"מי שמזלזל בשכר החיילים ובמזגנים בדירות שלהם - שולח אותם בנגמ"שים מקולקלים לשג'עייה"

שפרה שחר, מנכ"לית בית חם לכל חייל, את כועסת על צה"ל? "הברדק חוגג והאגו נפוח. צריך צבא חזק, אבל צה"ל כפי שהוא זאת אכזבה אדירה"

רותם שטרקמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים145
רותם שטרקמן

שפרה שחר, מנכ"לית בית חם לכל חייל, את באמת מאמינה לטענות שיש בצה"ל חיילים רעבים?

אלה לא סיפורים. 1.5 מיליון ישראלים טסים לחו"ל כמה פעמים בשנה, אבל לעומתם יש 1.5 מיליון ישראלים שאין להם מה לאכול. באחריות. אנחנו מקבלים מאות פניות בשבוע. לפעמים המפקדים פונים אלינו, כי הם מרגישים שאין להם פתרון. אני שבע שנים בסיפור הזה וראיתי דברים קשים מאוד.

מבצע צוק איתןצילום: אי־אף־פי

מה ראית?

שיש המונים שהחיים שלהם נוראיים, עם חובות וחשבונות מעוקלים ואין להם אפילו כמה שקלים לעשות את החג. הם מחפשים תרומות של תווי קנייה וארוחות חמות. הרבה מהם הם יוצאי אתיופיה או רוסיה, חד־הוריים, או מהשכונות הקשות של עיירות הפיתוח. רבים מהם הם אנשים עובדים, לחלקם יש ילדים לוחמים בצה"ל. כל יחידה בצה"ל, כולל הסיירות, מתמודדת עם שיעור גבוה מדי של חיילים שאין להם מענה בצבא — זאת עובדה. 22 אלף חיילים נכלאים כל שנה, מתוכם כ–20 אלף שעורקים לצורך עבודה בגלל מצוקה כלכלית קשה.

מזעזע.

אני מסכימה שזה מזעזע, וזה אחד הדברים שהניע אותי לפעולה.

איך זה התחיל?

לפני שבע שנים הבן הבכור שלי היה מ"מ צעיר בקורס מ"כים בהנדסה. אנחנו גרים באחת השכונות הטובות של ירושלים, והוא ביקר חייל שגר במרחק יריקה מאתנו, בחדר אחד שהוא גם מטבח, עם סבתא שלו, והוא ישן על מזרון שמונח על הרצפה, משהו נורא.

זה כמובן לא היה רק בגלל חייל אחד.

הוא היה מגיע עם סיפורים על חיילים שהוא היה עורך ביקורי בית בבתיהם. הוא נדהם מכך שבשבת הראשונה שבה החניכים יצאו הביתה היו חיילים שביקשו להישאר בבסיס, והוא הבין שאין להם לאן לחזור. התחלתי לברר את הנתונים ולראות איך עוזרים לו, וזה תפס אותי. יום אחד הוא התקשר ואמר לי: "אמא, סעי לבית החייל ותראי מה קורה שם", כי החיילים הבודדים שקיבלו מהצבא אפשרות ללון בבית החייל בחופשות פשוט העדיפו להישאר בבסיס.

שפרה שחרצילום: אוליבייה פיטוסי

מה היה שם?

תראה, תיק הגב של חייל בודד הוא כל רכושו, ובבית החייל היו גונבים להם אותו. לא היה שם שום דבר נעול. בנוסף לא היה להם אוכל, כי המטבחים בבתי החייל היו סגורים. בשבת ובחג הבעיה היתה קריטית יותר, כי לא היה להם איפה לקנות, גם אם רצו. בהמשך אחד החיילים הבודדים בקורס, שאביו היה בכלא, ביקש לעזוב את הקורס כי לא היה לו לאן לצאת בשבת. הבן שלי זיהה שמדובר בבחור על רמה עם בגרות מלאה ויכולת גבוהה, ואכן — לימים הוא נהיה קצין. הוא מצא לו משפחה מאמצת דרך חייל אחר במחלקה ועד היום — כאשר הוא כבר משוחרר ולומד במרכז הבינתחומי הרצליה — הוא גר אצלם. פגשתי את האם המאמצת של אותו חייל בטקס סיום הקורס שלהם, ויחד אתה הקמתי את העמותה.

מה היתה המטרה הראשונית?

למצוא משפחה מאמצת לכל חייל בודד שרוצה בכך ולעזור לחיילים שהיו רעבים בסופי שבוע.

וזה עבד?

די מהר גילו אותנו בגדוד החרדי, נצח יהודה, ולרבים מהחיילים שם מצאנו משפחות. המג"ד היה שולח אותנו לגן סאקר, הם היו ישנים שם עם הנשק והתיק, והיינו אוספות אותם.

ומה קרה בסוף עם האוכל בבית החייל?

לגבי בית החייל בירושלים למשל, נכנסתי למסעדת "אמא", שנמצאת ממש מעבר לרחוב, וסגרתי אתם שכל חייל בודד יקבל שתי ארוחות חמות לשבת. עד אז בבית החייל לא הסכימו שנכניס אוכל מטעמי כשרות. לא מספיק שהם לא דאגו לאוכל, אז פתאום התחבאו מאחורי נימוקי כשרות. הם העדיפו שהחיילים יהיו רעבים. איכשהו זה הגיע לכתבה של שי גל ב"אולפן שישי" בערוץ 2, תפס תאוצה — וצה"ל התחיל לטפל. יומיים אחרי הכתבה נערך דיון בכנסת והח"כים אמרו לראש אגף כוח אדם בצה"ל — "התבלבלתם". הכתבה ממש הרעידה את אמות הסיפים. שנה אחרי זה אנשים עוד היו מזהים אותי ברחוב ומזכירים לי את הכתבה. ואז אכ"א התחילו גם להזמין אותנו לדיונים.

ובהמשך נהפכתן לעמותה מסודרת.

בצה"ל דרשו שנתמסד. באותו זמן עבדתי מהמטבח בבית, והיו באים אלי מהצבא לישיבות למטבח. לאט לאט התמסדנו. אחרי חצי שנה קיבלנו משרד קטן בתחנה המרכזית, שלא עלה כסף, כי מנכ"ל התחנה הוא קצין במילואים שאכפת לו. כיום אנחנו גוף ציבורי עם שקיפות והתנהלות כספית, שעומד בכל הכללים.

משה יעלוןצילום: אוליבייה פיטוסי

איפה היית מבחינה אישית? איך הצלחת להקדיש את עצמך לכל זה?

בדיוק הבן הקטן התגייס, ובאותה שנה בעלי היה המון בחו"ל לצורכי עבודה. שלוש שנים קודם התפטרתי מעבודתי כמורה לאנגלית. בקיצור, היה לי המון זמן פנוי, הילדים לוחמים בצה"ל והבעל בחו"ל. אני לא אדם של בתי קפה וקניונים. התחלתי לעבוד יום ולילה להשיג תרומות וללמוד גם את שאר הבעיות. בהמשך הבן הצעיר היה מפקד בנח"ל והתמודד עם בעיות קשות של חיילים.

עד היום הכרנו חיילים בודדים שבאים עם תחושת שליחות ויש להם גב משפחתי חזק וגם יכולת כלכלית, פשוט המשפחה רחוקה וצריך לדאוג שיהיה להם נעים כאן. אבל את מתארת מצב אחר לגמרי, של קשיים הרבה יותר משמעותיים.

נכון שיש חבר'ה מצוינים שעולים מחו"ל ועושים שירות משמעותי. יש חייל בודד מקונטיקט שיום אחרי שהשתחרר בא עם אמא שלו לכאן והציע את עצמו לעבודה בגיוס כספים בחו"ל. אז יש גם כאלה, אבל מעטים. מתוך 6,300 חיילים בודדים, כשליש הם מחו"ל וכל השאר ישראלים: יתומים, חרדים לשעבר, חיילים ללא משפחה, שמתגייסים מתוקף חוק שירות חובה. בגדול, חיילים בודדים הם גם נטל כלכלי, לעתים הם סובלים מקשיי שפה והם אתגר גדול לצבא. בבסיס מחו"ה אלון, שם מתקיימת הכשרה הראשונית של חיילים המגיעים מחו"ל, מתגלות לעתים בעיות פסיכיאטריות קשות כבר בשבועות הראשונים. התחלתי לטפל בכל זה, אבל באותה תקופה עוד לא ידעתי כלום. לאט לאט הבנתי שהכשל עם חיילים בודדים זאת בעיה, אבל הכשל עם חיילים עניים זאת מגה־בעיה.

תסבירי.

כשהבן שלי היה מ"פ, הוא קיבל פלוגה של 120 חיילים, מתוכם לחצי היו בעיות. איך אפשר להיות מ"פ כשאתה צריך להיות מש"קית ת"ש? וזה מצבו של כל מ"פ בצה"ל.

מה עיקר העבודה שלכם כיום?

עניין המשפחות המאמצות הוא עדיין פרויקט הדגל שלנו, והוא מציל חיים. אנחנו נותנים סיוע כלכלי למשפחות של חיילים ומטפלים בחיילים בודדים שנפצעו. חייל בודד שנפצע או חלה וזקוק לתקופת החלמה ארוכה, נפלט לעתים מהמערכת ללא שום תמיכה כלכלית וללא כל ליווי. ההתערבות שלנו ממש קריטית בשלב הזה, כי אנחנו דואגים לכך שהוא ישוחרר מצה"ל רק לאחר שהוסדר לו סיוע כלכלי.

צילום: אוליבייה פיטוסיצילום: אוליבייה פיטוסי

כמה הוא אמור לקבל?

כ–5,000 שקל בחודש, זו קצבה שמגיעה להם ממשרד הביטחון. אם זה לא מטופל לפני השחרור, הם מגיעים לרחוב פצועים וחולים, ללא דירה וללא יכולת לעבוד. זה כשל מערכתי, אך אם פונים אלינו בזמן אנחנו מצליחים לתקן. זאת אחת החרפות הגדולות. קצינות נפגעים מתקשרות אלי, כי הן יודעות שבלי העזרה שלנו הם אבודים. היו חיילים בודדים שנפצעו במבצע צוק איתן ולא היה להם לאן ללכת, כי לא שולם להם שכר דירה, אז הם נשארו בבתי החולים.

ומה לגבי עריקים?

כל יום מגיעות אלינו שיחות מבתי הכלא. אחת הבעיות היא שצה"ל מפסיק לשלם לכל חייל שהוא נפקד, עריק או כלוא, וכשהוא יוצא מהכלא מצבו הכלכלי קשה עוד יותר. הוא מוצא פתאום את הציוד שלו בחוץ כי זרקו אותו מהדירה. יש המון עורכי דין שמתנדבים לעזור לחיילים. אנחנו גם נותנים סיוע משפטי לחיילים שמסובכים בעניינים משפטיים, למשל פציעה או סתם איזה עניין ביורוקרטי, אפילו תביעות נגד משרד הביטחון. אנחנו גם דואגים לחיילים לאירוח בארוחות החג, ושולחים חיילים לבתי מלון. אנחנו מעבירים לצה"ל מאות אלפי שקלים בתווי קנייה כדי שיחלקו למשפחות החיילים. אנחנו לא מקבלים כספי מדינה, הכל מפילנתרופיה בישראל ובחו"ל, ובכל שנה אנחנו מכפילים את תקציב התרומות שלנו.

את מופיעה הרבה בתקשורת.

התקשורת בנתה אותי. אני חייבת לה את מקומי. לדיונים חשובים בכנסת אני מביאה את התקשורת.

כי אחרת לא מקשיבים לך?

כי אחרת צה"ל לא לוקח אותי ברצינות. הם פועלים רק כשהם עם הגב לקיר. באחת ההזדמנויות קצין בכיר באכ"א דחה שוב ושוב פגישה אתי, ואז בפעם השלישית כשהפקידה שלו התקשרה לדחות אמרתי לה לבטל. כמה דקות אחרי זה התקשרו מהמשרד שלו ואמרו: "היא הבינה אותך נכון? ביטלת? למה ביטלת?". אמרתי להם שמי שדוחה שלוש פעמים יעלה עד ירושלים. לא עבר שבוע והוא זומן לכנסת. ככה שקשה להם להתמודד אתי, כי אני גוף בלתי תלוי שעושה מה שהוא רוצה.

ספרי על הפגישה הראשונה שלך עם אכ"א.

כשאורנה ברביבאי היתה ראש מטה אכ"א, היא גילתה אמפתיה רבה, אבל כשהיא מונתה לראש אכ"א היא שכחה את כל ההבטחות והתעלמה מכל הבקשות להעלאת שכר החיילים.

אבל זה עבד, ובסוף העלו את השכר.

זה תמיד עובד בסוף, אבל הם לא לומדים לקח. באחרונה הובא לידיעתי שהמזגנים מנותקים או לא קיימים ב–90 הדירות שמסופקות על ידי האגודה למען החייל לחיילים הבודדים. אני כותבת מכתב ועוד אחד ואני יודעת שזה לא שווה כלום, אבל לפחות שאוכל להגיד, פניתי בנימוס, ובסוף לא נשארת לי ברירה אלא ללכת לתקשורת ולכנסת — ואז הם כועסים.

מה עוד למדת על צה"ל בשבע השנים הסוערות האלה?

כשהתחלתי, צה"ל היה בטוח שאני אפיזודה חולפת. בינתיים עברתי שלושה ראשי אכ"א, שלושה רמ"חי פרט ושלושה רמ"טים. הרוב בחרו להתנגח בי.

אני רואה שאת מכירה את כל ראשי התיבות.

צה"ל אלוף בראשי תיבות ובמלים יפות שמחפות על דברים הרבה פחות יפים. הצבא הוא מערכת קשה ומסואבת, שהפרט לא כל כך מעניין אותה.

הם לא לומדים במשך הזמן?

לומדים, אבל לאט ובדרך הקשה. זאת מערכת צינית ובינונית ביותר, שהטובים עוזבים אותה. כל אדם שחוצה את קו המג"ד נהיה פוליטיקאי, עד שר הביטחון. אם הייתי מספרת לך חצי ממה שאני יודעת על אנשים, לא היית מאמין. היו מעט מאוד מח"טים שהערכתי. אתה לא כותב את כל זה, נכון?

בינתיים כתבתי.

רק טובת החיילים עומדת לנגד עיניי. אני לא ממצמצת ולא באה להסתחבק עם בכירי צה"ל, ועם זה קשה להם. לפני כמה זמן בא אלי מישהו שהשתחרר מאכ"א ואמר לי "אני מעריץ אותך, השתחררתי ורק עכשיו אני יכול לדבר". הוא סיפר שבכל פעם שהייתי שולחת פקס היתה מתחילה היסטריה במטה הכללי, והיו מתחילים לעלות ולרדת קומות במהירות. אם היו עובדים בחברה פרטית, את חלקם היו מפטרים מזמן.

את ממש כועסת על צה"ל.

אין לי הרבה מלים טובות להגיד על אכ"א כארגון. אני מאוד אוהבת את החיילים, אבל קשה לי עם הביורוקטיה ועם הסיאוב בצה"ל. לא יכול להיות שזה צבא שיש לו מדינה. מהצד השני גם הם כועסים עלי. אחת הסיבות לכך ששר הביטחון משה יעלון כעס עלי היא שדיברתי מול המצלמה נגד הפנסיות שלהם. עוד לפני ארבע שנים התחלתי לדבר על זה. השתתפנו בדיון על שכר החיילים בוועדת הכספים, ואף נציג של הצבא לא הגיע. למחרת היה דיון על שכר הקצינים — הגיע הרמטכ"ל, הגיע שר הביטחון, ושניהם עם פמליות שלמות. ככה זה. מי שמזלזל בשכר החיילים ובמזגנים בדירות שלהם שולח חיילים בנגמ"שים מקולקלים לשג'עייה.

את אומרת דברים חמורים.

ככה הם מתנהגים גם במשימות שלהם, הברדק חוגג והאגו נפוח. המזל היחיד שלנו הוא שהאויב פחות טוב מאתנו ושיש לנו גם השגחה מלמעלה. אתה באמת חושב שאנחנו כאן בזכות צה"ל? שני הבנים שלי היו בחוד החנית, ואני בעד שכולם יהיו לוחמים, ויודעת שצריך צבא חזק, אבל צה"ל כפי שהוא הוא אחת התקלות של ישראל.

את נמצאת הרבה בכנסת.

כשהכנסת לא בפגרה אני נמצאת שם כמעט כל יום, בדיונים על חוקים ושינויי תקנות. אנחנו גם עובדים עם לוביסטים. העברנו הרבה מאוד חוקים ותקנות, ואנחנו יוצרים שיח ציבורי. בחוסר צניעות אני אגיד לך ששפרה היתה זאת שהתחילה ליצור את השיח של הכביסה המלוכלכת של צה"ל והאגודה למען החייל. אני אחראית לכך שהתקשורת עוסקת בהרבה מאוד דברים שהיו קודם טאבו ואף אחד לא העז לדבר עליהם.

הרגזת אותם.

כן, מה פתאום שקיפות, מה פתאום לתת דין וחשבון. בעקבות אחת הכתבות נתן שר הביטחון הוראה לצה"ל לא לדבר אתי אפילו. זה לא עבד, כי הם היו חייבים אותי, אבל בכל זאת היה להם קשה להזמין אותי לאירועים רשמיים. וגם זה בינתיים כבר הסתדר בעקבות המלצת בכירי אכ"א.

אז השתנה משהו ביחס של צה"ל בזמן האחרון?

בשנה האחרונה נפל דבר. קח לדוגמה את המאבק על שכר החיילים. עד לפני שנה צה"ל לא הודה שיש בעיה, אמר שלא מדובר בשכר אלא בדמי כיס, ואין צורך להעלות אותו, וכל החיילים מטופלים. בעקבות המאבק שלנו צה"ל נאלץ סוף־סוף לשנות את הטקסטים, להודות שיש בעיה להודות ושצריך להעלות את השכר — ועכשיו רק שואלים מאיפה יבוא הכסף.

מאיפה באמת?

זה גוף עם תקציב עצום, והמון שומן ובזבוזים במקומות הלא נכונים, שחוסך פרוטות על החיילים. צה"ל אינו הגורם לעוני במישרין, אבל תקציב הביטחון פוגע ברווחת האזרחים ובעקיפין מגדיל את הפערים בישראל.

מה עוד את דורשת מהם?

השבוע היתה לי פגישה במיט"ב, היחידה המגייסת של צה"ל. אנחנו דורשים שהטיפול בחיילים עם בעיות או חיילים שידוע בוודאות שהם בודדים או נזקקים יתחיל בשלב שבו הם עוד מלש"בים — וזה לא קורה. רק כשהם מתגייסים מתחילה הקטסטרופה. ואז בגלל ארבעה חודשים ראשונים קשים — עד שהצבא נזכר שהם זקוקים לסיוע, הם נופלים. ואיך שלא יהיה זה לא נגמר טוב — או גרוע או גרוע יותר. ואלה אנשים שקשה להם להתחיל את החיים גם אחרי הצבא. רובם יוצאים עם חובות, כי אי אפשר לחיות מהמשכורת. מי שורד את הצבא כלכלית? רק מי שיש הורים שיממנו אותו.

אז מה נגמר עם המזגנים של החיילים?

עובדים על זה. אתה מכיר את התשובות של דובר צה"ל, עכשיו יש עבודת מטה, ארבע שנים ילמדו את הנושא. אתה יודע איך החיילים אומרים — "אנחנו ממהרים כדי לחכות ומחכים כדי למהר". וזה מרתיח, כי צה"ל לא יודע מה לעשות עם 60% מהחיילים שלו, הם מש"קי ממטרות. הגיע הזמן לצמצם את הצבא.

לאן את רוצה להגיע בעוד חמש שנים?

אני רוצה לחולל את השינוי, ואנחנו כבר מחוללים אותו. לפני ארבע שנים, כשיצאנו למאבק על שכר החיילים, הייתי בטוחה שזה ייקח עשר שנים — והנה אחרי שלוש שנים כבר התחיל השינוי. הצלחנו. השכר עלה בשתי פעימות וצפויות עוד שתי פעימות בשנתיים הקרובות.

יאיר לפיד הגיש את "אולפן שישי" בכתבה הראשונה שעשו עליכם. הוא היה אמפתי כלפיכם — ואז מונה לשר אוצר. זה עזר?

לפיד איכזב אותי. הוא הכיר אותנו באמת מיומנו הראשון וגם התנדב להרצות בכנסים, אבל כשהתיישב על כיסא שר האוצר הוא לא ראה אותי ממטר. רק אחרי שהוא הבין שהוא הולך להפסיד בבחירות, הוא פתאום נזכר שצריך להעלות את שכר החיילים.

ומשה כחלון?

כחלון מצוין. הוא הכניס את ההמלצות שלנו למצע של כולנו ולהסכמים הקואליציוניים, וגם עמד על זה שזה יבוצע. כך יש 800 מיליון שקל בתקציב לטובת החיילים.

זה עבר בסוף?

יש עוד ויכוח קטן, כי שר הביטחון רוצה שהכסף יישמר בפיקדון ולא יועבר לחיילים.

למה?

שוב אותה ציניות. כפי הנראה, העניין הוא שהתוספת לפיקדון היתה צריכה להתקבל ממילא, והוא מנסה לעשות כאן סיבוב על התוספת שאנחנו הבאנו לחיילים. ראש הממשלה בנימין נתניהו מינה ועדה של שלושה שרים — שר הביטחון, שר האוצר ושרת המשפטים — שתחליט מה יעשו עם הכסף. השבוע התקיימה הישיבה בפורום של מנכ"לי המשרדים, ומה שמדהים הוא שמשרד הביטחון החרים את הדיון.

ממש כמו שהוא עשה עם ועדת לוקר.

היית מצפה ששר הביטחון והרמטכ"ל יעמדו על הרגליים האחוריות כדי שהחיילים יקבלו עוד כסף, ובמקום זה הם המעכבים הגדולים, הם נלחמים נגד ואפילו מחרימים את הדיון. זה כל כך משפיל וצורם. אני צריכה לעקוף אותם ולהיעזר בשרים אחרים.

איך בדיוק?

בינתיים שר האוצר כחלון ושרת המשפטים איילת שקד תומכים בעמדה שלנו, ואני מקווה שגם יעלון יבין שזאת טובת החיילים, כרגע זה לא נראה כך.

את חושבת שהוא יבין בסוף?

אני מקווה. ראית איך הוא קבר את המלצות ועדת לוקר? יעלון עדיין שייך לברנז'ה שחושבת שאסור לבקר את צה"ל, שהם מעל החוק, מעל המדינה. זו חונטה שמאמינה בזה. יש להם חצי מיליון שקל להוציא על מסיבת פרידה מהרמטכ"ל ואין להם חצי מיליון שקל למזגנים לחיילים בודדים, ועוד אסור להעיר להם. אבל אני מאמינה שהשינוי קורה ושיבוא דור אחר של ח"כים מהתקשורת ומהמגזר החברתי, שיעשו את השינוי. מה שמעניין אותנו זה החיילים. ביום ראשון יהיה דיון נוסף, נראה אם גם הוא יוחרם על ידי משרד הביטחון.

נראה שבסך הכל את לא סובלת.

לא סובלת. תמיד הייתי ככה, אני עובדת מ–6:00 בבוקר עד חצות, אבל לא מרגישה שאני עובדת. אני פועלת מתוך תחושת שליחות. אני לא מתעייפת, אבל מעייפת את כולם. היו שנים שריחפה סכנת סגירה על העמותה, אבל גם אז ידעתי שאני לא יכולה לסגור. עכשיו אני פה לתמיד, מה שמניע אותי זה ודאי לא כסף ולא חיים טובים. מצבם של החיילים היה הרבה יותר גרוע אם לא היינו פה.

למה שלא תרוצי לכנסת?

אני לא רוצה ללכת לכנסת, אני יודעת מה זה כנסת ואני לא רוצה. אני משפיעה הרבה יותר מבחוץ מאשר מבפנים, כי הנושא שלי חוצה מפלגות. חוץ מזה שאני אני לא בן אדם שיכול לעמוד במשמעת מפלגתית או קואליציונית.

נו.

אז היה יוצא שאני הייתי הילדה הרעה בכנסת וזה לא מתאים לי. העולם לא מתקדם מאנשים שהם פוליטיקלי קורקט, אלא ממהפכנים כמוני.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker