בעלי מגה גרים באחוזות יוקרה - ו-1,000 איש הולכים הביתה

אף שבמשך שנים חילקו דיווידנדים בסך 1.5 מיליארד שקל והטעו את הספקים והציבור בתעלולים חשבונאיים, בעלי מגה לא מוכנים כעת להכניס את היד עמוק לכיס כדי להציל את הרשת. העובדים, שהתייאשו מהבעלים, פונים לציבור לעזרה

עדי דברת
עדי דברת-מזריץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים71

כשהורים מחנכים את ילדיהם הקטנים, הם מנסים ללמד אותם על אחריות וכי אדם אחראי למעשיו. אבל אם ילד כלשהו היה נוכח בדיון בבית המשפט שהתקיים השבוע בעניינה של מגה, ונמשך שש שעות, יש סיכוי לא רע בכלל שהוא היה מפנים מסרים אחרים.

אותו ילד היה אולי לומד שאם מישהו רוכש מספקים סחורה במאות מיליוני שקלים כלל לא בטוח שהוא יצטרך לשלם עבורה. הוא יכול היה ללמוד שאם אתה בעלים של חברה אתה יכול להעביר ממנה כספים או נכסים לחברה אחרת שלך או אליך לכיס ואז לא תהיה מחויב לשלם את חובות החברה כי מבחינה חוקית 'אין לך מה מאיפה' ומה זה משנה אם באמת אתה אחד מהאנשים העשירים בישראל.

שרגא בירן צילום: אמיל סלמן

אותו ילד היה לומד שהמסכן והחלש תמיד מפסיד. אם אתה אחד מ-6,000 עובדי מגה, תיאלץ להסכים להוריד משכרך ולשלוח 1,000 עובדים הביתה, כי אם לא תיתן כתף החברה תקרוס ולא תהיה לך עבודה בכלל. זה בכלל לא משנה שבעלי החברה שהביאו אותה למצב הזה – שרגא בירן ודודי ויסמן - ימשיכו להתגורר באחוזות יוקרה.

בראיון שנתן ל-TheMarker לפני מספר שנים, שרגא בירן, בעל המניות הגדול בחברה האם של מגה, אלון רבוע כחול, ואחד מעורכי הדין האמידים בישראל, הוא טען שכסף לא מעניין אותו. מה שבאמת מניע אותו הוא תיקון חברתי. "השלטון (בישראל) אינו קשוב לרחשי הלב של 65% מהאוכלוסייה", אמר בירן. "לך תראה מה קורה בשכונה ב' בבאר שבע תראה מה קורה בעיירות הפיתוח ואפילו בשכונות הדרום של תל אביב. יותר ממחצית האוכלוסייה אינה שותפה בחגיגה הזאת. אנחנו שטים בספינת תענוגות שבה הנוסעים של המחלקה הראשונה לא רואים את מכלי הקיטור ואת אנשי הפחם היושבים למטה. לכן צריך להקים ממשלת חירום כלכלית-חברתית".

אלו דברים בהחלט ראויים, במיוחד לנוכח העובדה שהראיון ניתן בשנת 2008, הרבה לפני המחאה החברתית ושינוי השיח הציבורי.

דודי ויסמן בהשקת רשת הסלולר יופון
דודי ויסמן בהשקת רשת הסלולר יופוןצילום: תומר אפלבאום

אבל אותו שרגא בירן לא היה השבוע באולם בית המשפט. גם דודי ויסמן והקיבוצים השותפים בחברה, שנהנו מהכספים הרבים שהועברו להם ממגה, לא נראים או נשמעים בשבועות האחרונים.

ויסמן ובירן לא ראו את מאה העובדים שהפגינו בחוץ, רובם שייכים ל-65% מהאוכלוסיה הענייה שעליה דיבר בירן בראיון. "הם מדברים על מיליונים ואני מרוויח 5,000 שקל בחודש. למה הבעלים לא מביא כסף? אני כבר חולה מהדאגות", אמר אחד העובדים לחברו שישב בשורה האחרונה בדיון. הוא לא היחיד – אייל אלי, יו"ר ועד העובדים של מגה, לקה בלבו מיד אחרי שחתם על ההסכם לפיטורים וקיצוצים בשכר ועוד שני מנהלים זוטרים של מגה חשו ברע ואושפזו - צירוף מקרים או לחץ? כנראה שלא נדע.

אלה רק חלק מהדברים המסריחים לכאורה אך חוקיים שעשתה אלון רבוע כחול: בחסות כללי הרישום הכפול המקילים על דיווחי חברות ישראליות הנסחרות בארה"ב, הצליחה קבוצת אלון להחביא הפסדים של 762 מיליון שקל שנוצרו למגה מאז 2011 ולמהול אותם ברווחים מפעילות הנדל"ן; בשנת 2013, בזמן שמגה הפסידה 130 מיליון שקלים, חברת אלון רבוע כחול משכה מהרשת דיבידנד של 100 מיליון שקל. בשנת 2010 הוציאו כספים מרבוע כחול (מגה) הציבורית לטובת החברה־האם הפרטית אלון שנזקקה למזומנים. כמה חודשים לאחר מכן חילקה רבוע כחול (מגה)הציבורית דיווידנד של כ-800 מיליון שקלים שהחברה הנהנית העיקרית ממנו היתה חברת האם הפרטית אלון. בסך-הכל בין 2006 ל-2011 רבוע כחול חילקה דיווידנדים בסכום מצטבר של 1.5 מיליארד שקל.

כתבה שפירסם מיכאל רוכוורגר ב-TheMarker בחודש פברואר העלתה כי בזמן שאלון דעכה, ויסמן צבר כ-300 מיליון שקל

כעת, כשמגה נשארה הפלא ופלא בלי כסף, אחרי אינסוף החלטות ניהוליות שגויות, הבעלים לא מוכנים להזרים לה יותר מ-220 מיליון שקל (ועוד עשרות מיליוני שקלים לרכישת סחורה בשבועיים הקרובים), וטוענים כי מדובר בכלל בחברות נפרדות. 

אפילו השופט בדיון, אילן שילה, ביקר את התנהלות הבעלים כשאמר "זה לא נראה רציני שאלון רבוע כחול לא מוכנה לתת ערבות". השיא היה כשספק הביצים של מגה אמר בתמימותו על המתווה שהוצע, "אני לא מבין למה בעל הבית לא מוכן לקחת אחריות על חובות העבר שלו". השופט שילה ענה לו בתשובה: "הבעלים מתנערים מחובות העבר בכל מקרה".  

העובדים של מגה כבר הבינו כנראה שהישועה שלהם כבר לא תבוא מבעלי החברה. יו"ר ועד העובדים שלח מכתב לעובדים שבו הוא מבקש מהם לפנות לליבם של הצרכנים ולגרום להם לקנות במגה ולהציל את החברה. "יש לנו עם נהדר שאנשיו ערבים זה לזה", כתב וצדק. יש לנו עם נהדר ברובו, מלא באנשים שערבים זה לזה, רק חבל שהערבים האמיתיים תמיד נעלמים ברגע האמת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker