הברוטליות של נתניהו ושטייניץ, הפתטיות של כחלון ודרעי

לנתניהו ושטייניץ נמאס מהסחבת ומהוויכוח בשאלות הגז: הם נחושים להביא מתווה מזורז שיסדיר את שוק הגז - ולא משנה באיזה מחיר

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים55
סמי פרץ

כמות האירועים המוזרים בסיפור הגז הטבעי מתחילה להיראות כמו חומר מעולה לסרט דרמה, לאו דווקא עם סוף טוב. מה כבר היה לנו בסרט הזה?

שר אוצר (משה כחלון) שמכריז ערב הבחירות שהוא יפרק את מונופול הגז, וכשזה מגיע לשולחנו הוא מודיע שהוא מנוע מלעשות זאת כי אחד מחבריו הוא בין טייקוני הגז. ממונה על ההגבלים העסקיים (פרופ' דיויד גילה) שכבר רקח הסדר מינורי עם שותפויות הגז (למכירת מאגרי תנין וכריש בלבד) חוזר בו אחרי שהממשלה השיגה הסכם פחות מינורי (שמפריד את דלק בעוד שש שנים מתמר) ועדיין מחליט שזה לא מספיק כדי להביא לתחרות ומתפטר. שר כלכלה (אריה דרעי) שמבטיח לפעול למען השקופים, וכשניתנת לו ההזדמנות לתת גיבוי לממונה על ההגבלים, כדי שזה יפעל למציאת פתרון תחרותי טוב - הוא בורח מסמכותו, מגלגל אותה לידי הממשלה - ולבסוף נכנע ומחליט לעקוף את רשות ההגבלים. חשיפה של הסכמי המכר בין שותפויות הגז ללקוחות הגדולים שלהם, שמחייבת את הלקוחות לסתום את הפה - ולא לצאת למאבק פומבי נגד המחירים המאמירים של הגז.

בנימין נתניהו ויובל שטייניץ עם תרשים של מחירי הגזצילום: אמיל סלמן

והשבוע עוד אירוע בשרשרת: הדחה של יו"ר רשות החשמל אורית פרקש־הכהן. לא בטוח שהיה בכוחה לבלום את מתווה הגז, אבל היא נתפשה כאחד הגורמים המפריעים לקידומו. היא פשוט סירבה לאשר חוזי גז שעליהם חתמו השותפות במאגר תמר, בטענה שהם הם מנופחים, ולכן יכבידו על תעריפי החשמל. פיטוריה, בשלב הזה, מזהמים את התהליך של אישור מתווה הגז, ומגבירים את החשדנות כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץ, בשל התנהלותם הברוטלית. פרקש־הכהן היא הכתובת של הציבור בכל הקשור לתעריפי החשמל בישראל, ואחת הדרכים המרכזיות שלה לוודא שתעריפי החשמל יורדים היא באמצעות חוזי גז לא מנופחים. אבל לנתניהו ושטייניץ נמאס מהסחבת ומהוויכוח בשאלות הגז: הם נחושים להביא מתווה מזורז שיסדיר את שוק הגז - ולא משנה באיזה מחיר.

אפשר לעלות השערות רבות לגבי גישתם של נתניהו ושטייניץ והמוטיווציה שלהם לדחוף למתווה שלא מבטיח תחרות בשוק הגז, ומבטיח מחירים גבוהים בעשרות אחוזים מאלה שהיו כאן עד לפני כמה שנים. השערה פשוטה ולאו דווקא קונספרטיבית היא שמכיוון שהשניים הביאו לפני ארבע שנים את המלצות ועדת ששינסקי, שקבעו כי חלקה של המדינה בהכנסות מהגז יגדל מ–30% לכ–50%–60%, ובכך הפכו את המדינה לשותפה בכירה בתגליות הגז, אין להם שום עניין במחיר גז נמוך, שכן הוא יגרע מהכנסות המדינה. גם ככה התחזיות להכנסות עתק מהגז התכווצו באחרונה, כפי שנחשף כאן השבוע (הערכות מוקדמות דיברו על הכנסה של 600 מיליארד שקל, לעומת הערכה שמרנית של האוצר של כ–200 מיליארד שקל).

שר האוצר משה כחלוןצילום: גיל כהן מגן

יתרה מכך: המלצות ועדת ששינסקי נתפשות אמנם כמהלך נועז, שגרע מהכנסות שותפויות הגז, אך אפשר להניח שהעלאת מחירי הגז פיצתה אותם במידה רבה על תוספת המס שנדרשה מהם, ולכן הממשלה מעדיפה לעצום את עיניה.

הדבר המוזר הוא שלא רק הממשלה עוצמת עיניה, אלא גם הלקוחות הגדולים של הגז. אחד מהם הוא החברה לישראל, שנחשבת לקונה השנייה בגודלה של גז טבעי (אחרי חברת החשמל). החברה קונה עבור מפעלי כיל, בזן ותחנת הכוח שלה במישור רותם כ–2.5 BCM בשנה, שהם כ–30% מתצרוכת הגז השנתית בישראל כיום. ראשי החברה פגשו בחודשים האחרונים את הצוות בראשות יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' יוג'ין קנדל, ותיארו מה קרה למחיר הגז מנקודת מבטם. מתברר שלפני פרסום המלצות ועדת ששינסקי שילמה החברה 3.75 דולרים ליחידת חום, ולאחר שההמלצות נכנסו לתוקף עלה המחיר ל–5.3 דולרים ליחידת חום - זינוק של 41%.

מה קרה בדרך? שני דברים: האלטרנטיבה של רכישת גז ממצרים התפוגגה בעקבות ההפיכה במצרים, והמלצות ששינסקי השיתו על שותפויות הגז משטר מס תובעני יותר, שעלותו גולגלה מיידית על הלקוחות. קשה לקבוע מה השפיע יותר, אבל ברור שחיסול האלטרנטיבה התחרותית ממצרים איפשר לשותפויות הגז לפצות את עצמן במהירות על מסי ששינסקי.

מוזר שלא שמענו את ראשי החברה לישראל וכיל יוצאים למאבק כלשהו בעניין מחיר הגז. מדובר, יש לזכור, בחברה שחטפה בשנים האחרונות כמה מכות רגולטוריות לא קלות: היא הוחרגה מחוק עידוד השקעות הון, ונאלצה לשלם יותר מסים; היא חויבה לממן את פרויקט קציר המלח בים המלח, כדי למנוע הצפת בתי המלון שם; והיא מחויבת בתמלוגים גבוהים יותר בגין רווחי האשלג. כל החבילה הזאת מוערכת על ידי החברה בהפסד של מיליארדי שקלים. היא נאבקה - ועדיין נאבקת - כדי למנוע את יישום המלצות ועדת ששינסקי 2, שעוסקות בהטלת מס רווחי יתר על אשלג.

שר הכלכלה אריה דרעי בישיבת סיעת ש"ס בכנסתצילום: אמיל סלמן

שמענו את ראשי החברה מתלוננים לא מעט, ומאיימים להפסיק להשקיע בישראל ולהתמקד בהשקעות בחו"ל. גם איומים לפיטורי עובדים נשמעו כדרך להתמודד עם עלויות הרגולציה הכבדות שהושתו על החברה. אבל משום מה לא שמענו אותה יוצאת למאבק במחיר הגז הגבוה שהיא משלמת למאגר תמר. מדוע? הלוביסטים של החברה שובתים? ראשי החברה בחופש? בעל השליטה עידן עופר שקוע מדי בחייו החדשים בלונדון? קשה לדעת. אבל מותר לשער: החברה לישראל וכיל לא בעניין של לשלם הרבה עבור גז, והם שמחים מאוד שמישהו יעשה עבורם את העבודה ויפעל להורדת מחיר הגז. אבל הם עצמם לא יעשו זאת, כי הם חלק מקשר שתיקה של שחקנים רבים במשק, שמתנגדים עקרונית להתערבות רגולטורית מכבידה, משום שהם מבינים שמחר זה יכול להיות אצלם.

אפשר לראות בהתנהלות הזאת סוג של מועדון של שחקנים חזקים ומסודרים, אם מתוקף זיכיון שקיבלו, הטבות מס שהשיגו או מונופולין שממנו הם נהנים. הם יודעים להסתדר ביניהם, כי במערכת יחסי הגומלין בינם לבין עצמם הרבה מאוד אינטרסים מונחים על הכף - והאויב האמיתי הוא הרגולטור. אם תיתן לרגלטור כוח רב מדי, הוא יקבל תיאבון ויבוא לנגוס היכן שהוא יכול.

וזה מה שקרה במקרה שלהם: ועדת ששינסקי הראשונה פעלה להגדלת חלקה של המדינה בהכנסות הגז, המדינה קיבלה תיאבון, ועכשיו פועלת להגדלת חלקה בהכנסות מהאשלג. אלא שבמקרה של כיל היא לא יכולה לגלגל את עלויות המיסוי ואובדן ההטבות שלה על הצרכנים, משום שהתוצרת שלה מיועדת ליצוא. אז מה היא עושה? מאיימת שתגלגל זאת על העובדים שלה, אלה שכבר מועסקים או אלה שהיא מצהירה שהיא תעסיק אם יבוטלו ההמלצות לגבות ממנה מס רווחי יתר. על מונופול הגז היא לא מאיימת. אבל היא הציעה לממשלה לאפשר לה לקנות את שני המאגרים הקטנים תנין וכריש ונדחתה בנימוס. אם היא תרכוש את המאגרים האלה זה יהיה רק לשימוש עצמי, וזה לא יקדם את התחרות במשק. את הריכוזיות זה יקדם מאוד. לכן הרעיון נגנז.

נ.ב

דייוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקייםצילום: טלי מאייר

שר האוצר משה כחלון ושר הכלכלה אריה דרעי היו רוצים להיתפש כשרים החברתיים של השבוע, אבל הם ראויים דווקא לתואר שני השרים הפתטיים של השבוע. הם סיכמו בדיוני התקציב על מתן פטור ממע"מ על חשמל ומים לארבעת העשירונים התחתונים באוכלוסייה. מדובר בעשירונים שממילא לא משלמים כיום מסים ישירים, וכעת רוצה דרעי לפטור אותם גם מתשלום מס עקיף בשני סעיפי ההוצאה האלה. ומדוע פתטיים? כי לדרעי ולכחלון ניתנה אפשרות להשפיע מהותית על מחירי החשמל והמים אילו היו מנסים להשפיע על מתווה הגז ולא בורחים. למחירי הגז יש השפעה גדולה על מחירי החשמל וגם על מחירי המים (התפלת מים כרוכה בהשקעה אנרגיה גדולה). אבל זה מסובך, זה קשה, זה כרוך במאבק, והשניים החליטו שהם לא רוצים לעשות דברים קשים. קל יותר לפעול באמצעות מערכת המס וללחוץ על הכפתור "מע"מ אפס" בחשמל ובמים לארבעת העשירונים התחתונים ולעוות על הדרך את מערכת המס. השניים מקיימים את מורשת יאיר לפיד, שאף הוא ניסה לפתור את בעיות שוק הדירות באמצעות מע"מ 0% - ובינתיים רק החריף את הבעיות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker