"צביטה בלב": מה חושב דב מורן על מכירת סנדיסק

עסקת הענק שבה נמכרה השבוע סנדיסק בעלת הזיקה הישראלית תמורת 19 מיליארד דולר, רק מחדדת את המסר: כשהכסף על השולחן, הציונות וצורכי המשק הם לא אלה שקובעים

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים13
חגי עמית
חגי עמית

"זה צובט לי בלב כשאני שומע על העסקה הזאת. הרי סנדיסק, בחלקה, היא אם־סיסטמס, החברה שהיתה שלי בעבר. רבים מהעסקים של סנדיסק עד היום נגזרים מאם-סיסטמס", אמר לנו שלשום איש העסקים דב מורן, ביום שבו נודע על . סנדיסק היא אמנם לא חברה ישראלית, אבל נוסדה על ידי ישראלי לשעבר, היזם אלי הררי. לפני תשע שנים היא התמזגה עם יצרנית רכיבי הזיכרון הניידים הישראלית אם־סיסטמס, וכיום מעסיקה כ–800 עובדים בישראל.

"אני מכיר את סנדיסק, מחבב את המייסד שלה ואת המנכ"ל הנוכחי שלה, ובסופו של דבר - מי שעשו את העסקה הזאת יודעים מה הם עושים. סנדיסק והחברה שהיא מתמזגת לתוכה - ווסטרן דיגיטל - הן חברות שמשלימות אחת את השנייה. ווסטרן היא חברה מדהימה בתחום האחסון, אבל לא בתחום המוליכים למחצה, שבו סנדיסק פועלת ואני מקווה שהיא תדע לעכל את הרכישה".

דב מורן ואלי הרריצילום: אייל טואג

ואולם אם כשמורן מכר את אם־סיסטמס ב–2006 הוא יכול היה לנחם את עצמו שהוא מוכר אותה לידי חברה "חצי ישראלית", עם סנטימנטים למדינה, העסקה השבוע כבר הפכה את עובדיה הישראלים של סנדיסק לשכירים במרכז פיתוח של ענקית בינלאומית.

דבריו של מורן הזכירו לנו דברים שאמר לפני שבועיים מנכ"ל ומייסד איזיצ'יפ, אלי פרוכטר, עם הבשורה על המיזוג של איזיצ'יפ לתוך חברת מלאנוקס. פרוכטר דיבר על רגשות מעורבים בעקבות העסקה, ועל כך שמדובר גם ביום עצוב עבורו. גם במקרה של איזיצ'יפ, פרוכטר יכול היה לנחם עצמו בכך שהוא ממזג את ה"בייבי" שלו לתוך חברה ישראלית, ולא מעביר אותה לידי תאגיד בינלאומי מנוכר.

עם זאת, גם במקרה של פרוכטר הרמזים לגבי הזהות הסופית של המעסיק של עובדי מלאנוקס נמצאו בתשובתו של מייסד מלאנוקס, איל ולדמן, כששאלנו אותו אם משמעות העסקה היא שמלאנוקס תישאר עצמאית, או שהיא עדיין עשויה להירכש. "אני לא יכול להגיד שלא", אמר ולדמן, "אנחנו בסך הכל חברה ציבורית, והמטרה שלנו היא שבעלי המניות שלנו יקבלו את ההחזר הכי גדול על הכסף שהם השקיעו. אני לא פה כדי לשמור על מקום העבודה שלי. עם זאת, אנחנו כן רוצים להמשיך לגדול".

מדובר בריטואל קבוע עבור יזם ההיי-טק הישראלי: אתה מקים חברה, מחליט לפתח אותה ולא למכור אותה בחיתוליה, ומצטרף לשיח הנפוץ ביותר בתעשיית הטכנולוגיה המקומית - הצורך בחברות ישראליות גדולות שיעסיקו מאות מהנדסים, ועל הנזק שסופג המשק מכך שכל הסטארט־אפים נמכרים בחיתוליהם. הרי מהרגע שהחברה מונפקת בבורסה כדי לגייס כסף, הציונות כבר אינה חלק מהשיקולים העסקיים. בבורסה אין אידיאלים, אלא רק מקסום רווח לבעלי המניות. וכאשר בשלב הבא מגיע ענק בינלאומי ומציע סכום גבוה על מניות החברה, אין לדירקטוריון יותר מדי התלבטויות. הכסף הגדול גובר על הצרכים של המשק.

המנהלים של החברות האלה לא אמורים להצטער. אותם מיזוגים ורכישות הם טבעו של העולם שבו פועלות חברות הטכנולוגיה הישראליות — מגמת הקונסולידציה חזקה מהם, והתסריט של חברת טכנולוגיה שנשארת ישראלית אבל קורסת כי אינה מצליחה להתמודד עם העולם שמסביב — הוא גרוע הרבה יותר. עם זאת, הגורל של החברות הישראליות במישור זה נקבע ביום שבו נופלת ההחלטה להנפיק אותן בבורסה. מרגע זה, ההחלטה אם החברה תישאר ישראלית כבר אינה בחירה שלהם. הם היו יכולים לחשוב על זה קודם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker