ראיון בלעדי: האיש שפיצח את סוד הסייבר הישראלי - והרוויח מאות מיליוני דולרים

מה חושב מיקי בודאי, ממקימי מערך האבטחה בצה"ל ומייסד אימפברבה וטראסטיר - על 8200, סייבר, השכלה גבוהה והשקעות בסטארט-אפים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים15

מיקי בודאי הוא לא עוד יזם מוצלח שעשה אקזיט. מעבר להון הגדול שצבר, בודאי הוא חלק מהגרעין המצומצם שממנו נבטה תעשייה מקומית הקוצרת הצלחה גלובלית - תעשיית הסייבר. בודאי, שנמצא בשורה אחת עם משקיעים ומנהלים מיתולוגיים כמו גיל שוויד ושלמה קרמר, חתום על שתי הצלחות מסחררות: הקמת אימפרבה, הנסחרת כיום לפי שווי של 2.2 מיליארד דולר; והקמה, ניהול ומכירה של טראסטיר ליבמ תמורת 700 מיליון דולר. בתום עשור מאוד סוער, ובגיל יחסית צעיר, בודאי הוא כיום אחד המשקיעים הפעילים ביותר בתחום הסייבר בישראל, שנהפך בחודשים האחרונים לתחום החם ביותר בהיי־טק המקומי.

אך בדומה לשותפיו (ראו מסגרת) בודאי נזהר מאוד מההיסחפות אחר כסף והייפ. דווקא הוא, שמאמין בערך הענק של מוצרי הסייבר וביכולות הפיתוח המקומיות, לא חושש לערער על כמה הנחות בסיס: לא חייבים תואר אקדמי כדי להצליח, יוצאי 8200 הם לא בהכרח יזמים מוצלחים, יש סיכוי נמוך מאוד שתתרומם בישראל חברה נוספת בסדר הגדול של צ'ק פוינט, ורק חלק קטן מההון העצום שמושקע כיום בפיתוחי סייבר יחזיר את עצמו.

מיקי בודאי
מיקי בודאי

האם זו בועה? בודאי לא נותן תשובה חד־משמעית, אך בפירוש חושש כי התרוממות הרוח הנוכחית לא תימשך לעולם. מה הסיכוי שאחת מהחברות שבהן השקיע תיהפך לצ'ק פוינט הבאה? נמוך מאוד, אם שואלים את בודאי, שמציג תפישת עולם חריגה ומפתיעה. בראיון 
לMarkerweek–, הוא אומר שדווקא התחממות זירת הסייבר דוחפת חברות להימכר לאחת הענקיות בתחום ולא לצמוח ולגדול כחברות עצמאיות.

"בשלוש השנים האחרונות קמו בישראל הרבה חברות סייבר, אך קשה לי להאמין שתצא מחברות האלה אפילו אחת שתגדל לממדים גדולים. מצב השוק לא מאפשר את זה", מעריך בודאי. "אני לא נכנס לשאלה אם זה רע או טוב. אם יש חברה שמסתמנת כטובה - היא תירכש די מהר. למשל, הערכתי שיהיה יותר קשה לרכוש חברה כמו אדאלום (שנרכשה באחרונה בידי מיקרוסופט ב-320 מיליון דולר, ע"א וא"ט) כי היא כבר עברה כמה סבבים של גיוסי הון והגיעה לשווי גבוה, אז הפרמיה שצריך לשלם למשקיעים גבוהה מאוד, מה שאומר שאולי לא יסכימו לשלם - אבל אתה רואה שהם כן מסכימים. נורא קשה למייסדים של החברות, שרובם חבר'ה צעירים שעושים את זה בפעם הראשונה, להגיד לא לסכומי כסף גדולים.

"הערכות השווי הגבוהות מאוד של החברות המבוססות בעולם הסייבר מאפשרות להן לרכוש את הסטארט־אפים הכי טובים ולחתוך את השפיץ - אותם חבר'ה שמסוגלים לרוץ קדימה ולבנות משהו על בסיס הטכנולוגיה. זה יהיה מזל גדול מאוד אם תצמח חברה גדולה מהבציר הזה. ההסתייגות היא שהערכות השווי הגבוהות ירתיעו את הרוכשים, ואז יש סיכוי שהן ימותו או שיצמחו לחברה גדולה כי אף אחד לא ירכוש אותן. אבל זה לא המצב בישראל".

חבורת הסייבר הישראלית

אתה מתחרט שמכרתם את טראסטיר ולא הצמחתם חברה גדולה?

"אנחנו מדברים על סוף 2013, תחילת 2014, לפני המפץ הגדול של חברות הסייבר. ההנפקות של Fireeye (שנסחרת בנאסד"ק בשווי של כ–7 מיליארד דולר, ע"א וא"ט) ופאלו אלטו נטוורקס (של ניר צוק, הנסחרת לפי שווי של כ–14 מיליארד דולר, ע"א וא"ט) שהקפיצו את כל השוק למעלה. כשאנחנו מכרנו זה היה קצת אחרי היציאה מהבוץ של 2008. אין מה להתחרט. זו עסקה טובה לבעלי המניות. זה לא שמכרנו את החברה בנזיד עדשים. אף אחד לא יכול לצפות את העתיד ולהגיד אם הוא יהיה ורוד יותר. באותה נקודת זמן לא התפשרנו בתהליך המכירה. קיבלנו כל מה שרצינו ויותר, וכולם מסתובבים גם היום עם חיוך על הפנים.

"מבחינתי האישית, ההתעסקות שלי ומה שאני נהנה לעשות לא נפגעו מהמכירה של טראסטיר. יש לי אפשרות לעשות יותר דברים עם יותר חברות. אם העסקה הזו לא היתה מתממשת והאופציה השנייה היתה לצאת להנפקה, סביר להניח שהחברה היתה נהנית כיום מהערכת שווי גבוהה מזו שהיתה במועד המכירה".

אז האם טראסטיר הקדימה את זמנה או פיספסה הזדמנות ליהפך לחברת אבטחה ישראלית גדולה? סביר להניח שלשאלה זו לא תהיה לעולם תשובה חד־משמעית. "החברות שהחזיקו ב–2009–2010 בטכנולוגיה יציבה היו יכולות להיסחר כציבוריות או להירכש בהרבה כסף. מאז הרבה הון־סיכון זרם לעולם הזה והרבה חברות סטארט־אפ צצו. החברות הגדולות נהנות מכך שהלקוחות משלמים להן עוד. התקציבים הולכים אליהן, הערכות השווי או קופות המזומנים גדלות, מה שמאפשר להן לבצע את הרכישות. הן מבינות שהערכות השווי האלה זמניות והן יכולות להשתמש במניות שלהן", אומר בודאי, שהתייחס לסוגיה גם ביום עיון שיזם מכון היצוא בנושא שיווק טכנולוגיות סייבר לארה"ב.

מבחינת החברות הרוכשות, מסביר בודאי, הסטארט־אפים מאפשרים להן לקצר את זמני הפיתוח של טכנולוגיות חדשות שנכנסות פנימה בעקבות הרכישה וכן מבטיחים להן גישה לכוח אדם. "לחברות גדולות בעולם אבטחת המידע קשה לשמר את הטאלנטים, כי הם אומרים לעצמם שהם יכולים להקים סטארט־אפ ולעשות 10–20 מיליון דולר תוך שנתיים, אז למה להם לשבת בחברה גדולה ולהרוויח משכורת של 40 אלף שקל בחודש. החברות סובלות מבריחה של טאלנטים, והן מבטיחות לעצמן את היכולת לייצר חדשנות ולהכניס אנשים טובים פנימה באמצעות הרכישות".

צילום: עופר וקנין

הייפרוויז, שבודאי השקיע בה ונרכשה בתחילת השנה בידי צ'ק פוינט, היא דוגמה טובה לחברה מבטיחה שנרכשה טרם הבשלתה. בודאי מספר שהוא פגש את היזמים, נתן שוחמי, אביב גפני ובן אומלצ'נקו , עוד בשלב הרעיון. "אמרנו - ניקח קצת כסף, נקים חברה כדי לבשל את הרעיון ולצאת לגיוס הון. חצי שנה אחרי, כשהרעיון היה מבושל, היתה לנו הוכחת היתכנות והתכוונו לצאת לגיוס - הגיעה צ'ק פוינט", נזכר בודאי. דוגמה נוספת לחברה כזו היא אדאלום, שנרכשה באחרונה בידי מיקרוסופט ב–320 מיליון דולר, חודשים ספורים לאחר שהשלימה סבב גיוס הון בהשתתפות משקיעים אסטרטגיים שכוללים את EMC ו–HP וקרנות הון־סיכון כמו סקויה.

בודאי אומר שהחברות שנמכרות צעירות מעניינות את התאגידים הרב־לאומיים בגלל המוצרים שלהן, אבל אין להן מצבור לקוחות משמעותי. "הן נמצאות בשלב התחלתי ורחוקות מלהיות רווחיות. חס וחלילה, אני לא מזלזל במה שהן עשו - הן פיתחו טכנולוגיה וכנראה שהיא עובדת. אבל אי אפשר לומר על אף אחת מהחברות האלה שהן מצליחות במובן שהן ביססו יכולת. זה לא סיפור לשפוך על חברה מספיק כסף ואנשי מכירות ושהיא תמכור ל–20–30 לקוחות. כשחברה צומחת למכירות של 50 מיליון דולר וצפונה, אפשר לומר שיש כאן התחלה של משהו. באקו־סיסטם של שלוש־ארבע השנים האחרונות אני חושב שאין אפילו אחת בגודל הזה, כי הן בשלבים מוקדמים. המבוגרות יותר נרכשו.

"טראסטיר היא חברה מבציר שונה לגמרי. היא נוסדה ב–2007, והחברות שהסתובבו בשנים האלה היו שונות. פאלו אלטו נטוורקס קצת יותר ותיקה, וסייבר ארק, שנוסדה לפני טראסטיר והגיעה לפריחה אחר כך, היא דוגמה טובה. אין הרבה חברות מאותה תקופה, כי סקיוריטי לא היה סקסי. לא קראו לזה סייבר, זה היה סקיוריטי. קרנות לא אהבו להשקיע בזה, כוח אדם לא הלך לזה, לקוחות לא קנו בקלות. עובדה שחברות דישדשו הרבה זמן. סייבר ארק הוקמה בשנות ה–90 ודישדשה, עד שבשלב מסוים התרחשה הקפיצה".

"כבר לפני שלוש שנים היתה לי תחושה שיש בועת סייבר"

למרות התחושה שכל שני בוגרי 8200 עם רעיון שקשור לעולם הסייבר מצליחים לגייס בקלות 10 מיליון דולר להקמת חברה חדשה, בודאי נזהר מלהכריז על בועה - דווקא מפני שכבר כמה שנים הוא חש שאנחנו נמצאים בעיצומה של בועת סייבר שרק הולכת וצומחת. בינתיים הוא קוצר את פירות ההשקעות שביצע וזורע השקעות חדשות. "עוד כשהייתי בטראסטיר, לפני שלוש שנים, התחלתי קצת להשקיע בחברות שהיו אז בתחילת דרכן ונמכרו מאז, כמו וואטצ'דוקס, אינקפסולה וסקייפנס. בשלב ההוא ראיתי את כמות היזמים שמגיעים אלי. עצרתי ואמרתי שיש בועה, מפני שאני מסתכל על 20 השנים שבהן אני בשוק ומעולם לא היה מצב כזה: מתחילים להגיע אלי יזמים עם רעיונות שבמקרה הטוב הם סמי־מוצר ובמקרה הרע פיצ'ר קטן באיזה מוצר. כשאתה אומר להם 'לא', הם הולכים ומגייסים ממישהו אחר. שקלתי לעצור את ההשקעות שלי. טוב שלא עצרתי. זה רק מראה שאין לנו יכולת להבין אם בכלל יש בועה, ואם יש כזו - אם היא תתפוצץ".

מה יהיה המחיר של התפוצצות בועת הסייבר?

"כנראה שהחבר'ה שהקימו את החברות לא יפסידו הרבה חוץ מהחלום הנקודתי שלהם. הרבה כסף של הון־סיכון ילך לעזאזל, ולא בפעם הראשונה. אלה יהיו המפסידים העיקריים. השאלה היא אם ההון־סיכון החכם יברח בזמן וישאיר את המשקיעים הפחות מתוחכמים שיישאו בהפסד".

עם זאת, בודאי אינו מודאג מגורלם של אנשי הסייבר, שכיום אין מספיק מהם בשוק העבודה. "האנשים הטובים ימצאו עבודה גם בעתות משבר. החבר'ה שהם בסדר, שהם לא החוד של השפיץ, יתקשו יותר. עבור חברות רבות זו הזדמנות להיפטר מהחבר'ה הבינוניים ולקחת טובים באותו כסף".

הנפקת חברת אימפרבה בוול סטריט
הנפקת חברת אימפרבה בוול סטריטצילום: אימפרבה

בודאי מסביר מדוע להערכתו קיים עיוות מסוים בתחום הסייבר: מצד אחד צורכי האבטחה החדשים והביקוש למוצרי סייבר הם אמיתיים; מנגד, מרבית הביקוש זורם לחברות אבטחה מוכרות ומבוססות - ולא לסטארט־אפים. למרות זאת, המשקיעים ממשיכים לממן סטארט־אפים רבים שחלקם הגדול עשוי למצוא עצמו ללא בסיס עסקי. "החשיפה לסייבר גדלה מאוד, בעיקר בשל הסיקור התקשורתי. במקביל, ארגונים יכולים להבין כיום טוב יותר שהם היו יעד למתקפה. אם לפני חמש־שש שנים הנושא היה קבור אי־שם מתחת למנהל מערכות המידע, כיום תחום הסייבר נמצא ברמת הדירקטוריון. מנכ"לים בארגונים גדולים, לאו דווקא טכנולוגיים, אומרים בפירוש שאבטחת מידע היא אחד משלושת הנושאים שנמצאים בראש סדר העדיפויות שלהם. התחילו להעיף מנכ"לים בגלל פריצה למאגרי מידע, זה מתחיל להיות אמיתי. זה מכניס את כל הארגון לסיר לחץ סביב אבטחת המידע.

"כתוצאה מכך תקציבי אבטחת המידע והסייבר גדלים בשני כיוונים: הארגונים הגדולים מגייסים עוד אנשי אבטחה ובמקביל מוציאים סכומים גדולים יותר לספקים חיצוניים. אך הסטארט־אפים לא נהנים מזה בהכרח, משום שארגונים גדולים נוטים לשמרנות: הם מעדיפים להגדיל את תקציב הרכש מספק גדול ומוכר שעמו הם עובדים שנים מאשר לקחת סיכון עם חברת טכנולוגיה צעירה, גם אם היא מציעה פתרון אבטחה נפלא. הדבר הקל ביותר לארגון הוא לקנות יותר ממה שכבר יש לו יותר מאשר להכניס בשעריו ספקים חדשים".

לתהליכים שמתאר בודאי יש השפעה גם על החברות הצעירות שקמות בימים אלה. "הסטארט־אפים נהנים מהפריחה של עולם אבטחת המידע, בעיקר באמצעות הכסף רב שזורם אליהם מקרנות ההון־סיכון. מנגד, רק סטארט־אפים מעטים מצליחים לייצר מכירות מהותיות. אחת הסיבות לכך היא הכמות מטורפת של סטארט־אפים בשוק: בישראל לבדה מדברים על 250–300 חברות בתחום. זה אומר שבעולם יש לפחות 1,000 חברות סייבר. ארגון גדול יכול לאמץ ארבע, אולי חמש, טכנולוגיות כאלה בשנה. כלומר, הסטארט־אפים בתחום הסייבר מנסים להתנקז לכמות מוגבלת של ארגונים גדולים. לכן היכולת שלהם לצמוח בעייתית, מאחר שכל אחד מהם משיג שלושה־ארבעה לקוחות, לא יותר".

בודאי מאשר את התחושה של מי שעוקב אחרי ההייפ סביב חברות הסייבר, אבל לא ממש מצליח להבדיל ביניהן. "מבחינה טכנולוגית, אין שוני רב בין כל 1,000 הסטארט־אפים בתחום. על כל תחום שתגדירו באבטחת מידע, תמצאו 20 סטארט־אפים שעושים אותו הדבר. יש אפקט עדר. יצא לי להיפגש בשבוע אחד עם שניים־שלושה סטארט־אפים שבאו עם אותו רעיון בזה אחר זה".

התחושה היא שבועת השקעות מאפיינת לא רק את חברות הסייבר, שנמצאות בתהליך מואץ, אלא בכלל את סצינת הסטארט־אפים. "כל עולם ההון־סיכון נכנס לסחרור. הערכות שווי של חברות פרטיות עלו לרמות מטורפות, לא רק בסייבר. זה גורם לכך שקרנות ההון־סיכון הגדולות יותר חושבות פעמיים אם להשתתף בגיוס ולהשקיע 50–60 מיליון דולר, כי אלה סכומים מטורפים. מתחיל לזרום הרבה כסף לא חכם, שרק עוקב אחרי המגמה. בדרך כלל זה מסמן נקודה בעייתית. אתה רואה את החבר'ה הגדולים שמתמחים בהשקעות אומרים 'בואו נאט את הקצב'. קרנות ההון־סיכון הגדולות לא נלהבות לקחת חלק בגיוסים הגדולים".

חברות הסייבר, שנלחמות בתחום רותח, נלחמות ביניהן על אנשי הפיתוח המוכשרים, וכך רמות השכר בתחום הולכות ועולות. "בסייבר אין צורך באנשי פיתוח מיוחדים. כל סטארט־אפ רוצה לגייס את ה–10–15 אנשים הראשונים שיהיו חזקים מאוד, כי הם מגדירים את המוצר בשלבים הראשונים שלו. אם הם יהיו חזקים המוצר יהיה חזק, ואם הם בינוניים המוצר יהיה בינוני. אין הרבה אנשים כאלה - זה שילוב של הכשרה ונתוני פתיחה אישיים".

בודאי, שמוקף בהמוני יוצאי 8200 ויחידות עילית אחרות, לא מתרשם במיוחד מהרזומה הצבאי של היזמים. "כשיושב מולי בן אדם, לא אכפת לי מאיזו יחידה הוא בא. אני מנסה להתרשם מה הוא יודע ומה תכונות האופי שלו. אני מאמין שיש מספיק משקיעים חכמים שיודעים לאפיין אנשים על בסיס מה שהם שווים ולא על פי מאיפה הם באו". עם זאת, הוא מכיר בכמה יתרונות שיש לבוגרי היחידות הטכנולוגיות. "תמיד עוזר שערכו בדיקת נאותות על האדם, ואם הוא היה ביחידה ספציפית אתה יודע שיש לו שכל, אבל זה עדיין לא אומר שהוא יצליח. הכרתי הרבה אנשים שיש להם שכל ואין להם סיכוי להצליח ביזמות, ופגשתי אנשים שהם לא הכי חכמים, ואני כולל את עצמי בקטגוריה הזו, אבל היו להם תכונות אופי אחרות שנדרשות כדי לרוץ קדימה ולהצליח. אם שתי האפשרויות שלי הן לבחור מועמד שמשלב את התכונות שצריך כדי להצליח או מועמד שהוא הכי חכם שאפשר להשיג - אני נוטה לבחור באפשרות הראשונה".

צילום: עופר וקנין

בודאי מציג עמדות מקוריות לגבי יזמים צעירים יוצאי 8200 - הגביע הקדוש של עולם הסייבר. "לחבר'ה האלה, שחלקם רק השתחררו מהצבא, יש מעט מאוד ניסיון בשוק האזרחי, אם בכלל. אין להם יכולת להבין מה הצרכים בשוק, לכן הם מסתכלים על מה שהם רואים, מה החברים שלהם עושים, מה שמעו מאלה שהשתחררו מחזור לפניהם ומה העיתונות מכתירה כלהיט הבא - והולכים לאותם כיוונים. בין הסטארט־אפים הרבים שאני פוגש מידי שבוע, רק במקרים מועטים אני אומר 'וואו, את זה עוד לא שמעתי'".

הוא גם לא נלהב מלימודים גבוהים כחלק ממסלול ההכשרה לחברות הטכנולוגיה. "אני חייב להתוודות שאני לא חסיד גדול של האקדמיה. יש לי תואר מהטכניון וגם MBA - והצטערתי על שניהם. אני חושב שזה מתאים לסוג מסוים של אנשים, בעוד שלאחרים זה בזבוז של זמן. פעמים רבות גייסתי עובדים שהיו מיד אחרי השחרור מהצבא. אף פעם לא בדקתי בקורות החיים אם לאדם יש תואר. אם היה לו תואר, הסתכלתי על הציונים, כי זאת אינדקציה לכמה אדם חזק. אם לא היה לו תואר זה לא גרע אפילו בקצת בשכר או בתפקיד שקיבל. זה סוג של קיבעון: אתה מרגיש לא שלם עם עצמך אם לא הלכת ועשית תואר. זה סוג של סטיגמה חברתית, אבל למעשה זה עניין אינדיבידואלי. יש כאלה שזה מתאים להם, וכאלה שלא".

"אף אחד לא יודע מאיפה 
תבוא הטלטלה"

בודאי, 43, לא שירת ב-8200, ונכנס לעולם האבטחה כמעט בטעות. כעתודאי, בוגר תואר ראשון בהנדסת מחשבים בטכניון, הוא שובץ ביחידת מצוב, שהיתה בזמנו תחת חיל הקשר. "הייתי הקצין הראשון שהיחידה גייסה בתחום אבטחת מידע. זו היתה החשיפה הראשונה שלי לנושא, ונדרשתי פחות או יותר ללמוד את זה בעצמי. ניסיתי לדבר עם יחידות שעושות דברים ולהבין מה הן עושות, וקראתי הרבה ספרות. אחד הדברים שעשיתי בשירות הוא להגיד — בואו קודם כל נסגור את הפער בין מה שיש בצבא לבין מה שבאזרחות, ונכניס אלינו הרבה טכנולוגיות אבטחת מידע אזרחיות - שהיו יותר מתקדמות", מספר בודאי.

לאחר השחרור, ביקש בודאי ללמוד את השוק האזרחי, והקים ב–1999 חברת ייעוץ לאבטחת מידע, שעבדה בעיקר עם בנקים. השותף שלו להקמת החברה היה עמיחי שולמן, שב–2002 הקים אתו ועם שלמה קרמר את חברת אימפרבה. שולמן הוא אחד משותפיו הקבועים של בודאי בהשקעות בסטארט־אפים.

גיל שוויד
גיל שווידצילום: תומר אפלבאום

כיום עוסק בודאי בעיקר בהשקעה בסטארט־אפים. בסך הכל, הוא השקיע ב–13 חברות, שחלקן נמכרו והיתר עדיין פעילות, ולמעט אחת כולן בישראל. בכל שבוע פוגש בודאי שלוש חברות מועמדות להשקעה. "הגודל של ההשקעה האופיינית הולך וגדל. כיום אני משתדל להשקיע לא פחות ממיליון דולר בהשקעה ראשונית בחברה, ואחרי זה לשמור על הפרו־רטה (חלק יחסי בהשקעות) שלי. לא נכון לא לשמור על זה, כי זה אומר שאני לא מאמין בחברה. אם זו השקעה טובה ועדיין יש לך כסף להשקיע, אין סיבה שלא תכניס כסף לחברה בסיבוב הבא - אם תוכל להרוויח ממנו. בינתיים לא ויתרתי על השקעת המשך. אני בתקופה זהירה, מגדיל את ההשקעות וצובר יותר ביטחון. היו אקזיטים מוצלחים והחזרתי לא מעט מהכסף שהשקעתי. אבל אני לא טדי שגיא, לא All In. אני זהיר יותר בהקשר הזה.

"המוטיווציה בהשקעות היא לראות את הטכנולוגיות צומחות, כי אני אוהב את הטכנולוגיות. לפעמים אני אומר ליזמים שיש סיכוי טוב מאוד שהם יצליחו, אבל לא מעניין אותי להשקיע כי הרעיון לא גורם לי להתרגשות או לרצות לעזור - אז אני מוותר. יש שלב בחיים שבו אתה רוצה כמות של כסף, כי זה משפר לך את החיים. אצלי זה נגמר פחות או יותר כשאימפרבה יצאה להנפקה. מה שקיבלתי מספיק ליותר ממה שאצרוך כל החיים".

בדומה להיי־טקיסטים אחרים שעשו את הונם באקזיטים גדולים, גם לבודאי אין שאיפות להיכנס כמשקיע או מנהל בתחומים אחרים בכלכלה הישראלית. "בסופו של דבר אני טכנולוג, איש מוצרים. זה מה שאני עושה ושם אני מרגיש נוח. תכניס אותי לנהל קופת חולים, זה נושא קרוב ללבי כי יצא לי להיחשף לצורה שבה הם עובדים, אבל אני לא חושב שהייתי מצליח לעשות את זה טוב. מה שמניע אותי הוא טכנולוגיות חדשות. אני לא מנסה לשנות עם זה שום עולם. עם סייבר ואבטחת מידע אתה לא יכול לשנות עולם. אם הייתי צריך לבחור טייטל אחד לכרטיס הביקור לא הייתי מגדיר את עצמי כמנהל. אני אוהב את העשייה של להקים חברות, לבנות טכנולוגיות, למכור, להצליח ולעשות משהו משמעותי בעולם שאני מתמקד בו".

מה הלאה? תקים עוד חברה?

"תלוי איזו הזדמנות תבוא, אני לא פוסל. לא עבר הרבה זמן מאז טראסטיר או כל דבר אחר שעשיתי. אני רואה את עצמי צעיר, אולי בעוד 10 שנים".

שלמה קרמר, משקיע ואיש אבטחת מידע
שלמה קרמרצילום: שרון ברקת

ואיך אתה רואה את התעשייה שנה־שנתיים קדימה?

"לפני שלוש שנים אמרתי 'איזו בועה, הכל הולך להתפוצץ', ומאז הכל רק עלה. מסתכלים על מניה כמו זו של פאלו אלטו, שכבר עברה את צ'ק פוינט ונגעה בשווי שוק של 17 מיליארד דולר. זה מטורף. החברה גדלה בקצב יפה, נמצאת בשוק אטרקטיבי ומציגה מצגות פוזיטיביות על העתיד. יש גופים מעטים שיכולים לרכוש חברות בסכומים כאלה, אז יש סיכוי טוב שחברה כזו תצטרך להמשיך הלאה ולגדול. זה אומר שהם צריכים לרכוש יותר, להיכנס ליותר תחומים ולהציג יותר מנועי גידול. יכול להיות שנשב פה עוד שנתיים־שלוש ונדבר על שמות אחרים, ויכול להיות שיבוא משהו ויטלטל את השוק. רק שאף אחד לא יודע מאיפה תבוא הטלטלה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker