בית קברות למנהלים - והפחד הגדול של בנימין נתניהו

חברת החשמל, מנהליה ועובדיה אמנם ירו לעצמם ברגל והפסידו נקודות בדעת הקהל, אך מעמדה המונופוליסטי, כוחנותה וכשליה הניהוליים יישארו אתנו עוד זמן רב

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים30
סמי פרץ

לא היינו צריכים את הפסקות החשמל השבוע עקב הסערה כדי לדעת ש מגלמת בפעילותה כמה מהרעות החולות בכלכלה, במגזר הציבורי ובשוק העבודה הישראלי. לא היינו צריכים גם את הדו"ח החמור של מבקר המדינה על ניהול משק החשמל כדי לדעת זאת. אבל כנראה היינו זקוקים למצב שבו עשרות אלפי אנשים יושבים ימים ארוכים בבתיהם ללא חשמל, כדי שהציבור יצליח להתחבר למושגים כמו "רפורמה במשק החשמל" ולהבין שהצורך הזה אינו גחמה של רגולטורים משועממים, אלא מהלך חיוני וקריטי למשק החשמל בפרט ולמשק בכלל.

קל לחבוט השבוע בחברת החשמל, במנהליה ובעובדיה ולהפיל עליהם את כל האחריות למחדל הנפשע של שנמשכה שעות ארוכות עד שהואילו בטובם לחבר עשרות אלפי בתי לחשמל. אין קל מזה. אבל קשה יותר להשתמש באירועי השבוע כמנוף לשינוי התודעה הציבורית כלפי מונופול החשמל הישראלי, ובעיקר לרתום את האנרגיה הציבורית הזאת כדי לחולל שינוי כל כך נחוץ.

שר האנרגיה יובל שטייניץ ויו"ר חברת החשמל יפתח רון-טל
שר האנרגיה יובל שטייניץ ויו"ר חברת החשמל יפתח רון-טלצילום: אמיל סלמן

חברת החשמל, מנהליה ועובדיה אמנם ירו לעצמם ברגל והפסידו נקודות בדעת הקהל, אך מעמדה המונופוליסטי, כוחנותה וכשליה הניהוליים יישארו אתנו עוד זמן רב. מדוע? כי היא גדולה, חזקה, אלימה ומפחידה מכדי ליפול. וזו אולי המטרה העיקרית של הרפורמה: לצמצם במעט את התלות והפחד מפני חברה כה חזקה ואלימה, להכניס קצת תחרות בייצור החשמל, לנהל את מערכת החשמל במנותק מחברת החשמל (כדי שיהיה גורם חיצוני שיחליט מתי ואיך לצרוך חשמל מהחברה או מתחנות כוח פרטיות), וכמובן לייעל את חברת החשמל - להיפרד מעובדים מיותרים ויקרים ולצמצם את חובה המפלצתי - כ-70 מיליארד שקל.

ראוי למנות את התחלואים של משק החשמל ולסמן את האשמים כי הם רבים. זו אולי אחת הבעיות. יש שחקנים רבים שבוחשים בענייני חברת החשמל - שרי אוצר ואנרגיה לדורותיהם, ראש הממשלה, רשות החשמל והעומדים בראשה, יו"ר וחברי דירקטוריון חברת החשמל, הנהלת חברת החשמל, יו"ר ועדת עובדי החברה ועובדיה. כל צד תרם תרומה נכבדה למצב הזה, ולכן קל לגלגל מצד לצד את האחריות למחדל הזה. לצרכנים המשתמשים בשירותי החשמל (כולנו) ולבעלי המניות של החברה (כולנו) זה לא ממש עוזר.

קחו למשל את ראש הממשלה, בנימין נתניהו. שימו לב כמה אנרגיה הוא משקיע בחודשים האחרונים בהעברת מתווה הגז. מדוע הוא משקיע את הזמן הזה במתווה הגז (סוגיה שבעיקרה יכולה להיפתר ברשות ההגבלים העסקיים כי היא נוגעת בעיקר לתחרותיות) ולא בקידום רפורמה במשק החשמל? בדיוק מאותה סיבה ששרי האוצר והאנרגיה הנוכחיים ואלה שקדמו להם - רוני בר־און, יובל שטייניץ, יאיר לפיד, משה כחלון, בנימין בן אליעזר, עוזי לנדאו וסילבן שלום - לא עשו זאת: פחד. פחד להתעמת עם עובדים ופחד לשלם מחירים של השבתות חשמל. זה הכל. הם מעדיפים להסתגל למצב שבו חובה של החברה תופח, שמשק החשמל תקוע, שהם נדרשים מעת לעת לאשר תעריפי חשמל יקרים כדי לחפות על מחדליהם ומחדלי החברה - ובלבד שלא יתמודדו עם ועד עובדים אימתני ואיומי הורדת שאלטר. השבוע ירד השאלטר הודות למזג האוויר, ויו"ר ועד עובדי החברה, מיקו צרפתי, פיזר סדרת הוראות לעובדיו שדאגה להבהיר להם לא לעלות מיד את השאלטר ולהזכיר להם מי מנהל את החברה.

יו"ר ועד עובדי חברת החשמלצילום: עופר וקנין

נתניהו ידוע כמי שפועל באפקטיביות רק כשגבו אל הקיר. את הישגו הגדול כשר האוצר, שהוציא את ישראל מהמיתון הממושך של תחילת שנות ה–2000, עשה בחסות שלוש שנות מיתון עמוק וחריף שלא הותיר ברירה אלא לפעול. את הקמת שירותי הכיבוי המודרני עשה רק לאחר אסון השריפה בכרמל. את הוראתו לח"כים שלא לעלות להר הבית ולהצית שריפות עשה רק לאחר שהתחילה אינתיפאדת הסכינים. המדיניות הזאת מחלחלת מטה. שרי אוצר ואנרגיה שכיהנו תחתיו, ממפלגתו וממפלגות אחרות, לא העזו להתעמת עם החברה ועובדיה.

וזה מוביל אותנו לאשמים הבאים: מנהלי החברה. אין לי מושג מה עושים ועשו שם אנשים כמו מוטי פרידמן, יפתח רון־טל, אלי גליקמן, עמוס לסקר ועופר בלוך בשנים האחרונות. הם רק נכשלו בקידום רפורמות. הם לא קידמו את החברה במילימטר. השכר שם אמנם נחמד, אבל בחוץ יש תפקידים הרבה יותר מפנקים ומתגמלים. שאלתי כמה מהם בעבר מה הם חיפשו שם בבית הקברות למנהלים הזה. הם דיברו על "אתגר" ועל "ציונות" והאמינו שהם "יחוללו שינוי", אך הם קרסו בזה אחר זה בין סדר היום של הפוליטיקאים הבורחים מעימות ולא מסוגלים לתת גיבוי לבין סדר היום של ועד העובדים שרואה בחברה נכס פרטי שלו. אותם עובדים רואים - ומתברר שבצדק - במנהלים עוברי אורח זמניים שבאים לעשות סדר במשק החשמל על חשבונם. עכשיו מכהנים שם רון־טל (מ–2008) ועופר בלוך שמונה למנכ"ל השנה. רון־טל יודע היטב להסביר מהי אחריותם של העובדים והוועד למחדלי החברה, אבל הוא מעולם לא הסביר מדוע הוא ממשיך לשבת שם ולהיות אחראי על חברה שמנוהלת בידי ועד העובדים. איזה אתגר כבר יש לו? איזה כבוד? ועופר בלוך, שהגיע 
מ–yes ומתנובה, מה יש לו לחפש שם? מדוע הוא חושב שהוא יוכל לקדם שם משהו? נגמרו התפקידים במשק? הכישלון המתמשך של מנהלי החברה והנכונות של אנשים חדשים לנהל את החברה הבלתי אפשרית הזאת מלמד על אחד משלושה: או שהם תמימים, או שהם סבורים כי כהונה כלשהי בחברת החשמל תיתן פתח להזדמנויות מעניינות, או שפשוט אין להם תעסוקה.

והגענו לוועד העובדים. מיקו (דוד) צרפתי מכהן כיו"ר הועד מ–2004, אז החליף את היו"ר הקודם יורם אוברקוביץ. אם תשאלו אותו, הוא יגיד "אנחנו בעד רפורמה" וזו האמת. צרפתי הסכים מזמן לרפורמה. הוא אפילו קיבל את העיקרון שברפורמה כזו יפרשו לפחות 1,500 עובדים וכוחה של החברה ייחלש מעט. אז תאמרו, הוא לא הבעיה. טעות. צרפתי נוהג בשיטת שמעון פרס, שאמר פעם שהגישה של ישראל ליוזמות שלום עם הפלסטינים היא "לא, אבל". השיטה מציגה את ישראל כסרבנית וכדאי לשנות אותה ל"כן, אבל". משמע, קודם תסכים ותחסוך לעצמך את ההתנגדויות והביקורת ואחר כך תערים קשיים. אז צרפתי למד מפרס, וכשהוא מגיע לשלב ה"אבל" הוא מציג תג מחיר בלתי אפשרי לקיום הרפורמה. הוא לא מסתפק בלרפד את הפורשים במענקים ופנסיות נדיבות שרובנו יכולים רק לחלום עליהם, אלא גם דואג לרפד את הנשארים ולפנק אותם בשיפור תנאי הפנסיה שלהם ובהלבנת חריגות שכר שנרשמו שם במהלך השנים. העלות של הרפורמה הזאת הוערכה בזמנו בסכומים שבין 6 ל–10 מיליארד שקל, וזה סכום שאף שר אוצר, שר אנרגיה או ראש ממשלה לא יכול להיות חתום עליו. לתת לעובדים הכי יקרים במשק מיליארדים של שקלים זה עיוות חברתי וכלכלי אדיר ולא צודק, שיגדיל לא רק את הפערים הכלכליים, אלא גם את הסדק החברתי.

נזקי מזג האוויר בהרצליה
נזקי מזג האוויר בהרצליה צילום: מוטי מילרוד

נ.ב

יש שיאמרו שחשבון כלכלי קר תומך דווקא בכניעה לדרישות העובדים. לפי דו"ח מבקר המדינה, הנזקים למשק עקב המשך התלות שלו בחברת החשמל ואי יישום הרפורמה ותוכניות ההתייעלות מסתכמת ב-9.1–12.4 מיליארד שקל ב-2008–2013. משמע, אם היינו משלמים לעובדים את מה שהם דורשים ואכן היתה התייעלות ושינוי מבני במשק החשמל - היינו נמצאים כיום במקום אחר לגמרי ואפילו חוסכים כסף. זה תרגיל מחשבתי נאה. אפשר ליישם אותו בכל המשק. תן לעובדים מה שהם רוצים ותנהל לפי רצונך. יש רק בעיה אחת אתו: הוא עובד רק בענפים השאלטריסטיים - חשמל, נמלי הים והאוויר, מים, בנקים, מערכת הבטחון - התחומים שמספקים חמצן למשק ושאי אפשר בלעדיהם. פשוט אי אפשר. זו הסיבה שרמות השכר בתחומים האלה היא הגבוהה בקרב השכירים במשק. שום סיבה אחרת.

אנשי צבא לא אוהבים שכוללים אותם בענפים השאלטריסטיים, שהרי אסור להם להתאגד ולשבות. זה נכון, אבל כשהרמטכ"ל הקודם, בני גנץ, הודיע לפני שנה וחצי על עצירת אימונים עקב בעיית תקציב זו היתה הורדת שאלטר. ובמובן הזה הוא אינו שונה ממיקו צרפתי. שניהם מוכנים ללכת רחוק מאוד כדי לדאוג לאנשים ולאינטרסים שלהם. זה יימשך כך עד שתהיה התקוממות ציבורית ממשית כנגד קבוצות הלחץ החונקות את כולנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker