים וחרדים מסרבים לכבוש שטחים", מכריז אחד השלטים שהם מחזיקים בידיהם. הם מוחים על הקונספט של ההפגנה: "החרדים הם אוכלוסיה מודרת ומוחלשת בחברה הישראלית. אנחנו רוצים עתיד אזרחי משותף לכולנו - ושלא יהיה צבאי", מסבירה לי אחת המפגינות הרעשניות ביניהם.

"הקמפיין הזה לגיוס החרדים לא תורם ללכידות החברתית בין חילונים לחרדים בישראל", היא מסבירה. "כור ההיתוך שמקדשים כל כך בצבא לא תורם לחברה החרדית. זה מגוחך. עדיף שהם ילמדו. מה שקורה פה הוא שמשתמשים בדמי הרווחה שלנו הסטודנטים בשביל לקיים הפגנה, שהיא קמפיין פוליטי. החרדים עומדים כיום ביעדי הגיוס שלהם, וההפגנה הזאת נובעת רק מחיפוש של מסר פופוליסטי שיתאים לקהל הרחב", היא מסבירה, ואז פונה לחברה שעוברת לידה, ממהרת לאוניברסיטה. "בואי, תישארי, תעמדי אתנו".

"אני לא יכולה להישאר. יש לי שיעור", משיבה החברה וממשיכה לרוץ. מתברר שהיה כאוס בארגון ההפגנה, כפי שמסבירה לי סטודנטית המשקיפה עליה מהצד. "אגודת הסטודנטים הפיצה אתמול מייל, שלפיו הסגל האקדמי והטכני תומכים בהפגנה ולא יקיימו לימודים היום. אבל אז המזכירה של החוג שלי שלחה מייל עם הודעה שהשיעורים כן יתקיימו. בסוף האחראית על הקורס שלי אמרה שבכל זאת לא יהיה שיעור".

במרחק שלושה מטרים מהפגנת הסרבניות עומדת סטודנטית נוספת ונואמת מול מצלמות הטלוויזיה שבמקום. שמה ליזי המאירי, והיא בהחלט מתנגדת. גם להפגנת הנגד, וגם להפגנת הנגד להפגנת הנגד. "זו הפגנה של יש עתיד!", היא זועקת, "זו הפגנה פוליטית. מעצבן אותי שלוקחים כסף שלי ומשתמשים בו לצרכים פוליטיים. למה כתוב פה על השלטים שמודיעים על ההפגנה 'יש עתיד'? מחר, כשהיו"רית של אגודת הסטודנטים תרוץ לפוליטיקה, היא תתגאה בכך שהיא אירגנה את ההפגנה הזאת, אבל מה זה יעזור שתגייס סטודנט בן 23 עם שלושה ילדים לצבא? ברגעים אלה מוגשת תלונה במשטרה נגד ההפגנה", אומרת המאירי.

"רגע. שיהיה ברור - את לא מייצגת אותנו, כן?", ניגשת אליה אחת ממפגינות "מסרבות ומשתמטות" כשהיא רואה את כמות תשומת הלב התקשורתית שהמאירי זוכה לה.

"ממש לא. אם לא היו עומדים פה הסטודנטים הערבים של ההפגנה של המשתמטים - הרבה סטודנטים ימניים היו מגיעים לפה להפגין נגד ההפגנה. הם פשוט לא רוצים לעמוד ליד הערבים המשתמטים", משיבה המאירי, שאינה מוכנה לומר לאיזה תא פוליטי היא משתייכת, אבל מעידה על עצמה שהיא מצטרפת לעתים להפגנות הבית היהודי.

במרחק עשרה מטרים מהפגנת היחיד של המאירי אני מזהה קבוצה של חבר'ה עם שלטים גדולים בידיהם משוטטים בקהל, ומבט מהיר במניפסטים שבידיהם מבהיר לי שגם הם מוחים נגד כל מה שקורה כאן, אבל מכיוון אחר לגמרי. "אנחנו שיכים לתא הליברלי באוניברסיטה, מבית התנועה הליברלית החדשה. ברמה הגלובלית קוראים לתנועה הזאת 'סטודנטס פור ליברטי'", מסביר לי יוסף מלר, דוקטורנט להנדסת מכונות המחזיק במשנה כלכלית קוהרנטית.

רגע, אתם ליברלים? כמו המפלגה של יצחק מודעי, ומשה נסים משנות ה–70?

"לא. יצחק מודעי כבר לא בתמונה. זה הליברלים החדשים. תנועה שהוקמה ב–2011 כשראינו שעל המחאה החברתית שהיתה פה משתלטים גורמים סוציאליסטים. זה ארגון עולמי שפעיל באירופה וארה"ב ודוגל בחירות הפרט ובשוק החופשי".

אבל כיום אין מפלגה מאחוריכם.

"התפישה כאילו אתה חייב להיות מגובה במפלגה פוליטית כדי להשפיע לא נכונה. אנחנו מארגנים אירועים ומנסים לעמת אנשים עם הרעיונות שלנו ולהביא אותם לתודעה של אנשים שלא מכירים אותנו. בין היתר, אנחנו דוגלים בשוויון בחופש במקום שוויון בנטל - שהממשלה לא תתערב בחיי האזרחים, ובפמיניזם ליברלי רדיקלי", אומר מלר.

"מה מוסדות כמו גלי צה"ל וחיל החינוך תורמים לביטחון?", מתערב לב בירזובסקי, סטודנט נוסף המפגין לצד מלר. "אם מביטים על מבחן התוצאה - החוק של לפיד לא עזר. הוא עשה נזק, עצר את מגמת העלייה בגיוס אצל החרדים וגרם להם להתנגד לגיוס עוד יותר ולהוריד את מספר המתגייסים".

קשה לי להחליט מי מתאים לדעותי בתוך בזאר המחאה הגדול הנגלה לעיניי. אני מחפש את החרדים, אולי דווקא הם יפתרו לי את הבעיה, אבל הם לא כאן. הם יודעים שהם יכולים לשבת רגועים בבית - יש מספיק חילונים שיעשו בשבילם את העבודה. המקסימום שאני מוצא הוא בחורה בשביס שעומדת בצד ומסבירה לי שהיא "יושבת וכואבת על הפילוג בעם ישראל. בעלי הוא איש קבע קרבי, אבל אני מכירה המון חרדים שמתגייסים והמון חילונים שאומרים 'מה יעזור אם כל החרדים יתגייסו'. זה נוח למצוא ציבור להאשים, אבל אחרי שהחרדים יתגייסו ויעשו שירות צבאי ימצאו סיבה אחרת לשנוא אותם".

תשובה לשאלות של בעלת השביס אני מוצא אצל אדם, חילוני שבטוח שכולנו בובות של מי שמושך בחוטים כדי לסכסך בינינו. "עופר שלח יודע את האמת", הוא מסביר לי. "בשביל החרדים הגיוס הוא הקו האדום. מבחינת המשק חשוב יותר שהם ישתלבו בשוק העבודה. שלח, לפיד וליברמן יודעים שהחרדים לא יתגייסו, והם דוחקים אותם לפינה כדי שתהיה פה מלחמה נגדם. המאבק הזה מגיע ממי שלא רוצה לשלב את החרדים, אלא ליצור התבדלות בין המגזרים שתשרת אותו".

שלח, שמקדיש לנו כמה שניות בסוף ההפגנה, לא מבין את הטענות. "מה רצית? שיהיו פה 400 אלף איש?", הוא שואל למשמע אכזבתי מהיקף ההפגנה.

את האמת. אם הייתם בממשלה לא הייתם נגררים גם כן למשחק הקואליציוני ונותנים לזה לקרות?

"צריך להבין את מה שקורה פה עם ביטול החוק. שמונה שנים מהיום לא יהיה לחרדים צורך לבוא ולהתגייס. הצביעות בקואליציה נחשפה. את מה שהדתיים טענו שהם יכולים לעשות הם לא יצטרכו לבצע, ולשר הביטחון כבר לא תהיה שום דרך להשפיע עליהם. אם היינו נשארים בממשלה, לא היינו נותנים לזה לקרות", אומר שלח לפני שהוא רץ להגיע לירושלים כדי להיות נוכח ב–17 שעות הצבעה על התקציב שמחכות לו.

גם לחברי הסגל האקדמי, שהבטיחו את תמיכתם, אין הרבה ייצוג בהפגנה. שני חברי סגל עומדים ומסתכלים על הנעשה. "לפני 40 שנה חיים רמון ולימור לבנת למדו אתי. שרפנו פה אז את הרחבה בהפגנות. יצאנו להפגין נגד סרטי פורנו שהיו בספרייה ועשינו בלגן", מתרפקת אחת מהם על העבר. "לא נכון", מתווכח אתה חבר סגל אחר על הדרך שבה ישוכתבו ספרי ההיסטוריה של האקטיביזם הסטודנטיאלי. "את לא צודקת. אני זוכר צעדות שאף אחד לא הצטרף אליהן".

בדרך החוצה אני מזהה סרן במילואים שחוצה את הכיכר בזריזות, ממהר לשיעור. הוא לבוש במדי ב' ונגרר עם תיק גדול על כתפו, כאילו הגיע לפה היישר מהשטח. הוא עובר ליד הפגנת הנגד ואפילו לא מעיף מבט אל ההמולה שמתרחשת על הבימה. אין לו זמן להתעסק בזוטות בין המילואים לשיעורים. יש לו מדינה לסחוב על הכתפיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker