מה חושב האיש ששינה את הכלכלה העולמית על החרם נגד ישראל - ועל עשירים

סנדי וייל, מייסד סיטיגרופ והאיש שזרע את הזרעים למשבר הפיננסי של 2008, לא מתחרט על מעשיו ■ הוא מזהיר שישראל צריכה להיות קשובה לחרם ומסביר מדוע לא כדאי לבנק גדול להיכנס לשוק הקמעוני הישראלי

דפנה מאור
דפנה מאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים8

בקומה 46 של מגדל GM בניו יורק היה תלוי פורטרט חרוט בעץ של דיוקנו של אחד הבנקאים הנודעים ביותר של המחצית השנייה של המאה ה-20. מתחת לדמותו היו חרותות המלים "המשמיד של גלאס־סטיגל". המשרד היה משרדו של סנפורד (סנדי) וייל. השנה היתה 2010, ולצד הדיוקן היו תלויים פרסים וכיבודים רבים אחרים, ותמונותיו עם מנהיגים כמו ביל קלינטון, ולדימיר פוטין, נלסון מנדלה ופידל קסטרו.

גלאס־סטיגל הוא שמו של החוק שנחקק ב-1933, במהלך השפל הגדול בארה"ב, ונועד להפריד בין בנקים מסחריים לבנקי השקעות במטרה להגן על הציבור מסיכונים ולהגן על יציבות המערכת הפיננסית. במרוצת השנים הוא נהפך לאבן הפינה של הרגולציה הבנקאית בארה"ב. בשנה שבה נחקק החוק, וארה"ב היתה שקועה עמוק במשבר כלכלי, נולד וייל בברוקלין. 65 שנה אחרי כן הקים וייל את הסופרמרקט הפיננסי הענקי סיטיגרופ, באמצעות מיזוג בין חברת הביטוח שלו, טראוולרס, לבנק סיטיקורפ. המיזוג התאפשר, בסופו של דבר, בזכות ביטול חוק גלאס-סטיגל ב-1999, לאחר מאמץ שתדלנות אדיר שבו היה וייל איש מפתח. בעקבות הקמת סיטיגרופ וביטול ההפרדה בין הבנקים המסחריים לבנקי ההשקעות, השתנו פני עולם הבנקאות ונסללה הדרך ליצירת מוסדות "גדולים מכדי ליפול", שזיעזעו את אמות הספים במשבר של 2008.

סנדי וייל. "הרגולטורים מנעו אסון"צילום: רמי שלוש

בפגישתנו בתל אביב בשבוע שעבר, וייל נראה צעיר מ-82 שנותיו. הוא נלהב מאוד מהסיבה לביקורו בישראל: קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון, בזכות סיועו להקמת קמפוס משותף של הטכניון עם אוניברסיטת קורנל, שווייל הוא אחד התורמים הנדיבים שלה. בנימוקי הטכניון לקבלת התואר נאמר: "בהוקרה על חזונך ופעילותך יוצאי הדופן כפילנתרופ מסור, התורם למוסדות חינוך, מחקר ותרבות, ובאחרונה גם בישראל; ומתוך הכרה בתפקיד החשוב שמילאת בבניית השותפות בין קורנל לטכניון ובטיפוחה כיועץ". ב-2012 זכו הטכניון וקורנל במכרז של עיריית ניו יורק להקים קמפוס טכנולוגי בשם קורנל־טק בעיר. בבוקר פגישתנו עם וייל התפרסמה ידיעה שלפיה מייקל בלומברג, לשעבר ראש עיריית ניו יורק, העניק תרומה של 100 מיליון דולר למוסד החדש.

"הטכניון הוא מוסד חשוב ללבי, בזכות הדברים הנהדרים שהוא עושה. הוא נהפך למוסד גלובלי בשנים האחרונות, בשותפות עם קורנל והעיר ניו יורק. ועכשיו, ההסדר שיש להם לבנות לבנות קמפוס של בית ספר להנדסה בסין הוא בלתי ייאמן", אומר וייל ומוסיף בחיוך: "בתור מישהו שלקח קורסים בהנדסה באוניברסיטה ב-1951, אני שמח לקבל ב-2015 את הדיפלומה שלי בהנדסה".

וייל הוא האיש שהרים טלפון לפרץ לביא, נשיא הטכניון, והציע לו לחבור לקורנל כדי לגשת למכרז של ניו יורק. הוא חיבר בינו לבין נשיא קורנל, דיויד סקורטון, שאותו הכיר היטב, בהיותו אחד התורמים הגדולים לאוניברסיטה.

בתור יהודי־אמריקאי ואדם בעל קשרים בולטים כאן, אתה חושב שמאמצי החרם על ישראל, ובפרט הניסיונות לקדם אותו באקדמיה בארה"ב, צריכים להדאיג אותנו?

"יש רק דבר אחד שאתם יכולים לעשות בעניין", אומר וייל בהדגשה ועוצר. "אני חושב שזה נושא חשוב מאוד, ואני רואה סימנים גם לחרם, וגם לפעולות מצד גופים כמו האו"ם. חייבים להיות קשובים למה שאנשים בעולם אומרים. העולם משתנה, וחייבים לפקוח עיניים ולהיות קשובים להתפתחות של צורת החשיבה של אנשים".

חיים סבן ושלדון אדלסון הכריזו שהם יילחמו בחרם. אתה חושב שזה יכול לעזור?

"שיהיה להם בהצלחה. סבן, אגב, הוא חבר שלי".

בתחילת העשור הקודם היתה סיטיגרופ על סף פתיחת פעילות בנקאות קמעונית בישראל, אך המהלך בוטל לבסוף. מה היו הסיבות לכך?

"זה היה משהו שחשבנו עליו (פתיחת הפעילות הקמעונית), אבל הרגשנו שבישראל יש מספיק בנקים שמשרתים את הצרכנים, ושהתחרות קשה מדי. לא ראינו בזה אופציה טובה. היינו הבנק הזר הגדול הראשון שהקים סניף בישראל, בנק גדול".

העובדה שבישראל יש שני בנקים גדולים וחזקים שתופסים נתח גדול מהשוק ויש להם קשרים חזקים עם המגזר העסקי מהווה מחסום כניסה לבנק גדול כמו סיטי ששוקל להתרחב?

רוברט רובין. מהממשל — לסיטי צילום: בלומברג

"אני לא יכול לדבר על סיטי, פרשתי מזמן, אבל הייתי אומר שבנק יעשה משהו במקום שבו יש לו אפשרות להרוויח. כן, יש לנו פעילות בנקאית בישראל, אבל בתחומים שיש לנו חוזקה בהם - בנקאות השקעות וניהול נכסים. שם אפשר להתחרות ברווחיות מול מוסדות מקומיים.

"אני חושב שישראל עשתה עבודה נהדרת בפיתוח של חברות היי־טק - יותר מכל מדינה בעולם חוץ מארה"ב. אתם מקדמים רעיונות חדשים ויוזמה שמביאה שגשוג. עכשיו, כשיש לי תואר מהטכניון, הייתי אומר שהיי-טק הוא תחום בעל הזדמנויות טובות יותר בישראל מאשר בנקאות קמעונית. יותר מזה אני לא יוכל לומר - אני לא מכיר את הכלכלה המקומית, את מבנה המיסוי".

העסקה ששינתה הכל

וייל, מיליארדר ונדבן ידוע, נולד במהלך השפל הגדול שהיכה בארה"ב בשנות ה-30, בנם הבכור של מהגרים יהודים מפולין שבנו עסק של טקסטיל - עיסוק אופייני ליהודי בניו יורק באותה תקופה. בנעוריו נשלח לפנימייה הצבאית פיקסקיל, וכשסיים את לימודיו עבר ללמוד באוניברסיטת קורנל, שם עשה תואר בממשל. עם סיום הלימודים ב-1955 החל וייל לעבוד בתפקיד זוטר בבית ההשקעות בר סטרנס, ותוך שנה נהפך לברוקר. ב–1960 כבר הקים את חברת הברוקרים קוגן, ברלינד, וייל ולוויט. במהלך עשור עסקו וייל ושותפיו ברכישות שהפכו את החברה לבית הברוקראז' השני בגודלו בארה"ב, תחת השם שירסון.

בראשית שנות ה-80 מכר וייל את שירסון לאמריקן אקספרס ב-930 מיליון דולר במניות, עסקה שהעניקה לו את תפקיד נשיא אמריקן אקספרס ומנכ"ל חברת הביטוח שלה, פיירמנ'ס פאנד. שם הכיר וייל את ג'יימי דיימון - כיום מנכ"ל ג'יי.פי מורגן צ'ייס, שהאפיל מאז המשבר על כל בנק אחר בארה"ב ונהפך לגדול שבהם.

ב-1985 התפטר וייל מאמריקן אקספרס בגלל חילוקי דעות עם המנכ"ל, ובעשור שלאחר מכן עשה את מה שהכתיר אותו לאחד מעושי העסקות הגדולים בהיסטוריה - הוא רכש שורת חברות מימון, ביטוח, השקעות וברוקרים - כולל סלומון, החברה האם של סלומון ברדרס ב-9 מיליארד דולר, חברת הביטוח טראוולרס ב-4 מיליארד דולר, חלק מדרקסלר ברנהם למברט, ואפילו רכש בחזרה את הברוקראז' שמכר בעשור הקודם, שירסון.

באפריל 1998 עשה וייל את העסקה ששינתה את פני ענף הבנקים, הפיננסים ובמובן מסוים את הכלכלה העולמית כולה, כשקבוצת טראוולרס הכריזה על מיזוג של 76 מיליארד דולר בינה לסיטיקרופ, שהושלם באוקטובר 1998. לאחר מכן פיטר וייל את דיימון - מעשה שעליו יביע חרטה שנים אחרי כן. "הבעיה היתה שהוא רצה להיות המנכ"ל, ואני לא רציתי לפרוש", הוא אמר ל"ניו יורק טיימס" ב-2010. "חבל שהוא לא היה סבלני יותר".

על המיזוג העיבה בעיה חמורה: לפי חוק גלאס־סטיגל אסור היה לבנק לעסוק בביטוח. סיטיקורפ וטראוולרס החלו במאמץ לוביסטי להשיג תמיכה במיזוג. במארס ואפריל שלפני המיזוג התקשר וייל לשלושה אנשים לבשר להם על העסקה המתגבשת: יו"ר הבנק הפדרלי אלן גרינספאן, שר האוצר רוברט רובין והנשיא ביל קלינטון. הבנק הפדרלי העניק אישור לעסקה ב-23 בספטמבר בכפוף לעמידה בדרישות הרגולציה.

וייל וג'ון ריד, מנכ"ל סיטיקורפ, המשיכו לשלוח את פלוגותיהם למסדרונות בגבעת הקפיטול. העסקה ביניהם התבססה על ההנחה שהם יצליחו להביא לביטולו של חוק גלאס־סטיגל. תהליך חקיקה שכבר יצא לדרך בשנה הקודמת התבסס על הטענה שנדרשת מודרניזציה של הרגולציה הפיננסית. 200 מיליון דולר הושקעו על ידי חברות פיננסיות במערכת בחירות אמצע הקדנציה של 1997–1998 בלובינג ו-150 מיליון דולר בתרומות פוליטיות.

לאחר מגעים קדחתניים ושיחות טלפון מוייל לקלינטון הצביע בית הנבחרים על ביטול חוק גלאס־סטיגל ב-22 באוקטובר 1999. וייל וריד הוציא הודעה משותפת שבירכה את הקונגרס, קלינטון ועוד 19 אנשי ממשל ומחוקקים שהוזכרו בשמם. ימים ספורים לאחר שמשרד האוצר האמריקאי הודיע כי הוא תומך בחקיקה, הסכים שר האוצר היוצא, רובין, לקבל תפקיד בכיר בסיטיגרופ שאותו הציע לו וייל.

הרגולציה על הבנקים בארה"ב בכלל ובעולם נהפכה לסבוכה ומחמירה יותר בשנים שמאז המשבר. אתה חושב שהיא אכן עונה על הדרישה להגן על הצרכנים ולייצב את המערכת הפיננסית, או שהיא פשוט משמשת כמחסום כניסה שמסייע למוסדות פיננסיים גדולים לדחוק החוצה מתחרים חדשים ופחות עשירים?

"רגולציה היא יקרה מאוד. לכל פעולה יש תגובה. הדברים שגרמו למשבר - כל ההלוואות לאנשים שלא היו בעלי דירוג אשראי טוב, כדי שיוכלו להשקיע בנדל"ן - הובילו להתמוטטות הכלכלה ועמם השווקים. הרגולטורים בארה"ב - פולסון (הנרי, שר האוצר בממשל ג'ורג' וו. בוש), ברננקי (בן, יו"ר הבנק הפדרלי) וגייתנר (טימותי, שר האוצר בממשל אובמה) מנעו משהו שהיה יכול להיות אסון. מה שיש עכשיו זה תגובת יתר - רגולטורים שבודקים רגולטורים וכך הלאה. חברות פיננסיות מוציאות הון על רגולציה והתאמה לחוקים. אסור להן לעשות דברים שהופכים את השווקים לטובים יותר, כמו מסחר.

"מה שמדאיג אותי הוא מה יקרה שכשארה"ב תעלה את הריבית. מי יעצור את מה שיכול להיות תגובה שלילית חריפה בשווקים הפיננסיים ובשוק האג"ח. איזו השפעה תהיה על בנקים קטנים שיכולים לגשת לאשראי. זה ישפיע על הלוואות לצרכנים.

"הרגולטורים צריכים להיות זהירים: תעשיית הבנקאות בטוחה הרבה יותר כיום, הרבה פחות ממונפת. הרבה יותר קל לפקח על הבנקים תוך הבנה הדדית, כשהבנקים עומדים ביחס מינוף מסוים.

"בנקים צריכים להיות שקופים ומוסדות פיננסיים חייבים להיות שקופים, כל מה שנעשה מחוץ למאזנים היה טעות גדולה ושגוי. הבנקים חייבים לעשות הכל לאור היום ולשים במאזן. זה יוריד את הסיכונים.

"המסחר בנגזרים צריך להיעשות דרך סליקה מרכזית, כדי שאפשר יהיה לתמחר אותם מדי יום לפי מחיר השוק. כך לא ייבנו לאורך זמן בעיות נסתרות שיתפוצצו ויפתיעו את כולם. זה מה שעושים בשוק הסחורות, שחייבים לסלוק כל ערב, וכך מוודאים שכל מוסד יכול להתכוונן".

צ'רלס פרינס. המינוי היה טעותצילום: בלומברג

ב-2012 אמרת שאתה תומך בהחזרת חוק גלאס־סטיגל. מדבריך אפשר להבין שאתה לא עומד מאחורי זה?

"מעולם לא אמרתי דבר כזה. גלאס־סטיגל לא קשור בכלל לנושאים שיצרו את הבעיות. בשנות ה-80 החל הבנק הפדרלי לשנות את הכללים שהפרידו בין בנקי ההשקעות למסחריים.

"ב-1989, כשטראוולס התמזגה עם סיטיקורפ, הבעיה היחידה שלנו היתה שטראוולרס, שהיא חברת ביטוח, ביקשה להיות בנק. לפי הרגולציה, בנק לא יכול להיות חתם של ביטוח נזיקין. החוק העניק 2–5 שנים לעמוד בדרישות, כך שהיינו צריכים לשנות זאת תוך חמש שנים, או לבחור בין ביטוח לבנקאות.

"לארי סאמרס, שהיה שר האוצר אז, הסכים עם גרינספאן איך צריך לפקח על הבנקים, בהתבסס על נקודת המבט של משרד האוצר ושל הבנק המרכזי, שהוא גוף עצמאי. הביטול של גלאס־סטיגל איפשר לבנקים להיות בעסקי הביטוח. טראוולרס עשתה חיל אפילו בתקופת המשבר הפיננסי, כי הם לא עשו דברים מסוכנים".

אזכור תפקודה של טראוולרס בתקופת המשבר אינו מקרי, אולי. חברת הביטוח הגדולה בעולם, AIG, סחרה בנגזרים בשם CDS - חוזי ביטוח נגד חדלות פירעון שנמכרו למשקיעים ושיגשגו במשך תקופה ארוכה. עם הזינוק ברמת הסיכון בשוקי האג"ח ב-2007, החברה צברה הפסדי עתק שהביאו אותה לסף קריסה מוחלטת. הממשל הפדרלי התערב, העניק לחברה חבילת חילוץ ולקח בתמורה בעלות על חלק גדול ממניותיה.

אחד מבעלי המניות הגדולים של AIG היה המנכ"ל והיו"ר לשעבר מוריס גרינברג, שתבע את הממשל הפדרלי בטענה שהחילוץ לא היה חוקי ודרש נזיקין של כמעט 40 מיליארד דולר. ביום שני פסק השופט במשפט לטובתו - החילוץ הוכרז בלתי חוקי, אם כי לגרינברג לא נפסקו פיצויים, מאחר שלא הוכח שבעלי המניות ניזוקו. "השופט כתב פסיקה של 70 עמודים. ממש לא מעניין אותי לקרוא את זה", אומר וייל על הפסיקה.

הפגנת Occupy Wall Streetצילום: רויטרס

75 אלף משרות נמחקו תוך שנה

ב-2008 הגיעו לשיאן שנים של אלכימיה פיננסית מטורפת שבסיטיגרופ שוכללו לדרגת מאגיה שחורה. עם המראתו של שוק הדיור נסקו עסקי ה-CDO - אג"ח מגובות משכנתאות, שהיו בעצם ניירות ערך מסובכים ומעורפלים שהבטיחו תשואות על סמך החזרי משכנתאות. ב-2003–2005 סיטי שילשה ויותר את הנפקות ה–CDO ליותר מ–20 מיליארד דולר, וגזרה עמלות של מאות מיליוני דולרים.

ב-2003 מינה וייל את צ'רלס פרינס למנכ"ל. החברה היתה אז כבר ענק אימתני וסבוך, שעליו כתבה האנליסטית מרדית ויטני - הראשונה שהזהירה מבעיות בסיטי: "העסקים לא תיקשרו טוב ביניהם, היו עשרות מערכות טכנולוגיה ועשרות רישומים פיננסיים". בעיות הפיקוח היו כה חמורות, שהבנק הפדרלי יצא מגדרו וקבע כי סיטי לא יוכל לבצע רכישות עד שיעשה סדר פנימי. כאן שוב נכנס לתמונה רובין. בתחקירים שנערכו לאחר המשבר אמרו גורמים בבנק ובתעשייה כי פרינס ורובין שיחקו תפקיד מרכזי בהתמוטטות, לאחר שתיכננו ועודדו אסטרטגיה של לקיחת סיכונים גבוהים במטרה להרחיב את הפעילות וליצור רווחים שמנים יותר.

ב-2008, לאחר פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס והתפרצות מחנק אשראי סביב העולם, עמדה סיטי בפני שוקת שבורה. תוך ימים חשף הבנק הפסדים של 65 מיליארד דולר ונכסים בעייתיים, שעתידים לגרור הפסדים נוספים בעתיד. שווי הבנק בבורסה צנח מ-244 ל–20 מיליארד דולר תוך שנתיים, ו–75 אלף משרות נמחקו תוך שנה. מנהל לשעבר בחברה אמר: "צ'אק (פרינס) לא הבדיל בין CDO לרשימת מכולת, אז הוא חיפש מישהו שייעץ ויתמוך בו. האיש הזה היה רובין, שתמיד נקט גישה אגרסיבית בשווקים הפיננסיים. הוא היה אומר 'חייבים להסתכן יותר אם רוצים להרוויח יותר'". שנים אחרי כן הביע וייל חרטה על מינויו של פרינס, וקונן על פרידתו מדיימון.

סיטיגרופ חולצה על ידי הממשל הפדרלי באחד המהלכים הדרמטיים במשבר הפיננסי. בניגוד לחלק מהבנקים שאולצו נגד רצונם להשתתף בחילוץ, ייתכן שדווקא המרכול הפיננסי המקורי לא היה מצליח לעמוד בזכות עצמו ללא הסיוע. בראיון ל-TheMarker ב–2013 אמרה המפקחת על הבנקים לשעבר בארה"ב, שילה בייר: "הם (משרד האוצר והבנק הפדרלי) היו צריכים לתת אפילו למוסדות פיננסיים גדולים כמו סיטי לפשוט את הרגל ולעבור תהליך של ארגון מחדש”.

למרות הלקח המר הזה הצביעה בשנה האחרונה הסנאטורית אליזבת וורן על היותה של סיטי אחד הגורמים המשפיעים ביותר בוושינגטון, ומנתה בנאום חוצב להבות את כל קשריהם לבעלי תפקידים בכירים בממשל ובבנק הפדרלי, כולל שר האוצר כיום, ג'ייק לו.

למרות כל התביעות הגדולות נגד הבנקים, לא הוגשו אישומים נגד בכירים בוול סטריט. איזה מסר זה שולח על נשיאה באחריות, מצד ממשל שהבטיח שינוי ולעמוד לצד האזרחים?

"הבנקים ובעלי מניותיהם כן נאלצו לשאת באחריות; הם שילמו מיליארדי דולרים. הרגולטורים כנראה לא רצו ציד מכשפות, כי זה לא היה משיג כלום. זה לא שמישהו עשה משהו בכוונה. זה לא פשע להיות טיפש, זה כן פשע לנסות לפגוע באנשים".

ג'יימס דיימון. פוטר על ידי ויילצילום: בלומברג

"גאה במה שהחברה שלי עשתה"

במובנים מסוימים, אתה אחד האנשים ששינו את ענף הבנקאות העולמי. אפשר לומר ששינית אפילו את כללי המשחק. האם בדיעבד יש משהו שהיית עושה בצורה שונה?

"אני רק רוצה לומר שאם זה נכון ששיניתי את המשחק, זה מסיבות טובות, ושהשינויים היו טובים. חברות אמריקאיות שהחלו לפעול במדינות מתעוררות, במדינות קומוניסטיות למשל, גם בדמוקרטיות כמובן, וללמד אותן את ההשיטה הקפיטליסטית - עזרנו לגייס כסף, סייענו ליצור עבודה. מיליארד אנשים עברו מעוני מחפיר למעמד ביניים במדינה שלהם.

"כמובן, יש עדיין 2.5 מיליארד אנשים שחיים בעוני מחפיר. צריך מערכת פיננסית שתמשיך לגדול ולתת לאנשים האלה אפשרויות להתקדם. במקומות שבהם אנשים מיואשים ולא רואים עתיד לעצמם, הם נהפכים למחבלים ומפוצצים את עצמם.

"אני גאה במה שהחברה שלי עשתה בתקופה שבה הייתי מנכ"ל - סייענו לתהליכים האלה לקרות ולהרבה חברות באסיה, במידה מסוימת במזרח התיכון, באפריקה, בוודאי במזרח אירופה. וזה היטיב עם המדינות והאנשים. תראי את סין. היתה שם שיטה קומוניסטית, וכיום היא הכלכלה השנייה בעולם".

אמרת קודם שאתה מודאג מעליית הריבית בעולם. האם המערכת הפיננסית והשווקים התמכרו לריבית נמוכה לבלי חזור?

"אני חושב שזה היה חשוב להוריד את הריבית באותה עת, אבל העולם לא עשוי מקשה אחת. בארה"ב פעלו מהר להכיר בבעיות במערכת הבנקים, במחיקה של הלוואות גרועות ובגיוס של הון כדי שהבנקים יוכלו לתפקד טוב יותר. הם התחילו בזה שלוש שנים לפני האירופאים. עכשיו באירופה יש הרבה פחות צמיחה והרבה יותר אבטלה, והם צריכים את הריבית הנמוכה.

"אצלנו התעסוקה התאוששה במהירות, והגיע הזמן שארה"ב תעלה ריבית, אבל כשזה יקרה צריך לעשות את זה בדרך שלא תבהיל את כל השווקים סביב העולם; שזה לא יגרום לדולר להתחזק יותר ממה שהוא עכשיו.

"אני שמח שזה לא באחריותי. מה שאני יודע זה שאני הייתי מתפתה להעלות את הריבית במוקדם ולא במאוחר. הייתי מעלה אותה ב–0.5% או 0.75% בבת אחת, ולא ב-0.25% ומכריז: נעלה את הריבית עוד עד שנראה שהאינפלציה מתחילה לעלות מעל 2% או שהכלכלה צומחת מעל 3% במשך שני רבעונים רצופים. אנחנו יודעים שריבית אפס היא לא מציאותית. צריך לקבוע מספר, ולאפשר לכולם לדעת שזה מה שיהיה".

"אם התמזל מזלכם להיות עשירים - נסו לשנות את העולם"

סנדי וייל ואשתו ג'ואן תרמו כמעט מיליארד דולר לאוניברסיטת קורנל, ובעיקר לבית הספר לרפואה שלה, שם למד וייל. ואולם וייל הוא טוען כי ההחלטה לתרום דווקא למוסד זה אינה קשורה להיסטוריה הפרטית שלו. "החלטנו לעשות זאת כי חשבנו שמנהיגות בית הספר נהדרת, יש שם מומחים מהטובים ביותר בעולם שמועסקים בקולג' רפואי, ויש לנו דיקן שבונה את תחום המחקר".

לתרום, טוען וייל, הוא לא רק מתן כסף, "אלא להעניק מהאינטליגציה, היצירתיות והמנהיגות שלכם לאנשים טובים שמבינים את העסק". בנוסף, תורמים בני הזוג וייל לקרנגי הול - המוסד המוזיקלי שבו בנו בני הזוג תחום חינוך מוזיקלי שעובד עם בתי ספר ציבוריים ברחבי ארה"ב. "הממשלה לא משקיעה מספיק בחינוך מוזיקלי בבתי ספר ציבוריים", הוא אומר.

כמו כן, ג'ואן וייל היא היו"ר של להקת המחול אלווין איילי. "זה היה ארגון טוב, אבל לא היה לו כסף ובית משלו", אומר וייל, וכך בנתה תרומת הזוג וייל את הבניין הגדול ביותר למחול בניו יורק. "אם הולכים לידו אפשר לראות מהרחוב את הרקדנים מתאמנים", הוא מוסיף. הלהקה מעורבת גם בהדרכה בקייטנות לילדים ממשפחות מעוטות הכנסות. תוכנית נוספת שהקים וייל לפני 33 שנה היא הנשונל אקדמי פאונדיישן (הקרן לאקדמיה לאומית), שעוסקת בחינוך בתחומי קריירה, פיננסים, אירוח ותיירות ו–IT, ומקדמת לימודים בתחום ההנדסי לנשים וקבוצות מיעוטים.

"אם התמזל מזלכם להיות עשירים ובריאים ואם יש לכם תשוקה, צריך לעשות משהו כזה - לשנות את העולם", אומר וייל. "זה משהו נפלא לעשות כשאתם עדיין בחיים — במקום לנסות לשלוט בחיים מהקבר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker