הסטארט-אפ הישראלי שרוצה לנצח את וואטסאפ - והחברה שרוצה להרוג את 1-800

"במזג האוויר הלוהט של ת"א ניסו היזמים להסביר למה המוצר שלהם מבריק. לעתים אתה מחייך ואומר 'נחמד, אבל לא מספיק כדי שמישהו ישלם על זה', ובמקרים מסוימים אתה שואל 'למה לעזאזל צריך 
את זה?'" ■ מסע בין דוכני סטארט־אפים

חגי עמית
צילומים: אייל טואג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
צילום: אייל טואג

את הגיבורה של פסטיבל החדשנות הדיגיטילית - כנס DLD בשמו המקוצר - אנחנו פוגשים ב–14:00, רגע לפני שאנחנו עוזבים את מתחם התחנה בתל אביב. היום עוד לא נגמר, אבל שדרת הסטארט־אפים, שבה עשרות יזמים מציגים את חברות ההזנק שלהם, כבר התרוקנה. החום הכריע את המציגים ואת אורחי הכנס שבאו לראות אותם. בעוד שהחלק הישראלי של השדרה ריק, אצל הזרים המצב טוב מעט יותר, אם בגלל מוסר העבודה האירופי ואם משום שהם חצו אוקיאנוסים כדי להגיע לכאן ולהציג את מרכולתם.

כנס DLD 2015

ריקה לינדסטרום יושבת ליד הדוכן שלה לבדה. תווי פניה מסגירים את מוצאה הסקנדינבי, וכמו כל אורחי הכנס היא נוטפת זיעה. שום דבר בחייה לא הכין אותה לתופת המשתוללת כאן, שכן מוצאה הוא ממדינת השלג, לפלנד שבפינלנד.

כ-15 אלף איש ביקרו בפסטיבל - להערכת מי שהיו מעורבים בארגון שלו - 2,700 מתוכם הגיעו מחו"ל. 77 משלחות הגיעו מכל העולם, ו-68 סטארט־אפים הציגו את סחורתם. עבור העמדת דוכן שילם כל סטארט־אפ 1,000 שקל, ומתן חסות לאירוע עלה עוד כמה אלפי שקלים. יותר מ-100 סטארט־אפים ישראליים נטלו חלק ביוזמת סטארט־אפים מבפנים במסגרת הפסטיבל ופתחו את משרדיהם לאורחים. בנוסף, לוועידה שנערכה במסגרת הכנס עלתה למבקרים בה 2,000 שקל, אבל מרביתם הוזמנו אליה ולכן לא שילמו.

כשאנחנו מנסים להבין את פשרו של המיזם שלה, finnay.com, היא מסבירה שמדובר ב"מיזם מתנות קטנות" - אתר אינטרנט שנועד לאפשר לאנשים שיש להם חברים המתגוררים במדינות אחרות להעניק להם מתנות קטנות. היא פועלת באמצעות שיתופי פעולה עם שותפים מקומיים במדינות זרות. יש לכם חבר בברלין, בפרנקפורט או בהלסינקי? אתם יכולים להיכנס לאתר שלה, ובאמצעות כרטיס אשראי לדאוג לכך שאותו חבר יקבל משלוח מיידי עם מתנה מחנות מקומית בעיר מגוריו, בעטיפת מתנה ראויה כמובן. האתר באוויר מזה שנה וארבעה חודשים, וכעת היא רוצה להשיק אותו גם בתל אביב ומחפשת סופר אנג'ל שיסייע בידה.

צילום: אייל טואג

כשאנחנו מנסה להבין מאיפה הגיע הרעיון למיזם, היא מסבירה שבמקור היא אמנם מעצבת תעשייתית ועבודתה הקודמת היתה בתאגיד הטרקטורים הפיני מטסו, אבל אביה משמש סנטה קלאוס מקומי בלפלנד - ארץ מוצאו של סנטה קלאוס. "אני והמשפחה שלי נמצאים בעסקי המתנות מאז ומתמיד, וחשבתי על דרך שבה יהיה קל יותר לתת מתנות לאנשים במדינות אחרות. כיום לעשות זאת כרוך בתהליך מסורבל - הן מול חברות כרטיסי האשראי והן מול החנויות המקומיות", היא מסבירה.

הסטארט־אפ של לינדסטרום הוא אחד הפשוטים שבהם נתקלנו במהלך היום. מבחר המתנות לבחירה שהוא מציע אמנם מצומצם, אבל את הצורך שעליו הוא עונה אפשר להסביר גם להדיוט, והמודל העסקי שלה ברור - היא גובה עמלה משולח המתנה. ואולם ספק גדול אם חלום הסופר אנג'ל שלה יתממש: קהל היעד של מרבית הדוכנים הוא האנשים שעל התגיות שלהם מופיעה המלה "investor" או שתי אותיות המפתח "VC", המבהירות שהאורח הוא נציג קרן הון־סיכון - אבל רוב הנוכחים אינם כאלה.

במקרים רבים השיטוט בין הדוכנים דומה לשיטוט בחנות פיצ'יפקעס, שבה הכל מוצע ב–5 דולרים. בכל דוכן מנסים היזמים להסביר למה המוצר שלהם מבריק וישנה את חייך. בחלק מהמקרים אתה לא מצליח להבין מה בדיוק ההבדל בין השירות המוצע לשירות דומה שמציעות כיום עשרות חברות טכנולוגיה אחרות, במקרים אחרים אתה מחייך ואומר "רעיון נחמד, אבל לא מספיק כדי שמישהו ישלם על זה כסף", ובמקרים מסוימים אתה שואל "למה לעזאזל צריך את זה?" סיימנו את היום מבלי שנתקלנו במוצר שעליו יכולנו לומר "שירות כזה אנחנו צריכים" או "כזה אנחנו רוצים שיהיה לנו מחר בבית".

"סמנכ"ל מוצרים וזיעה"

חם היום בכנס DLDצילום: אייל טואג

בכניסה ליריד מקבלת את פני המבקרים חברה במעמד שרוב הסטארט־אפים חולמים להיות בו יום אחד: הדוכן של לייבפרסון, הנסחרת בבורסת תל אביב בשווי של 1.9 מיליארד שקל. היא אמנם עדיין לא מציגה רווחים, אבל ב–2014 הציגה הכנסות של 800 מיליון שקל. כשאנחנו מבקשים מהאדם העומד בדוכן להסביר בפשטות את מהות החברה, הוא מכריז: "אנחנו רוצים ש-1-800 ימות".

למה הכוונה?

"אנחנו עושים צ'אטים שיחליפו את מוקדי שירות הלקוחות הקוליים לחברות ענק בהיקף של מאות אלפי לקוחות".

אין תחליף לנציג קולי. אני מאלה שמתעקשים להציק בטלפון לנציגים של החברות.

"למה? אתה לא מחובר לעולם המסרים המיידיים? אתה לא מתכתב בווטסאפ עם אשתך כל יום?"

כן.

"אז למה אתה מעדיף להתקשר לחברות? למה לך לבזבז חצי שעה בדרך לעבודה בטלפון בשיחות עם מוקדים טלפוניים?"

צילום: אייל טואג

כי הניסיון שלי עם הצ'אטים לא טוב. התשובות שאני מקבל לא טובות.

"עם אילו חברות?"

עם בזק, למשל. הצ'אטים במוקד התמיכה שלהם לא נותנים פתרון לבעיות שלי.

"זה משהו אחר. הרבה פעמים אלה צ'אטים אוטומטיים, בלי נציג אנושי מאחור".

נכון, ואז אני מרגיש שמישהו מתחזה לנציג אנושי, כשזה למעשה נציג אוטומטי. הדבר הכי גרוע הוא שהם שמים תמונה של בחורה נאה כדי שתחשוב שאתה מנהל צ'אט עם נציגה אמיתית.

"בצ'אט אוטומטי יש אשליה שיוצרת חוסר אמון".

מי אתה? סמנכ"ל השיווק של החברה?

צילום: אייל טואג

"אבי קדמי. סמנכ"ל מוצרים וזיעה".

אם אתם מעסיקים בני אדם בצ'אט, אין פה הרבה חיסכון בכוח אדם. החברות צריכות להחזיק נציג אנושי גם כך.

"תשומות כוח האדם שלנו הן מחצית מאלה של מוקדי שירות קוליים".

למה, כי כל נציג יכול לנהל שני צ'אטים במקביל?

"כן".

מהניסיון שלי, לאנשים יש נטייה להתנהג בגסות הרבה יותר גדולה בתקשורת אלקטרונית לעומת הדרך שבה הם מתנהלים פנים אל פנים. אתם נחשפים להרבה יותר התנהגות גסה בצ'אטים כלפי נציגי שירות?

"נהפוך הוא. בטקסט אנשים הרבה יותר מתורבתים. יש להם זמן לחשוב ולהתנסח. יש לנו גם אלגוריתמים שמנתחים את מצב הרוח של הלקוחות בצ'אט בזמן אמת ומאפשרים להתמודד עם סיטואציות כאלה".

כנס DLD היום במתחם התחנהצילום: אייל טואג

משרד אישי בשדה התעופה

מהמפגש עם קדמי אנחנו ממשיכים למתחם של אינטל. מפגן העוצמה של החברה הנסחרת בשווי של 140 מיליארד דולר נועד לתת פנים למעבדים, מעגלים, לוחות, כרטיסים ושבבים שהיא מייצרת ומתחבאים בתוך המוצרים הרבים שאנחנו משתמשים בהם. בכניסה למתחם אני מובל למחשב, מצלמת הרשת שלו מצלמת אותי, אני מקליד את שמי, והמחשב הבא שאני מגיע אליו כבר יסתכל עלי ויגיד לי שלום. תוכנת זיהוי הפנים הזאת כבר מותקנת בחלונות 10.

בהמשך מוצג בפני מוצר שבאינטל מגדירים מעגן (Dock) - קופסה שאמורה להיות ממוקמת בשדה תעופה או במשרד המעוניין להקים עמדות אורח, שאליה אפשר להתחבר עם המחשב הנייד ולזכות באופן מיידי משירותים דוגמת שיחות ועידה, מסך ענק, מצלמה תלת־ממדית וכונן אחסון חיצוני. כשאנחנו מנסים להבין מי יזדקק לזה מסבירים לנו שבשדות תעופה, לדוגמה, אפשר יהיה לקיים כך עמדות שיהפכו בין רגע למשרד אישי עבור התייר שהגיע עם המחשב הנייד שלו. באותה מידה יוכלו משרדים שונים לקיים כך עמדות אירוח עבור לקוחות או שותפים שהגיעו לביקור.

אנחנו תוהים אם הדבר לא עומד בסתירה למגמת המזעור של עולם הטכנולוגיה, כשהסמארטפון שלנו הוא משרד נייד המאפשר לנו להמשיך לעבוד מכל מקום. המצלמה התלת־ממדית, שהיא חלק מהמעגן הזה, היא אביזר נחמד. אני מניח את ידי על המשטח, המצלמה סורקת אותה, וכעת מוקרנת כף היד שלי על המסך כשהיא מסתובבת ומוצגת מכל הזוויות שלה. עדיין לא ברור לי מדוע לתייר המגיע לשדה תעופה יהיה צורך במצלמה כזו.

אנחנו מתקדמים ומגיעים לשתי כורסאות שנראות כאילו נתלשו ממחלקת העסקים של מטוס בואינג. באינטל טרחו והביאו אותן כדי להדגים את השירות שהם מציעים: הגעת לשדה התעופה וגילית שלא דאגת לעצמך לסרט לטיסה? המוצר של החברה יאפשר לך להוריד תוך חמש שניות את הסרט למחשב הנייד שלך. אחר כך תוכל להקרין את הסרט ישירות דרך המסך של המטוס באמצעות מערכת אחרת של החברה.

עוד שני צעדים בעמדה של אינטל ומוצגת לנו קופסה שנועדה לאפשר שליטה מלאה בבית החכם. אני נזכר בחלונות שהשארתי פתוחים ובסופת האבק שמציפה את החדרים בבית הטיפש שלי ברגעים אלה ממש. כבר כיום יש בשוק פתרונות רבים שהופכים את הבתים שלנו לחכמים יותר, אבל באינטל טוענים שהפתרון שלהם טוב יותר.

כנס DLD ת"א 2015
כנס DLD ת"א 2015צילום: אייל טואג

לבסוף אני מגיע לבמה שעליה שעון יד - שיתוף פעולה של אינטל עם הקרן של מייקל ג'יי פוקס, שחלה בפרקינסון ומקדיש את חייו למציאת תרופה למחלת הפרקינסון שבה חלה בצעירותו. "הקרן של מייקל ג'יי פוקס שולטת ב–60% מתקציבי המחקר בנושא פרקינסון בעולם", מסבירה הנציגה של אינטל. "מדובר בשעון מנטר מידע, ייעודי לחולי פרקינסון, שניתן להשיג בבסט ביי תמורת 99 דולר, תוצר של שיתוף פעולה בין אינטל לקרן. השעון מעניק לך מידע על התנועה שלך ועוזר לך לנהל את היום שלך - להבין, למשל, מה הזמן האופטימלי לקחת תרופות, כך שתסבול מהסימפטומים כמה שפחות. הוא מראה לך כמה פעילות עשית, והקשר בין התרופה שלקחת לפעילות הזאת". כל המוצרים נחמדים, אבל בשורה התחתונה, הגורל של אינטל ימשיך להיות תלוי במעבדים שלה - ולא בגאדג'טים האלה.

"המאגר הגדול בעולם על ביה"ח"

ליד מתחם אינטל ניצב מסדרון הסטארט־אפים. כאן הכל פשוט יותר: אין כסף גדול לתצוגות מרשימות כמו אלה של חברות הענק, ובדוכנים לא מציעים יותר מסוכריות גומי או בייגלה. מסקר קצר שאנחנו עורכים עולה שלפחות חצי מהמיזמים הם מתווכים - המון יזמים שלא המציאו את פייסבוק או טוויטר הבאות, אבל לאחר שהפלטפורמות האלה השתלטו על האנושות יסבירו איך להוציא את המיטב מהעולם שבו הם שולטים, או ינסו להחליף אותו בנישה קטנה שבה הן לא נותנות פתרון אופטימלי.

בדוכן של Start a Fire מציעים שירות שנועד לאפשר ליחידים ולמותגים להפיק את המירב מהתוכן שהם חולקים ברשתות חברתיות ופלטפורמות אחרות - ולקדם אותו מהר ככל האפשר. בדוכן הסמוך, של חברת BrandBox, עומדים שני אחים הולנדים: תמר סורוויקז, שגרה בישראל היא דוברת העברית בין השניים, ואחיה יגאל רוס, שמתגורר בהולנד, הוא מקים החברה. היא זו שאמורה להקים את הפעילות בתל אביב. המיזם שלהם ידאג להביא יותר תנועה לאתר או לבלוג שלך ויעניק לך כלים שיסייעו לך ליצור תוכן יומי באמצעות הסטודיו הווירטואלי לתוכן האינטראקטיבי שיש להם. התשלום עבור השירותים שלהם הוא חודשי, ולדברי תמר, תשעה מותגים כבר משתמשים בשירותיהם.

מול הדוכן שלהם ניצב הדוכן של הסטארט־אפ onenet, שמאפשר ללקוחותיו ללמוד על הצרכנים שלהם, להבין מה הם אוהבים ואיך הם מתנהלים. כשאני שואל על מקור המידע, מסבירים לי שהוא מגיע ממקורות דוגמת מועדוני לקוחות ומיילים שיווקיים. קשה לי להתעלם מהתחושה שהשירות הזה מוצע כיום על ידי יותר מדי חברות.

צילום: אייל טואג

לצדם נמצא דוכן חריג בנוף המקומי, בעיקר מפני ששני היזמים שניצבים בו ומציגים את המיזם הם זוג חרדים חסידי חב"ד עם שופר על הדוכן שבו הם תוקעים כדי להמחיש את הייחוד שלהם. שם המיזם הוא Goldchain (שרשרת זהב), "רשת חברתית של מעריצים", כפי שמסביר הקריין בסרטון. "השימוש ברשת שלנו ייתן לך שליטה, תהילה וכסף בכיס. דרך הפייסבוק, 95% מהמסרים השיווקיים לא מגיעים לקהל. המייל מת ורק 4% מהמיילים השיווקיים שנשלחים נפתחים. מלבד זאת, הכל כיום מסובך: להחזיק אתרים, דפי נחיתה, רשימות מיילים וסטטיסטיקות. אנחנו מציעים במקום זאת רשת הפצת תוכן ייחודית שתחליף את כל האחרים. הצטרפו אלינו כדי להפיץ טוב לב ונחמדות בעולם", מכריז הקריין.

"מדובר באפליקציית מסרים שאתה מבקש להיות מנוי אליה", מסביר לי נס כרמון העומד בדוכן. אשתו החרדית מגדלת את שמונת ילדיהם במקביל להיותה מנהלת של הסטארט־אפ הזה וסטארט־אפ נוסף. "ווטסאפ הוא פלטפורמה מוגבלת. אסמסים הם דבר יקר. למיילים אנשים לא נכנסים. אנחנו מבטיחים שבאמצעותנו הפיד שלך יהיה נקי - ויהיה לך פוקוס במסרים שתקבל על מה שאתה רוצה. כיום מציקים לך עם אסמסים שיווקיים שלא מעניינים אותך? דרכנו לא יציקו לך", הוא מסביר לי.

בסרטון מדבר הקריין על פוליטיקאים, כוכבי רוק, קבוצות כדורגל, בלוגרים וגורואים שישתמשו בשירותים שלהם כדי להעביר הודעות לעשרות אלפים. באופן כללי, הם חולמים לשכנע גופים עסקיים גדולים שהם התחליף לווטסאפ וטוויטר. המבחן האמיתי שלהם יהיה בנכונות של האזרח להירשם למערכת שמטרתה להמטיר עליו תכנים יזומים.

צמוד לכרמון נמצא סטארט־אפ שמצביע על צורך אמיתי של האזרח הקטן, אחת המצוקות הגדולות שבהן נתקל מי שעוסק בחינוך לגיל הרך כיום - וקשה להאריך את משך הזמן שהיא עשויה לחסוך לגננות במהלך היום. canbook מציגה פלטפורמה לתקשורת בין גני ילדים להורים, שיחליפו את קבוצות הווטסאפ המייגעות. "זה כלי שמאפשר להעלות אלבומי תמונות מסודרים דרך הסמארטפון", מסבירה לי נציגת החברה בדוכן.

מה היתרון הגדול שלכם על ווטסאפ?

"הכל פה סביב הילדים. להורים אין יכולת להגיב על ההודעות של הגננת. זה מאפשר שקט לגננת ולמורה. אם היא רוצה היא יכולה לומר 'אני זמינה לשיחה בין השעות 14:00 ל–16:00, דברו איתי'. יותר מ-1,300 גני ילדים כבר עובדים אתנו, ויש לנו אישור של משרד החינוך".

צילום: אייל טואג

בקצה השורה הישראלית ניצב הדוכן של חברת ארכימדיקס, שאתר האינטרנט שלה עלה היום לאוויר. אנחנו פוגשים את מוני מיכלמן, יו"ר ומייסד החברה. "החברה הוקמה לפני שנה וחצי, אבל הרעיון נולד לפני ארבע שנים, לצערי מתוך טרגדיה אישית", הוא מספר. "אחותי הלכה לבית חולים לטיפול קטנטן, טיפול אמבולטורי, יצאה ממנו משותקת ונפטרה אחרי שנה וחצי. אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שאדם נכנס לבית חולים ולא יודע אם הוא ייצא ממנו. במקצועי הייתי יזם של בתי חולים במקומות כמו אפריקה ומזרח אירופה, אבל כששאלתי את עצמי איך צריך חולה לבחור בית חולים - גיליתי שאיני יודע כיצד לענות. ראיתי שאין דרך להשוות בית חולים בסין לבית חולים בישראל, והחלטתי ליצור מהפכה בתחום כדי שבני אדם יידעו לנווט את עצמם בעולם הזה".

בעולם יש כיום מערכות דירוג שמאפשרות לבחור רופאים.

"נכון, בעיקר בארה"ב, אבל נגיד שאתה צריך לכרות כליה - איך תדע לבחור את בית החולים שמתמחה בזה? הקמנו צוות, שכרנו חוקרים, בדקנו מאות פרמטרים, יצרנו אלגוריתמים שינתחו את הנושא וכיום יש לנו את מאגר המידע הגדול בעולם על בתי חולים".

אילו פרמטרים אתם בודקים, לדוגמה?

"אילו מחקרים נעשים בבית החולים בתחום שמעניין אותך, כמה פעמים עושים בו את הטיפול הרלוונטי בשנה, באיזה ציוד משתמשים, המרחק ממקום מגוריך, אם האוכל כשר. אנחנו עורכים סטטיסטיקות על 100 מרכיבים".

אני מניח שאחוזי ההחלמה הם החלק המשמעותי בניתוח.

"דווקא אחוזי ההחלמה לא אומרים כלום. אם אשאל אותך מה יותר טוב - בית חולים שמתים בו יותר או פחות, מה תגיד?"

בית חולים שמתים בו פחות.

"אז דווקא בית חולים שמתים בו יותר הוא בית חולים טוב יותר. כי האנשים שנמצאים במצב רפואי קשה יותר פונים לבתי חולים טובים יותר - ומתים יותר".

לאיזה בית חולים אחותך הלכה?

"אחותי הלכה לבית חולים שעושה את ההליך שהיא היתה זקוקה לו 10 פעמים בשנה. זה היה הכי קרוב לבית שלה. רק שבמרחק ק"מ משם היה בית חולים שעושה את ההליך הזה 1,000 פעמים בשנה. איזו מכונית יש לך?"

פיג'ו.

"תלך למוסך של פיג'ו, נכון, לא למוסך של מאזדה? כך זה עם בתי חולים".

מה היקף קהל היעד שלכם? הרי כשאני צריך רופא לילד המצונן שלי לא אכנס לאתר שלכם

"נכון שלא תבוא אלינו בשביל ניתוח פרונקל, אבל בשביל טיפולי פוריות או ניתוח פלסטי - כן. כיום יותר 50 מיליון איש בשנה נודדים בין מדינות לצורך טיפולים. הם מוציאים על כך יותר מ-100 מליון דולר, והם נוסעים על בסיס שמועות שעוברות מפה לאוזן. ההחלטות שלהם לא בנויות על ידע. אצלנו הידע מנותח ברמה מדעית".

מהו המודל העסקי שלכם?

"נקבל עמלות מבתי החולים שנביא אליהם חולים, אבל זה לא יפגע באובייקטיביות שלנו. האלגוריתם שלנו הוא קופסה סגורה, שאנחנו לא יכולים לשנות. וברגע שנצליח - ניתן חלק מההכנסות שלנו לאנשים שלא יכולים ללכת לבתי חולים".

כמה כסף הושקע במיזם שלכם?

"3 מיליון דולר. בין המייסדים שלנו היו רון צוקרמן ורוברט טאוב".

ולמה בחרתם בשם ארכימדיקס?

"ארכימדס הוא מי שבנה את המנוף הראשון. 'תנו לי נקודת משען וארים את העולם' היה המוטו שלו. ברגע שיש לי את הנתונים על בתי החולים - אני יכול לשנות את העולם. כיום 86% מהאנשים שנכנסים לאינטרנט עושים זאת בנוגע לנושאים רפואיים. הם לא רוצים להמשיך ללכת כצאן לטבח. האתר שלנו יהיה גוגל הבא. זה ישנה את העולם".

לא דומה לתעשיות אחרות

אנחנו ממשיכים מהדוכן של ארכימדיקס לדוכני הנציגים הזרים ומגיעים לדוכן של חברת softmogul, שקשה לומר עליה שהיא שואפת לשנות את העולם. הצמד העומד בדוכן הגיע לכאן מאלבניה כדי להציג את המיזם שלהם. אלבי, הבחור שעומד בדוכן מסביר כי מדובר בפלטפורמות שבאמצעותן מלונות קטנים יכולים להקים אתרים משלהם שיהיו זהים באיכותם לאלה של מלונות הענק. הם מציגים פלטפורמה שתתן למלונות האלה פתרון כולל, וגם אפשרות לתשלום. אני בטוח של–softmogul יש את היתרונות שלה, אבל בעולם שבו booking.com שולטת ומגוון חברות מתמחות בהקמת אתרים לבתי מלון, אני לא בטוח לגבי סיכוייו.

בניסיון נואש למצוא מפלט מהחום אנחנו פונים לגרם מדרגות העולה לקומה השנייה של מתחם התחנה. בקצה אנחנו מגלים שהגענו למסיבה חבויה וממוזגת, שלמטה לא שמעו עליה. אלה המשרדים של קרן ההון־סיכון Innovation Endeavor, שמשתפת פעולה ליום אחד עם Airbnb. "ב–Airbnb אנחנו אוהבים לארח אנשים ולתת להם להרגיש בבית, וביום כזה חם אנחנו רוצים לתת לחברים שלנו בתל אביב מפלט. אז קחו שתייה ואוכל ושבו", אומרת לנו מולי טרנר, מנהלת שיתופי פעולה בינלאומיים בחברה.

איפה את ישנה כשאת באה לתל אביב?

"בבית נפלא שנמצא כמה בלוקים מפה, בנווה צדק".

כמה ישראלים משתמשים בשירותים שלכם?

"בכל שנה 150 אלף איש מתארחים בישראל ואותו מספר של ישראלים משתמשים בשירותים שלנו בחו"ל".

אנחנו לוקחים קוקטייל, נוגסים בגבינות ובעגבניות שרי ומביטים סביב. הספות והכריות מסביב לא מזכירים מקום שבו אמורה לשכון קרן הון סיכון שמנהל עשרות מיליוני דולרים. innovation endeavor ששוכנת כאן היא הקרן של אריק שמידט, יו"ר גוגל. הקרן הזאת כבר השקיעה וביצעה אקזיטים בחברות דוגמת אובר ואאורטו, אבל כפי שאומרת דניאל גולדשטיין, מנהלת הפיתוח העסקי בחברות שבהן הקרן משקיעה, "הרבה פעמים המשרדים שלנו נראים ככה. אנחנו אוהבים לארח".

בשורה התחתונה, חצי יובל אחרי שנולד עולם ההיי־טק והטכנולוגיה - והרבה אחרי שהתרגלנו להיותו חלק אינטגרלי מחיי היומיום - מצליחה התעשייה הזאת לשמור על סקס אפיל שלא קיים בתעשיות אחרות. האירועים הטכנולוגיים לא דומים לאירועים של ענפים אחרים, וספק אם בתעשיות הנשק, הרכב, הפלסטיקה או הביטחון מישהו היה מרשה לעצמו להתבטא כמו גולדשטיין וטרנר.

בגיל 14 עם שלושה סטארט־אפים

מי שחיפש את דור העתיד של היזמים בפסטיבל יכול היה למצוא אותו במסעדת קמאו במתחם התחנה, שבה נערך האקתון של חברת יוניליוור. האקתון הוא מרתון יזמים שבו אמורים הנוכחים להביא רעיון לסטארט־אפ תוך שעות ספורות. בזה הנוכחי גייסה יוניליוור קבוצות של בני נוער שיציגו פתרונות לטכניקות מחקר חדשות, שבאמצעותן אפשר יהיה לזהות מגמות אצל אותם בני נוער - בתוך עולם משחקי המחשב שבו הם נוטלים חלק.

אנו פוגשים בכנס את שון לוין ואיתי פנקס, בני 17 ו–14 בהתאמה, שזכו במקום השלישי בתחרות. לפנקס כבר יש חברת סטארט־אפ בשם ג'וי טודיי, שלדבריו היא "חברה שמפתחת אפליקציות ייעודיות לעסקים, ועושה להם עיצוב גרפי".

הם שיתפו פעולה כבר בהאקתונים קודמים. "בהאקתון אחר יזמנו סטארט־אפ לשיתוף מוניות על ידי בני נוער כדי למנוע נהיגה בשכרות", מספר לוין. אבל בתחרות המקומית יש פחות תמימות ורצון לשנות את העולם, ולוין ופנקס מכירים היטב את השפה שבה צריך לדבר כדי לדחוף את המיזם שלך. "הצענו את פלטפורמת הפרסום והסקרים החדשה של העתיד", מסביר לוין, "פלטפורמה שבאמצעותה חברות כמו יונילוור יכולות לייצר סקרים ולהטמיע אותם באפליקציות, וכך לייצר ערך למפתחי האפליקציות ומידע והכנסות גם ליוניליוור - מבלי לפגוע בחוויית המשתמש".

מי שזכתה במקום הראשון היתה חברת מובאו הישראלית, המתמחה בפיתוח ומיתוג אפליקציות לאתרים, שהרוויחה מענק כספי בסך 5,000 דולר ופיילוט משותף עם יוניליוור. מובאו הציגה בתחרות אפליקציית משחק שפותחה בחברה- "The Magical Ice "Cream Shop. ומזמינה שחקנים לבחור את המוצר האהוב עליהם, תחת מגבלת זמן, תוך התבססות על קריטריון מוגדר כגון טקסטורה, טעם או צבע.

צילום: אייל טואג

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום