גם טרומפלדור לא היה מודה שמאחוריו עומד יחצ"ן - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סאבטקסט

גם טרומפלדור לא היה מודה שמאחוריו עומד יחצ"ן

אירוע הענקת פרסי "האריה השואג" מטעם איגוד יועצי התקשורת היה נחמד, אבל יחסי הציבור שלו לא היו משהו

תגובות

בדרך לטקס חלוקת פרסי "האריה השואג" 2015 - האירוע שבו מחלק איגוד יועצי התקשורת ויחסי הציבור פרסים לקמפיינים המוצלחים של השנה - תהיתי ביני לבין עצמי מה מקור השם שניתן לתחרות. באיגוד לא ידעו לומר לי של מי היה הרעיון. היו"ר איציק כגן העריך שהמשמעות קשורה לסמליות של הארי השואג. אני הערכתי שמדובר במחווה לאחד הקמפיינים המוצלחים בתולדות התנועה הציונית - זה שהצליח להפוך את ההוא שלכבודו הוצב פסל האריה השואג בתל חי לגיבור מיתי. אני יכול לדמיין לעצמי מצב שבו אל הגיבור שלנו, יוסף טרומפלדור, מגיע יחצ"ן אלמוני שאומר לו "תשמע, יוסי. ביקשתי שתבוא לפה כי רציתי לדבר איתך על הקמפיין שלנו. סידרתי לך ראיון חג מיוחד ב'ידיעות תל חי'".

וכך אפשר להפליג בדמיון: כמו כל גיבור אמיתי, טרומפלדור הגיב בוודאי בצניעות. "מה? אני? את מי אני מעניין? אני לא סיפור בכלל. הרעיון הציוני הוא הדבר היחיד שחשוב". אבל היחצ"ן הסביר: "כן. אבל העיתונאים אוהבים אותך. רוצים לדבר על כל הקטע של גיבור מלחמה, איך זה להיות עובד אדמה עם יד אחת, המאהבת הצעירה. זה גיליון מיוחד לחג בנושא גיבורים עם משאלת מוות".

חגי עמית

טרומפלדור: "אני לא יודע. מי עוד יהיה בגיליון הזה?"

יחצ"ן "ברנר, י.ח".

טרומפלדור: "אבל אני לפניו, כן? תתנה את זה בזה שאני לפניו. מה הוא עשה בסך הכל, ברנר? כתב כמה שירים? שינהג קודם על פרדה, ואז ידבר בעיתון. הם הבטיחו לנו שער?"

יחצ"ן: "שער או הפניה גדולה".

טרומפלדור: "בלי שער זה לא יקרה. תגיד להם ש'קול חברון' מוכנים לסגור אתנו על שער. בכל זאת, הם מקבלים את טרומפלדור. בשביל מה אני משלם לך כסף כל חודש, בנצי? ומה עם כותרת? ייתנו לנו לאשר את הכותרת?"

יחצ"ן: "כן. יש לי כבר רעיון למשהו. 'המוות טוב בשביל המדינה'. מה דעתך? כל כך אהבתי את זה שחשבתי לרוץ עם זה לאורך כל הקמפיין שלנו".

טרומפלדור: "אני לא יודע. לא בטוח שזה נקלט טוב".

יחצ"ן: "בטח יערכו את זה. אבל זה יהיה הכיוון".

משה גלעד

טרומפלדור: "אתה בטוח, בנצי? שאני לא אקום בבוקר ואראה מול הפרצוף כותרת בסגנון 'גידם וסמל סקס'. דיר באלאק".

94 שנה אחרי הסיפור שכנראה לא היה, התכנסו לפני שבוע בתיאטרון הקאמרי יחצ"נים שזאת עבודתם. האירוע נראה מכובד, אבל קשה להתגבר על התחושה שיחסי הציבור שלו לא משהו. הוא לא נהנה מההוד, מההדר ומהסיקור הרחב של האח הגדול שלו - טקס קקטוס הזהב של איגוד הפרסומאים. מתוך פוטנציאל של יותר מ–4,000 גופים בתחום, להערכת כגן, 400 משלמים את דמי החבר של האיגוד, בסך 330 שקל בשנה. בולטת העובדה שמרבית האריות הגדולים של הענף לא טורחים להתייצב לטקס, ורבים מהם לא טורחים להגיש מועמדות. לא תמצאו כאן את זה ששמו נהפך לכינוי נרדף ליחצ"ן, רני רהב, והקמפיינים הדרמטיים של השנה, המשמעותיים כל כך לחיי האזרחים, לא נמצאים כאן.

מועמדות לפרס עולה 700 שקל. המועמד צריך לפרט, בין היתר, את השתלשלות הקמפיין: האסטרטגיה, האמצעים וכמובן בסופו של דבר את התוצאות - הפרסומים שנעשו בזכות הקמפיין.

הזוכה בתואר קמפיין השנה הוא "לא חונים בחניית נכים" של עמותת נגישות ישראל של משרד אורנה בן חיים. משרד יחסי הציבור בן חורין אלכסנדוביץ' זכה בשני פרסים - הראשון בקטגוריית פרו בונו, על קמפיין "דו"ח העוני האלטרנטיבי ל–2014", והשני בקטגוריית קמעונות, על קמפיין "נלחמים בישראלי המכוער ומנחיתים את המחירים". העיתונאית הלוחמת הדס שטייף קיבלה פרס של כבוד, ודוברות הכנסת זכתה בקטגוריית איכות הסביבה, על קמפיין כנסת ירוקה.

אני ממתין למועמדות של נובל אנרג'י על הקמפיין המוצלח של השנה - "כך הצלחנו לבלבל את הציבור הישראלי עם הרבה מספרים ונתונים ולשכנע אותו שהוא לא מפסיד ממתווה הגז"; או לקמפיין של מפעלי ים המלח - "כך החדרנו לתודעה הציבורית שעובדי המפעלים השובתים הם חבורה של חמדנים עם משכורות מופקעות והעלמנו את הפוקוס משכרם של בכירי החברה". אבל לשווא.

אין כאן קמפיינים של הבנקים הגדולים, הפוליטיקאים והטייקונים. אף יועץ תקשורת לא ישוויץ כאן ברעיון המבריק שהעלה - כמו להציע לאשת פוליטיקאי בכיר לאסוף תרומות למען יתומות רעבות או להניע פוליטיקאי אחר לאמץ חתול חסר בית. הבוחשים הגדולים לא נמצאים כאן. אף אחד לא רוצה להסתכן בכך שהאזרח יבין שמישהו משחק לו בתודעה, ושמאחורי כמה מהמהלכים התקשורתיים הגדולים של השנה החולפת מסתתרים יחצ"נים. מחוות ספונטניות של פוליטיקאים, מאבקי עובדים אותנטיים, טורי דעה אישיים של עיתונאים שנכתבים בעקבות רעיונות שזורקים להם יחצ"נים - בחלק מהמקרים הצופה והקורא לא יודע בכלל שמדובר בקמפיין.

זה גורלו של היחצ"ן, כפי שיכולים להסביר בכירים שלא התייצבו לתחרות. כדי להגיש מועמדות של קמפיין יש צורך בהסכמת הלקוח. אף לקוח לא ירצה לחשוף את העובדה שלתדמית החיובית שלו לא אחראית אישיותו הכובשת ופניני הלשון שהוא משחרר, אלא מהלך יחצ"ני מחושב. בהרבה מקרים קמפיין מושלם הוא כזה שנשאר מאחורי הצללים. כזה שהציבור לא יודע שהוא התקיים.

את הטקס מנחה שמואל וילוז'ני, בחלטורה קטנה שהוא עושה לפני ההצגה שבה יצפו הנוכחים מיד בסיומו. להצגה קוראים "נשוי במנוסה", והיא מתארת עוד תרגיל יחסי ציבור מוצלח - גיבור העלילה שלה הוא נהג מונית לונדוני שבנה לעצמו חיים כפולים נוחים, שבהם הוא נשוי באושר לשתי נשים, שאינן יודעות זו על קיומה של זו.

אבל אני בסך הכל הורס את המסיבה. אין אצל אף אחד מהנוכחים כאן ציניות. הם מאמינים במקצוע שלהם, וחושבים שהוא חיוני. הם מאמינים בכך לא רק במקרים של קמפיינים חברתיים בעלות מטרות טובות, אלא גם בלחם והחמאה של המקצוע - הקמפיינים של גופים עסקיים, שללא יועץ תקשורת ימצאו עצמם מופקרים לחסדי התקשורת. "ל–98% מהגופים במשק יש כיום משרד יחסי ציבור. ובצדק", אומר אחד הנוכחים. ואכן, מפתיעה כמות הפרטים והחברות המעסיקות יועצים. זה לא בשמים. גוף גדול ישלם סכום שמתחיל ב–8,000–9,000 שקל בחודש עבור שירותי משרד כזה, ויכול להגיע גם לתשלום של עשרות אלפים - אבל גוף קטן יכול לסגור ליווי של יחסי ציבור גם תמורת 3,000 שקל בחודש.

היו"ר כגן נואם, ודואג להעלות את אחד הדברים שחורים לו יותר מכל דבר אחר - העובדה שתחום יחסי הציבור פרוץ כיום, וכל מי שמעוניין בכך יכול להכריז כי הוא יועץ תקשורת. בקהל תופסות את תשומת לבי קבוצת סטודנטיות שנראות כאילו אינן שייכות לאירוע. הן סטודנטיות לתקשורת, שהגיעו לכאן ממכללת ספיר. פרויקט שביצעו במסגרת הלימודים - קמפיין לטובת עמותת אחת מתשע, התומכת במאבק בסרטן השד, מועמד לפרס. אני מנסה להבין מהן למה הן הגיעו ומה מושך אותן בתחום. שתיים מתוכן, בר ואורית, נחלצות להסביר לי: "בעולם שבו כל כך קשה להסביר את עצמנו, נחמד לחשוב שיש דרך לשנות את המציאות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#