הפתרון למונופול הגז: קנייה מרוכזת והצמדה למחירים בחו"ל

המתווה שסיכמה הממשלה עם החברות מציע פתרון עקלקל של פיקוח לא ישיר ■ איך כלכלנים רציניים כמו אבי בן בסט ומנואל טרכטנברג מוצאים עצמם באותו מחנה עם סוציאליסטים רדיקלים?

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים29

שבועיים לאחר פרסום מתווה הגז על ידי הממשלה, לא לפני שהופעלו לחצים כבדים, רבים בציבור הישראלי עדיין מתקשים לקבוע עמדה בנוגע למתווה, שעל הדרך נהפכה גם לשאלת זהות והגדרה עצמית עדכנית: תתמוך במתווה, יגידו קפיטליסט ותומך היוזמה החופשית ביום טוב - או מושחת ושפוט של הטייקונים ביום פחות מוצלח. תתנגד לו, יחמיאו לך שאתה רואה את האינטרס הציבורי ולא נכנע למונופולים - אך אם ירצו להעליב יאמרו פופוליסט, בולשביק קנאי וצר עין שרוצה להשאיר את הגז במעמקי האדמה. האמת היא שסוגיית הגז אינה קלאסית כדי לבצע הגדרה עצמית כזאת. יש בה משהו מוקצן מבחינת ההיקף שלה, הסוגיות הרלוונטיות וההתנהלות הממשלתית בטיפול בגז, שהופך את הגדרת הזהות הזאת למורכבת ורבת סתירות.

איך זה שתעשיינים מסוימים מעדיפים דווקא את המתווה הזה ולא לוחצים לשפרו? איך ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמאמין בשוק תחרותי, נותן ידו להסדר שלא יביא תחרות? איך זה שפעילים חברתיים יוצאים למאבק שיוריד את מחיר הגז לתעשיינים? איך כלכלנים רציניים כמו אבי בן בסט ומנואל טרכטנברג מוצאים עצמם באותו מחנה עם סוציאליסטים רדיקלים? זה מעלה את השאלה מי מתנגד להסכם ומדוע. אפשר למנות לפחות ארבעה סוגי התנגדויות:

הפגנה נגד מתווה הגזצילום: דודו בכר

1. כי זה הסכם גרוע מבחינה כלכלית, שלא יביא להגברת תחרות ו/או להורדת מחירי הגז.

2. כי לא מאמינים ביכולת או במוטיווציה של נציגי הממשלה במשא ומתן להשיג מתווה טוב, ולכן מפעילים לחץ על הממשלה ונותנים לה את הכוח להשיג יותר.

3. כי זה עניין פוליטי - ולא משנה מה יהיה ההסדר יתקפו אותו.

4. כי כל הסידור של השארת השליטה בגז הטבעי בידי תאגידים עסקיים פרטיים אינו מוצא חן בעיניהם, ומעדיפים שהמדינה תשלוט בזה.

אני מוצא את עצמי בסעיף 1, ולעתים גם בסעיף 2. אני מהמר שאפילו כמה מהאנשים שמעורבים בהשגת המתווה מוצאים עצמם בסעיפים האלה ברגעים מסוימים של המשא ומתן מול שותפויות הגז. העניין עם התחרות פשוט יחסית. יש שני מאגרים גדולים באמת שמחזיקים את רוב השוק, תמר ולווייתן, ובשניהם נובל אנרג'י נשארת בעלת מניות משמעותית, ולכן בנסיבות האלה אין סיכוי שהיא תתחרה בעצמה. מכירת שני מאגרים קטנים כמו תנין וכריש לשחקן חדש יכולה להיות התחלה טובה לכניסת שחקן חדש למשק הגז המקומי, אבל אין שום ערובה שהיא תביא לתחרות ממשית.

בנסיבות האלה, כל מחיר שייקבע בשוק משקף כוח מונופוליסטי של חברות הגז. מול הכוח הזה אפשר לעשות שלושה דברים: להטיל פיקוח מחירים, לקבוע נוסחת הצמדה של מחירי הגז בישראל למחירים בשווקים תחרותיים בעולם, או להפעיל כוח מונופוליסטי נגדי, דהיינו, אם יש מוכר יחיד של גז, הממשלה תפעל כדי לייצר קונה יחיד של הגז.

פיקוח המחירים מרתיע הן את הממשלה, שיודעת שמדובר בפתרון בעייתי שעלול לגרום לעיוותים, והן את חברות הגז. המתווה הנוכחי מציע פתרון עקלקל של פיקוח לא ישיר, המשקף רתיעה מקביעת מחיר מקסימום. הפתרון השני, של נוסחת הצמדה למחיר הגז בשווקים תחרותיים - רעיון שבו תומכים בן בסט, טרכטנברג, והמומחה האיטלקי ששכרה רשות החשמל, סרג'יו אסקרי - נבחן במשרדי ראש הממשלה האוצר ונתקל בקשיים, משום ש יש מגוון גדול של מחירים, שנובע מעלויות הפקה ושינוע שונות מאוד בין מאגרי גז ברחבי העולם. גם הפתרון השלישי, של קונה יחיד, נבחן - ויש לו אפילו כמה תומכים במשרד האוצר, אבל עדיין לא יודעים איך לאכול אותו.

פתרון כזה לא נותן מענה מלא למחירי הגז, משום שברור ששותפויות הגז חייבות למכור כאן 60% מהתפוקה - וברור שחברת החשמל ושאר צרכני הגז חייבים לקנות גז, כי זו עדיין תשומת האנרגיה הזולה, הנקייה והזמינה ביותר. השלב היחיד שבו חברת החשמל הצליחה להשיג מחיר גז ישראלי נמוך - ממאגר ים תטיס של דלק ונובל אנרג'י - היה כשהיתה גם אלטרנטיבה של גז מצרי.

מנהל הפעילות של נובל אנרג'י בישראל, ביני זומר (מימין), יו"ר דלק אנרגיה גדעון תדמור ומנכ"ל קבוצת תשובה עידן ולסצילום: אמיל סלמן

כך, ייתכן ששילוב בין נוסחת הצמדה לשווקים תחרותיים ויצירת גוף שמהווה קונה יחיד לגז יכול להביא לפתרון טוב יותר.

למעשה, קיים במשק כבר כיום שחקן שהיה עד לאחרונה קונה יחיד - חברת החשמל. החברה רכשה עד היום כ-60% מתפוקת הגז של מאגר תמר. הנתח של חברת החשמל בגז יקטן בשנים הקרובות, כי חלק גדול מהתפוקה תימכר לתחנות כוח פרטיות שמייצרות חשמל ולמפעלים. זה מהלך שנועד להגביר את התחרות בייצור החשמל, אך בהיעדר תחרות בשוק הגז, הוא משחק לידיו של מונופול הגז. במקום לפגוש קונה יחיד גדול וחזק, יפגוש המונופול אוסף של לקוחות חסרי כוח ממשי.

אבל הפתרון יכול להיות בעוצמתה של חברת החשמל, שגם ב–2015 תהיה הקונה הכי גדול של הגז, עם כ–50% מהתפוקה. מדובר בחברה שמוחזקת במלואה על ידי מדינת ישראל. תאמרו ודאי שמדובר בחברה עסקית, ועל כן ניתן לסמוך עליה שהיא תעשה הכל כדי לקנות גז מוזל, אבל לחברה יש מסורת של התנהלות כושלת בשורה של פרמטרים — מעלויות כוח האדם והפנסיות, דרך החוב המפלצתי בסך 73 מיליארד שקל וכלה בשחיתויות שונות שהתגלו בחברה במהלך השנים. אם זה הקונה היחיד, אז אנחנו באמת בצרות.

אבל רגע, הרי לא מדובר בחברה עסקית של ממש, אלא בחברה ממשלתית שכמעט כל ענייניה נתונים לשליטת הממשלה. המדינה היא זו שקובעת את תעריפי החשמל, באמצעות רשות החשמל. היא זו שממנה את מנכ"ל ויו"ר החברה. היא זו שאחראית על עיצוב משק האנרגיה באמצעות רפורמות שעולות ונופלות, ובעיקר — היא זו שערבה לחובות האדירים של חברת החשמל. אם כך, מדוע שהממשלה לא תהיה זו שקונה עבור חברת החשמל את הגז ממונופול הגז? מדובר הרי בעסקת ענק ובעלויות אדירות, ואם ייעשו שם טעויות, המדינה תיאלץ לתת להן מענה באמצעות מחיר החשמל או בהגדלת ערבויות.

זה לא פתרון אידיאלי לתת למדינה לקנות את הגז, אבל זה ודאי עדיף על מונופול אימתני שמכופף כאן את כל הצרכנים, וגם עדיף על פתרונות רדיקליים ומופרכים כמו הלאמת מאגרי הגז. אם המדינה, באמצעות החשבת הכללית במשרד האוצר תהיה זו שקונה את הגז מחברות הגז, היא תוכל להשיג מחירים שישקפו את כוחה המונופסוני הבלתי מנוצל. זה פתרון שיכול להביא להורדת תעריפי החשמל, בתנאי כמובן שהמדינה תוודא שחברת החשמל לא מזרימה את החיסכון הזה ישירות לכיסי עובדיה ומנהליה.

רה"מ נתניהוצילום: אמיל סלמן

נ.ב

מאז פרסום המתווה לציבור זורמות למשרד האוצר הרבה הצעות והתייחסויות למתווה ולצורך לשנותו ולשפרו. רבות מהן של עמותות וארגונים ציבוריים. די ברור שהמתווה הסופי יהיה שונה מזה שפורסם, ולו רק בשל העובדה שהממשלה שמרה לעצמה איזה מרווח תיקון, כדי להוכיח לציבור שהיא קשובה להערותיו.

בדו"חות הכספיים של נובל אנרג'י יש תיאור שמעורר רצון עז להצמיד את מחירי הגז בישראל לשוק האמריקאי. היא מספרת שהשוק המקומי שם נחלש, ומחיר הגז הוא הנמוך מזה שנתיים. הסיבות לכך הן גידול בתפוקת הגז עקב התחרות מול חברות כמו של. למעשה החברה מתארת מצב של היצע עודף, שמביא לירידת המחירים. מחירי הגז בארה"ב נמוכים לעומת ישראל ואירופה. זה מוסבר בעלויות הפקה נמוכות יותר בשוק האמריקאי, אבל זה ודאי קשור גם לתחרות הרבה שם. הפיכת המדינה לקונה יחיד של גז יכולה להיכשל, ולכן נדרש גם מנגנון שמחבר איכשהו את מחירי הגז בישראל למחירים בשוק תחרותי. למשל ארה"ב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker