האם החקלאים צריכים לפתוח מספרות כלבים במקום לגדל עגבניות?

החקלאים חוששים: אפשר יהיה להסתדר בלעדינו ■ האם הם צודקים?

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים13

מה עדיף: מספרת כלבים שפועלת בצורה יעילה או מפעל תעשייתי כושל? בסוף שנות ה-80 השאלה הזו כמעט עלתה ליורם גבאי במשרתו. גבאי היה הממונה על הכנסות המדינה ב-1989–1995, שבהן נפתח המשק הישראלי ליבוא, כחלק מתוכנית הייצוב של המשק הישראלי שחייבה רפורמות מרחיקות לכת והגדלת התחרותיות, וכך הוסרו המכסים וההגנות על התעשייה הישראלית. צעד זה הוביל לסגירת מפעלים רבים ולפיטורי עובדים, וקומם את התעשיינים, שדרשו משר האוצר דאז שמעון פרס לפטר את גבאי.

האמירה של גבאי על מספרות הכלבים חתרה תחת ההתייחסות הכמעט קדושה שהיתה אז בהשראת הלובי התעשייתי למפעלים וייצור, והבוז כלפי ענפי השירותים. ואולם, הכלכלה העולמית והמקומית השתנתה מאוד מאז, וחלקם של השירותים גדל בשיעור חד, במקביל להעברת פעילות ייצור למדינות שבהן כוח העבודה זול. בשורה התחתונה, פתיחת המשק ליבוא ולרפורמות אחרות האיצו את צמיחת המשק, שיכלולו והתפתחותו.

יורם גבאי צילום: עופר וקנין

בענף אחד הוחלט שלא לגעת אז - חקלאות. זה נבע משלל סיבות, חלקן סנטימנטליות, חלקן מדיניות וחלקן נבע מהצורך להבטיח אספקה טרייה של מזון.

ענפי החקלאות הם הכי מתוכננים בישראל. יש בהם מועצות ייצור עם מאות עובדים, שקובעות מכסות גידול וייצור, ובכך שולטות על מחירים גבוהים, שלאו דווקא מגיעים לכיסם של החקלאים.

יש גם הגנות מכסיות שמונעות יבוא של מוצרי מזון טריים לישראל ומשמרות רמת מחירים גבוהה. הרגשנו את זה בחגים, עם עליית מחירי הירקות והמחסור בעופות. כלומר, גם בענפים מתוכננים קורים דברים לא מתוכננים, שפוגעים בצרכנים. הפתרון של משרדי החקלאות והאוצר במצבים כאלה הוא לאפשר יבוא נקודתי כדי לחפות על מחסור, אך לא פתיחה מוחלטת וקבועה של השוק ליבוא שתביא להורדת מחירים.

ואולם, די בפתרונות נקודתיים שכאלה כדי להלהיט את החקלאים לאיים באינתיפאדת עגבניות. הם טוענים, ובמידה רבה של צדק, שעליית מחירים מנווטת את מרבית הרווח לקמעונאים ולא אליהם, אבל הם בעיקר חוששים שאפשר יהיה להסתדר בלעדיהם - ובכך יחוסל מטה לחמם.

,השבוע משיק גבאי ספר חדש, "מערכת המסים של מדינת ישראל" בהוצאת המכון לחקר החברה והכלכלה ע"ש פנחס ספיר, שבו הוא מציע ללכת צעד אחד נוסף ולפתוח ליבוא את כל תחומי החקלאות והמזון  - פירות, ירקות, ביצים, בשר, גבינות, שמן ודבש - ולבטל את מכסות הייצור והמועצות החקלאיות.

הוא אמנם מכיר בשונות של החקלאות לעומת התעשייה ובתפקידה החשוב בשמירה על שטחים ירוקים, אך הוא סבור כי הורדת מכסים וביטול כל ההגנות הם הדרך הכי יעילה להורדת מחירי המזון. ומה יהיה על החקלאים? גבאי לא שולח אותם הפעם לפתוח מספרות כלבים, אלא מציע לתת להם סבסוד ישיר, כמו באירופה ובארה"ב.

סובסידיה אינה עניין פשוט. העולם לא מת על הפטנט הזה, שיוצר חוסר יעילות ומעלה שאלות מדוע לענף אחד כן ולשני לא, ואם הסובסידיה מגיעה לאנשים הנכונים. גבאי טוען שהחקלאות היא בכל זאת ענף שונה מהתעשייה, והחשיבות של אחזקת שטחים ירוקים מחייבת מתן סובסידיה כדי לקיים כאן חקלאות.

מה שברור הוא שללא גזרים לחקלאים, אי אפשר יהיה להשתמש במקלות כדי לאפשר הורדת מחירי המזון שמקורם במבנה לא יעיל של ענף החקלאות. גבאי מצטט בספרו מחקר של OECD ומחקר משלים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שמצביעים על כך שמדיניות ההגנות והמבנה הלא-תחרותי של ענף החקלאות הביאו לכך שמחירי המזון בישראל גבוהים ב-19% בהשוואה למחירים במדינות OECD, וב–25% ביחס למדינות האיחוד האירופאי. התחום היחיד שבו המחירים כאן דומים ואף נמוכים בהשוואה לאיחוד האירופי הם ירקות ופירות, שבהם יש פטור ממע"מ.

ישראל אינה חריגה ביוקר המחיה שלה, והיא מדורגת במקום ה–18 מבין 32 המדינות המפותחות, והמחירים הגבוהים בשוק המזון והחקלאות משקפים מן הסתם את המבנה הלא יעיל של הענף. קרטלים, מכסים, מכסות, מועצות ייצור מנופחות שעוסקות בתכנון הם מרשם בדוק לחוסר יעילות כלכלית, וזה בא לידי ביטוי במחירים. החקלאים כאן דווקא לא נהנים מסבסוד תקציבי ישיר שמקובל באירופה ובארה"ב.

איזו שיטה יעילה יותר? לגבאי אין ספק: סבסוד ישיר עדיף על הגנות מכסיות ואדמיניסטרטיביות. מדוע? כי הצרכן הישראלי מסבסד כיום באמצעות מחירים גבוהים הן את החקלאים והן את רשתות השיווק והקמעונאים. ואולם האבסורד הוא שהחקלאים נהנים רק משליש מהמחיר העודף שאנחנו משלמים, והשאר מגיע לכיסיהם של המשווקים.

השיטה הישראלית היא לגבות מהצרכנים מחיר עודף כדי לסבסד את החקלאות, אבל בפועל, חלק ניכר מהסבסוד הזה כלל לא מגיע לחקלאים. זה אומר שהגיע הרגע שבו החקלאים צריכים לדון באומץ על שינוי השיטה. גם במשרד האוצר צריכים לחשוב על החלפת דיסקט. בין הצדדים מתקיים כבר דיון כזה ויש הסכמה על העקרון, אבל יש ויכוח על המחירים.

סבסוד אמנם נחשב למושג מגונה ואנכרוניסטי בקרב כלכלנים רבים, אך גביית מחיר עודף מהצרכנים היא מגונה לא פחות.  בפועל, מתקיים כאן סבסוד ממשלתי בשלל ענפים, החל בחוק עידוד השקעות הון, דרך קרנות מו"פ או מענקי מקום בדיור, וכלה בהתערבות אגרסיבית של בנק ישראל בשוק המט"ח כדי להחליש את השקל ולתמוך ביצואנים.

אפשר לטעון שגביית מחיר עודף ממי שצורך הרבה היא הגיונית לפי העיקרון "צרכת - שילמת", אבל לא מדובר במוצרי יוקרה, אלא במחירים של מוצרי מזון שהם מרכיב משמעותי בסל הצריכה של מעמד הביניים והשכבות החלשות.

לחקלאות הישראלית יש הרבה מאוד אתגרים ואיומים, אבל זאת גם הזדמנות לייצר בה תנאים שיאפשרו את שגשוגה ללא עיוותי הקרטלים, המכסות והמכסים הרבים. גם הכשרות מייקרת את מחירי המזון, אבל זה כבר סיפור אחר ומאבק אחר. פרה פרה.

נ.ב

גבאי נותן ציון "בסדר" למערכת המס הישראלית באופן כללי, אך ממליץ על שורת צעדים כדי לשפר אותה, כמו ביטול פטורים ממע"מ על פירות וירקות ועל מוצרים באילת, הרחבת חוק עידוד השקעות הון לענפי השירותים ומיקודם באיזורי פיתוח, הפחתת מס הרכישה ועוד. אחת ההמלצות שלו היא לוודא שבכל מקרה שיעור המס על הרווח של חברות לא יפחת מ–7%, וזה קשור כמובן לחוק עידוד השקעות הון שהעניק לחברות הטבות מס גדולות שגרמו לכך שבפועל הן שילמו מס נמוך מאוד.

טבע, למשל: לפני שנים בחרה החברה במסלול של הטבות מס על פני מענקים. זה גרם לכך שהרווחים האדירים שלה מתרופת הקופקסון זכו במשך שנים רבות מפטור ממס, ובכך נמנעה מהמדינה הכנסה של מיליארדים רבים של שקלים.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת פירסם השבוע ניתוח על הכנסות המדינה, ובו רואים דבר מעניין:  התרומה של שכירים, עצמאים, מנהלי חברות ופעילות בשוק ההון למס ההכנסה עלתה בשנים האחרונות, אך תרומת החברות העסקיות ירדה (ראו טבלה). מצב זה מתקשר להמלצה של גבאי לוודא שעם כל ההטבות והתמריצים שניתנים לחברות עסקיות לא ייווצרו מסלולים שמאפשרים תשלום מס נמוך במיוחד לאורך שנים

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker