ההפיכה הצבאית השקטה של בוגי יעלון

אם זה היה אפשרי, שר הביטחון היה מזמן את לוקר ליום מילואים כדי להוריד אותו לדרגת טר"ש. טר"ש לוקר ■ וגם: למה תקציב המדינה שיובא לכנסת ביום שני הוא בלוף

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סמי פרץ

מרבים לתקוף את צה"ל על כשלים מבצעיים ומודיעיניים, אבל זה לא תמיד מוצדק. הנה, קחו למשל את היערכות הצבא למלחמה שבה הוא עוסק במרץ מזה חודשים רבים: המלחמה על תקציב הביטחון ותנאי השירות של אנשי הקבע. בקרב הזה הפגינה בראשות השר משה יעלון כמה מערכי הליבה של צה"ל: לימוד מדוקדק של האויב (משרד האוצר), דבקות במשימה (לא לתת לאיש גישה למידע ולנתונים תקציביים), רעות (דואגים זה לפנסיה של זה), מודיעין איכותי (בזמן על ייעול הצבא, במטכ"ל הגו את התוכנית הרב־שנתית תר"ש גדעון, שלכאורה עוסקת באותם אתגרים), תמרונים משותפים עם בעלי ברית (בנימין נתניהו) וגם כמה צעדים טקטיים של זימון עיתונאים ועורכי עיתונים בהתראה של שעות כדי לחשוף בפניהם את תוכניות הצבא בדיוק ביום שבו מתפרסמות המלצות ועדת לוקר וכך להשתלט על סדר היום.

ההיערכות הצבאית עבדה היטב והקרב הסתיים בהצלחה. דו"ח לוקר אופסן ונגנז ללא קרב של ממש: לא של האוצר, לא של נתניהו ובעיקר לא של הציבור. לא ראינו מחאה של אזרחים שאכפת להם מול ביתם של יעלון, כחלון או נתניהו. אבל יעלון אינו מסוג המצביאים שנחים אחרי קרב. הוא עסוק כרגע בווידוא הריגה של דו"ח לוקר והוא מסרב אפילו לשלוח נציג מטעמו לצוות שהקים ראש הממשלה שתפקידו לבדוק את הדרך ליישום המלצות ועדת לוקר והתוכנית הרב־שנתית של צה"ל. יעלון לא מכיר בלוקר, לא סופר אותו ולא מוכן להיפגש אתו. אם זה היה אפשרי, הוא היה גם מזמין אותו ליום מילואים כדי להוריד אותו לדרגת טר"ש. טר"ש לוקר. היהירות שמפגין כאן יעלון מחרידה. אנחנו נוטים ללעוג לעתים למשטרים שבהם מתרחשות הפיכות צבאיות, אבל ההתנהלות של יעלון בסוגיית תקציב הביטחון מציגה את הממשלה והעומד בראשה באור נלעג לא פחות. יש בה כמובן כדי להעיד על חולשתו של נתניהו, שלא מצליח לנהל את ענייני ממשלתו בצורה תקינה.

שר הביטחון: משה בוגי יעלוןצילום: דודו בכר

נתניהו, שהקים את ועדת לוקר ושם בראשה את מזכירו הצבאי, האלוף במיל' יוחנן לוקר, עשה זאת בזמנו בהחלטה משותפת עם יעלון ושר האוצר דאז יאיר לפיד. זאת היתה עוד אחת מאותן החלטות שנועדו להכשיר הגדלה מסורתית של תקציב הביטחון, אך כדי שזה לא ייראה כמו בור ללא תחתית, הקימו ועדה שתמליץ על גובה תקציב הביטחון ועל השינויים הנדרשים בו.

הוועדה עשתה עבודה טובה מאוד. היא לא נכנסה לשאלות של כשירות מבצעית/ הצטיידות/ בניין הכוח וכיוצא באלה מושגים שבהם אין סיכוי לנצח. היא כן עסקה במסגרת הכוללת של תקציב הביטחון והמליצה להגדילו, והיא בעיקר עסקה בשאלות של ניהול כוח האדם ותנאי הפרישה המופלגים שמהם נהנים אנשי הקבע.

צריך להודות: ועדת לוקר חשפה את הצבא במערומיו. היא גילתה לנו שבצבא לא יודעים להסביר את כמויות אנשי הקבע שהם מעסיקים, את הזינוק במספרם וגם לא מהם צורכי כוח האדם האמיתיים של הצבא. הוועדה גם מתחה ביקורת קשה על האיומים של הצבא להפסיק אימונים בגלל קשיי תקציב ודרשה להקצות סכום קשיח לאימונים כדי להפסיק את המניפולציה המסוכנת הזו. ובעיקר, הוועדה חשפה את העובדה שבצבא יש הרבה מפקדים ומעט מנהלים ולכן המליצה על הכנסת פרמטרים ניהוליים מתבקשים.

כן, היא גם המליצה על תנאי פרישה דיפרנציאליים, שעושים הבחנה בין לוחמים לאנשי מפקדה בדרגי הביניים ועל תנאי שכר דיפרנציאליים בין בעלי מקצועות מבוקשים בשוק (כמו סייבר) לבין אנשי מקצוע פחות מבוקשים. החלטת שר הביטחון להחרים את לוקר במקום לנהל אתו דיאלוג ולהתווכח מעידה יותר מכל על המקצועיות של הוועדה. כשאין לך יכולת להתווכח באמת - נצל את כוחך ואת חולשת ראש הממשלה והחרם את הוועדה. זאת גישתו של יעלון.

יוחנן לוקר מגיש לראש הממשלה נתניהו את הדו"ח, בתחילת החודשצילום: עמוס בן גרשום / לע"

ביום שני הקרוב יניח שר האוצר כחלון את ל–2016 על שולחן הכנסת, וביום רביעי הוא יובא להצבעה בקריאה ראשונה. זה הזמן לעדכן את 120 הח"כים שמדובר בתקציב בלוף. בסעיף הביטחון כתוב שהתקציב לשנה הבאה הוא 55.9 מיליארד שקל, אבל כולם יודעים שזה ייגמר, כרגיל, בהרבה יותר מכך. אפילו ועדת לוקר חשבה שהתקציב צריך להיות גבוה יותר ולהסתכם ב–59 מיליארד שקל. אלא שבמשרד האוצר לא רוצים לתת את הסכום הזה בחינם. הם רוצים שמערכת הביטחון תשתף פעולה עם המלצות ועדת לוקר ותפעל לייעול מערך כוח האדם ותנאי הפרישה. הנוסחה שמדברים עליה באוצר היא: ייתנו - יקבלו, לא ייתנו - לא יקבלו. תרשו לנו להמר כבר עתה שהפשרה שתושג היא: לא ייתנו - יקבלו. כי ככה זה עם צבא שיש לו מדינה, ועם ממשלה שבה שר הביטחון לא רואה את הממונה עליו ממטר.

נ.ב

ראינו במגזר העסקי לא מעט גופים שמתחו עד קצה היכולת תופעות כמו משיכת דיווידנדים מופקעת, מינוף פראי, התנהלות קרטליסטית, רשלנות ניהולית, שכר מנהלים מופרך או מחירים גבוהים לצרכנים.

זה הביא עליהם מחאה ציבורית, התערבות רגולטורית שמגבילה שכר ולפעמים גם קריסות כלכליות. אי אפשר לטעון שתופעות כאלה אינן משתלמות לעתים למי שמבצע אותן. אבל יש לא מעט מצבים שבהם אותם גופים המאיסו עצמם על הציבור, תדמיתם נפגעה והם נאלצו להתמודד בסופו של דבר עם דרישות וגזירות לא פשוטות. קחו את תנובה וחרם הקוטג', את מנכ"ל שופרסל לשעבר אפי רוזנהויז שהולך לכלא בשל עבירות על חוק ההגבלים, את כיל שתיאלץ להסתפק ברווחיות קטנה יותר ממשאבי הטבע שמפרנסים אותה, או את ראשי בנק לאומי לשעבר, איתן רף וגליה מאור, שנדרשים להחזיר חלק מבונוסים שקיבלו עקב מעורבות הבנק בעבירות הלבנת הון של לקוחותיו.

מערכת הביטחון אינה נמצאת בקטגוריות האלה. יש לה קטגוריה משלה של התנהלות כלכלית וניהולית חסרת יעילות ושקיפות. עכשיו מוסיף לה יעלון יהירות. המלצות ועדת לוקר מספקות לצבא הזדמנות לשמור על מעמדו הייחודי אך גם לתת מענה לכשליו הניהוליים ולנקודות החיכוך שלו עם החברה הישראלית ואפילו הגדלת תקציבו. התעלמות מדו"ח לוקר תגרע ותכרסם עוד קצת מההערכה של הציבור לצה"ל ותגדיל את המיאוס כלפיו - וזה יקרה לגמרי באשמת יעלון. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker