האיש שראה למרחקים פיספס את הצרות שמתחת לאף

העורך דין שהצליח לזהות ראשון את הפגמים במערכת הממשלתית ולנצל אותם לטובתו - מתעקש שלא ראה את הבעיות שהיו לו עצמו במגה ■ שרגא בירן, דואג לחלשים אך מתקשה להכניס את היד לכיס

עדי דברת-מזריץ
שוקי שדה
עדי דברת-מזריץ
שוקי שדה

ביתו של שרגא בירן, , ידוע כאחד הבתים היפים והגדולים בירושלים. הוא נמצא בשכונת יפה נוף ונושק ליער ירושלים. פעם תיאר בפני בן שיחו איך הוא נהנה להסתכל על הצבאים שמסתובבים ליד הבית. במבט מלמטה, מהרחוב, הבית נראה כמו טירה - מוקף חומת אבן המסתירה חצר ענקית, ומתוך הבית יוצאת ארובה גדולה.

לבית הזה הגיעו במוצאי השבת האחרונה כ-20 מעובדי מגה, שבשבועות האחרונים חוששים לגורל מקום העבודה שלהם. הם צילצלו באינטרקום וביקשו כי ייצא החוצה לשוחח עמם. אבל בירן לא יצא. זה אולי נראה הגיוני שבירן, שהונו מוערך ב-1.2 מיליארד שקל, יתגורר בבית כזה. אבל כשמדברים אתו על הבית, הוא מגיב בזעם. "את הבית הזה, הבית המשפחתי, בניתי לפני 50 שנה בשכונה שנחשבה לשכונת ספר בירושלים", הוא אומר. "בכלל לא היו שם בתי מגורים אז, ולא רחוק משם היו שיכונים".

שרגא בירן בראיון על מגה

זאת רק דוגמה אחת לדואליות שבדמותו של בירן. עורך הדין, שהרוויח המון כסף במשך הקריירה שלו ומסרב להתייחס להונו, מציג את עצמו כאדם חברתי, סוציאליסט, המבקש לדאוג לעניי החברה. לא מעט אנשים שמכירים אותו, בהם גם כאלה שעבדו בצמוד אליו, סבורים שהעמדה הזאת היא מניפולציה, הצגה. אבל בירן מתעקש, ואפילו הקים בשנים האחרונות מכון מחקר כדי לקדם את הרעיונות שלו.

השניות הזאת באה לידי ביטוי יותר מכל באחד הפרויקטים המרכזיים שבזכותם התעשר - הפרטת קרקעות לאום, שהיו מוחזקות בידי קיבוצים ומושבים. בשורה של מקרים גרף בירן הון עצום כאשר גבה אחוזים מהפשרת קרקעות מדינה במרכז הארץ. רעיון דומה יישם גם בחברת אלון, כאשר הגה את הרעיון להקים תחנות דלק פרטיות על אדמות שהקיבוצים קיבלו מהמדינה.

"לאורך השנים, החוכמה של בירן היתה היכולת שלו לרתום את כל הגורמים המעורבים למען מטרה אחת, שבסופו של דבר הוא מקבל את הבוננזה שלו", אומר בכיר לשעבר במינהל מקרקעי ישראל. "הוא תמיד הבין שכעורך דין, אם אתה בא בשם עצמך, אנשים נהיים חשדנים. לכן, הוא תמיד יעטוף את זה בדבר גדול: פתרון לעולים חדשים, שינוי פני החברה, העוני והצדק.

שרגא בירן
שרגא בירןצילום: אמיל סלמן

"רואים את זה גם עכשיו - הרעיון לגייס 6,000 עובדים שיקבלו מניות במגה, שאף אחד לא יודע כמה הן באמת שוות, זה הכל מהמוח הפורה שלו. יש לו את היכולת למכור סיפור, ולמי שעומד מולו קשה מאוד להבין איפה בירן עצמו נמצא בתוך הסיפור הזה".עורך דין בכיר שעבד אצלו בעבר מוסיף: "בירן הוא אדם שבעיקר יודע לנצל הזדמנויות. הוא פיקח מאוד, אבל גם מאוד כוחני. יש לו המון כריזמה, ואין לו אלוהים".

מנגד, עו"ד גדעון חתוכה, שעבד במשרדו במשך 27 שנה, עד 2011, סבור אחרת: "הוא אדם מיוחד, אדם לא קל, אבל לא אדם רשע ורע כפי שמנסים לצייר אותו", הוא אומר. "אומרים שהוא עשה כסף על חשבון הקיבוצים, כל מיני סיפורים. כולם הרוויחו, הקיבוצים במיוחד. הוא לא גזל ולא עשק אף אחד. קיבוצים ומושבים שבאו לבקש את שירותיו, לא היה להם כסף לשלם בשוטף. הוא אמר בסדר - אם הפרויקט מוצלח, אקבל אחוזים בתוך הפרויקט. היו גם פרויקטים שלא הצליחו".

על אף המשבר הקשה במגה שהגיע לכותרות בחודשים האחרונים, קולו של בירן לא נשמע. הוא לא הגיע לאסיפות הנושים עם הבנקים, הספקים ומשכירי הנכסים שהתבקשו לפריסת חובות, לא הגיע לדיון הראשון בעניין מגה בבית המשפט ואפילו לדיון בכנסת בנושא עתיד מגה הוא לא הגיע, אלא רק מסר התנצלות וכי יגיע אם יהיה דיון נוסף. הוא לא דיבר ישירות, אלא שכר את שירותיו של אביגדור קפלן, שידוע כמי שלא בוחל בפיטורים או במהלכים קשים.

בין הדברים הראשונים שקפלן עשה היה להדיח את גיא פרוביזור, שותף ומנכ"ל בעדן טבע מרקט, ולהגיע לסיכומים על פיטורי 1,000 עובדים וקיצוץ בהטבות שכר ב-35 מיליון שקל. קפלן שימש בשבועות האחרונים מגן של בירן והבהיר שוב ושוב מדוע לא צריך לבוא אליו בטענות או לפנות אליו - מאחר שמגה היא בבעלות אלון רבוע כחול, הוא אינו יושב בדירקטוריון מגה, והדיווידנדים לא הלכו לכיסו הפרטי. גם באסיפת הנושים שקיימה מגה לפני כשבוע, כשנשאל קפלן בעודו נואם על הבמה לפני כ-200 ספקים מדוע בירן אינו נוכח, הוא ענה כי אינו מוסמך לענות בשמו והוסיף בחצי הומור: "בינתיים אני רק הפגוש".

הבית של שרגא בירן צילום: אוליבייה פיטוסי

הכל השתנה ביום שלישי האחרון. בנק הפועלים, הנושה הגדול ביותר של מגה עם חוב של כ-300 מיליון שקל, הסיר את הכפפות כשהוציא מכתב חריף להנהלת אלון רבוע כחול ומגה. במכתב, שהופץ לדברי אלון רבוע כחול קודם כל לכלי התקשורת, כתב עורך הדין של בנק הפועלים, רונן מטרי, כי "בראש קבוצת בעלי השליטה במגה עומד שרגא בירן, איש עתיר הון ואמצעים. לאורך השנים ידע בירן למשוך במישרין ובעקיפין מהחברות שבשליטתו כספים רבים שהעשירו במישרין או בעקיפין את הונו.

"בנוסף, החברה שבשליטתו, אלון רבוע כחול, ערבה על פי הדיווחים לחובות מגה בסכום של יותר מ-500 מיליון שקל. כעת, כשרשת מגה נזקקת לסיוע להצלת מקום עבודתם של אלפי עובדיה, עליו להתכבד ולהכניס את ידו לכיסו או לכיס החברות שבאמצעותן הוא מחזיק במגה, ולתת לה את הסיוע שלו היא נזקקת.

עוד נכתב כי "יש לדחות את ניסיונו של בירן או מי מטעמו להזרים סכומים נמוכים ובלתי מספיקים ולהפנות את הזרקורים לעבר נושי החברה ועובדיה. כמי שידע במשך השנים ליהנות ממגה ומהישגיה עליו לקחת אחריות, להתייצב באולם בית המשפט בדיון העתיד להיערך מחר ולדאוג להזרמת מלוא הכספים הנדרשים להצלת מגה. למר בירן ו/או לחברות שבשליטתו יש את האמצעים הכספיים הנדרשים לכך וכעת העניין תלוי בעיקר בו ובכנות כוונותיו בעניין הצלת מגה".

כמה שעות לאחר מכן הבנק הגיש בקשה לבית המשפט ובה דרש כי בירן יראה את פרצופו בדיון. דרש וקיבל. ונהפך לכוכב היום. הצלמים ואנשי התקשורת ארבו לו מחוץ לבית המשפט, מחכים להיות הראשונים שיזכו לצלם את המיליארדר שלא רצה להיות מצולם. המהלך עבד, ונוכחותו של בירן גרמה לאלון רבוע כחול להזרים מיידית 320 מיליון שקל למגה - במקום 240 מיליון שקל שהוצעו בהתחלה.

הפירמידה של אלון

גם במשרדי מגה ואלון רבוע כחול לא ראו את בירן. לא רק בתקופה האחרונה - מעולם לא. כך לפחות לפי העובדים הבכירים שעמם דיברנו, שמעולם לא פגשו אותו וחיכו לראותו בפעם הראשונה בבית המשפט, אחרי הסיפורים הרבים ששמעו עליו.

בדיון, שהתקיים ברובו בדלתיים סגורות, בירן שמר על שתיקה ונתן לעורך דינו לדבר בשמו. בפעמים שהשופט יצא מהאולם ונתן לצדדים (הבנקים, בעלי מגה ונציגי העובדים) להתדיין לבד, בירן פנה אל העובדים וסיפר להם שהרעיון לתת להם 33% מהחברה הוא שלו, וכי זהו רעיון סוציאלי. בתמורה ל-33% מחברה שבחובות, העובדים הסכימו לפיטורי 1,000 עובדים ועל תנאי שכר בהיקף כולל של כ-35 מיליון שקל. המהלך היה כל כך קשה לעובדי מגה, שביום שיו"ר הוועד שלהם, אייל אלי, חתם על ההסכם, הוא חטף התקף לב ואחר כך, בבית החולים, דום לב. לטענתו, באשמת הנהלת החברה.

בעת שחתמו על ההסכם, העובדים לא ידעו עד כמה המשבר בחברה באמת עמוק ומה הפסידה, כמו גם שהיא הולכת להגיע בקרוב לפתחי בית המשפט. גם בדיונים בבית המשפט העובדים לא הסתובבו בפוזיציה של בעלי מניות מרוצים, בלשון המעטה. הם נראו כאובים ועייפים. אחד מהם אמר ל-TheMarker בכאב מהול בהומור: "אני כבר פיזית חולה מהסיפור הזה. אשתי צוחקת עלי שאני איש חשוב עם מניות עכשיו, ואני מסביר לה שזה מניות ממשהו ששווה כלום".

אדם שנכח בדיון בדלתיים סגורות, שנמשך כשבע שעות, סיפר: "בירן אמר לממלא מקום יו"ר הוועד ולנציג ההסתדרות משהו כמו 'אתם לא מכירים אותי מספיק, אבל אני זה שהצעתי לעובדים לקבל מניות, ואני רוצה שהם יהיו שותפים ושהם ירוויחו, ושהמכירות בסניפים יגיעו אליהם'. תוך כדי הוא דפק על החזה בחוזקה. הוא צעק: 'לא ידעתי מה קורה בחברה, לא ידעתי על כל הגירעונות האדירים'. היו לו דמעות בעיניים ממש. יכול להיות שאלה היו דמעות תנין. כשהשופט שאל מה לגבי האופציה שהוא יכניס יד לכיסו הפרטי הוא לא דיבר, אלא רק עורך הדין שלו התרעם ואמר שהם כבר נתנו מלא".

איציק בדר, לשעבר נציג הקיבוצים באלון רבוע כחול, טוען כי "לאורך כל הדרך שרגא ידע מה קורה באלון ומה קורה במגה קמעונאות, הוא היה מעורב".

הוא ידע את היקף החובות שנחשף אחרי זה?

הפגנה קודמת של עובדי מגה מול ביתו של שרגא בירן
הפגנת עובדי מגה מול ביתו של שרגא בירן צילום: עובדי מגה

"הוא ידע את הכל והיו לו את כל הכלים לדעת את הכל. מאז שדודי ואני עזבנו את אלון המשבר מנוהל בצורה שלומיאלית ביותר וחסרת אחריות והאחזקות בקבוצת אלון מאבדות ערך מעבר לכל הסבר כלכלי".

שרגא אומר שהיה חשוף רק לדו"חות של אלון רבוע כחול ולא לדו"חות הסולו של מגה. שהוא לא ישב באף דירקטוריון. "שרגא ידע כל מה שהוא רצה לדעת. הוא נפגש עם כל מי שהוא רצה ולא היה שום דבר שהיה סגור בפניו. להיפך, אנחנו מאוד כיבדנו אותו. אני מאוד מעריך את שרגא כאדם, אני מאוד לא מעריך את יכולתו והבנתו העסקית".

עבר רצוף במאבקים יצריים

לדברי פרופ' ירון זליכה, החשב הכללי לשעבר שאמור לשבת מטעם עובדי החברה בדירקטוריון, בירן לא חף מטעויות - אך יש לתת לו גם קרדיט. "נכון, הבעלים חלבו את החברה בעסקות בעלי ענייין ודיווידנדים מופרזים. בכסף הזה הם עשו השקעות שגרמו להפסדים מטורפים", הוא אומר. "מעט מאוד כסף הגיע עד לרמה האישית של בירן או לחברה הפרטית שלו. אבל זה לא מונע את האחריות שלו. הוא מינה את האנשים שניהלו את החברה. זו אחריות שלו, בדיוק כמו שראש הממשלה אחראי על השרים. עם זאת, משעה שהגענו למשבר, הוא גילה נדיבות. מנהיגות וערכים נבחנים בשעת משבר, ולא בשעת הצלחה. לכן, עם הביקורת, יש לנו גם הערכה רבה אליו".

אחת השאלות החשובות בנוגע לבירן היא יחסו האישי לכסף - אם האיש העשיר הזה, שרבים מתארים כמי שמתקשה להיפרד מכספו, ישלח הפעם יד לכיס כפי שמבקש בנק הפועלים, או שיסרב בכל תוקף. "במובן מסוים הוא באמת איש אשכולות, אבל כשזה מגיע לכסף הוא רב עם האנשים הכי קרובים אליו", אומר עורך דין בכיר המכיר אותו היטב. ואכן, העבר של בירן רצוף במאבקים יצריים.

צילום: עופר וקנין

צדקיהו הרמולין, שהחל לעבוד עם בירן ב-1973, מנהל עמו מאבקים משפטיים יותר מעשור, בטענה שהיה שותף במשרד אך לא קיבל רווחים בהתאם. לאחרונה נקבע, אחרי דיון שהגיע לבית המשפט העליון, שמגיעים לו 19% מהשותפות, עד 2005 שבה פרש, וגם מרווחים שיגיעו בעתיד על עסקות העבר. הרבה לפניו היה עו"ד גד ירדני, שעבד עם בירן מסוף שנות ה-60 במשך 20 שנה, עד שעזב בטריקת דלת. ירדני הצטייד בעוה"ד דן אבי יצחק, ובהליך גישור הצליח לקבל פיצויים.

בשנים האחרונות פרץ סכסוך חריף גם בתוך משפחת בירן, והדברים הגיעו לדיונים בבית הדין לענייני משפחה, לכן לא ניתן לפרסם את הפרטים. "מערכת היחסים בין בירן לילדיו הוסדרה בפשרה לפני שנה", אומר עו"ד גיא גיסין, שייצג את גרא בירן, בנו הבכור של בירן. ברשימת הסכסוכים נמצא גם דודי ויסמן, קרוב משפחתו, שהגיש נגדו תביעה בשנה האחרונה. הסכסוך הזה הניב כותרות לא מעטות בחודשים האחרונים, בחילופי השמצות והאשמות.

"קשה לו לתת לאחרים", אומר עו"ד אהרון פריצקי, המכיר את בירן. "הוא לא קמצן, יודע לחיות את החיים הטובים. אבל הוא לא יודע להכניס את היד לכיס. זאת הבעיה אתו. אני לא יודע אם עכשיו הוא יעשה את זה. האם הוא יחוס על שמו הטוב", הוא אומר.

"היינו צריכים לעבור שבעה מדורי גיהינום עד שנקבע שהרמולין שותף", אומר עו"ד יוסי שגב, המייצג את הרמולין. "הוא איש ריב ומדון", אומר עורך דין שעבד אתו בעבר. "התחושה היא שעם כולם הוא רב. עבדתי אתו מקרוב ואני ממש לא קונה את האופן החברתי שבו הוא מציג את עצמו. הדבר היחיד שהוא מאוד רגיש אליו זה השם שלו".

צילום: עופר וקנין

בירן דוחה את הטענות: "זה בדיוק להפך. אני לא איש ריב ומדון, לא הגשתי תביעה נגד אף אחד", הוא אומר. "לאורך השנים היו תביעות וסכסוכים, 99% מהם פתרתי. ויסמן, שהגיש נגדי תביעה, עשה זאת בשיא כישלונו. לא העליתי על דעתי שוויסמן, כאיש משפחה וכבן אדם, יגיש נגדי תביעה.

"ירדני זה אדם שלקחתי לסטאז' בתוך המשרד. כל העניינים אתו הוסדרו בגישור. על עצם המחלוקת עם הילדים אני לא מוכן לדבר, אסור לפרסם את הדברים. הרמולין הוא איש עשיר בזכותי. הוא חשב שהוא יכול לעשות מעשה סחיטה, ולא הצליח. הוא תבע והפסיד. בית המשפט קבע במפורש שאין לו שום זכות אחרי 2005. כל מה שנקבע הוא שאם היתה לו השקעה מיוחדת בתיק, והתוצאות הגיעו בזמן סביר, סמוך לפרישתו, אז מגיע לו. יש שני מומחים שבודקים את התיקים".

"מניפולטור יוצא מן הכלל"

בירן, 83, הוא ניצול שואה שעלה בילדותו לקיבוץ מסילות של השומר הצעיר. מנעוריו הזדהה עם רעיונות מרקסיסטיים וכסטודנט היה פעיל במפלגה של משה סנה, שהתפלג ממפ"ם על רקע המחלוקת הרעיונית עם בריה"מ והיתה מזוהה עם קו קומוניסטי. בירן היה פעיל מאוד כסטודנט וסייע בארגון הפגנות ושביתות. הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ולפרנסתו עבד בין היתר בשטיפת חדרי מדרגות.

כמתמחה הצטרף למשרד של עו"ד שמואל תמיר, על אף שהיה איש ימין שהקים מאוחר יותר את מפלגת המרכז החופשי. לאחר שתמיר עזב את המשרד, בתחילת שנות השבעים, בירן שינה את שם המשרד על שמו. מאז עבד כעו"ד בתחום הנדל"ן, ומשנות ה-90 ואילך כיזם גדול, במסגרת חברת אלון. לבירן יש כיום בת זוג צעירה ממנו. אשתו הראשונה, פרופ' שושנה בירן, רופאה שבמשך שנים ניהלה את המחלקה האונוקולגית בבית החולים הדסה בירושלים, נפטרה ב-1989 ממחלת הסרטן. אחרי שהתאלמן היה נשוי כמה שנים לעיתונאית גוני מרדור, שממנה התגרש.

בתחילת הקריירה שלו כעורך דין, בשנות ה-60 בירושלים, ייצג את המאבקים החברתיים של ארגוני הדוורים, השומרים, האחיות ועובדים שלא יוצגו על ידי ההסתדרות. כמו כן נאבק למען תושבי שכונת ממילא וימין משה כאשר ניסו לפנות אותם מביתם. הפריצה הגדולה שלו אירעה בתחילת שנות ה-80 בירושלים, בעקבות החיבור שלו לארגון הקבלנים שבין ראשיו היה אז מרדכי יונה, אחד הקבלנים הגדולים בעיר, בעל חברת חפציבה (בנו, בועז, הוביל את החברה ב–2007 לפשיטת רגל והורשע בפלילים).

בירן ייצג את קבלני ירושלים שקיבלו קרקע ללא מכרז בשכונת הר נוף שבה נבנתה שכונה המיועדת לחרדים -בעקבות רעיון של בירן. בזכות מעורבותו בפרויקט הוא קיבל 1.5%-2% מכל דירה שנמכרה. מאוחר יותר הגיע לסיכום דומה עם הקבלנים לגבי בנייה בשכונת פסגת זאב בעיר. גם בשכונת רמת בית הכרם, שנבנתה בשנות ה-90, עבד בירן במתואם עם ארגון הקבלנים בירושלים, ולפי הערכות יש לו עדיין כמה דירות בשכונה.

"מרדכי יונה שידך לו את קבלני ירושלים", אומר יועץ התקשורת צבי פרידמן שהיה קרוב ליונה. "הר נוף היה פרויקט משותף של שרגא, מרדכי וטדי קולק. כבר בתחילת הדרך הוא פיתח את שיטת האחוזים. הקבלנים התקשו מאוד בתשלומים, וזו היתה הדרך של שרגא לשמור על החיבור. שום קבלן לא שילם מה שהוא לא רצה לשלם. היכולות של שרגא הן מעל ומעבר למה שמישהו יכול לתאר לעצמו".

"יש לו כוח רצון אדיר, הוא מניפולטור יוצא מן הכלל", אומר פריצקי. "אין כמוהו לדחוף דברים קדימה. בתקופה ההיא היו לו קשרים טובים במינהל מקרקעי ישראל מצד אחד, ועם קבלני ירושלים מצד שני. חלק מהקבלנים אז היו ארחי־פרחי, ירקנים וקצבים שלא ממש מבינים בבנייה. הוא תפס את כולם ביחד והחתים אותם על הייצוג. אפשר גם להוריד בפניו את הכובע על זה".

מנגד, עורך דין בכיר בתחום הנדל"ן לא מבין איך בכלל בירן נתן קרקע לקבלנים ללא מכרז. "שרגא הצליח להוביל את המדינה לתת פטור ממכרז לקבלנים של ירושלים", הוא אומר. "שרגא תמיד הקדים את המחנה, בהבנת הטיפשות של המערכת הממשלתית. הוא הבין מצוין את הבאגים של המערכת הזאת".

עו"ד תמי רווה, שבשנות ה-80 היתה היועצת המשפטית של הוועדה המחוזית בירושלים, זוכרת עד היום את הפעמים שבהן בירן הופיע בפני הוועדה. "כבר אז הוא לא היה אדם שחסר לו, אבל תמיד היו לו טיעונים סוציאליסטיים על גבול הקומוניסטיים", היא אומרת. "בכל מיני תוכניות לבנייה היו לו טיעונים למה צריך העמדה כזאת ושטחים פתוחים כאלה. אנשים לא ידעו איך לקבל את הטיעונים האלה. עד היום אני לא יודעת אם זה היה אמיתי או שזה היה מופע, לצורך המליצה. אני נוטה לחשוב שהוא באמת האמין בזה".

בשנות ה-80 וה-90 בירן היה מעורב בעסקות נוספות: הוא ייצג את המלונאי אלי פפושדו במכירת מלון אביה סונסטה (כיום הילטון) בטאבה למצרים תמורת 40 מיליון דולר. לפי הערכות, גם בעסקה הזאת הוא עבד לפי אחוזים. בירן ייצג את כל ישראל חברים בהקמת מרכז סוזן דלל ופינוי-בינוי בשכונת נווה צדק. ואולם, את הכסף הגדול שלו בירן גרף בעסקות עם הקיבוצים והמושבים.

איש הקשר שלו לקיבוצים היה מנכ"ל תנובה לשעבר, אריק רייכמן. בירן הכיר את רייכמן כאשר נשכר על ידי תנובה לסייע בפרויקט פינוי השוק הסיטוני בתל אביב. בזכות רייכמן הגיע בירן לייצג בעסקת ההפשרה את קיבוץ גליל ים (שם הבנייה עדיין לא התחילה), ומכאן קצרה היתה הדרך לקשר עם הקיבוצים האחרים וההתיישבות העובדת. "הקשר של שרגא לקיבוצים נולד עם הקשר עם רייכמן, זה קשר אישי", אומר בכיר לשעבר בתנועה הקיבוצית. "רייכמן חיבר אותו לאדמות גליל ים ולקיבוצים האחרים".

"גם את השוק הסיטוני של תנובה בירושלים הוא קיבל", מוסיפה עו"ד נעמי וייל, שייצגה בעבר את החברה בעניין זה. "אני זוכרת שיום אחד המנכ"ל אמר לי 'אין לי ברירה, קיבלתי הוראה למסור את זה לשרגא'". ללא קשר, חברת רבוע כחול נדל"ן (שבירן הוא בעל השליטה בה) זכתה מאוחר יותר במכרז שערכה חברת תנובה לבנייה בשוק הסיטוני. כלומר, בירן צפוי להרוויח מהפרויקט גם כיזם וגם כעורך דין, בזכות האחוזים שהוא גובה מהעסקות, כפי שהוא נוהג מתחילת הקריירה. עסקת תנובה היא עוד אחת מעסקות הענק של בירן, שהרווחים עליה צפויים להגיע לאחר שהבנייה במקום תסתיים.

עסקת ענק נוספת שעליה בירן חתום קשורה לפרויקט לב המדינה של חברת נצבא. בירן ייצג במקרה זה את עיריית ראש העין בהפשרת שטח שבעבר היה שייך לקיבוצים החורשים וגבעת השלושה. השטח הזה מיועד כיום לקניון, ל–2,200 יחידות דיור ול–5,000 מ"ר של תעסוקה, ואמור להיבנות על ידי חברת נצבא של קובי מימון וחיים צוף.

לדברי מקור המכיר את הדברים, מי שיצר את הקשר בין בירן לעיריית ראש העין היה גדעון חתוכה. "ראש העין פנתה אלינו, אנחנו ייצגנו אותה", אומר בירן. "זה אחד המפעלים היפים ביותר של התחדשות עירונית. תושבי ראש העין קיבלו את כל הזכויות שלהם על הקרקע. המשפחה, הבן הממשיך ויתר הילדים. שינינו את פני העיר. מלבד זאת עשינו פרויקטים של התחדשות עירונית בראש העין עצמה. עזרנו להפריח את העיר".

בירן נחשב לאבי רעיון הפרטת הקרקעות בקיבוצים, רעיונות שאותם ביטא בספר "בדמעה יקצרו". לדברי מקור המכיר את הדברים, הוא זה שהניע ודחף מאחורי הקלעים את ראשי ההתיישבות ופקידים במינהל עצמם כדי לאשר החלטות שיטיבו עם ההתיישבות העובדת. "אפשר להגיד שאת ההחלטה 533, שקובעת פיצויים של 50% על ערך הקרקע, בירן ניסח", אומר מקורב לעניין. "מעטים הבינו את המשמעויות הדרמטיות של הסיפור. פעם שמעתי את אריאל שרון, שהיה מנהל המינהל בשנות ה–90, אומר שהוא לא ממש הבין את המשמעות של ההחלטה. שהוא חשב שזה הולך להשפיע על פרויקטים ליד בית שאן".

מאוחר יותר שונתה החלטה זו לשלוש החלטות הבואינג, שקבעו פיצויים נמוכים יותר, של 27%, ולאחר מכן בוטלו לגמרי בבג"ץ הקרקעות ב–2002. בירן, מנגד, דוחה את הטענות: "הייתי מעורב באלף ואחד דברים שקרו במדינת ישראל, כולל המלחמה על ההחלטה 533. מי שניסח בפועל זה היועצים משפטיים של המינהל. אני נלחמתי על ההחלטה בשם האיכרים של מדינת ישראל".

תור הזהב הנדל"ני של בירן היה בין 1992 ל-2000. בשנים אלה בירן טיפל כעורך דין בכמה עסקות ענק בהתיישבות העובדת. בין היתר, הוא ייצג את קיבוץ רמת רחל בהפשרת קרקע שכיום יש בה שכונה של 1,000 יחידות דיור, ועליהן קיבל הקיבוץ שווי של 50% מערך הקרקע; הוא ייצג את מושב ברקת בהפשרת האדמות שעליהן נמצאת כיום איירפורט סיטי; את כפר מל"ל בקרקעות שעליהן נבנה פאוור סנטר של אזורים; את מושב גאליה ליד רחובות שהקים את פרויקט רחובות ההולנדית; ואת אדמות גליל ים.

מכיוון שבירן עובד בשיטת האחוזים ולפי הצלחה, כלומר, הוא לא גובה שכר טרחה אלא אחוזים מהפרויקט, הוא נהפך לעשיר של ממש כאשר הקרקעות הופשרו. לפי הערכות, בכל פרויקט הוא קיבל בין 8% ל-10% מהרווחים. חלק מהרווחים במזומן, וחלק מהדירות. עד היום לבירן יש דירות במקומות שונים בארץ, המוחזקות ככל הנראה בחברה המשפחתית שיבג. ואולם, בירן מסרב לומר כמה דירות יש לו והיכן.

"כל חג שולחים לי פרחים 
וארגזים של שוקולד"

תור הזהב הזה הסתיים ב-2002, בעתירה של הקשת הדמוקרטית המזרחית, שביטלה את החלטות הבואינג. את תנועת ההתיישבות ייצגו סוללה של עורכי דין, ואולם בירן עצמו, שייצג את תאגיד גרנות, נחשב לרדיקלי שבהם מבחינת הזכויות שדרש עבור החקלאים. עד היום יש הסבורים, בוודאי בהתיישבות העובדת, שהגישה הקיצונית שבירן הציג הזיקה לאינטרסים של הקיבוצים והמושבים שיכלו להגיע להסדר נוח יותר עם המדינה, אלמלא המאבק.

אבל ב-2002, כשנגמרה החגיגה אצל המעטים מבין המושבים והקיבוצים שניצלו את חלון ההזדמנויות, בירן כבר היה איש עשיר מאוד שיכול להמשיך הלאה. בשלב זה הוא כבר היה נטוע עמוק במיזם שלו בחברת אלון, שגם הוא, למעשה, מבוסס על רווח שהפיק מאדמות הלאום. חברת אלון של הקיבוצים נוסדה ב–1989 והתבססה על הרעיון שעל קרקעות הלאום שהחזיקו הקיבוצים ניתן להקים תחנות דלק. בירן נכנס כמשקיע באלון כעבור שלוש שנים.

איליק רוז'נסקי, אז חבר קיבוץ מסדה ולימים מנכ"ל חברת דלק נדל"ן, היה אחראי על הביצוע בפועל של הפרויקט. "באלון הוא שם בהתחלה כמה מיליוני דולרים בודדים. זאת לא היתה השקעה גדולה", אומר עובד לשעבר בחברה. "לימים ויסמן היה האיש שהפך להיות מזוהה עם חברת אלון. אבל בהתחלה, דודי היה פיון קטן מאוד לידו. שרגא היה אבי הרעיון של תחנות הדלק. לבנות באופן פרטי על אדמות הקיבוצים, עוד לפני ההחלטות של מינהל מקרקעי ישראל".

בירן, בוודאי לאחר השבוע האחרון, מודע לביקורת הציבורית שמוטחת כלפיו, גם על העבר וגם על ההווה. "הפכתי שכונות יפות בארץ לשכונות פורחות", הוא אומר. "לא היית ספקולנט, לא עשיתי עסקות על קרקעות של המדינה. תמיד ייצגתי קליינטים. נכון, קיבלתי שכר על בסיס של הצלחה. מבחינה מוסרית זה הדבר הנכון ביותר. את רייכמן הכרתי בתנובה, נכון, אבל אין כאן שום קונספירציה. לקחו אותנו כי נחשבנו למספר אחת בנושא תכנון ובנייה ופתרון לבעיות סבוכות. גם הרבה לקוחות פרטיים פנו למשרד שלי במשך השנים. למה? כי הקמנו להם שכונות לתפארת. כל חג שולחים לי אנשים פרחים וארגזים של שוקולדים. זה ברור שהם יעשו את זה, הרי עשיתי אותם אנשים אמידים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker