ירון ברלד, משה יעלון - ואחריותם 
למצב הרוח של קציני צה"ל

קצינים לוחמים, אנשים שבילו במנהרות בעזה, לחמו בלבנון ומבלים מדי לילה בערי הגדה, נפגעים מהמערכון של "ארץ נהדרת" ■ אבל יש עוד אשם אחד, עיקרי בכך שאנשי הצבא טעונים

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים72
סמי פרץ

השבוע יצא לי לפגוש קצינים בצה"ל, סא"ל ואל"ם, אנשים שאכלו הרבה מאוד אבק בחייהם, ולא רק בימי האובך האחרונים - ומצאתי אנשים טעונים. מה זה טעונים? לא הייתי רוצה להיות חמאסניק בחדר הזה, שבו התכנסנו לשיחה על אתגרי הכלכלה הישראלית. גם לייצג את TheMarker היה לא פשוט שם, אבל משימה זאת משימה.

תיכף אספר מה עלה מהמהפגש הזה, אבל צריך להקדים ולהגיד מי שני האשמים העיקריים באווירה הטעונה בקרב הקצונה: הראשון עונה לשם ירון ברלד והוא קומיקאי ושחקן. לשני קוראים והוא שר הביטחון. הראשון אחראי למערכון מ"ארץ נהדרת" שאפשר להגדירו כמכונן. הוא מציג חייל ג'ובניק שמן ובטלן שמשרת בקריה, מתעלק על משאבי החברה הישראלית ותורם לה כלום. בדיחות על ג'ובניקים הן חלק בלתי נפרד מהווי הצבא מאז הקמתו, אבל כל עוד זה הומור פנימי זה מצחיק את אנשי הצבא. כשזה מגיע מבחוץ, משודר בפריים-טיים וזוכה לשיתופים אינסופיים בפייסבוק, זה כבר משהו אחר לגמרי. זה כלל ידוע בהומור: כשאנשי צבא צוחקים על עצמם זה הווי. כשאחרים עושים את זה זאת הסתה.

קרדיט: Mako

משום מה, קצינים לוחמים, אנשים שבילו במנהרות בעזה, לחמו בלבנון ומבלים מדי לילה בערי הגדה, נפגעים מהמערכון הזה - אף שהוא כלל לא לועג לדרג הלוחם. יש מן הסתם משהו טקטי בהיעלבות הזאת, אבל גם משהו אמיתי, כי המערכון הזה לא עומד בפני עצמו, אלא הוא חלק מביקורת ציבורית ותקשורתית על מערכת הביטחון: על תנאי הפרישה והפנסיה, על חוסר היעילות, על האיומים להפסיק אימונים "כי אין כסף", על חוסר השקיפות ועל תקציב הביטחון שתמיד חורג מהתקציב המקורי בכמה מיליארדי שקלים, אבל בעיקר על היהירות.

וזה מביא אותנו לאשם השני, העיקרי, בכך שאנשי הצבא טעונים. שר הביטחון מדבר באחרונה בכל הזדמנות על מה שמעוללים לאנשי מערכת הביטחון. השבוע נאם בפני אזרחים עובדי צה"ל בהיכל התרבות. בין סטנד-אפ של ישראל קטורזה להופעה של יהודה פוליקר, הוא תיאר את מה שעוברים אנשי הצבא כמסע הסתה חסר תקדים בהיקפו ובחומרתו כלפיהם, באופן שכבר מוביל, ואף עלול להוביל ביתר שאת, לעזיבה המונית של אנשים החשים מבוזים ומושפלים. נו, אם המפקד העליון אומר שיש מסע הסתה, ברור שכל הדרגים שמתחתיו יאמצו את הז'רגון.

אבל באילו נסיבות אומר יעלון שיש כאן ? האם הוא מתכוון למערכון מ"ארץ נהדרת"? למאמרים שמתפרסמים כאן בשנים האחרונות בענייני תקציב הביטחון? לא רק. יעלון שולף את התחמושת הזאת בשבועות האחרונים לצורך תכלית אחת ויחידה: להדוף את דו"ח ועדת לוקר, שפורסם לפני חודשיים וממליץ על דרכים לניהול טוב יותר של מערך כוח האדם, השכר ותנאי הפרישה בצבא. לפי עוצמת ההתנגדות של יעלון לדו"ח הזה, נראה כי זהו איום גדול יותר מכל איום ביטחוני אזורי.

תאמרו "ודאי, ברור שיתנגד אם מבקשים להפחית לו את התקציב" - אבל ועדת לוקר דווקא המליצה להגדיל את התקציב בכמה מיליארדי שקלים. היא גם שירטטה מתווה לניהול יעיל, עדכני וכלכלי יותר של הצבא, ועשתה עבור הצבא שירות טוב, אם יש לו עניין להיות מנוהל טוב יותר. אבל יעלון הכריז מלחמה על הדו"ח, ומאותו רגע כל המערכת הצבאית מתיישרת עם ההתנגדות הזאת, אף שאפשר למצוא בה לא מעט קולות שמודים: אנחנו צריכים וחייבים להתייעל, חלק מהביקורת עלינו מוצדקת, באמת התנפחנו בשנים האחרונות באלפי אנשי קבע, אנחנו עושים תפקיד חשוב מאוד, אבל גם מורים ועובדים סוציאלים עושים שירות חשוב. תבקרו, הם אומרים, אבל עם שיח מכבד ומקדם. יש האומרים שאפילו הרמטכ"ל גדי אייזנקוט מבין ומפנים זאת, אבל יש לו בוס שעובד קצת אחרת.

קל להסביר לקציני הצבא שהחברה הישראלית חותרת - לא בהצלחה מרובה - לתיקון חברתי־כלכלי. ביוקר המחיה, בשוק הגז הטבעי, במחירי הדירות, בהעסקת עובדי קבלן, במיסוי חברות ענק, בשכר מנהלים, בחיזוק הרפואה הציבורית, בעמלות וריביות הבנקים, בדמי הניהול הפנסיוני וכמובן בתקציב הביטחון. אבל אדם קרוב אצל עצמו, וכשזה מגיע לתקציב הביטחון הם מזדעקים ומדברים על שנים ארוכות של נטילת סיכונים, אינספור שעות נוספות שאיש לא משלם עליהן, שינה בבסיס במקום בבית, אסיפות הורים וימי הולדת של הילדים שלא השתתפו בהם מעולם ותדמית שמשתנה ממגני העם לחולבי משאבי העם. אי אפשר להישאר אדישים לטענות האלה. גם מהטענה שבצבא יש הרבה נגדים שבקושי גומרים את החודש קשה להתעלם. ועדת לוקר נתנה להם משקל בהמלצותיה, ולא התעלמה מהם.

צילום: אמיל סלמן

הצבא, עם כל בעיותיו כארגון, דרמטי מבחינת חשיבותו לחברה הישראלית, מעבר לתפקידו בהגנת המולדת. הוא מעבדת מו"פ לתעשייה ולהיי־טק הישראלי, מקצועית לשוק האזרחי והארגון שבו המוביליות החברתית היא כנראה הגדולה מבין כל המסגרות. בקצונה הבכירה של צה"ל ובדרגי הביניים יש ייצוג מרשים לכל חלקי האוכלוסיה הישראלית (זו הבוחרת לשרת).

אבל כששר הביטחון בוחר להתעלם מדו"ח ציבורי חשוב, לנהוג כקורבן גם כשהוא מפשל בניהול כוח האדם הצבאי ולדבר על הסתה נגד אנשי הצבא במקום לקיים דיון רציני ואמיתי בנקודות החיכוך של המערכת הצבאית עם המערכת האזרחית - זה כבר לא שיח מקדם, אלא שיח מקובע ותקוע, שמונע מהצבא לעשות תיקון חיוני גם לו וגם לחברה הישראלית. זה כמובן מביא להתלהמות ולביקורת על הארגון, כזו שפוגעת גם במשרתי הקבע. בכך עושה יעלון עוול למערכת הצבאית ולאנשים שהוא מתיימר להגן עליהם מנחת זרועה של ועדת לוקר. בשם ההגנה עליהם, הוא פועל בהתנשאות ובהתעלמות מקוממת מסדר שלטוני תקין.

נ.ב

אחד מ נראה השבוע מתוסכל מאוד. בירור קצר אתו העלה שהוא לא לבד. עוד כמה חברי ועדה מתוסכלים. הם הקדישו שנת עבודה להכנת דו"ח מרשים ומקצועי מאוד על הדרכים לייעל את הצבא ואת ניהול כוח האדם בו, ומשום מה עד כה לא מצא הקבינט הביטחוני בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו צורך לקיים בו דיון. תיקון: נתניהו רוצה לקיים דיון, אך שר הביטחון שלו מסרב. למה? לא בא לו. האיש נשמע מזועזע מההתנהלות הזאת. מילא אם יחליטו לא לקבל את ההמלצות, אבל אפילו לא לדון בו? חברי ועדת לוקר כבר ניהלו כמה עסקים, חברות וארגונים בחייהם, ולא נתקלו במצב שבו אדם מסרב להגיע לדיון שהבוס שלו מזמן. "אם בתקופת בן גוריון שר כלשהו היה מסרב לבוא לדיון, הוא היה מראה לו את הדלת אחרי דקה", אומר האיש. לקראת השנה החדשה נאחל לנתניהו שיצליח לקיים דיון על דו"ח לוקר, ולקציני הצבא נאחל שיראו בדו"ח הזה יותר הזדמנות מאשר איום. הצבא יקר לציבור הישראלי לא פחות ממי שמשרת בו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker