אחרי שהשקיע בטוויטר ובאינסטגרם וגרף מיליוני דולרים, בן הורוביץ רוצה שתלמדו ממנו משהו

בן הורוביץ, חלוץ דוט.קום ושותף בכיר באנדריסן־הורוביץ, קרן ההון־סיכון החמה בעולם, רוצה ללמד אתכם בספרו החדש את שיטות הניהול שלו בעזרת שירי ראפ

דפנה מאור
דפנה מאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים4
דפנה מאור
דפנה מאור

בן הורוביץ הוא לא בדיוק האדם שהייתם מצפים שישתמש בשירי ראפ כדי ללמד אתכם על ניהול ועסקים. הורוביץ, נכד לקומוניסט יהודי־אמריקאי, גדל בקהילה הליברלית־היפית של ברקלי. כאחד ממשקיעי הטכנולוגיה הידועים בעולם, הוא היה מתמטיקאי מצטיין וגיק טכנולוגיה בתיכון, ואפילו Jock - שחקן פוטבול מצטיין. כחבר בשמנה וסולתה של עמק הסיליקון, היינו מצפים מהורוביץ להיות איש של בלדות רוק רכות יותר מאשר חובב אולד סקול. ולמרות זאת, ראפ - זה בדיוק מה שעושה משקיע ההון־סיכון והמנהל מעמק הסיליקון בבלוג שלו ובספרו שתורגם זה עתה לעברית, "קשה אך אפשרי".

הורוביץ בוחר לצטט בפתיחת כל פרק בספר, שיוצא השבוע בהוצאת מטר, את הראפרים DMX, ג'יי־זי, טרינידד ג'יימס ודה גיים. בדרך מוזרה כלשהי, האופי היזמי הנמרץ, חובב ה"בלינג" והבלתי מתנצל על חומרניותו של גדולי הז'אנר המוזיקלי הזה, מתחבר לתרבות הלבנה בעיקרה של עמק הסיליקון והטכנולוגיה העילית. כך כותב הורוביץ בספרו: "זמרי היפ־הופ שואפים להיות גם טובים וגם מצליחים ורואים בעצמם יזמים, ולכן רבים מהנושאים שלהם - תחרות, רווחים, תחושה שלא מבינים אותם - מספקים תובנה לדברים הקשים".

בן הורוביץ, שותף בכיר בקרן ההון־סיכון אנדריסן־הורוביץ
בן הורוביץ, שותף בכיר בקרן ההון־סיכון אנדריסן־הורוביץצילום: בלומברג

הורוביץ גילה את הראפ כששיחק פוטבול בתיכון בברקלי. "הדהים אותי איך פרספקטיבה אחרת משנה לחלוטין את משמעותו של כל אירוע חשוב בעולם", הוא כותב בספרו. "למשל, כשהאלבום 'הארד טיימס' של ראן די־אם־סי יצא, עם תוף הבס חסר הרחמים שלו, הוא הרעיד את קבוצת הפוטבול, אבל לא העלה אפילו אדווה בכיתת המתמטיקה שלי. יוזמת ההגנה האסטרטגית (פרויקט 'מלחמת הכוכבים') של רונלד רייגן נחשבה לשערורייה בקרב מדענים צעירים בשל יסודותיה הטכניים המפוקפקים, אבל באימון הפוטבול איש לא שם לב לכך".

ראפרים כמו ראקים, הוא אמר ל"ניו יורק טיימס" ב-2012, יכולים להסביר בשני משפטים את מה שהוא נאלץ לעשות בשלושה עמודים. כמו מדוע הוא מעדיף להשקיע בחברות שמנוהלות על ידי היזמים שהקימו אותן מאשר באלה שמנוהלות על ידי מנכ"ל שהובא מבחוץ. התשובה לשאלה, במשפט אחד מהשיר "לך בעקבות המנהיג" של ראקים מ-1988: "אתה סתם ראפר להשכיר...אני אהיה כאן כשתתנדף ואראה אותך עובר צדדים כמו מורד".

הכוח והמוח של עמק הסיליקון

הורוביץ, 49, עבר עם משפחתו בגיל שנתיים מניו יורק לברקלי, קליפורניה. אביו היה עורך ירחון שמאל בשם "Ramparts". הוא למד באוניברסיטת קולומביה ונישא בגיל 24 לפלישה ויילי, שעמה הביא לעולם שלושה ילדים. המפגש הראשון שלו עם מה שנהפך ברבות הימים למהפכת הטכנולוגיה הדיגיטלית היה בתקופת לימודיו. באחת מחופשות הקיץ הוא מצא עבודה כמהנדס בחברת סיליקון גרפיקס (SGI), מפתחת הגרפיקה הממוחשבת. "העבודה שם העיפה לי את המוח", הוא כותב בספרו. בסיום התואר הראשון והשני במדעי המחשב הוא הלך לעבוד שם.

מסיליקון גרפיקס הוא גויס לעבוד בחברת התוכנה נטלאבס, ושם עבר הורוביץ משבר שנראה כי עיצב במידה רבה את השקפת עולמו הניהולית. את נטלאבס ניהל זוג מנהלים מקצועיים, אנדרה שווגר ואשתו רוזלי בואונורו, שהובאו מבחוץ על ידי משקיעי ההון־סיכון של החברה. באותו זמן אובחנה בתו של הורוביץ, מריה, כאוטיסטית. החיים כמהנדס בסטארט־אפ נהפכו לגיהנום עבורו, והוא עזב לטובת חברה בשם לוטוס נוטס, יצרנית תוכנות.

אדם שאפתני באמת יכול לפנות זמן למשפחה שלו על חשבון העבודה?

זמר הראפ צ'אנס דה ראפר
הראפר צ'אנסצילום: אי־פי

"זה תלוי בסדרי העדיפויות בחיים", אומר הורוביץ בשיחת טלפון מקליפורניה. "אנשים יכולים לקבל החלטות בנוגע למה שחשוב להם, כמו להחליט שהמשפחה חשובה יותר מכל, אבל ההתנהגות שלהם מראה שהעבודה חשובה יותר. אני אישית הצלחתי לשנות את העדיפויות - היה לי משהו חשוב לעשות עם המשפחה שלי, וזה היה שינוי גדול".

כמה חודשים לאחר שעבר ללוטוס נוטס, נתקל הורוביץ במוצר שנקרא מוזאיק - ממשק גרפי לאינטרנט, שברבות הימים התגלגל להיות דפדפן. "היה ברור שזה העתיד, ושאני מבזבז את זמני כשאני עובד על משהו מלבד האינטרנט", כותב הורוביץ בספרו. האמירה הזו היא הדבר שמזקק את ההצלחה של הורוביץ ואת הקרדיט שלו זכה. הוא זיהה את הדרך שעליה תעלה הטכנולוגיה הדיגיטלית, ויתר על כן - הוא הבין, כשפגש את ממציא מוזאיק, שהקים באותו זמן חברה בשם נטסקייפ, שהאיש - מארק אנדריסן - הוא בעל חזון שייקח אותו רחוק.

מה בדיוק ראית במוזאיק שהיה כל כך גדול בעיניך?

"הרבה דברים נראו לי ברורים. הרבה מהטכנולוגיה של לוטוס נוטס היתה גרסה פרטית שהחברה יצרה לאינטרנט: שפה, ממשק, מין טכנולוגיית אינטרנט משלהם. כשראיתי את מוזאיק, זה עשה כל מה שנוטס יכול לעשות, אבל זה היה פתוח לגמרי וכל אחד יכול היה לבנות על זה. ידעתי שזה יהיה בעל עוצמה. מיד כשראיתי את זה, אמרתי: זה הדבר".

כך נהפך הורוביץ למישהו שתואר ב–2010 על ידי המגזין "ביזנסוויק" "גיבור־על של עולם היזמות", זמן קצר לאחר שהקים עם אנדריסן את קרן ההון־סיכון אנדריסן־הורוביץ. הורוביץ הוא האיש שקארה סווישר, מהפרשניות הנחשבות של עמק הסיליקון, כינתה "המוח" של אנדריסן־הורוביץ, בעוד שלאנדריסן קראה "הכוח". בנקאי ההשקעות פרנק קואטרון, אחד המאכערים הגדולים של עולם הטכנולוגיה בעשור הקודם, שניהל בין היתר את מכירתה של כרומטיס הישראלית ללוסנט בסכום שיא של 5 מיליארד דולר, אמר לבלומברג על אנדריסן־הורוביץ: "אין לאף משקיע הון־סיכון או קרן פרטית ראייה כל כך מקיפה של תעשיית הטכנולוגיה מנקודת מבט פנימית".

ואכן, אנדריסן־הורוביץ היא אחת מקרנות ההון־סיכון המצליחות ומהמדוברות בעולם. היא היתה קרן ההון־סיכון הראשונה שהשקיעה בטוויטר, בפייסבוק, בגרופון ובזינגה בו זמנית. ואולם ייתכן כי המכה הגדולה ביותר שעשתה היתה סקייפ. ב-2009 השקיעה הקרן 50 מיליון דולר ב–2% ממניות סקייפ. ב–2011 נמכרה סקייפ למיקרוסופט ב-8.5 מיליארד דולר, שווי גבוה פי יותר משלושה משווי ההשקעה. כיום יש לאנדריסן־הורוביץ השקעות ביותר מ–150 חברות טכנולוגיה, כולל פייסבוק, איירבנב (שיתוף מגורים), אוקולוס (מציאות וירטואלית) וליפט (שיתוף נסיעות).

כמי שמשתתף במהפכה הדיגיטלית זה שני עשורים ויותר, האם אתה מסכים עם הטענה שהיא שונה ממהפכות קודמות בכך שהיא מערערת את המודל ששינויים מייצרים משרות חדשות ומקדמים את הרווחה? האם לדעתך המודל הכלכלי הקיים יפנה מקום לאחר?

"אני חושב שאנשים נתלים באנקדוטות של טכנולוגיה שמחסלת עבודה - כמו שמקררים חיסלו את עסקי חלוקת הקרח, מכוניות את הכרכרות ודיסקים את הוויניל. הטכנולוגיה מחסלת עבודות, אבל בהיסטוריה היו רק גידול בתעסוקה, ירידה בעוני, התעשרות, ירידה בתמותת תינוקות. גלובלית, רואים את העלייה המסיבית במעמד הבינוני בהודו ובסין, והגלובליזציה אכן לקחה משרות מהעולם המפותח, אבל כשמסתכלים על האנושות כולה, התעסוקה גדולה משהיתה מעולם והעוני נמוך משהיה מעולם.

 בן הורוביץ, שותף בכיר בקרן ההון־סיכון אנדריסן־הורוביץ
בן הורוביץ, שותף בכיר בקרן ההון־סיכון אנדריסן־הורוביץצילום: בלומברג

"טוויטר, לדוגמה, נפרדת ממה שהיא עושה - כל אחד יכול לכתוב. היא מאפשרת יישום של פוטנציאל עצום. זה מין עיתון כזה. העוני נמוך משהיה מעולם והוא נופל בקצב מטורף. לכן השינוי הטכנולוגי טוב לאנושות. אני כן מסכים שהטכנולוגיה גורמת לשינוי, והשינויים האלה משפיעים על אנשים ומפחידים אותם. איך ממשלות מתמודדות עם זה? צריך לשקול את האפשרות שיהיו אנשים מובטלים במשך זמן רב, זה משהו שצריך לתכנן לקראתו. אין ספק שהגלובליזציה פגעה בשכר בעולם המפותח, אבל היטיבה עם העולם המתפתח".

ההבדל בין בועה 
פסיכולוגית לאמיתית

במצגת שפירסמה אנדריסן־הורוביץ ביוני, טענו שלושה שותפים בקרן כי בשוק הטכנולוגיה הנוכחי אין בועה. הם נוקבים בכמה פרמטרים, כמו היקפי מימון, מכפילי רווחים ובעיקר גודל השוק, כדי להוכיח את טענתם. השורה התחתונה היא שהשוק נמדד כיום במיליארדי משתמשים ובמיליארדי דולרים בהכנסות, בעיקר ממסחר מקוון.

הקרן שלך מושקעת בלא מעט חברות "חד קרן" - חברות טכנולוגיה פרטיות בשווי של יותר ממיליארד דולר. לפי הנתונים במצגת, יש הרבה פחות גיוסים בהנפקות ציבוריות (IPO) והרבה יותר גיוסים פרטיים. היכן נמצאים האקזיטים של משקיעי ההון־סיכון?

"מה שקרה הוא שהשוק הפרטי הגיע להערכות שווי גבוהות שכמוהן רואים בשווקים הציבוריים, מיליארדי דולרים, גם בגיוסים וגם בסוג המשקיעים. פעם היה צריך לעשות עסקות כאלה גדולות רק בבורסה. לחברות האלה יש גם פעילות שמזכירה חברות גדולות של שוק בורסאי. בשוק פרטי גדול כזה, למשקיעים יש הזדמנויות לממש.

אבל חברות כמו אובר, בלי רווחים ועם הערכת שווי של יותר מ–50 מיליארד דולר, עונות בדיוק על הגדרה של בועה.

"רק מפני שהערכות השווי גדולות, זה לא אומר שהשווי של החברה מנופח. השאלה היא אם השווי מדויק. כשמדברים על חברות ששוות כל כך הרבה כסף - הנתונים של אובר, למשל, לא מתפרסמים, הם מייצרים יותר ממיליארד דולר וגדלים פי שלושה כל שנה, ויש להם שוק גדול מאוד - אני חושב שאנשים שכותבים על זה צריכים להבין את ההבדל בין בועה פסיכולוגית לאמיתית. יש חברות עם שווי מנופח, אבל אי אפשר לטעון שיש ניפוח סיסטמטי של כל המגזר".

יש לא מעט חברות חד קרן בתיק ההשקעות שלכם. האם מגיעה נקודה שבה אתה מעריך שהשווי מופרז? מה אתה עושה - האם אתה מממש או שאתה מייעץ להן לשנות את צורת הפעולה?

הראפר ראקים
הראפר ראקיםצילום: רויטרס

"לפעמים השווי הגבוה פוגע בהתקדמות של החברה. צריך להביא אותה למקום שבו המזומן שהיא מקבלת ישמש אותה לייצר עוד מזומן, במקום רק לגשר עד המימון הבא".

בישראל יש ריבוי של אקזיטים בשנים האחרונות. האם מדינה כמו ישראל יכולה לפתח ולטפח חברות גדולות, או רק למכור חברות מתחילות לפייסבוק או לגוגל?

"אני חושב שיש הרבה גורמים בישראל שמשפיעים על זה: גורמים תרבותיים, של השוק ושל מימון. כולם תורמים למספר גבוה של חברות שהן מצטיינות, אבל פועלות בשוק קטן יחסית. כדי שחברת טכנולוגיה תהיה ענקית, היא צריכה הפצה בינלאומית, וזה אתגר. זה רף תפעולי גבוה שגורם למכירה של חברות רבות".

לדברי הורוביץ, האקזיטים האלה משביעים את רצון המשקיעים, ובכך בעצם יש הנצחה של ההתנהגות הזו. "זו הפסיכולוגיה של היזמים - הם מצפים למימוש במקרים רבים".

אז מה אפשר לעשות?

"המדינה תצטרך להצטיין בהפצה בינלאומית. הדינמיקה הזו חיונית. השוק האמריקאי כל כך גדול, וכמוהו השוק הסיני, שלחברות מקומיות אין צורך להצטיין בהפצה בינלאומית עד שהן מאוד־מאוד גדולות. בישראל צריך להצטיין בזה בשלב מוקדם. חברות ישראליות שגדלו, כמו מרקיורי, עשו זאת על ידי הקמת מטה בארה"ב ופיתוח ההפצה שלהן שם".

אתם לא משקיעים בחברות ישראליות. האם יש תוכניות כאלו על הפרק?

"אין לנו קרנות בינלאומיות, אז כל ההשקעות שלנו הן השקעות בחברות אמריקאיות. בגלל זה ישראל, סין או אירופה לא נמצאות בפורטפוליו. החברה רק בת שש. אם נקים קרן בינלאומית, ישראל תהיה המדינה השלישית שנבחן".

העובדה שענקיות כמו גוגל ואפל קונות חברות קטנות פוגעת בחדשנות או מעודדת אותה?

"אני חושב שעסקות כאלה הן חלק מהתמונה הגדולה. קשה מאוד לבנות חברות. יש אנשי טכנולוגיה מצוינים שלא יודעים לבנות עסקים גדולים. העובדה שחברות גדולות קונות חברות קטנות דווקא עוזרת לחדשנות".

אם היית צריך לנחש מי יהיו בעוד 15 שנה המקבילות של גוגל ואפל של ימינו או מיקרוסופט ואינטל בסוף שנות ה–90, במי היית בוחר?

"ככל הנראה הן יהיו חברות ביוטכנולוגיה, ביולוגיה מחשובית, אבל זה רק ניחוש".

"חברות ישראליות טובות 
בלא לשקר לעצמן"

בסוף שנות ה–90, לאחר שחבר לאנדריסן בנטסקייפ, התקדם הורוביץ במהירות לתפקיד סגן הנשיא. ההנפקה של נטסקייפ, ששלטה משך זמן מה בשוק הדפדפנים ללא מצרים, היתה האירוע המכונן של עידן הדוט.קום. המניה זינקה בהנפקה, וקדחת טכנולוגית חדשה פרצה. סופה של נטסקייפ היה ליפול טרף למיקרוסופט, שהשתמשה בכוחה כחברת תוכנות למחשב האישי כדי לבלוע 100% משוק הדפדפנים - מהלך שהביא תביעות הגבלים עסקיים נגדה והטלת קנסות, אבל מאוחר מדי עבור נטסקייפ.

הגלגול הבא של אנדריסן והורוביץ היה גם הוא חלוצי: הם הקימו את לאודקלאוד, חברת מחשוב הענן שהקדימה את זמנה, והורוביץ כיהן כמנכ"ל. לאודקלאוד נקלעה שלא בטובתה לפקיעתה של בועת הטכנולוגיה, אך הורוביץ הצליח לשנות את ייעודה ושמה לאופסוור, חברת תוכנה שנמכרה ב-2007 ל–HP תמורת 1.6 מיליארד דולר.

"בסופה של התנפצות בועת הדוט.קום ב–2001, כשכל חברות ההיי־טק הגדולות לא הצליחו לעמוד ביעדים הרבעוניים שלהן, תהיתי איך אף אחת מהן לא ראתה את הנולד. אפשר לחשוב שאחרי מפולת הדוט.קום באפריל 2000 חברות כמו סיסקו, סיבל ו–HP יקלטו שבקרוב יחושו בהאטה היות שרבים מלקוחותיהן נפגעו", כותב הורוביץ בספר. "למרות מערכת ההתראה המוקדמת הכי מסיבית ופומבית בעולם, כל מנכ״ל חזר ודיבר על הנהגה חזקה, עד לרגע שבו כבר הריחו את הסירחון עד לשמים. שאלתי את אנדי למה כל המנכ״לים הנפלאים האלה משקרים בנוגע לגורל שמאיים עליהם. הוא אמר שהם לא שיקרו למשקיעים, אלא שיקרו לעצמם".

הספר מתחיל בסיפור האישי שלך אודות רגע קריטי בהיסטוריה של הטכנולוגיה והעסקים, שבו היית שחקן פעיל וצופה. בהמשך הוא נהפך לסוג של ספר הדרכה או ייעוץ ליזמים ולמנהלים. מה רצית להשיג כשהתחלת לכתוב אותו?

"לדעתי, הבעיה עם ספרי ניהול היא שניהול מאוד תלוי מצבים. המצבים האלה קשורים לאנשים, למנטליות ולפסיכולוגיה שלהם בארגון. הדרך הטובה לכתוב ספר ניהול היא לספר את הסיפור, ואז את הלקחים שמפיקים ממנו. לכן נמנעתי מהגישה הגנרית של 'עשו ואל תעשו': הצגתי את המצבים ומה למדתי מהם".

בפרק 4 אתה כותב על "לוזרים שמשקרים לעצמם". האם אפשר להרחיב את הקונספט הזה לדרג הפוליטי - כמו במשבר החובות באירופה והטיפול ביוון, או איך שמנוהל הסכסוך הישראלי־פלסטיני על ידי מנהיגים בשני הצדדים?

"אני חושב שזה נכון. זו דינמיקה משונה. המצב מידרדר ואנשים משקרים לעצמם אף שהם לא טיפשים. זו נטייה אנושית טבעית, שעומדים בפני בעיות קשות, לעשות רציונליזציה, זה אתגר מנהיגותי להיות כן. אני מייחס את הכישרון של הישראלים לניסיון הצבאי שלהם, הם יודעים להתבונן בחברות שלהם באופן כן וישר. אני לא יודע אם הממשלה של ישראל עושה כך. אני חושב שחברות ישראליות טובות בלא לשקר לעצמן".

כמשקיע הון־סיכון, כתבת שהרגשת חופשי הרבה יותר מאשר כמנכ"ל.

"אני חושב שבפני מנכ"לים, במיוחד של חברה שנסחרת בבורסה, עומד אתגר גדול. אתה מוגבל במה שמותר לך לעשות ולומר. אתה חייב להיות זהיר מאוד בנוגע ללקוחות ולדברים רבים, ולא לומר משהו שיערער את כל הארגון. אם יש בעיה, אתה צריך לפתור אותה או שהחברה מחוסלת. זה נטל כבד. אני שמח שאני כבר לא חווה אותו".

להורוביץ יש שלל עצות, החל באיך לפטר בכיר וכלה בכיצד לגייס עובדים שאינם עונים על התבנית המקובלת. על גיוס עובדים מבוגרים הוא כותב: " כסטארט־אפ טכנולוגי, מההתחלה ועד היום האחרון, תהיו במרוץ מטורף נגד הזמן. לסטארט־אפים אין חיי מדף ארוכים...הסיבה האמיתית לגיוס אדם מבוגר היא לרכוש ידע וניסיון בתחום מסוים".

בעניין הגיוס של מבוגרים, אתה מתייחס בעיקר לבכירים מאוד, אבל בהיי־טק יש בעיה של גילנות והיסוס של סטארט־אפיסטים צעירים להביא אנשים מנוסים, או עם תרבות ארגונית שונה.

"לא הייתי קורא לזה אייג'יזם, אני לא חושב שאנשים מקבלים החלטה מודעת לא לגייס אנשים מבוגרים, אבל אחד הדברים שניסיתי להעביר בספר - יזמים מרגישים לא נוח מסיבות לא רציונליות עם אנשים מבוגרים ומנוסים, כי התרבות בעמק הסיליקון צעירה מאוד. לא נוח להם לתת להם הוראות".

הרקע שלך מגוון מאוד: נולדת למשפחה עם רקע פוליטי שמאלני, סבך היה קומוניסט; גדלת בברקלי, והיית גם ספורטאי וגם גיק. אתה חושב שהגיוון הזה בניסיון נחוץ למנהלים ומשקיעים?

"אני חושב שכן, כי הרבה ממה שאתה עושה בניהול זה לנסות למצוא את האדם המתאים ביותר, ולא תמיד מצליחים לגייס את האדם המתאים ביותר. צריך לדעת לראות דברים שאנשים אחרים לא רואים. הרקע המגוון שלי היה יתרון עבורי. אני יודע שיזם טוב אחד לא יהיה דומה ליזם הטוב הקודם או הבא, ושלא צריך לחפש אנשים זהים או אנשים דומים לעצמך. חשוב ללמוד שלא צריך להרגיש תמיד בנוח - זה דבר רב ערך".

אתה פותח כל פרק בציטוט משירי ראפ. יש לך המלצה עדכנית לקוראים שלנו, משהו שאתה אוהב להאזין לו עכשיו?

"אני ממליץ על צ'אנס דה ראפר ודוני טראמפט, שהוציאו את Surf".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker