לא רק כלכלה: מדוע בעצם נשים משתכרות 33% פחות מגברים?

היוקרה והתגמול של מקצועות מסוימים שבהם יש רוב נשי נמוכים מדי, וזה כבר עניין תרבותי

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סמי פרץ

כמה מינויים נשיים מהשנים האחרונות יצרו כאן את התחושה שהפערים בין נשים לגברים נסגרים במהירות. זה בולט בעיקר בתחום הפיננסי: שלושה מחמשת הבנקים הגדולים מנוהלים בידי נשים (רקפת רוסק־עמינח בלאומי, לילך אשר־טופליסקי בדיסקונט וסמדר ברבר־צדיק בבינלאומי). בראש בנק ישראל עומדת נגידה (ד"ר קרנית פלוג), שיש לה גם משנה שהיא אשה (נדין בודו־טרכטנברג) וגם את חברת התקשורת הגדולה בישראל, בזק, מנהלת אשה (סטלה הנדלר). בהנהלה של משרד האוצר יש שתי בכירות - החשבת הכללית מיכאל עבאדי־בויאנג'ו והממונה על הביטוח ושוק ההון דורית סלינגר. גם המנכ"לית הקודמת של האוצר היתה אשה, יעל אנדורן. אלה הן משרות מתגמלות, רבות עוצמה והשפעה, והן שלב חשוב בצמצום פערי השכר בין נשים לגברים וכמובן באופק המקצועי.

ואולם השבוע פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) כמה נתונים מעניינים ששופכים קצת מים קרים על ההתלהבות מ"סגירת הפערים". הנתון הבסיסי הוא הפער הגדול מאוד בין רמות השכר של נשים לאלה של גברים. ההכנסות הממוצע ברוטו לחודש לגבר שכיר היא 11,114 שקל, לעומת 7,439 שקל לאשה. כלומר, שכרן של הנשים נמוך ב–33% משל הגברים. אבל גברים עובדים יותר שעות (45.2 שעות בשבוע לגבר לעומת 36.7 שעות לאשה), כך שפער ההכנסה ביניהם במונחי שעת עבודה קטן יותר - נשים משתכרות 16.3% פחות מגברים לשעת עבודה. זה עדיין פער גדול שדורש פענוח.

הפגנה של עובדות סוציאליותצילום: אמיל סלמן

ההסברים המקובלים הם שנשים נאלצות להסתפק בשכר נמוך יותר, משום שחלק גדול בהרבה מנטל גידול הילדים עדיין חל עליהן. יש כאן ביצה ותרנגולת: גברים משתכרים יותר, על כן התא המשפחתי משמר את יציבותם התעסוקתית ומקריב את עבודת האשה, והופך את את המשרה שלה לגמישה ומוגבלת יותר, שגם זוכה לתגמול נמוך יותר. מנקודת מבט גברית, מעסיקים רואים בעין יפה פחות גברים שהולכים מוקדם הביתה "לילדים". זה מנציח מצב של הסתכלות על שכרו של הגבר כמשכורת ראשונה ועל שכרה של האשה כשנייה - מכל היבט שהוא, הן מצדם של בני הזוג והן מהצד של מעסיקיהם. במצב כזה, מי שנחשב למפרנס עיקרי ידרוש שכר הולם יותר ממי שנתפש כמפרנס משני. ההסבר הזה הוא רק אחד מיני רבים, ולא ממש חדש. הוא אפילו מיושן, משום שבמשקי בית רבים שני בני הזוג עובדים שעות ארוכות.

הסבר אפשרי שני הוא הבחירות המקצועיות של נשים, שנוטות לבחור במקצועות מתגמלים פחות. דו"ח הלמ"ס שפורסם השבוע מתאר את התפלגות הסטודנטים בשנה א' באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות למקצועות לימוד. הדו"ח מציג מקצועות רבים בעלי רוב נשי מובהק: פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, פיזיותרפיה, סיעוד וריפוי בעיסוק - מקצועות טיפוליים שהשכר בהם לרוב נמוך עד בינוני. לעומת זאת, יש רוב גברי מובהק במקצועות כמו מדעי המחשב, הנדסת חשמל והנדסת מחשבים, המתגמלים יותר. האם זה אומר שגברים בוחרים במודע במקצועות מכניסים יותר? כנראה שכן. ההסתכלות הגברית על בחירה מקצועית שמה מן הסתם את התגמול בסדר עדיפות גבוה יותר; אולי בגלל ציוויים חברתיים שמחייבים אותם לעשות זאת.

יש מקצועות שבהם ההתפלגות בין נשים לגברים שוויונית או קרובה לכך. רפואה, למשל: על פי דו"ח הלמ"ס, 327 הסטודנטים לרפואה בשנה א' מתחלקים באופן שווה בין המינים. רפואה הוא מקצוע מתגמל יחסית, אבל גם בתוכו יש מקצועות עם רוב גברי (כירורגיה) ורוב נשי (משפחה וילדים). במקצועות כמו חשבונאות ומשפטים יש רוב קטן לנשים (60.7% מהסטודנטים למשפטים ו–54.8% מהסטודנטים לחשבונאות הן נשים). יש טענה שכניסה של נשים לתחום מסוים גורמת לירידת השכר המשולם בו. שוב, בגלל אותה סיבה: בשל אילוצים משפחתיים, הן מוכנות להסתפק בשכר נמוך יותר ולכן השכר יורד. סיבה אחרת היא פשוט הגדלת היצע העובדים באותו ענף.

אלא שגם זה לא הסבר טוב מספיק, כי פערי שכר קיימים באותו ענף עצמו בין נשים לגברים, ובעיקר אמורים הדברים לענפים שבהם רמת השכר גבוהה. לפי הלמ"ס, הענף הכלכלי שבו רמת השכר היא הגבוהה ביותר הוא תקשורת וטכנולוגיות מידע, עם שכר ממוצע לשעת עבודה של 95.1 שקל לגבר ו–72.8 שקל לאשה (נשים משתכרות 23.4% פחות מגברים). בשירותים פיננסיים וביטוח הפער הוא 30% בשכר השעתי בין נשים לגברים, ובשירותי בריאות, רווחה וסיעוד הפער מגיע ל–42.7%. יש רק תחום אחד שבו השכר של נשים גבוה יותר: בינוי. ההסבר הוא שבתחום זה הנשים הן מעטות ועוסקות בתחומי תכנון והנדסה, ולא בעבודות ייצור.

הפערים בין נשים לגברים באותו תחום עיסוק משקפים רוב גברי במשרות ניהול מתגמלות יותר. גם זה תוצאה של הסתכלות על עבודת האשה כמוגבלת יותר, עקב מחויבויות משפחתיות. ואולי זה גם עניין של גילדה גברית, שמשאירה נשים בדרגות ניהול הביניים.

מתחילת שנות ה–90, פערי השכר המגדריים מצטמצמים באטיות. ב–1990 היה השכר הממוצע של אשה שכירה 57% משכרו הממוצע של גבר שכיר. עד 2005 עלה השיעור ל–62%, וכיום אשה שכירה משתכרת 67% משכרו של גבר שכיר. במובנים מסוימים, השתלבות של נשים ערביות וחרדיות בשוק העבודה משמרת את פערי השכר, כי הן נכנסות לשוק בשכר נמוך מאוד.

הפערים עדיין גדולים, וכדי לצמצם אותם יש צורך לבחון שלושה שלבים עיקריים שבהם הפערים נפתחים: בחירת מסלול הלימוד המקצועי, בחירת מקום העבודה ומערכת הציפיות של התא המשפחתי והאבחנה שנוצרת בין מפרנס עיקרי למפרנס משני. ויש עניין נוסף: היוקרה המקצועית והתגמול של מקצועות מסוימים שבהם יש רוב נשי נמוכים מדי, וזהו כבר עניין תרבותי ולא רק כלכלי. זה דבר שיכול להיפתר רק ברפורמה כוללת בשוק העבודה, שתתבסס על רשתות הגנה, הכשרה מקצועית וטיפוח היוקרה המקצועית והחשיבות החברתית־כלכלית של מקצועות הסובלים מיוקרה נמוכה בעידן שבו אנו נמדדים בכמה כסף אנחנו מביאים הביתה.

נ.ב

אם פערי השכר בין נשים לגברים הצטמצמו מתחילת שנות ה–90, ואם הפער בין מזרחים לאשכנזים גם הוא הצטמצם בתקופה זו (כפי שהראה פרופ' מומי דהן במחקר שפורסם כאן באחרונה), אז איך זה שהפער הכללי באוכלוסייה הישראלית רק גדל בשנים אלה, כפי שמשתקף ממד ג'יני לפערי ההכנסות? ההסבר הוא שהפערים הגדולים קשורים לשני אלמנטים אחרים: הפער בהשכלה - בין משכילים ללא משכילים, ולא משנה מהו מינם או מוצאם; והפער הסקטוריאלי בין חרדים וערבים, שנמצאים בתחתית מקבלי השכר, לבין כל השאר. המקרה של החרדים ברור יותר, ונובע משיעור השתתפות נמוך מדי של גברים חרדים בשוק העבודה. בקרב ערבים, שיעור ההשתתפות של גברים גבוה, אך זה של הנשים נמוך. הפערים יכולים להצטמצם בהחלטה של יחידים לרכוש השכלה ולצאת לעבודה, אבל גם ביצירת תמריצים ממשלתיים שיעודדו זאת.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker