סאבטקסט

"השם ירחם! מוכרים פה דברים הרבה יותר גרועים מחזיר!": הכירו את הפרזנטור החדש 
של מחניודה

מה גרם לראש עיריית לונדון לבקר ביקור מתוקשר בישראל, מי המרוויחים הגדולים, והאם הוא השיג משהו מהביקור, פרט לתערובת תבלינים ירוקה לבישול 
אורז שנמכרת במחנה יהודה?

חגי עמית
חגי עמית
המפגש של ראש עיריית לונדון עם הדג במחנה יהודה
חגי עמית
חגי עמית

גבר בתחילת שנות ה–50 לחייו, עם בלורית בלונדינית קופצנית, לבוש בחליפה, צועד נמרצות בסמטאות המלוכלכות של שוק מחנה יהודה. מכל עבר נשמעות קריאות של אזרחים - "וולקאם טו איזראל", "האו אר יו?", "יו אר וולקאם" - כאילו כל אנשי השוק לקחו על עצמם בשמחה את תפקיד "הישראלי החם ומסביר הפנים" שסידרה להם ההפקה של האירוע.

"מי זה, קרי? זה ג'ון קרי?", שואלת אשה מבוגרת שהגיעה לעשות קניות בשוק. "מה רוצים שנעשה עכשיו? שנזרוק עליו סוכריות?", תוהה המוכר במאפייה, אבל הבלונדי חולף במהירות עם הפמליה שלו בלי לענות. הוא נמצא בדרכו למסעדה מפורסמת.

לאורך כל הסיור שני השפים של המסעדה, לבושים במדים הלבנים של המטבח שלהם, מחזיקים לו את היד, אבל הוא לא לחוץ לשמור על התיאבון וזולל בלי הפסקה. הוא עוצר בדרך במעדנייה ובודק כמה זיתים, ממשיך ועוצר בדוכן הגבינות - טועם את החמאה המקומית ובוצע חתיכה מהלחם מקומי. אפילו בדוכן התבלינים הוא שולח את היד ולוקח חופן מערימה של תערובת תבלינים ירוקה, מאותן תערובות שרוב הישראלים יאכלו רק אחרי שהן יבושלו ארוכות עם אורז פרסי.

שוק מחנה יהודה, ירושלים
שוק מחנה יהודה, ירושליםצילום: אוליבייה פיטוסי

אבל כל זה הוא רק הקדמה, שכן לבסוף הוא מגיע לדוכן הדגים, וזהו השלב שבו עשרות אנשי התקשורת הבריטים הסובבים אותו מכל הכיוונים מאבדים את עשתונותיהם. ברגע שהמוכר מאחורי הדוכן מושיט לבוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון, את הדג הגדול ביותר שיש לו בחנות - לוקוס ששוקל בערך כמו ילד בן 11 - כ–15 צלמים ואנשי סאונד מזנקים זה מעל זה, כמעט מעיפים את הוויטרינה, ומוכנים להתאבד כדי להשיג תמונה של ראש העירייה של בירת הממלכה המאוחדת מחזיק בידיו דג גדול. רק במרחק 2 ק"מ מפה, בשער שכם, התרחש הבוקר ניסיון פיגוע. קצת יותר רחוק מכאן, בפסגת זאב, שני נערים בני 12 ו–13 מנסים כרגע לדקור מאבטח, אבל בישראל כמו בישראל, לא צריך לעבור יותר מק"מ כדי לדלג מיקום אחד למשנהו - וכאן כולם עסוקים בלוקוס.

החוליגניות הבריטית שמתפרצת פתאום נותנת את אותותיה ובתוך הסערה סביב צילום תמונת הזהב יש נפגעים: אחד חוטף מרפק בגב, שני מקבל מצלמה בפנים. הנציג הישראלי באירוע - "איש הבום", שנמצא כאן כדי לספק סאונד לצלם הווידאו - לא מוכן לספוג את האלימות הבריטית בשקט. "בי קיירפול, בי קיירפול", הוא צועק על הצלם הבריטי שמולו ומאתגר אותו בדחיפה מזרח־תיכונית. עוד רגע יהיו פה מכות, מזל שראש העירייה ממשיך בריצה בסיור שלו.

קשה להבין את ההמולה הבריטית סביב ג'ונסון. "מה הסיפור הגדול סביב הביקור שלו? אם ראש עיריית ירושלים היה מגיע ללונדון לסיור בשוק, אני בספק אם היה מלווה אותו יותר מאיש תקשורת ישראלי אחד", אני אומר לשני עיתונאים בריטים שלא מורידים את עיניהם מהוד מעלתו. "הוא אישיות אצלנו בבריטניה, הוא סלבריטי, זה לא קשור לירושלים. גם אם הוא היה מסתובב ביפן היינו רודפים אחריו ככה", הם מסבירים לי.

ג'ונסון - עיתונאי, מגיש תוכניות טלוויזיה ותסריטאי לשעבר - הוא בהחלט אישיות. זאת לא רק התספורת המוזרה, שמזכירה את דמותו של ג'ף דניאלס בקומדיה האמריקאית המיתולוגית "טיפשים בלי הפסקה", זאת בעיקר העובדה שהאיש מאמין שהיצמדות לדמות הליצן הלאומי יכולה להוביל אותו קדימה, עד לכיסא ראש הממשלה, וייתכן שהוא צודק. כמו שכבר הוכיחו מירי רגב ודונאלד טראמפ - הטרנד של פוליטיקאים פרובוקטיביים חוצה אוקיאנוסים.

גם ג'ונסון, שהעיד כי בביקור הקודם שלו בתל אביב לפני עשור סיים את הערב כשהוא רוקד על שולחנות המסעדה שאליה יצא, כבר הספיק לנפק לאורך הקריירה שלו התבטאויות מביכות למכביר: החל בראיון שבו הלין על התרומה העלובה של בני האומה הסינית לתרבות העולמית, המשך בפעם ההיא שבה הוא הילל את התחושה הנשגבת שמעניק ציד חיות הבר למי שלוחץ על ההדק, וכלה בהתבטאות שבה בחר לעלוב באזרחי האי בריטי ממוצא אפריקאי, כשהתייחס לכך שחיוכיהם דומים לחצי אבטיח.

"אדוני מדבר רוסית?"

אחרי המולת הלוקוס כולם בטראומה, וכשג'ונסון ממשיך לצעוד נוצר סביבו פתאום ואקום - ואני מנצל את ההזדמנות כדי להשחיל את שאלת הזהב שלי אל הבלונדי.

נו, מה דעתך על השוק? יש לכם שווקים כאלה בלונדון?

"יש לנו שווקים מצוינים בלונדון. אבל לא משהו מזרח־תיכוני ססגוני כמו פה".

אז מה היית לוקח מפה אליכם?

"הרבה דברים. את הפסטו הירוק והטעים הזה בטוח הייתי מביא אלינו".

אתמול הסתובבת בתל אביב עם ראש העירייה רון חולדאי. אחת הטענות נגדו נוגעת למחירי הדיור הגואים בעיר, שלא מאפשרים לצעירים לגור בה, ולעובדה שהוא בונה רק לעשירים. גם בלונדון יש מי שטוענים נגדך טענות דומות, שנוגעים לכך שהמגורים בעיר נגישים רק לעשירים.

"כשמחירי הנדל"ן עולים, בכל מקום, מעוטי היכולת הם הראשונים שנפגעים, כי רק האזרחים העשירים ביותר יכולים להרשות לעצמם לקנות בתים. בהחלט צריך לבנות בערים גם למיעוטי היכולת, ועשינו את זה. בנינו 100 אלף יחידות דיור למיעוטי היכולת בשנים האחרונות".

ג'ונסון אינו האירופאי הראשון שחושב שלכל תבלין ירוק ולא מוכר אפשר לקרוא פסטו. הוא גם לא ראש העירייה הראשון שלא מוצא קשר בין זינוק של כ–50% במחירי הדירות בתקופת כהונתו (שיעור עליית מחירי הדירות בלונדון מאז 2008), למחיר ממוצע של יותר מחצי מיליון ליש"ט לדירה - לבין מדיניות הבנייה שלו. אבל אני לא מצליח לעמת אותו עם כך, שכן אני נקטע על ידי קשישה שהגיעה לעשות קניות בשוק, וניגשת לראש העירייה עם העגלה שלה, כדי לשאול אותו: "אדוני מדבר רוסית?". ג'ונסון, יליד ארה"ב, משיב לה ברוסית כי אינו דובר את השפה. "גם אנגלית זה טוב", היא אומרת לו.

הפמליה מגיעה לבסוף למסעדת מחניודה, חולפת בגאון על פני המודעה הישנה המודבקת בכניסה, שבה כתוב בעברית: "בריטים הביתה, בוז לספר הלבן!" ונבלעת מאחורי הסירים כדי לבשל ולטעום. אם יש משהו חכם שעשו מנהיגי בריטניה לאורך ההיסטוריה הבריטית, הרי זה הפינוי של פלשתינה לפני 70 שנה, ואני נשאר עם השאלה מה לעזאזל מניע את ראש העירייה של העיר הגדולה באירופה, אדם שאחראי על ניהול חייהם של 8.6 מיליון תושבים, לשוטט ולטעום זיתים בשוק קטן של עיר, שמספר תושביה לא מגיע לעשירית מכך, בימים שבהם היא בוערת בגלל סכסוך דת שאין לו סוף.

ההסבר הרשמי לביקור הוא האמונה של ג'ונסון בכך שהדרך להפיכתה של לונדון למרכז עסקי עוברת בחיזוק קשריה של הבירה הבריטית עם תעשיית הטכנולוגיה הישראלית. ההסבר התדמיתי לביקור הוא הרעיון שלא יזיק לפוליטיקאי שמתכנן לדלג מהרמה המוניציפאלית לרמה הארצית להצטלם בביקור ממלכתי ביעד כל כך אטרקטיבי מבחינה תקשורתית כמו ישראל. אני דווקא מוצא את התשובה האמיתית בחשבון הטוויטר של ראש העירייה, שאליו הוא מעלה אחרי הסיור את התמונה שלו עם הדג הגדול. "פגשתי את החבר הזה בשוק. כעת מתכונן לארוחת צהריים במחניודה - האחות של המסעדה הלונדונית פאלומר". הציוץ הזה שווה לא מעט כסף. יכול להיות שאסף גרניט, השף הסלב של מחניודה, שפתח לפני שנה וחצי מסעדה בבריטניה, הוא אחד המרוויחים הגדולים מהביקור הזה.

"השם ירחם! אסור לכם 
להתקרב למקום הזה"

לא רק גרניט מבין את הערך השיווקי של ג'ונסון. בהמשך היום יקבל ראש העירייה סיבוב מתוקשר במכונית שבה מותקנת מערכת נהיגה אוטונומית של חברת מובילאיי, ויצולם מכל הכיוונים, והנה כעת, ברגע האחרון, מגיעים לפה בריצה שני צעירים דתיים עם זקנים ופאות - סולומון סוזה ובארול האן, שגם הם רוצים חתיכה מהפרזנטור. שניהם בתהליכי עלייה. סוזה הוא יליד לונדון ומאוד מתרגש מביקורו של ראש העירייה שלו לשעבר. יש לו פרויקט של ציורי קיר הפזורים ברחבי השוק, והם רוצים להזמין את ג'ונסון לתערוכה שלהם בערב.

"הוא בריטי, הוא אוהב ללגום בירה פה ושם. אולי הוא יבוא", מסביר לי סוזה. השניים מנסים להיכנס למסעדה, אבל נעצרים כשמהבניין הסמוך יוצאת אשה דתייה חובשת פאה וזועקת עליהם: "השם ירחם! אסור לכם להתקרב למקום הזה. זה מקום שהוא טרף ממש! אתם חובשי כיפות, שלא יראו אתכם חס וחלילה עומדים פה ליד ויחשבו שהמקום הזה בסדר. אפילו לא מוכרים פה חזיר, אלא דברים הרבה יותר גרועים מחזיר! פירות ים הם קוראים לזה! דברים ששמים על הצלחת בכל מיני צורות שאי אפשר לדעת!"

"אל תדאגי, אנחנו לא אוכלים פה", אומר לה האן, ואלי הוא לוחש לי בשקט: "היא עושה לי תיאבון". הם מתלבטים בינם לבין עצמם מה לעשות עד שראש העירייה יגמור לאכול, תוהים אם מוטב להם ללכת לשתות איזו בירה או ללכת הצדה לעשן משהו, ולבסוף מחליטים על בירה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker