נתניהו בשיחות פרטיות: ארדן סיבך אותנו עם חוק רשות השידור

בתשדירי התעמולה, הליכוד התגאה ברפורמה ברשות השידור, כעת נתניהו חותר לעקרה

יוסי ורטר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים20
יוסי ורטר

לא מעט מזמנו היקר בקדנציה הנוכחית משקיע נתניהו בביטול החלטות, חוקים, מהלכים ורפורמות שהתקבלו בממשלה הקודמת, כאילו הוא נחוש למחוק כל זכר לקיומה של זו. חוק הגיוס - יעוקר. הקיצוץ בקצבאות הילדים - יבוטל, ויוחזר רטרואקטיבית. כנ"ל תקציבי הישיבות. מע"מ אפס - ז"ל. הגבלת מספר שרי הממשלה - יוק. כל אלה, הוא טוען, נכפו עליו שלא בטובתו על ידי השותפים דאז. הוא היה אנוס, וכעת שוחרר מכבליו.

לא רק על חטאיהן של יש עתיד וישראל ביתנו הוא מבקש לכפר. גם החלטות שקיבלו שרי הליכוד, שריו שלו, בשר מבשרו, הוא מתכוון להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה. בראשן, כמובן, הרפורמה ברשות השידור שנועדה לייסד כאן שידור ציבורי עצמאי וחזק, מנותק מפוליטיקה ופוליטיקאים. הרפורמה שהוא התגאה בה במערכת הבחירות (בתשדיר הזכור לרע שבו הושוו עובדי הרשות למחבלי חמאס) הפכה בן יום למשהו מגונה ומיותר, לתינוק שנולד בלידת עכוז וסופו להיקבר קבורת חמור.

גלעד ארדןצילום: דניאל בר און

"גלעד סיבך אותנו עם החוק הזה", נשמע נתניהו מתלונן בשיחות פרטיות, בכוונו לשר התקשורת הקודם שיזם, קידם וכמעט השלים את ביצוע המהלך ההיסטורי, אלמלא נפלה הממשלה והתפזרה הכנסת.

נימוקיו של נתניהו מהדהדים באופן מדויק ביותר, מלה במלה, בדברים שאומר השר אופיר אקוניס, שקיבל סמכויות לפקח על ביצוע חוק רשות השידור (כלומר, לגנוז את הרפורמה). למשל, שבלוח הזמנים שנקבע בחוק לא ניתן להקים את הגוף החדש. או שהתקציב שנקבע הוא בזבזני. או ששותפיו של ארדן למזימת הרפורמה, שר האוצר דאז יאיר לפיד וח"כ איתן כבל ממפלגת העבודה, לא היו נקיים משיקולים פוליטיים וממניעים זרים. כלומר רצו לדפוק את ביבי, מה שהופך גם את ארדן לחשוד.

ברור לאן חותר נתניהו: להשאיר את המנוף, את השוט, את הגזר והמקל, בידיו. לכן הוא דחה על הסף את דרישתו של ארדן להעניק לו מחדש את הסמכות והאחריות להמשך קידומה של הרפורמה. לא היה דבר טבעי ומתבקש יותר. זה אינו תיק, זה אינו משרד, זה בסך הכל עניין פורמלי. לא, לא בעיניו של נתניהו. לכן הוא מינה עצמו לשר התקשורת ואת עושה דברו למיניסטר שיעשה את דברו ויוציא לפועל את תוכניותיו. לכן הוא מעכב עד בוש את ההחלטה על פיצול ערוץ 2.

רה"מ נתניהוצילום: אמיל סלמן

ארדן יכול היה, צריך היה, להתעקש להתנות את הטיפול ברשות השידור במו"מ שניהל עם נתניהו פעמיים על מינויו לממשלה: הוא הח"כ ה-61. כוחו רב לו. ונתניהו, כשמתעקשים מולו, כשמאיימים עליו, נכנע. ארדן בחר להתקפל, לוותר. מה שנותר לו כעת זה להביע את עמדתו בנושא הרפורמה בחשבון הטוויטר או בדף הפייסבוק שלו.

בקדנציה הזו נתניהו מתנהל כמי שאיבד הן את הבושה, הן את החשש מ"מה יגידו", הן את הבלמים והאיזונים. מצב רוחו, כמתואר על ידי בני שיחו, אופורי רוב הזמן. הוא ואפסו עוד. להיכנס ליום הבחירות עם תחזית של 21-20 מנדטים ולגמור עם 30 - הוא עדיין לא נרגע מזה. הוא מרגיש שהכול מותר לו. למשל, להעביר את שרי הממשלה חינוך מחדש. הוא שולח להם מכתבי נזיפה בגין איחוריהם לישיבות ממשלה. נתניהו נגד איחורים! גדול המאחרים והמבטלים והדוחים ישיבות ודיונים במערכת הפוליטית מאז המצאת הזמן דורש משריו להגיע במועד. רק השבוע הוא דפק איחור אופייני של 35 דקות לישיבת סיעת הליכוד מבלי שהתנצל, הסביר או נימק. טוב, לו מותר. וזה בכלל לא איחור, זה עיכוב.

לטור המלא של יוסי ורטר ב"הארץ"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker