"מדובר בשיטת הפירמידה, משקיעים חדשים מממנים את הקודמים" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
טייקון או מיידוף הישראלי?

"מדובר בשיטת הפירמידה, משקיעים חדשים מממנים את הקודמים"

רשות ניירות ערך בטוחה שאמיר ברמלי הוא נוכל שהונה את משקיעיו, ולכן דורשת לחסל את הפעילות שלו ■ ברמלי, מצדו, טוען שמדובר ברדיפה חסרת שחר של הרשות

41תגובות

אולמה של השופטת דנה אמיר בבית משפט השלום ברחוב ויצמן בתל אביב היה כמעט ריק ביום חמישי שעבר, כמה ימים לפני ערב סוכות. שני עיתונאים בלבד הגיעו לדיון בבקשת רשות ניירות ערך להחמיר את תנאי השחרור של איש העסקים אמיר ברמלי.

ברמלי, שהגיע לדיון מלווה באמיר כידן ויובל לידור, האחראים על תחום התקשורת ויחסי הציבור בקבוצת רוביקון, ישב מכונס בעצמו. מדי פעם העביר פתקים לעורכי דינו. נראה שהביטחון העצמי שהפגין בחודשים שקדמו לדיון, כשטען בלהט כי רשות ניירות רודפת אותו על לא עוול בכפו, התפוגג.

מדובר באחד העימותים הגדולים שנראו באחרונה בין גורם עסקי לבין רגולטור. רשות ניירות ערך טוענת כי ברמלי, הבעלים של רוביקון, הוא נוכל שמרמה את משקיעי קרן קלע שבבעלותו. מהודעות שפירסמה הרשות עם ההחלטה על חקירה גלויה נכתב כי ברמלי נחשד בכך שגייס מאות מיליוני שקלים ממאות משקיעים ללא תשקיף, תוך הטעיית הציבור והרשות. הרשות הסבירה כי היא חושדת שסכומי כסף גדולים שגויסו מהמשקיעים הופנו למימון השקעותיו הפרטיות של של ברמלי, וכי היא חושדת שהוא עבר על חוקי הלבנת הון.

הרשות הביאה את האשמותיה לשיא בדיון ביום חמישי שעבר, כשנציגה הכניס את ברמלי לליגה של נוכלים כמו ברנרד מיידוף, והכריז בבית המשפט כי עסקיו של ברמלי אינם רווחיים: "מדובר בעסקים בשיטת הפירמידה. אין נכסים, והמשקיעים מממנים את המשקיעים הקודמים". ברשות דרשו להעלות את גובה הערבות, ונציגיה הצהירו שהם חוששים שברמלי יברח מישראל. נציגי הרשות אף ביקשו מבית המשפט להורות על סגירת עסקיו של ברמלי עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום, כי לטענתם הוא מגייס כיום משקיעים נוספים כדי להצליח להחזיר כסף שהוא חייב למשקיעים ותיקים יותר. ברמלי עצמו ממשיך לטעון כי לרשות עצמה אין הוכחות לטענותיה.

תומר אפלבאום

שלושה ימים קודם לדיון ברמלי כינס מסיבת עיתונאים שבה הכריז כי "פעילותה של רשות ניירות ערך חשוכה ומוכרת רק במדינות אנטי־דמוקרטיות", והציג את גרסתו לאירועים.

לגרסתו של ברמלי, המלווה על ידי משרדי עורכי הדין מהגדולים בשוק - משרד גרוס חודק ומשרד גולדפרב זליגמן - הוא־הוא נציגה של הכלכלה החדשה, ורשות ניירות ערך היא מוסד אנכרוניסטי שלא מסוגל לעכל את מהלכיו. להתרחשויות אלה קדם עימות בין שני הצדדים באוגוסט האחרון, כאשר למרות חקירת הרשות החליט ברמלי לצאת בקמפיין טלוויזיוני בכיכובו של מוני מושונוב כנגיד בנק ישראל, שבו הוא קורא למשקיעים לבדוק השקעות אלטרנטיביות לאלה המוכרות להם כיום, תחת הסיסמה "מי קבע שחובה להסתפק ב–0.5%". רשות ניירות ערך הגיבה בפנייה לרשות השנייה לטלוויזיה, שהודיעה לזכייניות הטלוויזיה כי אין לשדר את הקמפיין ללא אישור משפטי.

בשבועות האחרונים ברמלי עסוק בעיקר במשימה אחת: להחזיר כספים לשטף של משקיעים בקרן קלע, שנלחצו וקראו להשיב להם את ההשקעה בעקבות החשדות של רשות ניירות ערך. בינתיים הוא מחזיק מעמד: הוא מימש בחודשים האחרונים אחזקות רווחיות - באתר השוואות הביטוח וובי ובחברת האשראי המקוון איזיבוב, שהניבו לו עשרות מיליוני שקלים - והחזיר כ–90 מיליון שקל למשקיעים ערב החג. כך הוא הצליח למנוע מצב שבו משקיעים יוצאים לתקשורת ומכריזים שלא קיבלו ממנו את הכסף, והתמודד עם טענת הרשות בבית המשפט, שלפיה משקיעים שביקשו ממנו את הכסף לא קיבלו אותו.

יו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר, שהצהיר באחרונה כי הוא מוטרד מגופים המנצלים את התיאבון לסיכון שמייצרת סביבת הריבית האפסית, וכי הרשות תגביר את האכיפה על גופים כאלה - הפך את ברמלי לסמל.

פעילות עסקית מעורפלת

עד מארס האחרון, אז ברמלי ורעייתו דניאלה עוכבו לחקירה על ידי רשות ניירות ערך, היה איש העסקים, שבשנה הבאה ימלאו לו 40, אחד הכוכבים העסקיים העולים והבולטים בשוק ההון המקומי. בראיון שהעניק ל–Markerweek לפני שנה, בעודו יושב בקומה ה–42 במגדל אלקטרה בתל אביב, לצד עוזרת אישית ויחצ"ן, פירט ברמלי כיצד בנה את עצמו מי שגדל במצוקה בעכו, ובזכות חושיו העסקיים הוא מנהל קרן השקעות של מאות מיליוני שקלים, נוהג בב.מ.וו סדרה 5 ששווייה 400 אלף שקל, משתתף במרוצים כנהג מרוצים חובב ומתגורר בבית מרווח במושב עמיקם.

האסטרטגיה של קבוצת רוביקון של ברמלי היא "השקעה בעסקים קטנים ובינוניים הנמצאים על סף פריצה". תחת ההגדרה הרחבה הזאת אפשר למצוא מסעדות, בתי קפה, חוף תיירותי בכנרת, קרן למכירת פורמטים טלוויזיוניים, חברת ספורט מוטורי, חברה לשיפור ביצועים של מנועי בוכנה, חברת ביומד שפיתחה טכנולוגיה לריפוי כיבים אצל חולי סכרת, חברת אגרו־אקולוגיה וסדרה של פעילויות בתחום האשראי. בבסיס הפעילות של ברמלי עמדה קרן קלע, שבאמצעותה הוא גייס כסף ממשקיעים והעניק אותו כהלוואות לעסקים קטנים ובינוניים. העסקה שהציע ברמלי למשקיעים בקרן היתה לא פחות מפנטסטית: הם השקיעו לפחות 120 אלף שקל - תמורת ריבית של 12% בשנה.

באחד מהחוזים עם המשקיעים שהגיעו לידי TheMarker נכתב כי "כספי ההלוואה ישמשו לפעילות השקעות בתחום השלמות ההון בלבד ועל פי שיקול דעת מנהלי קרן קלע בלבד. כספי ההלוואה לא ישמשו, בשום מקרה, לכל פעילות אחרת". בחוזה נכתב כי המלווה יקבל החזר של 1% מהקרן בכל חודש, וכי סכום ההלוואה יצבור ריבית אחידה של 12% בשנה. הריבית הזאת לא היתה אחידה לכל המשקיעים והשתנתה לפי הסכום ומשך הזמן שבו בחר המשקיע להפקיד את הכסף. בטבלה שצורפה לאחד החוזים לפני כמה שנים, למשל, נכתב שסכום נמוך מ–180 אלף שקל שיופקד לפחות מ–11 חודשים יישא ריבית שנתית של 7.8%. בטבלה אחרת, עכשווית, מציעה קרן קלע למי שישקיע בה יותר מ–1.2 מיליון שקל ריבית שנתית של 12.7%. בתקופה הנוכחית, שבה הבנקים מציעים ריביות שנתיות זעומות למפקידי הכספים, הריבית שהציע ברמלי למי שהפקיד אצלו את כספו שברה את השוק.

הקרן של ברמלי גייסה מאות משקיעים, לדברי הרשות היא איתרה 600 מהם. הכנסים השנתיים שערכה קרן קלע למשקיעים היו מפגן כוח וכללו מופעים של אמנים מהשורה הראשונה: בערב המשקיעים שנערך בדצמבר 2012 הופיע שלום חנוך, בערב הגאלה למשקיעי הקרן שנערך בינואר 2014 ביצעה להקת כוורת לכבוד משקיעי הקרן איחוד חלקי, עם דני סנדרסון, גידי גוב, אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק. בינואר 2015 הופיעו בכנס ישראל קטורזה ויהודית רביץ.

קירות משרדו של ברמלי עוטרו בשערי מגזינים שעליהם הופיעה תמונתו, וקבוצת רוביקון התהדרה בשמות של סלבריטאים מעולם העסקים: סגן שר החוץ דני אילון שימש יועץ בכיר לרוביקון, יובל רבין כיהן כיו"ר חברת המיחזור WTP שבשליטת הקבוצה, גיורא עופר, מנכ"ל בנק דיסקונט לשעבר, נהפך לשותף כשהשקיע ב–WTP, דורון כהן, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, כיהן כמנכ"ל קלע השקעות, וכוכבת מאסטר שף מיכל אנסקי היתה שותפה עסקית של ברמלי.

פרופ‘ שמואל האוזר
אמיל סלמן

השקעותיו המוצלחות של ברמלי זכו לפרסומים נרחבים בעיתונות, וכמה עיתונאים אף בחרו להשקיע אצלו. המניה של מיזם מיחזור הזבל הציגה את התשואה הגבוהה ביותר בבורסה של תל אביב ב–2014, לאחר שטיפסה אל על לשווי של 200 מיליון שקל. בפברואר 2014 ברמלי מכר חלק מאחזקותיו במיזם השוואת הביטוחים וובי - שבו השקיע מיליונים בודדים - לגוף השקעות אמריקאי תמורת כ–70 מיליון שקל, והתחיל במהלך לקראת הנפקת קרן קלע בבורסה של תל אביב.

ברמלי טען ששווי החברות שבבעלותו מסתכם במיליארד שקל, אבל ניסה לשמור על תדמית של אדם פשוט שההצלחה לא עולה לו לראש, מה שהתבטא בסגנון הדיבור שלו ובגינוניו. כפי שאמר אחד המשקיעים בקרן כשהסביר מדוע החליט להשקיע אצלו: "הוא נראה עם רגליים על הקרקע. למרות המיליונים, כשפגשתי אותו הוא תמיד היה עם ג'ינס וחולצה פשוטה. הוא הרגיש לי אדם מאוד כנה, אבל אי־אפשר לדעת - אולי הוא שחקן שמרמה את כולם".

המשקיעים, שקיבלו את התשואה על השקעתם, היו מרוצים. אחד המשקיעים סיפר: "הייתי מושקע בקרן קלע שלוש שנים. הגעתי אליהם דרך פרסום של הקרן ושקלתי את ההשקעה אצלם תקופה ארוכה. באתי אליהם לפגישה עם סיון (סיון צימבולסקי, מנהלת קשרי הלקוחות של החברה) בבניין אלקטרה, והתרשמתי. בתחום הזה יש גם מנהלי השקעות שפוגשים אותך בקניון, ושם ראיתי שהם יושבים על חצי קומה בבניין אלקטרה והנחתי שיש להם כסף. אני יקה בדברים האלה, וביקשתי מחברה לבדיקת סיכוני אשראי דו"חות על אמיר, על רוביקון ועל קרן קלע. ראיתי שהיתה נגד אמיר תביעה בעבר ושהוא פשט רגל פעם, ולכן החברה לא רשומה על שמו, אלא על שם אשתו.

"כששאלתי אותם לגבי זה הם אמרו שבאמת היתה לו חברה לניהול אשראי והיא פשטה את הרגל (אשתו של ברמלי, דניאלה קלמי, אכן רשומה כבעלים של אחת החברות שלו - ויה אפיה. בראיונות בעבר הוא סיפר על משבר כלכלי קשה שחווה ב–2006 והביא אותו אל סיפה של פשיטת רגל; ח"ע וש"א)", אומר אותו משקיע. "השקעתי, ובכל חודש נכנסה לי לעו"ש ריבית של 1%".

"הוא איש מבריק בצורה יוצאת דופן. בחור טוב שכל אחד היה רוצה להיות חבר שלו", אומר משקיע אחר. "אני מושקע כבר ארבע או חמש שנים אצלו, וכמו שעון אני מקבל ריבית של 1% לחודש. הוא לא ניסה לשווק לי את הקרן. שאלתי אותו לגבי השקעה והוא אמר 'אתה רוצה, תשקיע. דבר עם זה ועם זה', וזהו. בשנים שאני מושקע אצלו כבר קיבלתי בחזרה יותר ממחצית הסכום שהשקעתי".

עם זאת, מי שמעוניין בשקיפות מלאה ודיווחים מפורטים על הנעשה עם כספו עשוי היה להתאכזב מהשקעה בקרן קלע. כפי שמוסיף אותו משקיע: "בקלע אתה שם כסף, ורק ברמלי יודע מה קורה אתו. בכל פעם שניסיתי להבין איך הוא עובד קיבלתי תשובות שמהן הבנתי שבעצם אומרים לי 'אח שלי, אתה רוצה את הריבית שלך - קח אותה ואל תשאל יותר מדי שאלות'". משיחות עם משקיעים מצטיירת תמונה שלפיה לברמלי היה בנק קטן. בנק שבו המשקיעים חתמו על כך שהם מעניקים לו גמישות מירבית בניהול כספם.

לכאורה, אותה שורה בחוזה שלפיה כספי ההלוואה שיינתנו לקרן ישמשו להשלמות הון "לפי שיקולו הבלעדי של מנהל הקרן", מותירה בידו חופש פעולה כמעט בלתי מוגבל לשימוש בכספים. השלמת הון היא מונח כללי, והנוסח הזה של החוזה עלול לאפשר מצב שבו השלמת הון היא כל דבר שברמלי החליט שהוא השלמת הון.

אלא שבעולם ההשקעות הדברים אינם מתנהלים בצורה כה חופשית. ההיסטוריה של עולם ניהול ההשקעות רצופה במקרים שבהם גופים פיננסיים שהתנהלו באופן חופשי וללא שקיפות הסתירו מאחוריהם מנגנונים שגרמו להפסדים גדולים למשקיעים. במארס האחרון, לאחר חקירה סמויה של כמה חודשים, זימנה רשות ניירות ערך את ברמלי לחקירה, והוא אף הושם במעצר בית למשך שבוע והוצא נגדו צו איסור יציאה מישראל.

המשקיעים של ברמלי לא נותרו אדישים: "ביום שבו הגיעו הפרסומים על חקירת הרשות שלחתי מיד מיילים לקלע, לרוביקון, לסיון ולאמיר. בתחילת היום הם לא ענו אבל בצהריים הם פתחו מוקד חירום. ביקשתי להוציא את הכסף מיד. אמרתי שאני רוצה את הכסף עכשיו ואולי אחר כך אחזיר אותו. כל מי שאני מכיר שהיה מושקע אצלם ויצא, קיבל את הכסף", מספר המשקיע.

משקיעים שמשכו את הכסף לא קיבלו אותו במקום. בחלק מהמקרים החוזה של המשקיעים עם הקרן קובע כי הם יקבלו את הכסף תוך 60 יום מרגע הבקשה. בחלק מהמקרים סוכם על 90 יום ובחלק מהמקרים על שנתיים. העיכובים שעליהם נודע ל–TheMarker נבעו מביורוקרטיה, כמו מקרים שבהם בקרן טענו שהמושכים לא מילאו טופס בקשת משיכה מסודר. ההחזר של הקרן היה אמור להיות מקוזז בהתאם למועד המשיכה. לפחות משקיע אחד קיבל בחזרה את מלוא הקרן - ללא הקנס שהיה אמור לספוג.

מפעל מיחזור מפרץ חיפה - אבנר ארזי
רמי שלוש

כיום לא ניתן לקיים גוף השקעות שאינו מסודר. משיחות עם משקיעים עלה שהוסבר להם שהקרן הוקמה במקור כגוף שהוא חלק מה'נוסטרו' של רוביקון, משמע, גוף שמטרתו לנהל את הכספים הפרטיים של חברת רוביקון שבשליטת ברמלי. בנוסף היה בקרן כסף נזיל של ברמלי עצמו.

הערבוביה הזו בין כספי משקיעים לכספים של רוביקון וברמלי היא דבר שלא נהוג לעשותו ללא שקיפות. הערבוביה הזאת גם עשויה להיות אחראית לכך שבקלע טוענים כיום שכספי המשקיעים הופנו להשלמות הון קצרות מועד כפי שהם התחייבו, בעוד שכספו של ברמלי הוא שיצא מהקרן למטרות אחרות.

המשקיעים של קלע שעמם דיברנו המשיכו להצביע גם השבוע על כך שאין לקלע משקיעים שלא קיבלו את הכסף. הם תהו מדוע בעוד רשות ניירות ערך עוצרת את הפרסומים של הקרן היא אינה מצליחה להקפיא את פעילות קרן קלע, הם הצביעו על כך שהרשות עצרה את ברמלי ורק אחר כך פנתה למשקיעים בקרן כדי לתחקר אותם על פעילותה, ותהו מדוע ביקש ברמלי להנפיק את הקרן ובכך לחשוף עצמו לפיקוח הרשות באופן יזום. בקרב משקיעיו יש מי שטוען כי גם אם ברמלי השתמש בחלק מהכסף שגייס ממשקיעים חדשים כדי לשלם ריבית למשקיעים קודמים - אין בכך עבירה על החוק בישראל. אבל רשות ניירות ערך סירבה להשיב לשאלתנו אם קיים בישראל חוק מפורש המגביל פעילות "פונזי". "ברמלי כבר עבר את שיא המשבר", אמר לנו אחד המשקיעים השבוע. "המשקיעים המבוהלים משכו את הכסף. אם הוא שרד עד עכשיו - הוא ישרוד גם הלאה".

עם זאת, גם מי שמאמין כי ברמלי אינו נוכל כפי שהוא מצטייר מטענות הרשות יתקשה להתמודד עם העובדה שקיים ערפל סביב חלק מהפעילות העסקית שעליה בנה ברמלי את מעמדו ככוכב, ובראש ובראשונה באחת מהשקעות הדגל שלו, שהעניקה לו את מרבית החשיפה התקשורתית - חברת WTP.

בתחילת 2015, כאשר העיתונות הכלכלית, כולל TheMarker, עדיין עסקה בסיכומי השנה החולפת, בישרו ידיעות רבות על המניה המפתיעה של השנה, WTP - שזינקה ב–520% ונהפכה משלד ריק מפעילות של 13 מיליון שקל בתחילת השנה לחברה רב־לאומית למיחזור זבל שנסחרת לפי שווי של 200 מיליון שקל. חודשיים לפני כן נכנס ברמלי, עד אז הבעלים של קרן לא מוכרת לציבור בשם קלע, להשקעה בחברה שנשלטה על ידי אבנר ארזי. ברמלי נהפך בן לילה לכוכב. הוא השקיע 5 מיליון שקל ברכישת אופציה שתאפשר לו לרכוש מניות של WTP והנתח שלו היה שווה כעת 70 מיליון שקל על הנייר.

כיום, שלושה חודשים לפני סיום השנה, לא יהיה זה מופרך להעריך כי WTP תככב גם ב–2015 בכתבות הסיכום של הבורסה - אך הפעם בידיעות על המניות שהסבו את מפח הנפש הגדול ביותר למשקיעים. מתחילת השנה צנחה המניה ב–75% והחברה נסחרת היום לפי שווי של כ–50 מיליון שקל. הרבה משקיעים איבדו את כספם, אך הציבור יכול לנשום לרווחה - ככל הידוע, לא מדובר במשקיעים מוסדיים שמנהלים כספי ציבור בקופות גמל או בקרנות הפנסיה. הם לא התפתו להשקיע בחברה של ברמלי. מדובר במשקיעים פרטיים שאולי לא הבינו את הסיכון הגדול בהשקעה בחברה שהתהדרה בפטנט למיחזור פסולת, אבל לא ברור מהי פעילותה האמיתית.

לא נעים לראות מפעל סגור

אמצע אוגוסט בשעות הבוקר. באזור התעשייה של מפרץ חיפה חולפות משאיות בחום הלוהט, אבל השער של מפעל מיחזור הזבל של WTP סגור. נהג משאית שעובר באזור מספר שהשער הסגור אינו מראה חריג: "אני מגיע לאזור לעתים קרובות ולא ראיתי את המפעל פתוח ועובד. אני גם לא רואה תנועה של משאיות נכנסות או יוצאות ממנו".

אחרי עשר דקות המתנה מסכים אחד משני הפועלים במפעל לפתוח את השער. רעש של מכונות ייצור אין שם. המכונות מושבתות. הטרקטור עומד דומם בין ערימות הזבל. שבועיים לאחר מכן, בביקור נוסף במפעל, הממצאים דומים - המפעל סגור. משקיע שעמו דיברנו מספר: "הגעתי למפעל כמה פעמים ומעולם לא ראיתי את המכונות פועלות".

חוסר הבהירות לגבי מתכונת הפעילות של WTP מעלה את השאלה לגבי הקפדת החברה בדיווחיה לבורסה על פירוט מצבה העסקי העכשווי למשקיעים. בעקבות השאלות האלה פנינו לארזי, היזם ובעל השליטה לצד ברמלי, שכיהן באותה העת כמנכ"ל. בשיחה הראשונה עמו, ארזי היה נחוש להבהיר שהספקנות שלנו אינה במקומה.

אמיר ברמלי במעל מיחזור האשפה WTP
רמי שלוש

הייתי במפעל והוא היה סגור.

ארזי: "מתי היית? את בטוחה שהיית במפעל שלנו ולא במפעל ליד? המפעל לא סגור. נשברה מגרסה בשבוע האחרון והיא נשלחה לתיקון. לא ראית את חלקיה על הרצפה?"

העובדים במקום סיפרו לי שהמפעל מושבת כבר כמה ימים ולא ידעו להגיד מתי יחזור לפעול. למה אתם לא מעבירים דיווח לבורסה?

ארזי: "אני המום מהשאלה. כל פעם שיש תקלה במפעל צריך להודיע לבורסה? אם המפעל לא היה עובד בכלל אז היינו מודיעים. אבל כל הזמן עובדים שם. עושים מיון של החומר בחלק האחורי ואז החלק הקדמי באמת לא עובד. המפעל עובד כרגיל והוא ימשיך לעבוד. אנחנו משלמים לעובדים והם מייצרים חומרי גלם. היום הביאו את החלק המקולקל וביום ראשון או שני יביאו עוד חלקים. אשמח שתחזרי שוב לביקור ואתן לך לראות מה שאת רוצה, לראיין את כל האנשים ולראות את כל שלבי הייצור".

זמן קצר לאחר מכן, בפגישה עמו, ארזי נשמע קצת אחרת. בתשובה לשאלה למה אין פעילות במפעל השיב הפעם: "המפעל עובד כשבוע בחודש. אנחנו מייצרים רק לפי דרישה, אף שאנחנו יכולים לייצר 1,000 טון בחודש. אם תהיה לי דרישה מהלקוחות ל–100 טון אייצר רק אותה".

בשנה החולפת ידעה WTP לא מעט סערות. רבין, היו"ר, התפטר לאחר שנקלע לתסבוכת כלכלית. מנכ"ל המפעל פוטר ומכר את כל מניותיו בחברה לפני שהמשקיעים קיבלו הודעה על פיטוריו. עורכי הדין של החברה טענו כי לא שילמה להם כסף והתפטרו. תביעה על סך 25 מיליון שקל שהוגשה על ידי עורכי הדין ניר מילשטיין וירון אליאסי ממשרד שניצר, גוטליב,סאמט ושות' נגד החברה ובעלי השליטה, בטענות מרמה והונאה, הפילה את מניית החברה - אנשי העסקים לוי קושניר (לשעבר הבעלים של הום סנטר, אוטו סנטר ותדיראן מוצרי צריכה ונחושתן מעליות) ודוד כהן (לשעבר מנכ"ל נצבא החזקות) טענו בפני עיתונאים כי העלייה התלולה בשווי של WTP התבססה על מצגי שווא של ארזי וברמלי כי הם הבעלים של פטנט המיחזור - שכלל אינו שייך להם. החברה קיבלה הערת עסק חי בדו"חותיה, כלומר, הערה שמטילה ספק בדבר יכולתה להמשיך להתקיים לאחר ששרפה מזומנים של 4.4 מיליון שקל בתוך חצי שנה, צברה גירעון בהון החוזר של 8.8 מיליון שקל ובהמשך גם לא פירסמה דו"חות כספיים שנתיים במועד, בשל חששות רואי החשבון כי הבטחות בעלי השליטה בחברה לתמוך בה כספית לא יקוימו. בנוסף, לאורך השנה החברה דיווחה על כמה עסקות שלא יצאו לפועל.

לפני שנה, בראיון ל–Markerweek, סיפר ברמלי על מכרז של 400 מיליון יורו שבו משתתפת החברה בגיאורגיה, בכוונה "לרשת את המדינה במרכזי מיחזור". בינתיים לא זכתה החברה אפילו במכרז אחד, ולא ביצעה כל הזמנה. בפגישות נוספות שערכנו עם ארזי וברמלי לא הצלחנו לקבל תשובות נהירות לגבי סטטוס פעילותה של החברה.

"מה אתם יודעים על החברה?" שאל אותנו ארזי.

אנחנו מכירים את החברה מהדו"חות שלה.

"הדו"חות של החברה לא אומרים שום דבר, אי־אפשר ללמוד מהם כלום, אתם לא יכולים להבין את האסטרטגיה של החברה ומה אנחנו מפתחים. החברה מסיימת כרגע את השלבים של פיתוח הטכנולוגיה התעשייתית. לכן המפעל מייצר עבורנו כמות חומרי גלם שאנחנו צריכים לייצור שלנו. יש לנו אינטגרציה מלאה. אנחנו מאתרים חומר גלם — זבל, לאחר מכן מייצרים ממנו כמות גלם המספקת אותנו לייצור מוצר סופי לצרכן, כמו האדנית שהבאתי לכאן. יש כאן טכנולוגיה מאוד מורכבת".

האם נהנית מהזינוק שחל במניה ב–2014?

"מעולם לא מכרתי אפילו מניה אחת. לא מעניין אותי למכור. גם את ברמלי זה לא מעניין. מחיר המניה לא מעניין אותי, אנחנו משקיעים את הנשמה בחברה".

למרות נחרצותו של ארזי, שבוע ויומיים בדיוק אחרי אותה שיחה החליט ארזי למכור את אחזקותיו לברמלי. העסקה בוצעה לפי שווי חברה של 94 מיליון שקל - לפי ההודעה לעיתונות, פי שלושה מהשווי שלפיו נסחרה החברה בשוק לפני ההכרזה. בתגובה לעסקה זינקה המניה בבורסה באותו יום ב–67%, במחזור של 480 אלף שקל. אחרי שהחברה הוציאה דיווח על העסקה צילצלנו לארזי.

טענת שהמניות לא למכירה, למה מכרת?

"לכל דבר יש מחיר. אם היו נותנים לך מחיר כזה לא היית מוכרת? אני מאמין בחברה, אך זה לא מחיר שאפשר לסרב לו. עכשיו, שגם אתם הבנתם מה עומד מאחורי החברה ובמה היא מעורבת, אתם יכולים להבין את התמונה הכוללת של העסקה. מבחינתי אלה סכומים שאני לא מכיר ואני יכול לצאת לפנסיה".

מה הרווח שלך?

"בסביבות 25 מיליון שקל אחרי מסים. אני שמח על ההחלטה למכור, זה אקזיט מדהים. אך אין לי ספק שאמיר יביא את החברה לשווי של 200–300 מיליון שקל. זה יהיה וובי 2. הוא מעולם לא נכנס לחברה שהוא לא ידע איך הוא ייצא מהעסקה. לצערי אני לא יודע לעשות את מה שהוא יודע לעשות".

אתה עומד להישאר מנכ"ל החברה?

"אני אהיה בסביבה, אך הם עומדים להביא שמות גדולים. היא עוברת למגרש משחקים של המומחים ואמיר יכניס לשם הרבה כסף".

כמה ימים לאחר מכן הודיע ארזי על התפטרותו מתפקיד המנכ"ל.

השווי של WTP שמשתקף מהעסקה של מכירת המניות של ארזי, היה רק על הנייר, שכן אם בנק הפועלים אכן יאשר את העסקה, שכיום הוא מתנגד לה (בנק הפועלים הוא המממן העיקרי של החברה), לא מדובר בעסקת מזומן אלא בעסקת מניות - ברמלי וארזי החליפו ביניהם את המניות. ארזי קיבל מניות ב–EH, חברה שעד כה שלטה ב–WTP ורשומה באיי הבתולה, וככל הידוע אין לה פעילות נוספת. ברמלי, בתמורה, קיבל את מניותיו של ארזי ב–WTP. כעת, EH כבר אינה שולטת ב–WTP, שנשלטת ישירות על ידי רוביקון של ברמלי.

"מכר את וובי בשיחת טלפון אחת"

WTP אינה החברה היחידה שמעלה סימני שאלה לגבי המידע שפורסם אודות ברמלי בתקשורת. כשנשאל ברמלי בעבר לגבי תחילת דרכו העסקית הוא סיפר כי את הונו הראשוני הרוויח לפני שנים רבות, בין היתר ממכירת מועדון הצלילה שלו בישראל, שהקים אחרי שחרורו מהצבא - חברת דיפ טריפ - לחברת לאקי דייברס, תמורת 1.5 מיליון שקל. לדבריו, אף שלא היה לו ציוד הקשור לצלילה (שטח מועדון פעיל, ציוד צלילה להשכרה כמו חליפות, בלונים וכדומה או סירה) הוא יצא עם קונספט חדשני שהתלמידים לא ישלמו על קורס הצלילה, אלא רק בסופו - אם ירצו לקבל את תעודת הצלילה של חברת פאדי העולמית. השיווק, לדבריו, נעשה לאנשי היי־טק, ואת הקופון הוא גזר מתיווך בין הלקוחות למועדונים הפעילים. גורמים בכירים בענף הצלילה הישראלי שעמם דיברנו השבוע הרימו גבה לגבי המחיר והסיפור על העסקה.

כמה אנשים בתחום טענו כי כלל לא שמעו על ברמלי, גורם אחר צחק ואמר כי "זה נשמע כמו מישהו שסיפר לעצמו אחלה סיפור והתחיל להאמין לעצמו". אחרים טענו כי הם זוכרים את שמו במעורפל, אך אם היתה לו פעילות של מועדון "זה היה מועדון זניח מאוד". ההנחה הרווחת בין הגורמים שעמם שוחחנו היתה כי אין כל סיכוי שבישראל נמכר מועדון ללא ציוד במחיר הנקוב. לשיטתם, המחיר שצוין נשמע מנופח וספק אם העסקה בכלל יצאה לפועל. מעניין היה לשמוע כי במועדון לאקי דייברס לא זכרו בכלל כי ביצעו כזאת עסקה. מקורבים למועדון הצלילה הוותיק טענו שהמועדון מעולם לא רכש בסכומים כאלה רשימת לקוחות או לקוחות קיימים, ולא זכורה להם כל עסקה עם ברמלי.

בראיון שהעניק למוסף זה לפני שנה סיפר ברמלי על הצלחה עסקית נוספת מתחילת דרכו בקלע: "קח לדוגמה את רשת חנויות הפרחים צבעוני. נכנסנו לתחום בקטן. קנינו חנות אחת בקניון עזריאלי ב–35 אלף שקל. למדנו את העסק, ובחצי השנה הבאה קנינו שש חנויות, כל אחת ב–50 אלף שקל. בסופו של דבר מכרנו את הרשת שהקמנו ב–3.5 מיליון שקל, אחרי שעשינו רווח של 2.5 מיליון שקל". מבדיקות שעשינו עלה כי רשת צבעוני חנויות פרחים נרכשה מידי ברמלי ב–250 אלף שקל בלבד, ששולמו עבור שתי חנויות שמנתה הרשת. גם אם היו לברמלי שיתופי פעולה נוספים בתחום חנויות הפרחים, קשה להבין כיצד הגיע למצב שבו הוא מקבל תמורת פעילות זאת את הסכום שבו הוא נקב בראיון.

בשבועות האחרונים עזבו ברמלי וקבוצת רוביקון את המשרדים המפוארים של החברה בבניין אלקטרה שברחוב יגאל אלון, לטובת משרדים בבניין אדגר שברחוב השלושה. הקבוצה עדיין לא סיימה להתארגן במשכן החדש, והמשרדים המפוארים, שמשתרעים על שתי קומות, נראים שוממים. קשה עדיין להעריך כיצד יסתיים העימות של ברמלי עם הרשות. לקבוצה שלו בחר ברמלי לקרוא רוביקון על שם המהלך הנחרץ שביצע יוליוס קיסר לפני יותר מ–1,000 שנה, כשבחר לחצות את הנהר המקיף את רומא עם צבאו ולדרוש את כס הקיסר. גם בעימות הנוכחי נראה כי ברמלי ורשות ניירות ערך עברו את נקודת האל־חזור בעימות ויתקשו להגיע לפשרה - מבלי שאחד הצדדים מוכיח את צדקתו.

"בסך הכל הוא איש עם הרבה חזון", אמר השבוע יועץ עסקי שהיה שותף של ברמלי ברשת החנויות לקוסמטיקה לוקה שנסגרה. "הוא יצא פה חלוץ כנגד מהלכי הרשות, ובמידה מסוימת טיפסו עליו הרבה יותר ממה שמגיע לו. בתור בן אדם הוא אחלה גבר, עמד בכל מה שהבטיח לי והיה מספיק הגון וישר כדי לקחת אחריות על צעדים שעשה - כשהחליט לסגור את לוקה. אני מקווה שהוא ייצא מזה. כדי לעמוד מול רשויות בסדר גודל כזה צריך להיות עשיר מאוד או טיפש גדול. אני לא חושב שהוא טיפש, אבל הוא גם לא עשיר כל כך - בגלל זה הוא הסתבך".

גם ארזי מאמין בו מאוד: "רשות ניירות ערך עושה לו עוול. מה ההבדל בין הפעילות שלו לפעילות של קבוצות רכישה? הם נטפלו אליו מפני שהוא הופיע הרבה בחדשות והוא פנה אליהם לקבל פרה־רולינג לקרן קלע. אני מכיר אנשים שהשקיעו אצלו, כולם עם ראש על הכתפים. אני בעצמי אוכל את הכובע שלא השקעתי אתו בוובי - הוא הצליח למכור אותה בשיחת טלפון אחת כשהיינו יחד בחו"ל. עצוב שהסיפור מול הרשות עלול להיגרר שנים ושתעמוד מעל ראשו חרב. לדעתי, בסופו של יום זה יגיע לידי כלום".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#