היום שבו גויס הנסיך הקטן לצה"ל

כשבצבא מתחילים להילחץ, הם כנראה יורים
 עם כל התותחים ■ הערגליות הונחו על השולחן, גורם צבאי בכיר הגיע וקצינות דובר צה"ל העשירו מטאפורית ■ חגי עמית היה בתדרוך התקשורת הצבאי בתגובה לדו"ח ועדת לוקר ופחד לקבל שבת

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חגי עמית
חגי עמית

רבע שעה אחרי תחילת הפגישה עם הגורם הצבאי הבכיר, אני שם לב שמשהו קורה לי. הקללה העתיקה מתחילה לעבוד. אותה קללה שגרמה לכך שלאורך שלושת חודשי הקיץ של 1993 רותקתי פעם אחר פעם ומצאתי את עצמי בסופו של דבר מבלה שבועיים במחבוש. אני מכווץ את אצבעות הרגליים, מגרד באכזריות את הרגל, שולף סכין חדה מתחת לשולחן ותוקע אותה בירכי, אבל דבר לא עוזר - עיניי נעצמות ואני מתחיל לחשוש מהאופן שבו הפגישה הזאת תיגמר.

השמועות בחוץ מדברות על כך שיוחנן לוקר עצמו נתון במעצר במרתף מעופש בקריה מאז אתמול, חולק את תא "הרפורמטורים שנקברו בעודם חיים" עם דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, שהעז להתנגד למתווה הגז. אני שולף את הטלפון מתחת לשולחן ומסמס למשפחה שלא בטוח שאגיע הביתה היום. כשהגורמים הבכירים האלה מתעצבנים אי־אפשר לדעת מה יקרה.

צילום: אילן אסייג

אני שותה כוס מים, ועוד אחת. זה לא עוזר. מיקום תדרוך התקשורת הצבאי בתגובה לדו"ח ועדת לוקר שונה ברגע האחרון. לפני שעברנו חדר הספקתי לחטוף ערגלית אבל זה לא מחזיק אותי, ועכשיו אין כאן כיבוד על השולחן ואף אחד לא מציע קפה. למרות הרעב והעייפות, אני אוסף את עצמי ומישיר מבט אל הגורם הצבאי הבכיר שהס מלהזכיר את שמו הנמצא מולי.

הוא צרוד, עיניו מצומצמות, וגם הוא נראה עייף. אלא שהעייפות שלו, בניגוד לשלי, מוצדקת, כפי שהוא עצמו מזכיר בהסבירו מדוע צריך לשלם לאנשי הקבע יותר: "ההבדל בינינו לבין השירות הציבורי הוא שאין לנו זכות שביתה והתאגדות. אנחנו מנוידים בהתאם לצורכי המערכת, עילות הפיטורים אצלנו נרחבות. חלקנו מסכנים את החיים והצבא דורש זמינות של 24/7".

קשה לי להבין איך הסיפור של דו"ח לוקר נהפך להיות כל כך אישי. הרי הגורם הבכיר - בקיצור, על דרך הרעות, אני מרשה לעצמי לקרוא לו "גורם"- וגם אנשי הוועדה בסך הכל רוצים לשמור על החיים שלנו. אף אחד פה לא באמת מתעניין בכסף, לא? במחשבה שנייה אני נזכר בציטוט מדו"ח לוקר המכריז על הצורך בצמצום היקף כוח האדם במטות, ובפרט בטענת הדו"ח שמספר הקצינים במערכי הכלכלנים ובמערכי כוח האדם הוא מוגזם. לראשי מתגנבת תהייה אם חברי הוועדה לא לקו בנאיביות. מה הם חשבו - שאותם כלכלנים ואנשי כוח אדם שאמורים להוביל את תהליך ההתייעלות במערכת יצמצמו את עצמם בחדווה?

כפי שמעיד הגורם עצמו, "אני לא מוטרד מה יהיה בעוד יום. זה לא יהיה בתקופתי. השאלה היא איזה צבא יהיה לכולנו. אני לא יו"ר של ועד שלא אכפת לו מהמשימות בקצה, אבל אני מודאג מאוד מהתאגדות של כוח האדם בצבא. ביום שתהיה לי התאגדות היא תמנע את הצעדים שאני רוצה לעשות".

יונתן לוקר בנימין נתניהו צילום: עמוס בן גרשום / לעמ

המשפט האחרון מזכיר לי את הניתוח שעשה פעם באוזני חבר לגבי הדרך שבה הוא ובת זוגו מתבטאים בזמן חילוקי דעות. "שפת ההפך" הוא קרא לזה, והסביר שבזמן מריבה כל אחד מהצדדים אומר על דרך השלילה את שאיפות לבו. כך נולדות אמירות כמו "זה לא שאני רוצה שבכל יום כשאני חוזר הביתה תחכה לי ארוחה חמה על השולחן, אבל..."; או "זה לא שאני רוצה שתקלח את הילדים מדי פעם".

"הגורם" עבר הרבה עד שקיבל את התואר "בכיר". התמונה שמאחוריו, מיום הגיוס שלו, מזכירה זאת. הוא לא שייך לדור שחצה את התעלה או צנח במתלה, ועדיין, אני מניח שבשנות שירותו הוא ניצב לא מעט פעמים מול האויב כשסכין בין שיניו. למרות זאת, נותר בו השבוע כוח לאזור עוז פעם נוספת, ולהיחלץ יחד עם אחיו "הגורמים הבכירים" האחרים כדי להתייצב מול האויב שמבית - המכונה "דו"ח ועדת לוקר", שמאיים לכלותם באמצעות "כדור ישר בין העיניים", כפי שהתבטא דובר צה"ל.

בינתיים לא נראה שהקליע שנורה ישירות למוחה משפיע על מערכת הביטחון. יצטרכו הרבה יותר מזה כדי לעצור אותה. אני תוהה אם טיל לאו ישירות לנחיריים יעשה את העבודה.

הגורמים הבכירים השונים, בשיחות תדרוך שערכו עם עיתונאים, לא הבינו את הטעם בדו"ח לוקר. הרי בדרך מקרה, בדיוק השבוע, פירסם הצבא את "תר"ש גדעון" - התוכנית הרב־שנתית לקיצוץ והתייעלות של המערכת באופן עצמאי. שתי התוכניות כל כך דומות, מסבירים הגורמים, ומצעידות את הצבא באותו כיוון, שפשוט אין סיבה לחוסר ההרמוניה ביניהן. שתיהן מדברות על מודל צעיר של הצבא, צמצום אנשי קבע וצמצום השכר. תר"ש גדעון, אומר הגורם שלנו, מציג מודל התייעלות שבו תוך עשר שנים המערכת חוסכת מיליארד שקל בשנה.

מתוך הסרט אפס ביחסי אנושצילום: AP

אז מה אם בתוכנית תר"ש גדעון הצבא יירד ל-40 אלף אנשי קבע עד 2017, ובתוכנית לוקר רוצים לרדת ל-30 אלף? אז מה אם בעוד שבתוכנית גדעון מדברים על ירידה של 6% בשכר אנשי הקבע, בלוקר מדברים על 14%? אז מה אם לוקר מדבר על קיצור השירות הסדיר ל-24 חודשים עד 2020, בעוד שתוכנית גדעון מדברת על 27 חודשים? ומעל הכל: בעוד שמערכת הביטחון מבקשת תקציב של 75 מיליארד שקל נטו בשנה עד 2020, חברי הוועדה מדברים על נטו של 59 מיליארד שקל. נכון שבשורה התחתונה אחרי התוספות הם משתווים, אבל אלה זוטות. "תוכנית לוקר לא משתלמת כלכלית", סותם הגורם את הגולל.

הגורם ממשיך ויוצא אפילו נגד המדיניות שנקט צה"ל בשנים האחרונות. "ב-2010 התחלנו במדיניות של האטת קידומים וביגור גיל הפרישה. זה loose loose מבחינתי, כי מה שאני דורש מאנשים ומקבל מהם בגיל 50 לא דומה למה שאני דורש ומקבל בגיל 20". אני והעיתונאים האחרים בחדר מנסים להסביר לו שגיל 40 של היום זה ה-30 החדש, ושואלים: "אין יתרון של ותק וניסיון בצבא?"

"אין. זה לא יקרה", אומר הגורם. "נגדים, לוחמים וחריגים יפרשו בגיל 42. בסדיר מבקשים היום שנוציא אותם מהיחידות. אומרים לנו 'קחו לי אותם', בגיל מסוים הם פשוט לא רלוונטים", הוא טוען ומזכיר לנו שתקינות פוליטית אף פעם לא היתה תכונה צבאית. "חוץ מזה, למי שפרש מוקדם יותר יש סיכוי של 60% להשתלב בשוק העבודה, ולמי שפרש מאוחר יותר יש סיכוי של 40% בלבד. צבא יותר מבוגר הוא צבא יקר יותר", הוא מוסיף.

"אז כל מי שטענו שצריך להעלות את גיל הפרישה כדי לחסוך עלויות טעה?" אנחנו מקשים. "אני לא עושה תחקיר עכשיו. בדיעבד אולי זאת היתה טעות. הוועדה, בהקשר הזה, לא מבינה את המצב בצה"ל".

"למה? יש שם אלופים. יש שם את מנכ"ל אלביט לשעבר", אנחנו מזכירים לו. "מתי הם שירתו בצה"ל?", יורה חזרה הגורם "אני לא מבין את החלטות הוועדה".

רק לא להישאר כאן שבת

השקופיות והגרפים במצגת שמראה לנו הגורם מתחלפים במהירות. לפתע מבזיקה שם תמונה מוכרת. אני תוהה אם מדובר בתרגיל פסיכולוגי מתוחכם או שאני חולם, אבל זו השחקנית נלי תגר, שמגלמת חיילת המכוונת אקדח סיכות לראשה בסרט "אפס ביחסי אנוש". אלא שהגורם מעביר את השקופית במהירות.

אני שוב מוצא עצמי ממצמץ ומזיז בכוח את המבט ממקום למקום. רק שלא יתפסו אותי מתעפץ. רק לא להישאר כאן שבת. על קיר הלשכה תלויה תמונה של "הנסיך הקטן" ולידה ציטוט: "אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד, כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין".

מתוך הסרט אפס ביחסי אנושצילום: ערן כהן

אני מנסה לקשר בין האמרה לתקציב הביטחון ולא מצליח. אני נזכר דווקא בציטוט אחר של הנסיך, על כוכב קטן שצמחו עליו עצי באובב. תושב הכוכב לא נזהר מהעצים כשאלה היו שיחים קטנים, וכשגדלו הם נהפכו לעצי ענק שהשתלטו על הכוכב ובלעו אותו. "ילדים, הישמרו לכם מפני עצי באובב", מזהיר הנסיך. אולי היה ראוי להביא את הנסיך לממשלה שיזהיר אותה מתקציב הביטחון.

גם ועדת לוקר התרשמה שצה"ל תמים לפחות כמו הנסיך הקטן. בדו"ח שלה הרי נכתב שהצבא לא מודע להשלכות התקציביות של שינוי בהיקף כוח האדם ותנאי השירות של משרתי הקבע. אנשי הקבע נדמים בעיני פתאום קצת לקיבוצניקים הישנים שיצאו לעיר ולא הבינו למה דברים עולים כסף. הם פשוט לא מבינים שכששוכרים עוד אנשים ומעלים שכר לעובדים הקיימים - זה משפיע על התקציב.

עכשיו מתחיל הגורם לדבר באוקסימורונים: "אין לי טענות לוועדה, נתייחס ברצינות לכל ההמלצות שלה". הוא מפרט את גודל ההקרבה הטמון בהתייחסות הרצינית הזו: "אף אחד מהם לא ניהל כוח אדם בחייו", הוא מסביר על חברי הוועדה. "אם אתם חושבים שהם עשו עבודה מקצועית, אני אשמח לשמוע איך. אפשר להגיד דברים - אבל כדאי להיות מקצועיים", הוא ממליץ.

"יישום מסקנות הוועדה יהפוך את צה"ל לצבא בינוני שלא עומד במשימותיו", הוא ממשיך להזהיר ולבסוף מציע בידידות: "במקום זה תנו לנו לעשות את תר"ש גדעון". באמת, אני חושב, למה שגוף ממשלתי יהיה זקוק לפיקוח וביקורת של גופים חיצוניים? תנו לצה"ל לטפל בעצמו.

הפגישה מסתיימת. הגורם נאלץ לרוץ לפגישה חשובה, כך הוא טוען, שם בוודאי כבר יכינו לו קפה, והשבת שלי ניצלת. קצינות דובר צה"ל מלוות אותנו החוצה. בדרך חוזרות הקצינות על מה ששיננו לנו גם בדרך פנימה, בנוגע ליתרון התקציב הרב־שנתי על פני תקציב לשנה אחת, ומציגות שוב את הדוגמה שהציגו בהתחלה: "כבר כמה שנים לא היה לצה"ל תקציב רב־שנתי, וזה גורם לבזבוז. אם תקנה בקניון חולצה אחת, היא תעלה לך הרבה יותר מאשר אם תקנה כמה חולצות", הן משתמשות במינוח רלוונטי לעולם המושגים של מרכז עזריאלי הסמוך.

ספרתי שבעה גורמים שונים מטעם צה"ל שהיו מעורבים בפגישה עם הגורם - שבה נכחו רק שלושה עיתונאים, ונזכרתי בציטוט מדו"ח לוקר: "עודף כוח האדם בצבא מייצר חוסר יעילות היכול להגיע עד כדי שיבוש עבודת הצבא. חיכוכים על סמכויות ועיסוק בעיקר ולא בטפל".

"ומה שחשוב - מותר לכם לצטט את הדברים רק מפיו של 'הגורם הבכיר'", מזכירות הקצינות פעם נוספת את הדבר החשוב ביותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker