תשכחו מ-8200, רמת החייל והרצליה פיתוח: מרכזי ההיי-טק הבאים של ישראל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תשכחו מ-8200, רמת החייל והרצליה פיתוח: מרכזי ההיי-טק הבאים של ישראל

סמדר נהב, מייסדת ארגון צופן שמטרתו לחבר את החברה הערבית להיי-טק: "כשיצאנו לדרך 350 ערבים עבדו בחברות היי־טק, ובסוף 2014 כבר עבדו 2,200"

48תגובות

סמדר נהב, מייסדת ארגון צופן שמטרתו לחבר את החברה הערבית להיי-טק, מהם הזיכרונות שלך מתקופת צוק איתן?

זו לא המלחמה הראשונה שלנו, כבר עברנו את עמוד ענן ואת עופרת יצוקה, אבל החוויה בצוק איתן היתה שונה, כי הפעם היה גם פחד הפוך: הערבים פחדו מאתנו. מה שהעלה את רמת הפחד שלהם היה רצח הנער הערבי מוחמד אבו חדיר והשמועות שהתרוצצו על חטיפות נוספות. הם ממש פחדו שיהודים יחטפו אותם. למשל, היה סיפור מדהים על יהודייה שעובדת באחת מחברות ההיי־טק בנצרת. היא נסעה לעבודה כרגיל דרך כפר מרר, וראתה בצד הדרך ערבי שעובד אתה. היא עצרה בחריקת בלמים כדי לקחת אותו טרמפ, והבנאדם מתחיל לברוח. גבר גדול פוחד שהיא תחטוף אותו. זו טראומה. מנגד, עובד יהודי באחת החברות כתב בפייסבוק שצריך להרוג את כל העזתים. זה נורא פגע בחבר'ה הערבים, וההנהלה ביקשה ממנו להוריד את הפוסט וגם העבירה נוהל חדש. בהמשך היו עורכים שם פגישה יומית כדי לראות שהמצב החברתי בשליטה. זה לא היה פשוט, צריך לנהל את זה באופן רציני.

ואז הגיעה מערכת הבחירות, וראש הממשלה בנימין נתניהו הזהיר שהערבים נוהרים בכמויות אדירות לקלפי.

כן, מיד כתבתי לו מכתב. אני והמנכ"ל המשותף בצופן, סאמי סעדי, קראנו לו להוביל את חיבור הערבים להיי־טק, מה שיכול להציל את ההיי־טק הישראלי שמשווע לעובדים וגם לחבר מחדש את החברה כולה. כתבנו לו ששום תירוץ לא יעזור ושהרווח הכלכלי, המדיני והחברתי שיכול לצאת מזה הוא עצום. במכתב הסברנו ששיטת הגיוס העיקרית בענף היא חבר מביא חבר, אך מכיוון שרק ערבים מעטים מועסקים אין מי שימליץ עליהם. ביקשנו ממנו להיות החבר שממליץ על ערבים. ככל שיותר ערבים ויהודים יעבדו יחד בערים ערביות, תיווצר תשתית שחרם הוא לא אופציה. אפשר להחרים עיר ערבית אם אתה נוסע אליה כדי לנגב חומוס - אבל לא אם שם נמצא מקום העבודה שלך.

נתניהו ענה?

אייל טואג

לא, אבל יום אחרי שהמכתב פורסם ב–TheMarker קיבלנו טלפון ממשרד האוצר. הם ביקשו להיפגש.

כמה עובדים חסרים בהיי־טק?

על פי ההערכות שלנו חסרים אלפים והמספר יגדל. המועצה הלאומית לכלכלה מדברת על כך שב–2029 40% מהצעירים יהיו ערבים וחרדים. לכן ברור שצריך להתחיל לעבוד על זה מעכשיו.

מה עושה צופן?

צופן שמה לה למטרה לחבר ערבים לעבודה בהיי־טק. כשהתחלנו ב–2007 היו רק כמה מאות ערבים מתוך 300 אלף עובדים בתעשייה, ואמרתי שזה לא הגיוני, הרי אנשים נולדו כולם בצלם. אמרו לי אז שערבים יכולים "מקסימום להיות רופאים", כאילו שרופא זה פחות מעבודה בהיי־טק וכאילו שיש בזה משהו גנטי. זה היה ממש מצב של לבוא ולהגיד שהמלך הוא עירום. הובלתי אז סטארט־אפ והיו חסרים לנו מהנדסים טובים, וחשבתי - למה לא להרחיב את העניין לכל הענף, כי ערבים עקרונית מקבלים את אותו חינוך כמו יהודים. הרעיון הוא כשעוברים מעל התהום, הכל יכול להשתנות. סביבת היזמות וההשקעות עדיין לא נכנסה לגמרי לחברה הערבית, וחשבתי שאם נמשיך לדחוף זה יכול לקרות. הצורך הכלכלי חזק מהנטיות של חלק גדול מהחברה הישראלית.

אנחנו שומעים את זה כבר שנים, וזה גם עמד בבסיס הסכמי אוסלו - שהכלכלה מנצחת. אבל למדנו שהטענה הזאת בעייתית: אולי המהפכות מגיעות מהכלכלה, אבל הפוליטיקה חזקה והשייכות האתנית והעימותים על אדמה ודת מנצחים את הכלכלה.

אני עדיין חושבת שאם יש משהו שיכול לנצח את הגל העכור ולעמוד מולו - זו הכלכלה. המצב באמת קשה, אבל כשקוראים את העיתונים, גם הכלכליים, רואים שבכל זאת מדברים על זה - גם הנגידה קרנית פלוג, גם נתניהו, גם נפתלי בנט כשכיהן כשר הכלכלה.

עופר וקנין

היו לכם הישגים עד עכשיו?

כשיצאנו לדרך 350 ערבים עבדו בחברות היי־טק, ובסוף 2014 כבר עבדו 2,200. אנחנו מעריכים שמאז הצטרפו עוד 100. כלומר, שיעור הערבים בענף עלה מ–0.5% ל–2%. בנצרת, למשל, יש כ–600 ערבים שעובדים בתחום התוכנה, לעומת 30 איש שהיו שם ועבדו בחברת אלפא אומגא. צופן אחראית ל–550 השמות ויש לנו 380 בוגרי קורסים. כיום מתחילה צמיחה יפה של חברות תחזוקה שעושות פרויקטים ונותנות שירותים, כלומר מעגל שני להיי־טק. כמובן שיש גם יהודים: בגליל סופטוור 15% מהעובדים הם יהודים ובאמדוקס נצרת אפילו יותר.

למה בעצם אנחנו לא רואים יותר ערבים במשרדים של חברות ההיי־טק בהרצליה פיתוח וברמת החייל?

כי אצלנו לא מכירים ערבים ולכן פוחדים. הניחו מסך שקוף מסביב ליישובים הערביים, וכשמחפשים עובדים מסתכלים רק על כפר סבא־רעננה ומערבה. אנחנו טוענים שפרט להשכלה האקדמית, חשוב שיהיה להם ניסיון מעשי, ואם אין להם - הם בבעיה. בענף מאוד אוהבים את יוצאי ממר"ם, שלמדו מעט מאוד אבל יש להם ניסיון מעשי.

אז מה, אתם עורכים סדנה לכתיבת קורות חיים?

לא. אנחנו מארגנים מפגשים עם התעשייה, אנחנו קוראים לזה "ממר"ם לערבים". אנחנו עורכים הכשרות מעשיות, ארבעה ימים בשבוע במשך שלושה חודשים, שבהן מתנסים בטכנולוגיות, בעיקר פיתוח למובייל ולאינטרנט. הקורס בנוי כחיקוי של הקמת פרויקט בחברת היי־טק. באים אלינו בוגרי הטכניון ואוניברסיטאות, כי הם מבינים שזה יעניק להם יתרון בעבודה. יש לנו גם תוכניות באוניברסיטאות - לא מספרים שם על היי־טק, אלא ממש מביאים את נציגי החברות. מיקרוסופט, למשל, עושה כבר שנתיים מאמצים לשכור ערבים. יורם יעקובי, מנכ"ל מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל, בא בעצמו לפגוש את החבר'ה מהטכניון ומהאוניברסיטה העברית. בקיץ הקרוב ייפתח באוניברסיטה העברית קורס שבנינו עם אינטל וסיסקו בירושלים.

את מזהה אצל חברות בינלאומיות שפועלות בישראל יותר נכונות לקלוט ערבים בהשוואה לחברות ישראליות?

אייל טואג

לגמרי. אני חושבת שזה יותר עמוק אצלן. ההיי־טק מעניק תקווה, כי המנכ"לים בענף צמחו בשוק הגלובלי. כמוני, הם עבדו בעמק הסיליקון עם עובדים הודים וסינים, רבים מהם מוסלמים ומיעוטם נוצרים. הם למדו שמגוון תעסוקתי (Diversity) משתלם כלכלית ומקדם אווירה של יצירתיות. הרב־תרבותיות תורמת לחדשנות, דבר שחברות כמו גוגל משקיעות בו.

אז החברות הרב-לאומיות הן אלה שיחוללו את השינוי?

השינוי הגדול ברמה הלאומית לא יתרחש אם לא תהיה תעשייה ביישובים הערביים, ואת זה רק הממשלה יכולה לעשות. צריך להביא חברות לעבוד שם, לתת הטבות להסעות - הרבה יותר זול להסיע עובדים מטייבה, מטירה או מקלנסווה לכפר קאסם מאשר לדרום תל אביב. קחו לדוגמה את מה שקורה בנצרת: לא רק שהעבודה יותר קרובה הביתה, אלא שיש שם בניין מפואר ותנאי עבודה טובים. יש לנו בוגרים שלא האמינו שיעבדו בהיי־טק, בטח לא בהיי־טק בנצרת. אחד הבוגרים של התוכנית סיפר שהוא הולך לעבודה עם הבן שלו, והבן רואה בזה אופציה לעתיד. אנחנו עורכים פעמיים בשנה "האקתונים" (מרתוני מפתחים) שאליהם מגיעים תיכוניסטים ומתכנתים. זה מכניס אדרנלין, זה משנה משהו.

יש בעיית נדל"ן במגזר הערבי. רוב אזורי התעשייה נמצאים ביישובים היהודיים.

לפני שנתיים התחלנו בשיתוף הממשלה להאיץ הקמת מבנה היי־טק באזור התעשייה לב הארץ, ששייך לכפר קאסם. כל המבנים שם מוקדשים לתחום הלוגיסטיקה, שאינה מייצרת מקומות עבודה, ואנחנו רוצים מקום שיכול להעסיק אנשים. בנצרת זה היה חצי נס.

איזה נס?

הנס של סטף ורטהיימר, שהרבה שנים דיבר על כך שהוא רוצה להקים מרכז בנצרת. ב–2010 התחילו לבנות ובתחילת 2012 נכנסו החברות.

האמא הערבייה רוצה בן היי־טקיסט?

עובדי היי-טק במשרדים בנצרת
עופר וקנין

אחד המנטורים שלנו, ערבי בכיר מאוד באינטל, אמר ב–2012 שאנחנו צריכים לעשות משהו כי קשה לו לראות שכל רופא זוטר בעפולה מוערך יותר ממנהלי פיתוח של עשרות אנשים באינטל שמובילים את הדור הבא של פיתוח השבבים, ואף אחד לא יודע מה הם עושים - למעט זה שהם משתכרים היטב. זה היה טאבו. היום זה לא ככה. בהאקתון האחרון שערכנו השתתפו 130 תיכוניסטים מ–20 בתי ספר. גם המל"ג עושה שינוי מדיניות בהנחיה לעזור לערבים שהולכים ללמוד. זה ממש מחלחל.

ההיי-טק נשלט על ידי אליטה של בוגרי 8200, והבעיה היא לחבר ערבים שלא מחוברים למעגלים האלה?

כן, זאת בדיוק הבעיה. נקודת המוצא שלנו היא שהשסע אדיר ולכן מהותית קשה לגשר עליו. כל הניסיונות להתמקד בהשמות לערבים בהיי־טק לא עשו את פריצת הדרך. מה שמייחד אותנו הוא שאנחנו פועלים ישירות מול הממשלה כדי לשכנע אותם להביא את ההיי־טק ליישובים הערביים. בנצרת זה היה חלום, וכיום יש שם פארק תעשייה קטן עם 600 עובדים באמדוקס, ברודקום וגליל סופטוור. הם מקבלים הטבות כמו בכל יישוב פריפריה. בהתחלה חשבנו שבניין פה ובניין שם שבהם יפעלו חברות היי־טק זה יספיק, אבל ברור שעדיף להקים אזור היי־טק. לאט־לאט חברות מגלות שיש בצפון פוטנציאל ומאגר של כישרון, שלמי שפועל רק במרכז אין גישה אליו. אחת הסיבות שברודקום בחרה בנצרת היא שזה נותן לה יתרון תחרותי על מלאנוקס, שיושבים במת"ם בחיפה או ביקנעם, כי העובדים קרובים מאוד הביתה. כמובן שבחברות יש הרבה שאלות על "התרבות הערבית" וחששות ברמת ההנהלה.

ממה הם חוששים?

יש חשש שהעובדים לא יוכלו לחזור הביתה מאוחר או לטוס הרבה. באמדוקס עובדים 24/7 ונוסעים לחו"ל. אז שאלו אם נשים - שהן פוטנציאל גדול לתעסוקה אצל הערבים - יכולות לטוס לחו"ל.

איך מתגברים על זה?

אני תמיד משווה את זה לחברות שהקימו מרכזים בהודו או באירלנד. כשמגיעים לתרבות חדשה אתה רוצה להבין את הקהל והתרבות שלו. התשובה שלנו לחברות היא שאנחנו לא מוצאים משהו שונה מיהודים. כשאני מדברת עם מנהל אמדוקס בנצרת על מאגר בלתי נדלה של מהנדסים - זה כיף לא נורמלי להגיד את זה. אנחנו רואים תופעה מעניינת בצפון: מכיוון שהתעשייה קרובה הביתה, זה מושך הרבה נשים בוגרות מדעי המחשב, שלעתים קרובות היו מעדיפות עבודה בהוראה כי רצו לעבוד קרוב לבית. יש גם הרבה גברים שבחרו לעבוד בנצרת: היה לנו מקרה של מישהו שיכול היה לעבוד באינטל במרכז או בסטארט־אפ נצרתי ולקבל שני־שלישים מהשכר. הוא ויתר על אינטל ובחר לעבוד בנצרת.

באילו התנגדויות אתם נתקלים במגזר הערבי?

האמת היא שלא נתקלנו בהתנגדות. מגיע כאן קרדיט עצום לשותף שלי סאמי, רואה חשבון במקצועו ופעיל חברתי. הוא מאוד מוכר במגזר ונהפך למודל לחיקוי. יש אצלנו חיבור ערבי־יהודי אמיתי, מחצית מהבורד שלנו ערבים, למשל נביל סקרן, שהוא בכיר באפל. בהתחלה הם חששו, כי המון עמותות באו מתל אביב ואמרו לערבים מה נכון לעשות, והם חששו שאנחנו כאלה. הדבר הראשון שעשינו היה להתיישב בנצרת. אתם לא יודעים איזה הבדל זה עושה מבחינת החברה הערבית שעובדים יחד והולכים יום־יום לאכול ארוחת צהריים ביחד. ארגון או חברה שרוצים באמת לתת מענה לחברה הערבית, חייבים לעשות את זה מבפנים. הבנו שיש בעיה עם המיתוג של ההיי־טק, ולכן ב–2012 מיתגנו את ההיי־טק בחברה הערבית. כיום ההתנגדויות אובייקטיביות יותר: אחת הבעיות במשולש היא שעבור נשים, עבודה עם מחשבים נחשבת לא אופנתית.

מקבלים את זה שנשים עובדות בתעשיית ההיי־טק שעות ארוכות ולצד גברים?

יש רצון גדול שהאשה תביא כסף, כי הרווחה הכלכלית חשובה מאוד ומהווה כוח נגד למסורת, אבל לעבוד בתעשייה הזו עדיין נחשב גברי. אנשים אומרים לנו: "מה, היא תלך לעבוד בחברה שאני לא יודע מה היא עושה שם". בתגובה שאלתי איך כל כך הרבה נשים ערביות עובדות בקניון ברמת אביב. יש לנו תשובות: זה נורא קל ושאפשר להביא אותן בהסעה ואפשר גם להשגיח. לכן חשוב להביא את התעשייה ליישובים הערביים. כפי שעשינו שינוי בנצרת, כך יהיה עם נשים ועובדים ערבים במשולש. בהתחלה העבודה קרוב לבית היא קריטית.

מה החזון שלכם לשנים הקרובות?

לקחת את המודל של נצרת ולצמוח, כך שמרכזי היי־טק ביישובים ערביים יהיו על מפת ההיי־טק הישראלית. אנחנו רוצים להקים עד 2020 ארבעה־חמישה אזורי היי־טק ביישובים כמו אום אל־פחם שהוא מרכז מאוד גדול של אנשים, כפר קאסם, שפרעם וגם בדרום.

מה זה אומר במספרים?

אנחנו מקווים שב–2025 15% מהעובדים בתעשיית ההיי־טק יהיו ערבים. אנחנו מעריכים שבמאמצים ייעודיים אפשר להוסיף מיידית 1,500–2,000 איש, פשוט לקחת אנשים שהיו במקומות אחרים. אנחנו שואפים למציאות שבה ערבים ויהודים מכירים אחד את השני ויהודים באים לעבוד ביישובים הערביים. אנחנו מציגים מיקרוקוסמוס של חיים משותפים, אנטיתזה לזרם של ההפרדה בין ערבים ליהודים. אני לא חושבת שכלכלה פותרת את הכל, אבל אני חושבת שהיא יכולה להוות מודל לחיקוי, ויותר ויותר אנשים יכולים להרגיש את זה. זה לא עומד בסתירה לכך שצריך לנהל שיח פוליטי שמכיל את הערבים והפלסטינים.

מה צריך לקרות כדי שזה יתממש?

כיום אנחנו משחקים משחק חדש, שכולל הרבה יותר עבודה עם הממשלה. בינתיים זה עובד לנו ממש טוב בגלל החשש המוצדק של הממשלה שהיא תתנגש בקיר אם היא לא תיעזר ב–20% מהאוכלוסיה. עם משרד הכלכלה תמיד עבדנו, ובאחרונה גם משרד האוצר נפתח. אנחנו מציעים לתת תמריצים לנדל"ן של היי־טק, תמריצים לחברות שיעדיפו לפעול בכפר קאסם ולא ברעננה. אנחנו מכוונים אליהם, מדברים אתם, אבל הם צריכים להתגייס.

ומצד הערבים?

זה לא נוגד את התרבות שלהם. יש הרבה פחות חסמים לנשים ערביות מאשר אצל הגברים החרדים. נשים ערביות הן בקבוצות המובילות של מסיימי בגרויות במדעים.

אבל ראינו במקרה של קרן ההון־סיכון אל־בוואדר, שהממשלה הקימה ומימנה כדי לתמוך בסטארט־אפים ערביים, שעם כל הרצון הטוב, המעורבת הממשלתית לא תמיד עובדת ושיש לה מחיר גבוה.

אני לא תיאורטיקנית, אני אשת היי־טק. היוזמה תבוא מהמגזר השלישי, אבל ברור לי שמהלכים גדולים לא ייתכנו בלי הממשלה. זה כסף אדיר שאני לא רואה איך המגזר הפרטי או השלישי שם לבד. אני חושבת שאל־בוואדר היתה יוזמה מבורכת, ומדאיג אותי שאין לזה המשך. אני בטוחה שיבוא משם אקזיט גדול מאוד. אני חרדה לכך שהם לא יכולים להשקיע יותר.

התחושה שלנו היתה שיש המון כעס במגזר על אל־בוואדר, על כך שלא השקיעו ביזמים.

מהניסיון שלי, בדרך כלל יזמים לא אוהבים משקיעים. יש פה פלונטר טראגי: אין להם אופציה אחרת, אז הם תולים באל־בוואדר את כל התקוות שלהם. ברור שהיא לא יכולה לעמוד בזה. אל־בוואדר היתה היחידה שהתייחסה אליהם, אבל ל–97% אמרו לא. עד היום כל קרנות ההון־סיכון הישראליות לא מסתכלות לכיוון של ערבים. הדבר הכי עצוב הוא שיש רק קרן אחת, וחיוני להמשיך את זה. לא צריך לוותר לממשלה. היא צריכה להמשיך להשקיע. ישראל משקיעה המון במו"פ, אז שתשקיע גם בערבים. לא הכל יוצא רווחי, אבל כשל שוק לא מתקנים ברווחיות.

התחלתם עם המשימה של שילוב אקדמאים ערבים בתעשייה. לא מוקדם מדי לדבר על יזמות ערבית? יש יזמים ערבים שרלוונטים להשקעה של קרנות הון־סיכון?

כשהתחלנו האמנו שמתוך החיבור להיי־טק שאנחנו מובילים יהיה גם בום ליזמות, וזה נכון. כיום סצינת היזמות במגזר הערבי ממש מקסימה. יש 20–30 סטארט־אפים שקיבלו מימון ועוד מאות סטארט־אפים שמתהווים עכשיו.

בעצם הם מדלגים על החברות הישראליות הגדולות שבהן קשה להם להשתלב ונהפכים מיד ליזמים?

אני אומרת להם: לכו ללמוד איך עובדים שנה־שנתיים. אבל הם נגועים ביזמות ויש רעיונות שמתחילים להתהוות.

אולי צריך למצוא לאוכלוסיה הערבית פתרונות אחרים מאלה שבהם משתמשים כדי לסייע לאוכלוסיה היהודית?

אני לא חושבת שיש מודלים אחרים שיצליחו בחברה הערבית, הם לא מופרדים מהעולם. הדרך, ואני רואה את זה אצל הצעירים, היא להאיץ את התהליכים, כי אם ערבים לא ייחשפו למקורות מימון ולמשקיעים - אין להם סיכוי. אני חושבת שהפתרון הוא העתקה וממש חיבור של הון־סיכון הישראלי והגלובלי עם הסטארט־אפיסטים הערבים.

אפשר להתייחס לאוכלוסיה הערבית כמקשה אחת? אין הבדל בין האוכלוסיה הנוצרית למוסלמית? הם לא נמצאים בנקודות מוצא שונות?

גיליתי שהערבים בגליל והערבים במשולש הם מגזרים שונים, כך שהעובדה שפרצנו את הדרך בצפון ואנחנו מותג באזור לא עוזרת לנו במשולש. המשולש הוא רק מוסלמי, הומוגני מאוד ומסורתי יותר. בצפון יש גם דרוזים וצ'רקסים, והאוכלוסיה פחות דתית. דווקא מכיוון שהמשולש כל כך קרוב לכלכלה הישראלית, יש שם דפוסים של חוסר יזמות, כי לבן 18 יש הרבה אפשרויות לעבוד ולהרוויח 7,000 שקל, אז למה לו להשקיע ולהתחיל משהו?

האוכלוסיה הנוצרית מקבלת השכלה טובה יותר בתיכונים הפרטיים?

בבתי הספר הפרטיים, שהם באמת נוצריים ברובם, 50% מהתלמידים הם מוסלמים, ככה שאין הבדל. מתוך בתי הספר האלה צומחת המנהיגות הערבית וגם ההיי־טקיסטים מגיעים משם. זה כולל את רוב האנשים המוכרים, כמו ג'וני סרוג'י מאפל וזיעד חנא שהביא להקמת מרכז פיתוח של החברה האמריקאית ג'אספר. מתוך דור המייסדים, 350 המהנדסים שעבדו בחברות היי־טק כשהתחלנו, 50%–60% היו נוצרים. מאז זה השתנה מאוד, וכיום בצופן יש 80%–90% מוסלמים.

למה רואים מהנדסים ערבים בעיקר בחברות שבבים, כמו אינטל, אפל או ברודקום, ולא בתחומים אחרים?

היסטורית ערבים עסקו בתחום השבבים כי אינטל גייסה ערבים. כשנכנסתי להיי־טק ב-1984 היה באזז שאינטל מגייסת ערבים. העניין הוא שזו חברה מוחלשת או חלשה, שאנשים בה הולכים ללמוד איפה שתהיה עבודה, ולכן הם בחרו ללמוד רפואה במזרח אירופה אף שרפואה אינה תחום קל יותר מההיי־טק. ברגע שנפתחת הדלת להיי־טק, המספרים משתנים מיידית. בין 2013 ל-2014 מספר הסטודנטים במקצועות הטכנולוגיים עלה ב-30% באוניברסיטאות ובמכללות. לעומת זאת בהנדסה אזרחית, או מה שאני מכנה "מדעי האבטלה", שיעור הערבים ירד מאוד. זה נורא פשוט: אם אין עבודה, למה ללמוד את זה.

את עוזבת אחרי שבע שנים בתפקיד.

צופן מזוהה אתי ואני רוצה לתת לה לצמוח מעבר לי, כי אני רוצה שהיא תעשה שינוי ענק. באופיי אני סטארט־אפיסטית, ואף פעם לא עבדתי במקום אחד יותר משלוש שנים. צופן הוא המקום שעבדתי בו הכי הרבה שנים. אני מרגישה שצריך לקחת את מה שעשינו ולפרמל אותו - כמו סטארט־אפ, שבשלב הראשון מגיע להוכחת היתכנות ואז צריך להגדיל אותו למכירות. אני מעדיפה שמנהלים אחרים יעשו את זה. סאמי, השותף שלי, נשאר ובמקומי ממונה פז הירשמן למנכ"ל משותף. בתחילת הדרך חברים ערבים שלי אמרו שלבנות יכולות בחברה הערבית וללכת זה כפוי טובה. אמרתי שזה מה שאני רוצה. אני לא רוצה לעשות כסף מזה.

יש סיכוי שבעתיד צופן תיהפך למיותרת?

בשבע השנים שבהן אנחנו קיימים חלו התפתחויות מדהימות. יש יזמות ערבית. לפעמים זה פוגע בצופן, כי אנחנו נחשבים לאלה שהתחילו, ואנשים רוצים להיות עצמאים, וזה גורם למתחים. אנחנו לא רואים את עצמנו כמישהו שכופה את עצמו, אלא כמאפשרים (Enabler). וזה קורה, קורה המון. דוגמה אחת אחרונה, חבר'ה בוגרים שלנו, המוביל בן 24, חסן אבו שואלי, שעשה אצלנו שתי הכשרות, יזם חבל על הזמן, יחד עם עוד בחורה מהמשולש, שניהם דתיים מאוד, הקימו ארגון שנקרא חסוב, "מחשב" בערבית. הרעיון שלהם הוא להטמיע את לימודי מדעי המחשב בחברה הערבית עם דגש על המשולש, כי הם משם. זה ארגון סוחף ברמות. הם עושים פגישות בטכניון ומגיעים מאות אנשים. הם עשו תערוכה טכנולוגית לפני שבועיים בערערה, ובאו 900 איש כולל ילדים ומורים. זה מתחיל לקרות, ומבחינתי זו הדרך, להעתיק את המודלים - אבל לתת להם מהר מאוד לגדול בעצמם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#