מופע יחיד

כך כבשה רשת מועדוני זאפה את שוק הופעות המוסיקה בישראל


רשת מועדוני ההופעות, שבבעלותה גם חברת הפקות עצמאית ומשרד כרטיסים, הצליחה תוך 11 שנה להשתלט על שוק הופעות המוסיקה בישראל ■ בינתיים גם האמנים וגם האמרגנים מרוצים, אבל מעל מרחף החשש מריכוז כוח רב מדי בידי גוף אחד

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים33
חגי עמית
חגי עמית

ב–2006 נסגר מועדון הקמלוט בהרצליה, והשלים בכך את היכחדות מותג הופעות הרוק, שנולד במועדון קמלוט תל אביב. בסוף 2009 נסגר מועדון בארבי כפר סבא - אחיו הקטן של מועדון הופעות הרוק המפורסם בארבי שבדרום תל אביב, לאחר שהבעלים של שני המועדונים, שאול מזרחי, לא הצליח להפנות משאבים ניהוליים לשני המקומות אחרי ששותפיו פרשו.

כל חובב מוסיקה ישראלי זוכר בערגה מועדונים מיתולוגיים שאינם עוד. מעל כולם ניצב רוקסן - אבי מועדוני הרוק הישראליים, שנסגר ב–1994 אחרי שבעליו נקלע לחובות. עולם חיי הלילה הוא מקום שקשה לשרוד בו ברמה העסקית, בוודאי אם אתה בעל מועדון הופעות - מה שמוסיף ממד של חוסר ודאות בענף שסובל גם כך מחוסר יציבות. מלחמות, משברים כלכליים, טרנדים משתנים והתמודדות עם רגולציה - כל אחד מהם תורם את חלקו לתוחלת החיים הקצרה של המועדונים.

ואולם בשנים האחרונות בולטת בתחום הצלחה כלכלית אחת שאי אפשר להתעלם ממנה. קבוצת זאפה חוגגת השנה 11 שנות פעילות, כשהיא דומיננטית בעולם ההופעות כפי שאף גורם לא היה דומיננטי בו מעולם, מעורבת ביותר מ–100 הופעות בחודש במועדונים שבבעלותה ובהפקות חיצוניות, וצפויה להגיע ב–2015 ליעד שהציבה לעצמה: מכירת 700 אלף כרטיסים בשנה. לפי הערכות, מחזור ההכנסות של זאפה הוא 150 מיליון שקל בשנה, והקבוצה, הכוללת משרד כרטיסים, חברת הפקות ורשת מועדונים, חולשת על 10%–20% משוק הופעות המוסיקה בישראל - שבמהלכן היא מוכרת מזון ושתייה.

ברי סחרוף בהופעה באמפי שוניצילום: יואב איתיאל / מגזין המושבות

"זאפה היא כיום גורם משפיע ברמת יכולת ליזום כל מה שעולה על דעתם", אומר מפיק ישראלי גדול. "יש להם כסף, הם נזילים מאוד ויש להם מקום. כשמפיקים יוזמים הופעות, הבעיה הכי גדולה שלנו היא שאין לנו מקומות לקיים בהם את המופעים. הלכה זאפה ויצרה לעצמה מקומות רבים הפרוסים בחתכים גיאוגרפיים ברחבי הארץ. כשלקבוצה יש מקום ויכולת מכירה יעילה מאוד, היא משפיעה גדולה על השוק. ברצותה תגיד 'החודש אעשה פסטיבל כזה וכזה', ואם תרצה תעשה איחוד בין זמרים. היא משפיעה על תכנים".

מועדוני הקבוצה נהנים מממוצע שנתי של 80% תפוסה - כשבעונה החמה, בחורף, מדובר על 100% תפוסה. עם זאת, המותג של החברה כבר לא מתבסס רק על הופעות רוק: פסטיבלי ג'ז, אופרה, מסיבות מוסיקה אלקטרונית, אירועים פרטיים ואירועים לחברות, הופעות לילדים, הרצאות בכל נושא שבעולם ויבוא הופעות של אמנים בינלאומיים מחו"ל - בכל אלה יש לזאפה דריסת רגל. כאשר אזרח ישראלי יוצא כיום מהבית כדי לצרוך בידור שאינו קולנוע, יש סיכוי גבוה שהוא יעבור דרך זאפה. "הנוסחה נורא פשוטה. בזאפה מבינים את רחשי הלב של הקהל, יודעים אילו הופעות ירוצו ונותנים פלטפורמה שכוללת את כל הצד הטכני וכל הלוגיסטיקה והאוכל", אומר גיל טייכמן, הבעלים של אחת מחברות התאורה הגדולות בישראל. "בגלל שמשרד הכרטיסים הוא שלהם - קל להם לפרסם. יש להם מנגנון פרסום רוחבי והם עוברים אתך את כל הארץ - גם בירושלים וגם בראשון לציון. הם גם נותנים פרנסה לאמן, גם מספקים מוצר טוב וגם שירות טוב ללקוחות שלהם. ברגע שיש להם במועדון בסיס של סאונד ותאורה, זה נוח ומוריד עלויות". לשאלה אם אין בעיה בכך שהקבוצה ריכוזית מדי בשוק ההופעות, עונה טייכמן: "מישהו אחר במקומם היה מוכן לקחת סיכון ואחריות של 365 יום בשנה?".

"כל הפלטפורמות שלנו מרוויחות"

המייסד והדמות הדומיננטית בקבוצת זאפה הוא יוני פיינגולד, שחולש על הקבוצה עם אחיו נועם פיינגולד ואחותו רותי הכהן. יוני פיינגולד אינו נלהב מהתקשורת, ניסה למנוע את פרסום הכתבה הזו ושיתף פעולה במידה מועטה.

המסלול של פיינגולד בעולם חיי הלילה הישראלי לא היה חלק: הוא החל את דרכו כבעליו של הבר התל אביבי זיג זג, והיה גם אחד מבעלי מועדון הקמלוט, אך בשני המקומות לא חווה את ההצלחה העסקית שהוא חווה כיום. כשניסינו לשאול אותו השבוע אילו לקחים הוא הפיק מתקופתו בקמלוט, הוא אמר כי "אילולא האינתיפאדה של 2000, המסלול של הקמלוט היה דומה למסלול שזאפה הלכה בו. היסודות נמצאים שם - קונספט שמגיש מזון ומשקאות, עם פלטפורמת מופעים".

הופעה של פורטיסחרוף ב"לייב פארק", ראשון לציוןצילום: רון יצחקי

אבל לא למדת שום דבר שאסור לעשות? שצריך להימנע ממנו כדי להצליח?

"למדתי לנסות לדאוג שלא תהיה אינתיפאדה או אירוע מלחמתי אחר, שיהרוס את העסקים".

אתה לא חושב שאתם גדולים מדי? זה לא יותר מדי כוח בידיים של גוף אחד?

"אל תזלזל בשוק ההופעות בישראל. יש עשרות פלטפורמות ורצפות אירועים ברחבי הארץ".

כיום מחזיקה זאפה בבעלות על ארבעה מתחמים: זאפה ירושלים (לשעבר מועדון המעבדה, בשיתוף עםJVS נכסים), זאפה תל אביב, זאפה הרצליה וזאפה אמפי שוני בבנימינה. הקבוצה עתידה להשיק בעוד חצי שנה את זאפה חיפה. בנוסף, בלייב פארק בראשון לציון הקבוצה פועלת בזכיינות משנה - בשיתוף פעולה עם החברה הכלכלית של העירייה, תוך תשלום של שכירות לפי הפקה.

כמות ההופעות בזאפה משתנה מאתר לאתר. מועדוני הקבוצה בתל אביב ובהרצליה עשויים להגיע לתשע הופעות בשבוע; באמפי שוני, העובד בעיקר בסופי שבוע, מדובר על 12–16 הופעות בחודש, וכך גם בזאפה ירושלים. מערך השיווק המשומן של זאפה הוא בעיקר דיגיטלי: הקבוצה מחזיקה אתר אינטרנט עם 250 אלף כניסות ייחודיות בחודש, ושולחת מיילים יזומים עם הופעותיה למאות אלפי לקוחות.

המטה של זאפה נשען על עשרות אנשים עם סמכויות מבוזרות. במקביל לפיינגולד, מכהן עמית שגב כמנכ"ל שותף; האחות רותי אחראית על ניהול הלוקיישנים ומחלקת האירועים; והאח נועם אחראי על הקשר עם האמנים. כמו כן, גולן עינת, מבעלי ארומה תל אביב, נכנס כשותף בקבוצה לפני שנתיים כשרכש 40% מהחברה לאחר שהשקיע בה 25 מיליון שקל בתמורה. בזאפה הרצליה שותף לחברה איש העסקים עמי אבן; ובחברת ההפקות שותף לחברה איש העסקים אלעד שושן.

פיינגולד לא מעוניין למסור נתונים על רווחיות הקבוצה, אבל אומר: "כל הפלטפורמות שלנו מרוויחות, אבל עדיין - אלה רווחים של עולם התרבות".

בתעשייה מעריכים שבירושלים, למשל, אתם מפסידים.

נועם ויוני פיינגולד ורותי הכהן - בעלי מועדוני זאפהצילום: דניאל צ'צ'יק

"בירושלים הרווחיות שלנו מינורית, אבל זה מקום שחשוב לנו מאוד ברמה הערכית".

המחירים שלכם גבוהים יותר משל מועדוני מוסיקה אחרים, כמו הבארבי וברל'ה.

"אלה סוגים שונים של מופעים. למכור כרטיסים ל–1,000 איש בעמידה בבארבי זה לא כמו למכור 350 כרטיסים בישיבה בזאפה. מחירי הכרטיסים נקבעים בדרך כלל קודם כל על ידי ההפקה של האמן. מאחורי כל מחיר עומד סדר הגודל של הפרויקט. אבל המחיר הסופי נקבע בדרך כלל בעצה אחת אתנו. לא נמכור כרטיסים בכל מחיר שהאמן ירצה. אנחנו כן מקפידים על מחירי שוק של כולם. רוב העשייה בעולם התרבות הישראלי מסובסדת. כדי להחזיק את הראש מעל המים ולשמור על עסק שצריך להרוויח - יש אצלנו חשיבה על תפישת עולם של בילוי שהתפתחה עם השנים לשילוב מנצח".

השיטה שמפורסמת אצלכם היא לא למכור כרטיסים מסומנים, ולפתוח את הדלתות שעות לפני ההופעה - כך שאנשים יגיעו מוקדם כדי לתפוס מקומות, ועל הדרך יזמינו כמה שיותר אוכל.

"אין הגשת מזון תוך כדי המופעים שלנו, והאוכל הוא כמובן חלק מהחוויה שאנחנו מייצרים. זה חלק מהסיבות שבגללן אנחנו רוצים שיבואו אלינו. לגבי מקומות מסומנים - אנחנו בגישה חופשית. משם נולד הקטע של מקומות לא מסומנים ואנחנו תמיד דואגים שיהיה מספיק זמן לפני ההופעה כדי לאכול לפני שעולים לנגן. בזכות זאפה האמן לא צריך לפחד שהוא יפסיד את המכנסיים. דרכנו הוא לוקח מינימום סיכון ומקבל מקסימום תמיכה שיווקית, אף על פי שלא המצאנו שום דבר שמאפיל על יכולת האמן למשוך קהל".

פיתחו מערכות יחסים עם אמרגנים - והלכו לקראת האמנים

מועדון הופעות זאפה הרצליהצילום: ניצן זוהר

השילוב המנצח של זאפה מתבטא ביכולת הקבוצה להרוויח מכל שרשרת המזון של העולם שבו היא פועלת. דמיינו ישראלי היוצא להופעה רגילה בפארק: הכסף שהוא משלם עבור הכרטיס מתחלק בין אינספור גורמים מלבד האמן המופיע. משרד הכרטיסים שמשווק את המופע יגבה 10% ממחיר הכרטיס; השימוש במקום יוריד עוד 10%-15% שילכו לעירייה, שמאפשרת את קיום ההופעה; משרד הפרסום של המופע, הגורמים האחראים על הסאונד, התאורה והקמת הבמה, מפיק המופע ולבסוף האמן - כולם יתחלקו במה שנותר. במידה שרכשתם בירה או נקניקייה בהופעה במחיר מופקע, זכיין המזון אמנם ישלם כרבע מהכנסתו למפיק, אבל עדיין ייהנה מרווח נאה.

לעומת זאת, אותו ישראלי שיוצא להופעה באמפי שוני למשל, יכול להיות סמוך ובטוח שמלבד התשלום לאמן, כנראה שכל הכסף שהוא משלם יגיע לידי פיינגולד ושותפיו.

מחירי הכרטיסים בזאפה משתנים מאמן לאמן, נעים בטווח של 110–140 שקל להופעות במועדונים, ויכולים להמריא הרבה יותר מכך כשמדובר באיחודים או בשיתופי פעולה חד־פעמיים בפארקים הגדולים. המחירים שגובה זאפה גבוהים יחסית לתחום: למשל, כרטיס להופעה בעמידה של הדג נחש בהרצליה ביולי עולה 25% יותר מכרטיס להופעה של ההרכב במועדון הבארבי בתל אביב.

קבוצת זאפה כוללת משרד כרטיסים, חברת הפקות ורשת מועדונים. היא לא רק משווקת, מפרסמת, מוכרת חסויות ומפיצה את הכרטיסים להופעותיה, אלא גם עושה זאת כשמדובר בכרטיסים להופעות של גופים אחרים. הגמישות של הקבוצה בשיתופי פעולה כמעט מוחלטת. למשל, זאפה מפיקה הופעות במתחמים שהיא כלל לא קשורה אליהם, מספקת את הפלטפורמות שלה למפיקים חיצוניים שאינם קשורים אליה, מפיקה פסטיבלים בשיתוף פעולה עם חברות מתחרות, וכמובן - מרוויחה ממכירת מזון ומשקאות במהלך הופעות.

"סוד ההצלחה שלהם הוא בכך שהם היו די ראשונים", אומרת סוכנת המייצגת כמה אמנים ישראלים, גם מול זאפה. "הם שילוב של מקום שמפנק את הלקוח ומפנק את האמן. חדר האמנים שלהם היה משהו שלא נראה לפני זה. הכל נקי וחדש. האמן מקבל ארוחת ערב מהשף שלהם. לא היה בזה רוקנ'רול ולא היתה בזה עליבות וזה מאוד קנה את האמנים.

"מזווית הלקוח, צריך לזכור שלא אצל כל הלקוחות המוסיקה היא החלק של ייהרג ובל יעבור. יש אנשים שיש להם ערב פנוי ופשוט רוצים לצאת. זה הקהל הקלאסי של ימי שישי, שהעיקר אצלו הוא לא תמיד ההופעה. הם פתחו את עולם ההופעות לקהל 'צפוני' יותר, שלא רצה לעמוד ערב שלם, וידעו לעבוד - הם פיתחו מערכות יחסים עם אמרגנים והיו מוכנים ללכת לקראת אמנים. כשהם רצו ששולי רנד יופיע אצלם, למשל, הם הכשירו את המקום בשבילו. חוץ מזה, היתה בקבוצה חלוקה טובה: מי על הקשר עם האמנים, מי אחראי על הקייטרינג ומי מנהל. לרגע אחד הם לא שקטו על השמרים. הם פתחו מחלקת הפקה, קנו מקומות ויצרו כוח הרבה יותר גדול בשוק. גם הצמיחה הזו, עם היכולת שלהם להרים מופעים גדולים, נותנת להם כוח מול האנשים שמייצגים אמנים".

הופעה של פורטיסחרוף ב"לייב פארק", ראשון לציוןצילום: רון יצחקי

ומה המשמעות של הכוח הזה? יש לזאפה השפעה תרבותית? היא יוזמת איחודים של להקות עבר? אחראית על זיווגים בין אמנים?

"הם יצרו את הקונספט של אירוחים - שהם ללא ספק חתומים עליו, והם כיום די דורשים את זה. הם לא עושים זאת בהכרח באופן כוחני, אבל הם כן יגידו לאמן 'אז את מי תארח במופע הזה?', או 'זה נראה לנו נכון לארח פה מישהו'. 
אין להם חשיבה רפרטוארית כמו שיש להם חשיבה שיווקית. ברמה מסוימת, הסכנה היא שכל הפסטיבלים ייראו אותו דבר. באותה מידה, האמנים הקטנים יותר יכולים להופיע בזאפה - אבל הם לא מישהו שזאפה רודפים אחריו והם יקבלו את הימים הפחות טובים. זה עניין של היצע וביקוש.

"בתור מי שעקבה אחרי התהליך ועובדת עם לא מעט אמנים - כשקבוצה אחת משתלטת על השוק זה תהליך טיפה מסוכן", מוסיפה הסוכנת. "מצד אחד, לא נתנו לאף אחד בזאפה מתנות אף פעם, הם השקיעו במוזיקה לא מעט ובזאפה ירושלים בטוח שלא קל להם. מצד שני, יש משהו לא פלורליסטי בזה שהפסטיבלים תמיד נגמרים ביהודית רביץ וברי סחרוף. שחקן גדול וריכוזי זה לא דבר בריא לשוק. אבל אנחנו מדינה יצירתית ותמיד יצמח כוח חדש שיאתגר את הישן. כמו חברת נרג'ה הפקות, שמייבאת כיום אמנים מחו"ל ונוגסת בזאפה, שקטנו בשנים האחרונות במספר ההופעות מחו"ל. מה שכן, אמנים יודעים שהם יבואו לזאפה ושיש לחברה מאגר של לקוחות וערוצי פרסום -דרך תוכנייה וניוזלטר. כשהם רוצים שאמן מסוים יהיה אצלם במועדון - הם ישקיעו בפרסום. הם פשוט יודעים לעבוד".

"הכוח שלהם הוא 
בהיותם לא כוחניים"

קשה למצוא מישהו שיגיד משהו רע על זאפה. כפי שמגדיר זאת אדם שמייצג אמנים, "זו החברה הכי דומיננטית בשוק, הכי נעימה לעבודה והכי תורמת לתעשיית המוסיקה בישראל. נדיר שמישהו כל כך גדול מתנהג כל כך מקסים - אין אצלם טיפת יהירות. הם חושבים רק איך לעשות טוב לאמנים. בשביל מי שרוצה משהו אחר - יש היכלי התרבות, משכנות אמנות, תיאטראות, קיסריה. זה לא שאם אתה לא מופיע שם אתה לא יכול להופיע. הם עוד פלטפורמה. הכוח שלהם הוא בהיותם לא כוחניים".

גם אצל האמנים אפשר למצוא פרגון להצלחת הקבוצה. מערכת היחסים בין מועדון ההופעות לאמן בנויה כך שמ-100 שקל שישלם הלקוח על כרטיס - אחרי 18 שקל מע"מ - תחולק השארית כך שהמועדון ייקח 20%-30% מהתמורה, והאמן יקבל את השאר. ב-70%-80% שמקבל האמן הוא מתחלק עם נגנים, אנשי תאורה וסאונד שהוא מביא מטעמו, בנוסף לאלה שמספק המועדון. אמנים מבוקשים דורשים ומקבלים אחוזים גבוהים יותר, אבל בזאפה לא חורגים בדרך כלל מהנהלים האלה.

"הם חבר'ה שיודעים לעבוד. אי אפשר לבוא אליהם בטענות", אומרת זמרת שעובדת עם המועדון. "יש מעט קהל בארץ, מועדוני הופעות עושים מעט כסף, וכשנכנסים אנשים שלא יודעים - הם לא נשארים בתחום. לעומת זאת, כשנכנסים לשוק אנשים מקצוענים, הם עובדים חזק ולא רואים בעיניים. במועדונים בארץ אתה נתקל באנשים שלא יודעים מה זה מוניטור, לא יודעים לשווק כרטיסים, לתלות פוסטרים, להביא קהל ולהביא תאורה. בזאפה, לעומת זאת, הם מקצוענים בכל התחומים - החל בשיווק ובמכירה של הכרטיסים וכלה בכך שהבמה תיראה טוב והסאונד יישמע טוב. אתם אתה יודע שהכל יהיה בסדר - שהם יעמדו בסיכום והכסף יגיע אליך. זה נשמע נורמלי, אבל אתה יודע כמה מועדוני הופעות לא משלמים לאמן את הכסף שמגיע לו, הכסף שאנשים שילמו כדי לראות אותך? הם מתייחסים להופעות כאל ביזנס - וזה אחר בנוף".

זה לא גורם להם להיות קשוחים עם האמנים?

"הם לא קשים בצורה יוצאת דופן. התנאים שלהם הם אותם תנאים מול כולם".

ומה עם זה שאוכלים לך מול הפרצוף?

"כולם יודעים שזה מה שגורם להם להחזיק מעמד. אני מניחה שלהופיע בצוותא יותר כיף, אבל אז נשאר לך עוד פחות כסף, כי בצוותא אין מערכת הגברה ואין ציוד. זאת גם שאלה אישית: יש קהל שמעדיף את זאפה ויש מי שמעדיף את הבארבי. מהצד המופיע - אם אתה להקת רוק של ילדים בני 20 שנותנים בראש, אין לך מה לחפש בזאפה".

"מי שעוסק בתרבות ואמנות לא יכול להיות בעל שליטה והשפעה בתוכן"

זאפה הוא אכן לא מקום שעושים שבו סקס וקוקאין בשירותים. כפי שמגדיר זאת גורם בתעשייה: "הבורגנות שלהם היא החוזק שלהם - וגם עשויה להיות המכשלה שלהם. בשלב מסוים זה עלול לא לעבוד לטובתם. יבוא מישהו אחר ויגיד 'בואו נראה לכם איך אני מייפה את הפסטיבל שיהיה אחרת'".

"יש כיום חובבי מוזיקה שבשבילם זאפה הוא שם גנאי, מקום שבו צופים בהופעה ממקומות ישיבה תוך רכישת אוכל יקר", אומר גורם המעורה בשוק המוסיקה בישראל. "זה לא מועדון הרוק האולטימטיבי שאתה רק קונה בו בירה ועומד ליד החבר'ה שלך. אני מניח שהמלה בורגני עולה בתלונות האלה, אבל בורגני זה לא דבר רע, וברור שיש מועדוני ישיבה. זה לא מועדון שמכריח אותך להזמין מנה".

פיינגולד עושה בראיון עמו הכל כדי להמעיט בערכו. חשוב לו לשים את האמן והמוסיקה במרכז, ולדבריו החברה לא מתערבת בתכנים אופן מהותי. "בסופו של דבר אנחנו הבמה של האמן. אנחנו שותפים אתו בהרבה צמתים של חשיבה משותפת איך ליצור חוויה מלאה של הקהל. שיתופי הפעולה הם לא המצאה של היום. לך אחורה לאריק איינשטיין, ללהקת תמוז. זה תמיד היה בארץ ובעולם. אנחנו יושבים עם האמנים ותמיד מחפשים פרויקטים חדשים".

קשה לא לשים לב שיש אצלכם פחות ייצוג למוזיקה מזרחית.

"מה פתאום. שרית חדד ומשה פרץ מגדירים אותנו כמועדון הבית. שלומי סרנגה, עמיר בניון, כולם מופיעים אצלנו".

בעתיד יהיה לכם גם לייבל משלכם ותתחילו ממש לעשות מוסיקה?

"אנחנו ממוקדים בתוך פלטפורמת ההופעות החיות. זה מה שאנחנו רוצים. להיות רצפה למופעים חיים".

יש מי שקורא לכם גלגלצ של עולם ההופעות החיות.

"מי שעוסק בתרבות, באמנות ובמופעי מוסיקה, לעולם לא יכול להיות בעל שליטה והשפעה בתוכן. בסופו של דבר המופעים הם אלה שגורמים לקהל להגיע. כל אמן מתנהל ומנהל את הקריירה שלו לפי האסטרטגיה שבחר. אנחנו נמצאים שם עם הפלטפורמות שלנו, על הבמות ובפסטיבלים".

איך מחליטים איזה גודל של מופע לשווק ובאיזה מתחם?

"זו החלטה של פרומוטר (המנהל או האדם שאמון על קידום הקריירה של האמן). לפעמים אמנים מרכזים כוח להופעה אחת, ולפעמים גם האמנים הגדולים ביותר יעשו סדרה של מופעים אינטימיים".

וכשמביאים הופעה מחו"ל?

"העולם הבינלאומי הוא עולם אחר. בישראל האמן ומנהליו קובעים יעדים, ולפי זה אנחנו מתכננים את עונת המופעים. כשמדובר בהופעות מחו"ל ובפסטיבלים, אנחנו מכנסים את מרב המוחות ולומדים את השוק".

יש שיקולים גיאוגרפיים - באיזה אזור להפיק איזה פרויקט?

"לא המצאנו את ליל אהבה בצמח, ובמצדה עשו אירועים כבר כשהייתי ילד. אנחנו מאמינים בזה שהקהל משפיע ומוכן לנסוע כדי לחוות חוויה יוצאת דופן. ברמה היום־יומית העוצמות הגדולות שלנו הן בגוש דן".

יש לכם שיקולים כלכליים של שעות וימים שבהם עדיף לשבץ הופעות של אמנים מסוימים?

"עם יותר מ–100 הופעות בחודש, אנחנו לא יורדים לרזולוציות האלה של יום ושעה לאיזה אמן. השעות נקבעות לפי מה שמתאים לתעשייה ומשרת את האמנים".

אתם לא מסתכנים בהתברגנות, שבסוף ייכנס לשוק הזה מישהו יותר טרנדי מכם?

"אנחנו כל הזמן עובדים על לייצר מקסימום תכנים, כיוונים ואירועים. כל היום אנחנו מאתגרים את עצמנו ואת תעשיית המוסיקה לצאת מהקופסה".

יהודית רביץ בהופעה באמפי שוניצילום: טל שורצמן
דקלון ושגיב כהן המועדון זאפה תל אביבצילום: דודו בכר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker