פוליטיקאים פחדנים, סותמי פיות ובלתי דמוקרטים הראויים לציון אפס - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

פוליטיקאים פחדנים, סותמי פיות ובלתי דמוקרטים הראויים לציון אפס

ולאן נעלמו 41 ח"כים מהאופוזיציה בהצבעה על הגבלת חופש הביטוי והדעה של עיתונאי רשות השידור? גם הם בסותמי הפיות או שסתם הלכו לישון?

76תגובות

חוק השידור הציבורי שעבר לפנות בוקר בכנסת מתיימר להציג הישג אדיר: ביטול האגרה. הרשו לנו להמעיט מערכו של ההישג הזה. אמנם 450 שקל אינם סכום של מה בכך ויש בביטולו כדי להקל מעט על הכיס שלנו, אבל הבשורה החשובה שצריכה להיות לחוק הזה אינה צרכנית־כספית. היא מונחת במקום אחר לגמרי, קשה יותר למדידה: אם נקבל שידור ציבורי ראוי לאחר שתוקם הרשות החדשה. גם את המושג הזה קשה להגדיר. מהו שידור ציבורי ראוי? רייטינג? איכות בלתי מתפשרת? סדרות מופת? לתת מאבק ראוי לערוצים המסחריים? חטיבת חדשות מקצועית?

אם השידור הציבורי העתידי יהיה ראוי, נדע להגיד זאת כשהוא יושק תחת הרשות החדשה, שאמורה להיות מוקמת במארס 2016. ואולם כדי שזה יקרה צריכים להתקיים לפני כן שני תנאים חשובים יותר: ניתוק והרחקה של הדרג הפוליטי מניהול הרשות ובניית ארגון חדש עם תרבות ארגונית שלוקחת את החלקים הטובים מנכסי רשות השידור היוצאת ועוקרת מהשורש את חוליי הרשות היוצאת.

המבחן הראשון יוצא לדרך עם כישלון גדול. אף שהחוק חוצץ בין הדרג הפוליטי למנהלי הרשות באמצעות מועצה ציבורית שאותה ממנה ועדה בראשות השופט עזרא קמא, נעשה בכנסת מחטף של הרגע האחרון, ששם אזיקים על עיתונאי רשות השידור. ברגע האחרון הוכנס לחוק השידור הציבורי סעיף שמחיל על הרשות את עקרונות מסמך נקדי — מסמך מיושן שמגביל את חופש הדעה בשידורי הרשות. ח"כ ישראל אייכלר היה זה שהכניס את הסעיף הזה בברכתו של השר אופיר אקוניס.

מה קובע הסעיף? "בשידור הרשות יש להימנע מחד־צדדיות, ממשפט קדום, מהבעת דעה אישית, ממתן ציונים והדבקת תגים, מהעלמת עובדות או מהטמעתן באורח סלקטיבי שלא לפי ערכן החדשותי". מאחר שכאן מותר, בינתיים, להביע דעה אישית, לתת ציונים ולהדביק תגים, לא נותר אלא להגדיר את הצמד אקוניס־אייכלר כפוליטיקאים פחדנים, סותמי פיות ובלתי דמוקרטים הראויים לציון אפס. הגבלת חופש הביטוי והדעה של עיתונאים — כמוה כהגבלת חופש הביטוי של פוליטיקאים.

ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה) והשר אופיר אקוניס
מיכל פתאל

החוק עבר ברוב של 23 ח"כים מול 18 מתנגדים. אבל רגע, האופוזיציה מונה 59 ח"כים. אז לאן נעלמו 41 ח"כים מהאופוזיציה? גם הם בסותמי הפיות או שסתם הלכו לישון.

אם כך נראית התחלה של מסע להקמת שידור ציבורי חדשה, אזי היא לא מבשרת טובות. המשימה להרחקת הפוליטיקאים מרשות השידור קריטית כדי לפתח דנ"א עצמאי של כלי תקשורת נטול פניות. מחטף החקיקה הזה באישון לילה מעורר חשש כבד שמא למרות הניסיון של החוק להרחיק את הרשות מהפוליטיקאים, נראה כאן משחקי חתול ועכבר לאורך כל הדרך. זה יהיה מחזה דומה לזה של הערוצים המסחריים שמשחקים במשחק הזה מול הרשות השנייה בענייני דרישות התוכן השונות.

בחודשים שנותרו להקמת הרשות החדשה, נראה כאן לחצים אדירים של פוליטיקאים שימאנו להיפרד מהשפעה על ענייני הרשות. זה יבוא לידי ביטוי בלחצים למנות אנשים מסוימים, להדיח אחרים ולאיים בתיקוני חקיקה בכל פעם שמשהו לא ימצא חן בעיניהם.

את הלחצים האלה אמורים להדוף שלושה שחקנים: השופט קמא שממנה את המועצה הציבורית המפקחת על ענייני הרשות, מנהל הרשות החדשה אלדד קובלנץ, ומי שימונה למנהל חטיבת החדשות ברשות החדשה.

המשימה של קובלנץ ומנהל חטיבת החדשות לא פשוטה. ניתנה להם האפשרות והזכות להקים רשות חדשה מהיסודות, לגייס 400 עובדים בשלב ראשון וכ–350 נוספים בשלב שני ולבנות תרבות ארגונית חדשה. אולם, הם יעשו זאת תחת לחצים אדירים של עובדי רשות השידור הקיימת, של אנשי מפתח ברשות — חלקם אנשים שמחוברים היטב לשלטון. אמנם קיימת דרישה שלפחות 25% מעובדי הרשות הקיימת ייקלטו ברשות החדשה, אך לא בטוח שדווקא ה–25% המוצלחים הם אלה שייקלטו. ברשות השידור יש מאות עובדים מסורים, מקצועיים וישרים ולצדם הרבה תפוחים רקובים — אנשים שהשחיתו והושחתו בשל הפוליטיזציה של הרשות והתרבות הרעה שלה ושל אנשים שעמדו בראשה במהלך השנים. עובדי הרשות מכירים היטב את התפוחים הרקובים האלה. רבים מהם היו בדרגים ניהוליים. תהיה זו טעות לגייס את אותם אנשים ולהסתמך על ניסיונם, קשריהם או עוצמתם בארגון הנוכחי. למעשה, זה מתכון בדוק לכישלון.

אמיל סלמן

השאלה היא אם לקובלנץ ולמנהל חטיבת החדשות העתידי יש בכלל יכולת לעשות את הסינון הזה. כיצד יבררו את הטובים מבין עובדי הרשות הקיימת? איך יימנעו ממלכודות של קליקות, חברויות ואינטרנסטים שינסו לדחוף להם מועמדים בעייתיים? צריך לזכור גם ששוק התקשורת הישראלי עובר משבר קשה בשנים האחרונות, ובשוק מסתובבים מאות עיתונאים לשעבר שמחפשים הזדמנות לעבוד ברשות החדשה. גם אלה יתחרו על המספר המוגבל של מקומות העבודה הפנויים ברשות החדשה. זה אמנם תהליך מסובך, אבל זה מצב די נדיר בשוק העבודה הישראלי. יש בו הזדמנות נדירה לבנות שידור ציבורי ראוי לשנים רבות, שישפיע על החברה, הדמוקרטיה וגם על שוק התקשורת כולו. אסור שהוא יתפספס בשל לחצים פוליטיים שתמיד יהיו כאן או בשל תהליך לא נכון בבניית הרשות החדשה.

נ.ב

אתגר חשוב נוסף הוא לטפל נכון בעובדי רשות השידור, אלה שיישארו ואלה שילכו הביתה. יש שונות גדולה בין מגזרים שונים ברשות השידור: בין אנשי הרדיו לאנשי הטלוויזיה, בין עיתונאים לטכנאים, בין מנהלים לבין עובדים מהשורה. הסכמי העבודה החדשים ברשות החדשה חייבים לתת מענה לכך ולפתור עיוותי עבר. אחד מהם הוא הפער בין השכר של עובדים מסוימים לבין השכר המבוטח לפנסיה. במהלך השנים קיבלו ברשות השידור תוספות שכר שונות ומשונות, אך הן לא נכללו בשכר המבוטח לפנסיה. זה יצר מצב שבו עובד יכול ליהנות משכר של 20 אלף שקל לחודש, אך רק 7,000 מהם יהיו מבוטחי פנסיה, מה שישאיר אותו עם פנסיה של כ–5,000 שקל לחודש. אפשר לפתור את העיוותים האלה, אבל הדרך לעשות זאת היא באמצעות חוזים אישיים או הסכם קיבוצי חדש שמותיר להנהלת הרשות גמישות ניהולית ולא תוקע אותה עם עובדים לא מוצלחים עד הפנסיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#