סליחה, טעיתם: האנשים שצריכים לעשות חשבון נפש

כלי התקשורת שסילפו ושפחדו, ראשי מגה שהעלימו מידע, ראשי התעשיינים שדאגו רק לעצמם, יועץ משפטי שהתמהמה, וכנסת אחת - שהשאירה יותר מדי נשים בחוץ

TheMarker
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים8
TheMarker

נשים, אל תתנצלו / רוני לינדר-גנץ

מערכת הבחירות של 2015 נשאה עמה רוחות קלות של תקווה לשינוי בייצוג נשים בפוליטיקה: נשים התברגו למקומות בכירים במפלגות, הכוכב החדש בפוליטיקה, משה כחלון, סימן את הייצוג השוויוני כנושא מרכזי והציב ארבע נשים בעשירייה הפותחת שלו, ונשים חרדיות התחילו להילחם באי־הייצוג שלהן במפלגות שאמורות לייצג אותן. אלא שעם שקיעת האבק שקעו גם התקוות: כחלון שיבץ לתפקידים הבכירים שקיבלה כולנו במשא ומתן הקואליציוני את הגברים ברשימתו — כולל גברים שמוקמו במקומות נמוכים יותר מהנשים, מספר השרות בממשלה רק ירד לעומת הממשלה הקודמת (שלוש במקום ארבע), הכוורת שסביב נתניהו גברית כמעט לחלוטין, והמפלגות החרדיות ממשיכות להיות גבריות למהדרין.

ישראל ממשיכה לדשדש הרחק מתחת לממוצע בכל מדד השוואתי שקשור לייצוג נשים. בהשוואה של ייצוג נשים בממשלה ניצבת ישראל באחד המקומות האחרונים ב–OECD. לפי דו"ח הפערים המגדריים העולמי השנתי של הפורום הכלכלי העולמי (WEF), ישראל מדורגת במקום 65 מתוך 142 בדירוג הכללי של פערים מגדריים, ובמקום 90 בקטגוריית ההשתתפות בכלכלה והזדמנויות — דירוג שרק מידרדר מאז שהתחילה המדידה, ב–2006.

קרנית פלוגצילום: ניר קידר

נשים יחידות בישראל הגיעו להישגים מרשימים, וכבשו עמדות כמו ראש הממשלה, נגידת בנק ישראל, החשבת הכללית או יו"ר בנק, אך פעמים רבות מדובר במקרים שאינם מעידים על הכלל. ב–67 שנות עצמאותה של מדינת ישראל לא כיהנה אף אשה בתפקידי מפתח כמו שרת האוצר, ראשת ועדת הכספים, שרה במשרדים הביטחוניים (ביטחון וביטחון פנים), יועצת משפטית לממשלה, ראשת עיריית ירושלים ותל אביב, נשיאה — שלא לדבר על רמטכ"לית או מפכ"לית.

גם בתקשורת מצב ייצוג הנשים ממשיך להיות עגום. מלבד הגמוניה גברית כמעט מוחלטת בעמדת העורכים הראשיים וראשי חברות החדשות, גם על המסך הפאנלים של המומחים ממשיכים להתפקע מגברים, בעיקר כשמדובר בנושאים ביטחוניים (או אז נדחקות הנשים המעטות החוצה, ומפנות את הבמה למביני העניין), ובטורי הדעה בעיתונות הכתובה והמודפסת יש דומיננטיות גברית מובהקת.

נשים לא צריכות לחכות שפוליטיקאים כמו כחלון או נתניהו יועילו לקדם אותן, אלא לתגמל ולהעניש, אלקטורלית וציבורית, את מי שפועל להגדלת או לצמצום השוויון והייצוג המגדרי, וגם להמשיך ולחבוט בתקרת הזכוכית שהן נתקלות בה. זה קורה כל הזמן — וזה רק יגדל עם חינוך לשוויון, רגולציה, ופעילות של נשים וגברים שמבינים שייצוג הולם הוא אינטרס של כל החברה הישראלית ולא רק של נשים.

כלי התקשורת הגדולים המשיכו לפחד / נתי טוקר

שלדון אדלסוןצילום: בלומברג

יש לא מעט חלקים בתקשורת הישראלית שהידרדרו למחוזות שפלים בשנה האחרונה — וצריכים לבקש סליחה מהציבור. מערכת הבחירות, למשל, חשפה עיתונות מוטה, שמעוותת את המציאות על בסיס אינטרסים אישיים של הבוסים היריבים — שלדון אדלסון ב"ישראל היום" ונוני מוזס ב"ידיעות אחרונות".

גם גופי השידור הגדולים בישראל צריכים לבקש סליחה, אחרי ששוב הוכיחו לנו — למי שעוד היסס — כי המוטיווציה היחידה שמנחה אותם היא צבירת עוד ועוד השפעה וכסף, על חשבון דברים אחרים, חשובים לא פחות — טובת הציבור, למשל. תוכניות הריאליטי והשעשועונים שלטו בפריים־טיים, ואילו חומרים איכותיים יותר נדחקו לפינה וצומצמו. זה בסדר, כל עוד השוק משוכלל ויש בו תחרות, אבל שוק השידורים בישראל ריכוזי ונתון בידיים של מעטים ששולטים בתודעה הציבורית.

גם השידור הציבורי, שאמור להיות נקי מאינטרסים שאינם תואמים את אלה של הציבור בכללותו, צריך לבקש סליחה, אחרי שהמשיך בכריתת הענף שעליו הוא יושב. במקום לנתב כוחות כדי לייצר עיתונות נשכנית ועצמאית יותר, הופנו חלק גדול מהמשאבים כדי לשמר את הריקבון והסיאוב של רשות השידור הישנה.

וכלי התקשורת הגדולים והחשובים שהמשיכו לפחד, גם הם צריכים לבקש סליחה. סליחה, על שהעדיפו לעסוק בנגיש, בפשוט ובבטוח, והרכיבו סדר יום תקשורתי מחומרים ממוחזרים כמו איראן, חרדים וסיפורי מני נפתלי. הסוגיות החשובות שקשורות למבנה החברתי, לכוח הטמון ביד  מעטים — בין אם הם לובשי מדים או חליפות עסקים — הוזנח בכוונת מכוון.

חוסר השקיפות של מגה עלה לספקים ולמשקיעים ביוקר / עדי דברת- מזריץ יורם גביזון

בסוף יוני קמו המשקיעים, הספקים והעובדים של רשת מגה למציאות חדשה ומטרידה — החברה פנתה לבית המשפט בבקשה לכינוס אסיפות נושים שמטרתן להגיע להסדר חוב. בבקשה נחשפו נתונים שלא היו ידועים עד אז למשקיעי וספקי החברה, בין השאר חובות עתק של כ–1.3 מיליארד שקל והפסד של כ–800 מיליון שקל מאז 2011, שהחברה הצליחה להסתיר בחסות כללי הרישום הכפול, המקלים על דיווחי חברות ישראליות הנסחרות בארה"ב. למעשה, במשך שנים מגה של קבוצת אלון החביאה מהספקים והמשקיעים שלה את מצבה, תוך שהיא מתנהגת בצורה לא שקופה ולא אחראית — ומתעלמת לכאורה מהשפעות המהלכים שלה על אלה שהלכו אתה יד ביד.

אביגדור קפלן מגיע לבית המשפט כשמאחוריו עובדי מגה מפגינים
אביגדור קפלן מגיע לבית המשפט השבוע, כשמאחוריו עובדי מגה מפגיניםצילום: עופר וקנין

גם אם מצבה הקשה של רשת הקמעונות המקרטעת היה ידוע זה זמן רב, נראה שמעטים, אם בכלל, היו מודעים לעומקו של בור ההפסדים. נתונים כמו הפסד של 762 מיליון שקל מ–2011 והפסד של 87 מיליון שקל ברבעון הראשון של 2015 היו גורמים, כנראה, לספקי החברה לשקול ברצינות להפסיק את האספקה לרשת זמן רב לפני כן — או לפחות לצמצם בצורה כלשהי את החשיפה שלהם לרשת.

אחרי שמגה פנתה לבית המשפט ומסרה כי אינה עומדת בתשלום חובותיה, נאלצו בעלי החוב להסכים ל"תספורת" בדמות דחיית תשלום 30% מהחוב כלפיהם בכמה שנים. כמו כן, ייתכן שהמשקיעים במניות ובאג"ח של אלון רבוע כחול היו בוחנים היטב אם ברצונם להחזיק בניירות הערך של הקבוצה אם היו מודעים למצבה האמיתי.

מאז הפנייה לבית המשפט החליטו מנהלי החברה החדשים "לחזור בתשובה" — ולהתחיל לפרסם את התוצאות הכספיות האמיתיות של הרשת. אבל המהלך כבר לא יעזור לכל מי שהוכנסו בעיניים קשורות לבור העמוק שבו נמצאת מגה, וכלל לא ברור אם תצליח לצאת ממנו.

למה שלא תבקשו סליחה מהעובדים? / טלי חרותי-סובר

כמה מקברניטי המשק צריכים לבקש סליחה הן מהעובדים והן מאלה שאיבדו באחרונה את מקום עבודתם. שר הכלכלה אריה דרעי דאג לבטל מיד עם כניסתו לתפקיד את אחד ההישגים החשובים של שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, שקבע כי כדי לקבל סבסוד במעונות יום יש להוכיח כי לא רק האם עובדת — אלא גם האב. הסעיף הזה נוצר במטרה לעודד גברים חרדים לצאת לעבודה על ידי תגמול של המשפחה כולה.

על פי נתוני משרד הכלכלה והאוצר, מספרם של אלה שדיווחו שהם אבות עובדים עלה בעשרות אחוזים, אלא שהנתון הזה לא הרשים את דרעי — שביטל את הסעיף. עכשיו לא רק שאבות חרדים לא חייבים לצאת לעבודה כדי לקבל סבסוד במעונות יום, הם גם תופסים את מקומם של אבות עובדים אחרים. לכולם ברור כי תעסוקת גברים חרדים חשובה מאוד לקידום שוק העבודה ולהעלאת רמת הפריון, אבל דרעי עשה את ההפך הגמור.

השר הפנים, אריה דרעי
שר הפנים, אריה דרעיצילום: אמיל סלמן

משרד האוצר והעומד בראשו, משה כחלון, צריכים לבקש סליחה מכל מי שעלול לאבד את מקום עבודתו בקרוב. באחרונה עברה הצעת חוק הקובעת כי רשת הביטחון המחוררת ממילא תסבול מחור נוסף, כאשר עובדים עד גיל 30 יצטרכו להוכיח כי עבדו שנתיים מתוך 30 החודשים האחרונים בבואם לבקש דמי אבטלה. זה קורה בניגוד לתקנה הקיימת — 12 חודשי עבודה מתוך 18 החודשים שקדמו לבקשה. נכון, מדובר בהצעה של לפיד, אבל כחלון אימץ אותה בשתי ידיים. ההיגיון פשוט: אנשים צעירים לא יתקשו למצוא עבודה אחרת ויבקשו פחות דמי אבטלה, מה שיחסוך למדינה כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה. מעשית, המצב שבו אדם צעיר לא יכול לקבל דמי אבטלה ידחוף אותו לקחת כל עבודה, בין אם מתאימה או לא — הרי הוא חייב לעבוד לפחות שנתיים. האם זה יעזור לעובד, לתחושת הביטחון התעסוקתי הכללית או לפריון המשק? כנראה שלא.

במקום לדאוג לתעשיינים, ברוש קידם את עסקיו / אורה קורן

נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, יכול לבקש סליחה מהתעשיינים שבחרו בו לתפקיד בתחילת השנה, על שההתאחדות בראשותו כשלה עד כה בהסדרת אחד הנושאים החשובים ביותר עבורם — הבטחת גז טבעי למפעליהם, שיקטין עלויות ייצור ויגדיל את הרווחיות שלהם.

הבעיה המרכזית היא שלברוש יש חברה פרטית, עושרד, שהוקמה לפני כשנה עם ידידו עופר עיני, במטרה לעסוק בדיוק באותו תחום — חיבור מפעלים לגז. נוכח ניגוד העניינים בין עסקיו הפרטיים לציבוריים, ברוש בחר להימנע ממעורבות בפעילות ההתאחדות בכל הקשור לגז, ולקדם את עסקיו הפרטיים.

אף שההתאחדות קיבלה היתר לנהל משא ומתן משותף עבור המפעלים מול חברות הגז, היא לא הצליחה להבטיח לחברות מכסת גז, ולפיכך לא חתמה על הסכם עם מפיקות הגז. ההתאחדות גם לא לחצה להנחת צינור נוסף ממאגר תמר במסגרת המתווה הממשלתי בנושא הגז, שיבטיח הזרמה גדולה יותר ואי־תלות בצינור בודד.

שרגא ברוש
שרגא ברושצילום: עופר וקנין

ברוש מסרב להתייחס לנושא הגז, בנימוק שאלה עסקים פרטיים, אך ייתכן שהתעשיינים שבחרו בו יכולים לבקש תשובות לשאלות הבאות: האם נכונה השמועה, שלפיה עושרד שווה כבר עשרות מיליוני שקלים, בעוד שהמפעלים שלהם לא התקרבו כלל לגז? האם נכונה הידיעה, שהוא הצליח להבטיח מכסת גז לחברה הפרטית שלו, בעוד שההתאחדות לא הצליחה להבטיח מכסה לחבריה? מדוע בחר להקפיא את פעילותו הציבורית בנושא הגז ולא את פעילותו הפרטית, כשהוא משאיר את ניהול עושרד בידי עיני? האם עמדת ההתאחדות, שנמנעה מהפעלת לחצים גדולים לקידום ענייניה במתווה הגז הממשלתי, קשורה למגעים בין ברוש למפיקות הגז בכובעו הפרטי?

מהתאחדות התעשיינים נמסר בתגובה: "מיד עם קבלת האישור מהממונה, בפברואר 2015, התחילה התאחדות התעשיינים לבדוק את האפשרות של רכש גז משותף למפעלים קטנים ובינוניים — ואף נפגשה לשם כך עם הגורמים הרלוונטיים בחברת דלק. לצערנו, בפגישות הובהר כי בשל חוסר הוודאות הרגולטורית, נכנס משק הגז לקיפאון. מצב זה אינו מאפשר לחברות הגז לפתוח חוזים חדשים לטובת רכש גז. עובדה זאת, לצד ההתקדמות האטית של פרישת צנרת החלוקה, הביאו גם להגדלת חוסר הוודאות בצד הביקוש של מפעלי התעשייה ובדיקת ההתאחדות הוקפאה. עם אישור המתווה הממשלתי והגדלת מצאי הגז, תחזור ההתאחדות לשולחן המשא ומתן".

היועמ"ש בודק - ולא פועל / נמרוד בוסו

היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, יכול לעשות חשבון נפש בימים אלה. וינשטיין הוא אדם יסודי, לעולם יקפיד לבדוק את הדברים עד תום לפני שיפעל, ובכל הקשור לפרשות השחיתות והמרמה שבהם היו מעורבים בכירי רשות מקרקעי ישראל בשנה החולפת, זה אכן הדבר היחיד שווינשטיין עושה, חודשים על גבי חודשים. ומאחר שתום הכהונה כבר הולך ומתקרב בצעדי ענק, הרי שאין שום סיבה למהר. ומבחינת וינשטיין, למה לריב לקראת סוף הקדנציה כשאפשר לבדוק את כל הדרך לסופה?

קחו למשל את מנהל הרשות לשעבר, בנצי ליברמן. בינואר פשטה המשטרה על משרדי הרשות, עצרה אותו לחקירה, ומקץ חודשיים מצאה כי קיימת תשתית ראייתית להעמדתו לדין בגין קידום לכאורה של פרויקטים של מקורבו, עו"ד נחום לנגטל, שבאחד מהם אף הועסק בעבר. יותר מחצי שנה חלפה מאז. האם אכן יוגש כתב אישום, או שמא לבסוף נמצאה התשתית הראייתית שהביאו חוקרי המשטרה כלא מספקת? איש אינו יודע. "הנושא בבדיקה".

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטייןצילום: דניאל בר און

ויש, להבדיל, את סיפורה מעורר ההשראה של הסגנית שמינה ליברמן תחתיו, ליאורה טושינסקי, שמלווה אותו זה 20 שנה בתחנות שונות בקריירה. תחקיר שפירסם TheMarker לפני יותר מחודשיים מצא כי בחלקה של טושינסקי נפלה זכות גדולה — לכתוב בעצמה את המכרז לתפקיד סגן מנהל המינהל, כלומר את המכרז לתפקיד שעליו היא מתמודדת. ובאמת, כמעט כל התיקונים שהכניסה טושינסקי בדרישות ובתיאור התפקיד פורסמו ככתבן ולשונן בנוסח המכרז הסופי.

צילום של טיוטת המכרז, יחד עם התיקונים והמחיקות בכתב ידה של הסגנית, פורסם כאן. טושינסקי מעולם לא הכחישה את הטענות. האם ייתכן שבכל מדינה שעדיין לא הגדירה עצמה באופן סופי כרפובליקת בננות תישאר דמות כזאת בתפקידה הבכיר שנייה אחת נוספת לאחר חשיפה מסוג זה, מבלי שהצליחה (או לפחות ניסתה) להזים את הטענות? ובכן — במשמרתו של וינשטיין הכל אפשרי, כולל ביזוי מתמשך של שלטון החוק והעלמת עין מהעבריינות הפושה בפקידות הממשלתית הבכירה.

אז בבקשה לא להפריע. הנושא בבדיקה.

דובר משרד המשפטים, עו"ד משה כהן, מסר בתגובה: "לעניין בנצי ליברמן — החקירה תואמה מראשיתה עם היועץ המשפטי לממשלה ולוותה על ידי המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, ועל כן הטענות המובאות בפניה על 'רפיסות' מוזרות ומשוללות יסוד. בעניין טושינסקי — בעקבות פנייה בנושא, הדברים נבדקים במשרדנו ובסיום הבדיקה יוחלט על הצעדים הנדרשים. היועץ המשפטי לממשלה רואה חשיבות עליונה במלחמה בתופעות של שחיתות בשירות הציבורי, והיוזמות שנקט בהקשר זה מדברות בעד עצמן — הן בהחלטות על קיום חקירות והגשת כתבי אישום, הן בתיקוני חקיקה שהציע, הן בפיתוח כלים מודרניים לשילוב בין יכולותיהם של גופי האכיפה והמינהל, והן בהקמת צוותים שיעסקו באופן ממוקד בתופעות כמו השחיתות ברשויות המקומיות, לצד יוזמות נוספות".

ליאורה טושינסקי מסרה בתגובה: "טענותיכם חסרות שחר, חוטאות לאמת ומעוותות את המציאות. לא הייתה כל הטיה של נתוני התפקיד או ההליך המכרזי, שבוצעו בהתאם לכללים ולהנחיות. נראה כי גורמים בעלי עניין מנסים לפגוע בי ולהחליש את פועלי, דווקא בשל מהלכים שבצעתי לשמירה על שלטון החוק וחיזוק האינטרס הציבורי ברשות מקרקעי ישראל, והעיתונאי המכובד משמש, ללא ידיעתו, ככלי שרת בידיהם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker