סצנת הסטארט-אפים החדשה של ישראל: דני דנון לא יודע על מה הוא ויתר

סטארט־אפים בתחום החלל האזרחי צוברים תאותה ■ שם המשחק הוא מזעור: קטן וקל, אבל גם עמיד ■ החללית הישראלית כבר בדרך

אמיתי זיו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים8
חללית ישראלית, הדמיה
הדמיה של החללית הישראליתצילום: SpaceIL

"חלל, הגבול הסופי". כך החל הפתיח המיתולוגי של הסדרה מסע בין כוכבים. מאז ומתמיד הלהיב החלל החיצון את האנושות, ואם לפני 50 שנה הוא היה יעד לקרב מגלומני בין מעצמות, כיום הוא זירת תחרות, מגלומנית לא פחות, בין הענקיות המודרניות - חברות הטכנולוגיה.

רק באחרונה פורסם כי פייסבוק יצאה במיזם להביא את האינטרנט לעולם המתפתח באמצעות לוויינים, מה שהיא עושה בין השאר באמצעות שימוש בתשתית הלוויין של חברת "חלל תקשורת" הישראלית. היזם אלון מאסק (טסלה) מחזיק חברה שאפתנית בשם SpaceX, שמפתחת משגרי חלל, ומקווה להטיס למאדים משלחת רובוטית ב-2018 ובעתיד הרחוק יותר להביא לשם בני אדם. ליזם האקסצנטרי ריצ'ארד ברנסון יש תוכנית בשם Virgin Galactic, שרוצה להוציא טיסות מסחריות לחלל - תוכנית שעשויה להתעכב או להיגנז כליל עקב התרסקות טיסת ניסוי באוקטובר 2014.

כנס החלל

וכמובן, גוגל: לענקית החיפוש יש שורה של מיזמים שאפתניים, שזכו לכינוי Moonshots - ירייה לירח, וכחלק מזה היא המממנת של התחרות Lunar Xprize. בתחרות יחולקו פרסים בשווי 30 מיליון דולר לצוותים אזרחיים, שלא במימון מדינה, שיצליחו לייצר חללית, לשגר אותה ולהנחית אותה בהצלחה על קרקע הירח. 20 קבוצות מהעולם מתחרות על הפרס הראשון של 20 מיליון דולר, ויש גם פרסים למקומות השני והשלישי. מקומם של הישראלים לא נפקד: לפני חמש שנים, שלוש שנים לאחר פתיחת התחרות, הצטרפה אליה הקבוצה הישראלית, SpaceIL.

בתערוכת החלל הבינלאומית ה-66 של התאחדות האסטרונאוטיקה העולמית, שהתקיימה השבוע בירושלים, הכריזה SpaceIL שחתמה עם SpaceX של מאסק על הסכם לשיגור לחלל ב-2017, מה שמקדם את הקבוצה למקום הראשון בתחרות. "בזכות החתימה על הסכם השיגור, מקרבת SpaceIL את ישראל למה שהיה עד כה נחלתן הבלעדית של שלוש מעצמות העל - ארה"ב, בריה"מ וסין - נחיתה על הירח", מסביר יו"ר SpaceIL ינקי מרגלית. "הקבוצה נמצאת כעת בעמדת יתרון מובהק על פני קבוצות חזקות, ממדינות עתירות ידע והון".

יריב בש, אחד משלושת מייסדי SpaceIL, מספר איך הכל התחיל: "לפני חמש שנים חבר סיפר לי על התחרות ושאל אותי למה אני לא הולך על זה. באותה תקופה עבדתי במשרד ראש הממשלה ואחרי זה עברתי למיזם בשם מחנט, וכל שנה עשינו משהו מטורף אחר. אמרתי לו שהוא משוגע ושאין סיכוי לעשות דבר כזה בישראל, אבל אז התחלתי לגלגל את הרעיון בראש ובאותו ערב רשמתי את הדומיין SpaceIL. אחר כך כתבתי פוסט בפייסבוק תחת הכותרת 'מי בא אתי לחלל?'. דרך הפוסט הגיע אלי כפיר דמרי, ואת יהונתן ויינטראוב, המייסד השלישי, הכרתי דרך מחנט. היינו חייבים לגייס הון ראשוני של 50 אלף דולר, ואת הדחיפה האמיתית קיבלנו מיו"ר סוכנות החלל, פרופ' יצחק בן ישראל, שיהונתן הכיר דרך תוכנית סינגולריטי. בינואר 2011 בן ישראל העלה אותנו לבמה בכנס החלל כדי שנספר על המיזם. בסוף ההרצאה ניגש אלינו מישהו ושאל אם אנחנו צריכים כסף. אמרנו: 'בטח'. התברר שזה מוריס קהאן, והוא נתן לנו מיד 100 אלף דולר".

הקבוצה, שכוללת 30 חברים, השיגה עד כה מימון של 40 מיליון דולר מתורמים שונים. "המשימה עולה כ-50 מיליון דולר, ואנחנו עדיין מגייסים - אז אם יש מישהו עם 10 מיליון דולר פנויים, נשמח שיתרום לנו", אומר מנכ"ל SpaceIL, ערן פריבמן. "אנחנו ארגון ללא מטרות רווח, עם מטרה אסטרטגית לשים את ישראל על הירח. זה יהיה הישג מדהים שיש בו הרבה יוקרה וגם משמעויות לטכנולוגיה הישראלית ולביטחון האזרחי. אנחנו רוצים לשמש השראה לבני נוער, שילכו ללמוד מדעים וטכנולוגיה במקום מינהל עסקים ומשפטים. אנחנו קוראים לזה 'אפקט אפולו הישראלי' - ומנסים לעשות את מה שקרה בארה"ב בזמן תוכנית אפולו בשנות ה-60".

הדגם שמתכננת הקבוצה ישקול כ-500 ק"ג בעת ההמראה, שרובם הם משקל הדלק המיועד לאפשר לחללית לבצע את הקטע האחרון של מהלך הטיסה לירח לאחר היפרדות מרקטת השיגור. גובהה של החללית כ-1.5 מטרים והרוחב הכולל שלה הוא כ-2 מטרים כשרגלי החללית פרושות.

"לדעתי, לא יותר מקבוצה אחת תצליח לנחות על הירח", אומר פריבמן. "אנחנו היחידים שחתמו על חוזה שיגור עם תכנון הנדסי, שעונה על הדרישות של שיגור אזרחי. אף קבוצה אחרת לא הצליחה לעשות את זה. יכול להיות שנהיה היחידים אבל אני מקווה שלא נהיה היחידים, שיהיה מאבק, ולא נלך סקובי־דובי לירח. גם אם נעשה את כל הדברים נכון, המשימה מורכבת מאוד, ובדרך לירח יכולות לקרות הרבה תקלות. בחלל אין טכנאים שיכולים לבוא ולחבר חוט שהשתחרר".

כנס החלל הבינלאומי צילום: מיכל פתאל

למה להשקיע 80 מיליון שקל?

בזמן שברחבי הארץ האווירה סערה, בבנייני האומה בירושלים הסתובבו 2,000 מבקרים מסוכנויות חלל מכל העולם, אנשי תעשיית החלל וחוקרים מהאקדמיה. זו היתה הצצה מעניינת גם לתעשיית ההזנק הישראלית עם סטארט־אפים הרבה פחות מוכרים והרבה יותר צנועים מ"האפליקציה שתשנה את העולם".

ישראל היא מעצמה בתחום החלל, במידה רבה מכורח נסיבות ביטחוניות וצרכים צבאיים. כבר ב-1998 שלחה ישראל לחלל לוויין ראשון בשם אופק. מאז עלו לחלל עוד 14 לוויינים בסדרות אופק, ארוס ועמוס. ישראל היא אחת מתשע מדינות בעולם שיש להן יכולת לתכנן לוויין, לבנות אותו ולשגרו לחלל, באמצעות המשגר שביט, שלו יכולת נשיאה של 300 ק"ג. סוכנות החלל הישראלית פועלת תחת משרד המדע, ומקבלת מדי שנה תקציב של כ-80 מיליון שקל. השר הממונה על החלל הוא שר המדע אופיר אקוניס, שהחליף את דני דנון, שכיהן בתפקיד תקופה קצרה מאוד. אפשר להרים גבה, ובצדק: מה לשרי ישראל ולחלל? מדוע צריך לתקצב סוכנות חלל מכספי משלם המסים? האם לא כדאי להשקיע 80 מיליון שקל בסל התרופות או בשירותי הרווחה? מה איבדנו שם, בריק האינסופי?

כנס החלל הבינלאומי צילום: מיכל פתאל

"זו שאלה מצוינת ששואלים אותי הרבה, ואם לא היית שואל הייתי עונה בעצמי", אומר מנכ"ל סוכנות החלל הישראלית, מנחם קידרון. "סוכנות החלל הישראלית פועלת כבר 32 שנה, ותפקידה לנהל את כל פעילות החלל האזרחי בישראל. אתה שואל מדוע, אז אזכיר לך איפה היה העולם בכל הנושא הטכנולוגי לפני אפולו, ספוטניק והטיסות לירח. כשאנשים חכמים פיתחו את תוכניות החלל הלאומיות הם חשבו רחוק. כדי להגיע לחלל נדרשת מקסמיליזציה בכל הטכנולוגיות: צריכים מחשבים חזקים, תקשורת רחוקה, חומרים שמסוגלים לעמוד בתנאי חלל משוגעים. ברגע שאתה עושה כזה דבר, המשימה מקדמת את הטכנולוגיה כולה: טכנולוגיות כאלה משולבות בעולם היום־יומי, החל במחבטי הטניס והאופניים שלנו, דרך המחשבים וכלה במערכות תקשורת, שכיום מגיעות לטווח של חצי מיליון ק"מ - עד הירח. זה מקפיץ את היכולות הטכנולוגיות, גם אצלנו במדינה. לא חסרות לנו צרות, אבל אם אתה מסתכל קדימה על מדינה וצריך לבנות יכולות מהיסוד, אם לא תשקיע - זה לא יהיה. במהלך השנים השקיעה מערכת הביטחון בתחום החלל כי היא היתה צריכה את זה מבחינה ביטחונית, ויש לה הישגים יפהפיים. אנחנו ממנפים את זה למערכות משוכללות, ומנצלים משאבים גם כדי לקדם את דור המדענים הבא. החלל אטרקטיבי מאוד עבורם. אם אין פה פרויקטים, הטובים נמשכים לחו"ל, שם יש כסף רב בתחום".

יו"ר סוכנות החלל, פרופ' יצחק בן ישראל, אומר כי אף שישראל ידועה בעולם כאומת הסטארט־אפ עקב הריכוז הגדול של חדשנות בכלכלתה, עד לפני שנתיים לא היו כאן סטארט־אפים בתחום החלל. "בעקבות החלטת הממשלה להשקיע סכום משמעותי בתוכנית חלל אזרחית, החלה סוכנות החלל הישראלית לקדם ולהצמיח את התעשייה הזו בתחומים שבהם יש לישראל יתרון יחסי, כמו מזעור הלוויינים ומרכיביהם, המאפשר הורדת עלויות והארכת זמן השהייה בחלל. מספרם של הסטארט־אפים החדשים בתחום החלל גדל משנה לשנה - ואנחנו עדים לצמיחת תחום חדש בכלכלת ישראל".

רוב הכסף שתחום החלל בישראל מנקז אליו הוא בתעשיות הביטחוניות. התעשייה האווירית הציגה בכנס את הלוויין עמוס E, אחד הלוויינים היחידים בעולם עם מערכת הנעה חשמלית, שמאפשרת לצמצם את משקלו של הלוויין בחצי וכך לחסוך בעלויות השיגור. רפאל הציגה ננו־לוויין בגודל קופסת נעליים. ננו־לוויינים הם טרנד בולט בעולם החלל, כפי שהסביר לנו יעקב שרוני, מנהל תוכנית הלוויינים ברפאל. "ננו־לוויין הוא לוויין במשקל 10–15 ק"ג", הוא אומר. "עד לפני ארבע־חמש שנים יועדו לוויינים כאלה לשימושים לימודיים של סטודנטים, כי לא היו מטעד"ים (מטען ייעודי או Payload, החלק הנישא בלוויין, כמו מצלמה או רדאר, א"ז) עם ביצועים טובים ובמשקל נמוך ליישומים צבאיים או אזרחיים. בזכות המזעור הטכנולוגי של השנים האחרונות, כיום יש מטע"די תקשורת קטנים וקלים שמאפשרים להתקין אפליקציות אזרחיות וצבאיות על ננו־לוויין".

חברות ישראליות אחרות שפועלות בתחום הלוויינים הן גילת תקשורת, שעוסקת במסופים הקרקעיים (צלחות לוויין בשפת העם), וחלל תקשורת, חברת שירותים המוכרת לחברות תקשורת וגורמי מדינה "נתיבים" בלוויין, מה שמכונה בשפה המקצועית מקטעי חלל.

אבל יש גם סטארט־אפים בתחום החלל, ולא מעט - חברות שמנסות למצוא פתרונות טובים או פורצי דרך בתחום החלל. שם המשחק הוא מזעור, חיסכון באנרגיה וצמצום המשקל מצד אחד ושיפור ביצועים וחסינות בתנאי החלל מצד שני. בשנתיים האחרונות תומכת סוכנות החלל הישראלית במיזמי הזנק בתקציב שנתי של 25 מיליון שקל. בשונה מתמיכות ממשלתיות אחרות, ההשקעה במיזמים היא ביחס גבוה של 85% ממשלה ו-15% השקעה פרטית של החברות, הון עצמי או קרנות. עד כה תמכה הסוכנות ב-10 חברות.

הסטארט־אפים החלליים פותרים בעיות שונות. Ramon Chips (החברה קרויה על שמו של אילן רמון ז"ל), שאותה הקים פרופ' רן גינוסר על בסיס מחקר שביצע בטכניון, מפתחת שבבים שעמידים בפני הקרינה בחלל, טמפרטורה נמוכה ותנאי ואקום. השבב יודע לבצע משימות שונות בחלל, כמו לדחוס תמונות לקראת שיגורן לכדור הארץ, ובכך לחסוך רוחב פס ולקצר את התהליך. גודלו סמ"ר, הוא מגיע בתוך אריזה קרמית, שוקל 4 גרמים ועולה 30 אלף דולר. לפני כחצי שנה נשלחה לחלל חללית יפנית בשם היאבוסה 2, שאמורה לנחות ולחקור אסטרואיד - השבבים של רמון נמצאים שם. "איפיינו את הצורך עם חברות חלל וסוכנויות חלל זרות, וכולן הצביעו על הצורך במעבד יעיל יותר לתקשורת חלל", מספר גינוסר. "בעולם ניסו לבנות מחשבים כאלה, וכיום רק בארה"ב בונים משהו דומה. זכינו בתקציבים אירופיים ומסוכנות החלל הישראלית, ותוך שבע שנים הצ'יפים האלה יותקנו בלוויינים העתידיים".

לשלוח את הניסוי לחלל

בתערוכה הציגה גם חברה בשם בשם NslComm, שמפתחת אנטנות נפרשות ללוויינים, שמזכירות את אוהלי הסיור שנפתחים לבד. דניאל רוכברגר, ארכיטקט המוצר, הסביר לנו את העניין: "אנחנו מבקשים לענות על בעיית המקום המצומצם בלוויינים, שלעתים צריכים לפרוש אנטנה גדולה. גודל האנטנה משפיע על רוחב הפס ומכאן על מהירות התקשורת שמעביר הלוויין: בננו־לוויינים מדובר על זינוק מקצב של 2.5 מגה־ביט ל-1 ג'יגה־ביט. האנטנה שלנו מתקפלת ולא תופסת כמעט נפח בזמן השיגור, אבל נפרשת לקוטר של עד 5 מטרים. החברה קיבלה מימון מהמדען הראשי, ואנטנה ראשונה תהיה בחלל בעוד שנה וחצי". ב–2012 זכתה NslComm בפרס הראשון בין 55 חברות בתחרות על מודל עסקי חדשי מטעם נאס"א, שהעניקה לה 100 אלף דולר. חברה אחרת שפגשנו בתערוכה, NewRocket שפועלת מבאר שבע, מפתחת דלק למנוע רקטי במצב ג'ל במקום מצב מוצק, כך שאפשר לשלוט בבעירה.

חברה אחרת שהציגה בתערוכה היא SpacePharma, שמבקשת להנגיש ניסוי מעבדה בחלל כמעט לכל דורש. החברה מפתחת ננו־לוויין, שבתוכו מעבדה ניידת. תמורת סכום צנוע שמתחיל ב-300 אלף דולר ויכול להגיע למיליון, החברה תטיס את הניסוי שלכם לחלל, ותאפשר לכם לנהל אותו באמצעות אפליקציה בסמארטפון. יוסי ימין, המייסד והמנכ"ל, שהיה בכיר ביחידת הלוויינים של צה"ל לפני שפנה ליזמות, מסביר: "החברה נועדה לקדם את היכולת של האנושות להשתמש במובייל כדי להגיע לניסויים בחלל החיצון. אנחנו מאפשרים בפעם הראשונה אי־פעם להתקין מעבדה מיניאטורית, שכוללת נוזלים, תמיסות, בקטריות או תאים, ומאפשרים לאנשים לבצע ניסויים בחלל, ישירות, ללא התערבות של סוכנויות וכל מיני ביורוקרטיות, בעלות נמוכה. קח לדוגמה חבורה של אנשים שרוצים להמציא את הדור הבא של המחקר הסרטני - הם מעלים תאים נגועים לחלל ומנהלים את זה כאילו זה היה בחדר ליד. בנינו עבורם אפליקציית מובייל ידידותית ונוחה לתפעול".

מנחם קידרון צילום: יאיר צריקר / לע"מ

החברה יצאה לדרך לפני שנה וחצי, ובעוד 50 יום יעלה המוצר שלה לראשונה לחלל עם טיל נושא של SpaceX. "לקוחות רכשו חמישה ניסויים שהם יפעילו מרחוק, ואנחנו נעביר תוצאות בשידור חי לכל העולם"", אומר בנימין.

בשונה מחברות אחרות, SpacePharma קיבלה מימון לא רק מהמדען הראשי ומסוכנות החלל הישראלית, אלא גם מקרנות הון־סיכון, שבראשן קרן State of Mind של יובל בהרב (המכהן כיו"ר SpacePharma) ופנחס בוכריס וכן מאנג'לים כמו משפחת דדוש. החברה גייסה עד כה 9 מיליון דולר, ובשלוש שנות קיומה "שרפה" 3 מיליון דולר, והיא נמצאת לקראת הכנסות ראשונות. "התחלנו בגראז' וכעת יש לנו 17 עובדים, 14 מהם מישראל, רובם יוצאי יחידת הלוויינים של צה"ל", מספר ימין. "המדען הראשי שלנו, ד"ר שמעון אמסלם, כבר פיתח שש תרופות ואנחנו מקווים שהתרופה הבאה תומצא דרכנו - בחלל".

לגור בבית ישראלי - על מאדים

בסוף ספטמבר הסתיימה תחרות מסקרנת של נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית, תחת הכותרת המפוצצת Nasa's 3D printing Mars habitat challenge - אתגר הדפסת תלת־ממד לסביבת מחיה בחלל. צוותים מכל העולם התבקשו לתכנן בית במאדים, שיודפס שם (הכל בתיאוריה) ויאפשר לבני אדם לחיות בו. צוות ישראלי קטן הצליח להעפיל לגמר ולקבל אזכור של כבוד מצד השופטים.

"אנחנו סטארט־אפ צעיר בתחום הבנייה בתלת־ממד", מסביר ליאור אהרוני, אחד משני המייסדים של חברת Tridom. "אנחנו מפתחים טכנולוגיה להדפסה בתלת־ממד של בניינים. לתחרות ניגשו 170 צוותים מהעולם, ואנחנו הגענו לעשירייה הראשונה. אנחנו שלושה: אני, השותף שלי ירון שוורץ והלן וקסלר, שהיא אדריכלית שעכשיו סיימה את הלימודים בבצלאל. כשניגשנו לא ידענו כלום על תנאי החיים במאדים".

אהרוני אומר כי התחרות עסקה באדריכלות, בהנדסה ובעיקר בשאלה איך מנצלים את החומרים שקיימים על כוכב הלכת, כי העלות של כל ק"ג שנשלח לחלל היא אסטרונומית. "הקונפסט שלנו, דגם המכונה Bubble Base, הוא מבנה מתנפח. כשהוא מגיע למאדים ממלאים אותו בחול מקומי וככה נוצרת קונסטרוקציה ראשונית שמחזיקה אותו יציב. את המבנה הזה מכסים בלבנים שמודפסות בתלת־ממד שמייצרים מחול המאדים, שמותך על ידי אנרגיית השמש".

הדגם שזכה בתחרות, פרי עבודתה של חברת אדריכלים רב-לאומית המבוססת בארה"ב, מכונה Ice House ומבוסס על הקפאת מים, שרק לאחרונה התגלו על מאדים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker