5 דונמים בקוסטה ריקה ב-50 אלף דולר. לא תיקחו?

לפעמים כדי לקבל תשואה של 80% בשנה כל מה שצריך זה רק לענות לטלפון

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים34
חגי עמית
חגי עמית

כמעט כל יום מצלצל הטלפון שלי, ובצד השני מציעים לי מגוון הצעות: מרכישה מוזלת של ספרים לכבוד שבוע הספר ועד מוסדות פיננסיים שמציעים לי הלוואה עם החזר של לא פחות מ-16 תשלומים. דרך ההתמודדות המובנית שלי עם המצב הזה היא להקפיד שלא לענות למספרים חסויים ולא מוכרים המתחילים בספרות 077, או לחתוך במהירות את השיחות האלה כשהן מצליחות להסתנן מעבר לחומות ההגנה.

אלא שביום ראשון השבוע הרגשתי שאני זקוק לניעור בכל מחיר. החלטתי לענות לכל השיחות האלה, ולהאזין בחיוב ובאורך רוח לכל הצעה עסקית שעשויה לשנות את המסלול הצפוי של חיי. לא חיכיתי זמן רב לפני שהגורל נקש על דלתי.

חוף ים בקוסטה ריקהצילום: בלומברג

"זוהי הודעה אישית מיוחדת לרווקים ורווקות מדוכאי הזיווג. רבים שמסרו את שמם לתיקון חשוב זה זכו ומצאו את אהבתם האמיתית", הכריז קול גברי. המתנתי, ובחורה בעלת טון נעים עלתה על הקו. "שלום, אני נציגת ישיבת ישועות בעמוקה. האם אתה רוצה למסור את השם שלך לתפילה קצרה עבורך?"

כן.

"מה שם האמא?"

עירית.

"יופי, אני מעבירה את השם שלך לתפילה. עכשיו, יש אפשרות להמשיך את התפילות האלה באופן שוטף, יום־יום".

יופי, זה עולה כסף?

"מדובר בתרומה שתועבר כל חודש לישיבה הקדושה. 96 שקל בכל חודש. לשנה שלמה של תפילות לזיווג הגון. ואחרי תקופה של 28 יום - כמניין כ"ח - אני שולחת לך הביתה קמע ובקבוק יין שבו תשתמש מתחת לחופה. זכינו לשמוע על הרבה אנשים שזכו בזכות זה".

לא תודה.

"בטוח? 96 שקל בכל חודש. וזה לא חוסם לך את המסגרת".

מה זאת אומרת?

"זה לא בצורה של תשלומים אלא בצורה של פעימות, ואם תגלה שקשה לך החודש, תתקשר ולא יורידו לך את התרומה".

לא.

"מה עם תרומה יותר קטנה של 77 שקל, כמניין המזל? אתה מקבל בכל יום תפילה. אנשים ממש רואים בזה ישועות. מי שלא מצטרף לא יודע מה נחסך ממנו".

תרצה לתרום לצדיקים?

לא.

"ותרומה יותר קטנה של 36 שקל, פעמיים חי?"

לא.

"ומה עם תרומה חד־פעמית?"

לא מעוניין.

"טוב, בעזרת השם תתקשר בקרוב ותאמר שמצאת זיווג".

הערכתי מאוד את העובדה שבישועות עמוקה מודעים למצב האוברדראפט שלי ודואגים לכך שמסגרת האשראי שלי תאפשר לי להמשיך להוציא כסף. אבל בכל זאת, בהתחשב בהיותי מזווג - החלטתי להמתין להצעה הבאה. והיא הגיעה במהרה.

"שלום, מדברים מחברת MSN נדל"ן. רציתי לעניין אותך בהשקעה בנדל"ן בקוסטה ריקה. היית מעוניין?"

כן, אני אשמח לשמוע.

"יופי. אני אעביר את הפרטים שלך. אפשר לעניין אותך בפרויקטים נוספים שאנחנו משווקים? מה עם דירה בפרויקט חדש ברמלה? דירות החל מ–740 אלף שקל בהשקעה של הון עצמי של 290 אלף שקל? יכול לעניין אותך?"

כן, בהחלט.

"וקרקע להשקעה בחדרה? יכול לעניין?"

למה לא.

"יופי, אני רושמת את הפרטים שלך, ובימים הקרובים יחזרו אליך נציגים לגבי הפרויקטים האלה. כולם מעניינים אותך באותה מידה או שיש משהו שיותר?"

נראה לי שקוסטה ריקה.

בימים הבאים התקשרו אלי נציגי מכירות פעמיים-שלוש ביום כדי להתריע שבקרוב יתקשרו אלי נציגים אחרים עם הצעה לעסקה קונקרטית. בסופו של דבר הגיעה השיחה המיוחלת: נציגת מכירות של חברת BDP הסבירה לי שמדובר בקרקע לפיתוח והשבחה בקוסטה ריקה, במרחק של 1.5 ק"מ מחוף האוקיאנוס הפסיפי, שבו חברת ניהול ואבטחה דואגת לכל צרכי. היא הזכירה וילה בשטח של 80 מ"ר על רבע דונם, חלק מאתר נופש לתיירים, שנמצאת בשלבי בנייה מתקדמים, ואותה אוכל לרכוש תמורת 100 אלף דולר ש-50% מתוכם יגיעו ממימון של קבלן מקומי. ההתחייבות למועד קבלת המפתח היא עד שנה, הווילה תירשם על שמי בטאבו והחברה תדאג לי למעטפת שתאפשר לי להשכיר אותה. אם לא די בכך, החברה מתחייבת למצוא לווילה שלי רוכש בכל רגע נתון. אם אחליט להשכיר אותה, אהנה מדמי שכירות של 100–150 דולר ללילה. במקרה הכי גרוע שיעור התפוסה יגיע ל-40%, כך שהתשואה על ההשקעה היא לפחות 12% בשנה.

ההצעה לא הפתיעה, כי החוקים בתחום הזה ידועים: אנחנו נזרוק לך מספרים שמבטיחים לך כסף גדול, אתה תגיע לפגישה. תמיד רציתי לנסוע לקוסטה ריקה, מדינה ששמעתי עליה אגדות מפי הישראלים שביקרו בה, כך שנסיעה למגדל משה אביב ברמת גן נראתה לי כמו קורבן שולי.

במשרדים במגדל הגבוה בישראל קיבלה אותי ל', שהתלהבה עד דמעות מכל פרט ביוגרפי שמסרתי, החל בעובדה שאני גר ליד רחובות וכלה בכך שאני עובד באזור רוטשילד, והסבירה ש–BDP היא חברה פרטית בבעלות יאיר בושרי, שמחזיק 100% מהחברה. זה היה נתון חשוב: שמו של אחיו של יאיר בושרי, רוני בושרי, משקיע ותיק בעל חולשה ליעדים אקזוטיים במרכז אמריקה גם הוא, נקשר בעבר בתרגיל עוקץ של חברת TGI ששיווקה נכסים בטורונטו במחירים מופרזים למשקיעים ישראלים שהפסידו את כספם. אבל יאיר בושרי, אורח קבוע בתוכניות הבוקר על תקן מומחה בינלאומי לנדל"ן, זה סיפור אחר לגמרי.

"למה דווקא קוסטה ריקה?", שאלה אותי ל'.

זה מקום שתמיד רציתי לנסוע אליו.

"אתה בעיקר מתעניין להשקעה נכון? אתה לא מחפש לגור שם".

לא נראה לי שאני אעביר את החיים שלי לשם.

"מה הסכום שחשבת להשקיע?"

בהצעה בטלפון דובר על 50 אלף דולר.

"לאיזה טווח רצית להשקיע? לטווח ארוך?"

חמש שנים.

"חמש שנים זה די קצר. אבל קודם כל ברוך הבא. רוב הלקוחות שלנו דווקא קנדים ולא ישראלים, 70%–80% מהם. הסיבה שאנחנו שומרים על היחס הזה היא שהקנדים קונים את הנכסים שלנו למטרות מחיה. בקנדה יש חורף קשה, אז הם בונים בקוסטה ריקה בתי קיץ. הישראלים, לעומת זאת, עושים את זה בעיקר בשביל כסף. הפרויקט הראשון שלנו בטרוחיו, הונדורס, 2,500 דונם על רצועת החוף, כבר עובד: לקוחות שקנו מגרש בטרוחיו, לא בנו עליו כלום ולא השקיעו דולר, חיכו שנה, מכרו את המגרש והרוויחו בין 30% ל-80% תוך שנה".

הנתונים של ל' התערבבו לי בראש. בעצם יכולתי לשמוע אותה אומרת לי "השקעה של עשרות אלפי דולרים בקוסטה ריקה בתור אדם פרטי היא ממילא הדבר הכי לא הגיוני שאדם מיושב יעשה עם הכסף שלו, כך שאם כבר הגעת לפה, כנראה שאתה פנטזיונר שסיפורים על תשואה של 80% בשנה מדברים אליו".

יש שם גיאות בנדל"ן, כמו בישראל?

"אתה קונה מגרש בערך מאוד-מאוד נמוך, כי עוד לא סיימנו פיתוח ותשתיות, וברגע שאנחנו מסיימים פיתוח ובנייה הערך של הקרקע עולה ומשביח עצמו בתקופה קצרה. לכן המגרשים מתאימים דווקא לעסקות לטווח קצר. סתם כדי לתת לך דוגמה, וילה כזו בהונדורס, שהיא פחות מתוירת ומפותחת מקוסטה ריקה, אנחנו משכירים ב–178 דולר ללילה". מתשואה של 12% בשנה שהוצעו לי בשיחת הטלפון, זינקתי כבר לתשואה של 80% בשנה. מבית שאפשר להשכיר לתיירים ב-100–150 דולר ללילה, כבר זינקתי ליותר מ-178 דולר ללילה. אבל הטוב ביותר עוד לפני: אם בטלפון דיברנו על וילה על שטח של 200 מ"ר, עכשיו ל' מדברת על אחוזה, ולא סתם - אלא כזו שמוקפת אך ורק בקנדים. היה נראה לי של' מנסה לומר לי שבמקום שבו האומה הקנדית שולטת, אין סיבה שלבנטיני כמוני לא ישקיע. הרי בשנים האחרונות לא מעט ישראלים רצים להשקיע בקנדה, ועכשיו מציעים לי את הדבר האמיתי, המקום הסודי שבו משקיעים לאחר שהם מוכרים לישראלים את ה"בררה" במדינה שלהם.

"אופציה שנייה היא לקנות מגרש של 5 דונמים, שרשום על שמך בטאבו, ב–47,600 דולר. אתה יכול היום לקנות את המגרש, לא להשקיע בו, לחכות שנה, שנתיים, שלוש, למכור אותו ברווח, בלי להתעסק במימון. ועל זה אנחנו לא לוקחים דמי תיווך".

אז אתם מפסידים על זה.

"אנחנו מרוויחים הרבה כסף מדמי הניהול על הנכסים האחרים. 35%".

אבל עלי אתם מפסידים.

"אני אשאל אותך שאלה. אתה באת ואמרת 'יש לי 180 אלף שקל. מה אני אעשה אתם? אני רוצה מגרש בעסקה פשוטה, בסיסית וסולידית. עסקה ראשונה בחו"ל, סולידית'. קנית מגרש, חיכית שנה־שנתיים, מכרת אותו והרווחת. אחרי שנה נפתחת לי עסקה חדשה, אני מתקשרת אליך ואומרת 'יש לי עסקה חדשה, אתה חייב להיכנס'. לא תיכנס?"

האזנתי בקשב רב, שהרי סולידיות היא שמי השני. האם מצאתי סוף־סוף, בפעם הראשונה בהיסטוריה העסקית הקצרה שלי, מישהו שמוכן לעשות אתי עסק שהוא מפסיד ממנו? אולי באמת זה ייגמר בכך שאני אהיה בעליהם של כמה מגרשים בקוסטה ריקה? או שאולי אני צריך לשחק את המשחק של "אני יודעת ואתה יודע שיש לנו דרכים אחרות להרוויח"? אבל התחלתי להתעייף. משום מה נראה לי שהטיסה מתרחקת ממני. אלא שאז ל' שואלת אותי: "רגע, אתה ספונטני בנסיעות?", ואני נדרך.

כן. מקבלים כרטיס טיסה?

"לא, לא. אבל אנחנו מאוד מעודדים לקוחות לנסוע. כי מי שנוסע וחוזר, קונה אצלנו עוד וילה או נהפך לאיש שיווק שלנו. ואם אתה רוצה לנסוע, דואגים לך לסיור VIP ופגישות עם האדריכל. בוא נדבר עוד קצת על המיקום". הטיסה מתרחקת ממני כשל' נכנסת שוב לתיאורים על החופים האקזוטיים והערים שסביב הנכס, שלדבריה חלקן מזכירות את מיאמי. כשהיא רואה שהיא מאבדת אותי היא קוטעת את ההסבר ושואלת: "אז מה אתה אומר?"

קשה לי. זה באוויר, אין לי מושג איפה זה. לא ראיתי את הנכס. אפילו במדינה הזו לא הייתי.

"אוקיי, ואם לצורך העניין היית רואה את הפרויקט בעיניים?"

זה היה אחרת.

"נראה לי באמת שאתה טיפוס שצריך לראות בעיניים. השאלה העיקרית היא אם אתה ספונטני ויכול לנסוע".

אני יכול.

"חכה, אני אדבר עם המנהלת שלי. יש מצבים שהיא נותנת אישור לכרטיס טיסה לראות הפרויקט. השאלה אם אהבת את העסקה. תן לי רגע".

תוך כמה דקות חזרה ל' עם תשובה מאכזבת. "מה דעתך שתדבר עם אשתך? אני אשלח אותך הביתה, שתוכל להראות לה את החומרים, ואחרי זה תגיע אתה לפה וגם היא תקבל את המידע. ברגע שתביע עניין, יהיה לי הרבה יותר קל עם כרטיס הטיסה".

הבנתי שאין לי ברירה, ואם אני רוצה להגשים את חלום הטיסה, אני חייב לחשוב קצת אחרת. הודעתי לל' שאני רוכש את המגרש, ובמקביל התקשרתי לישיבת ישועות עמוקה. "שלום, רציתי לשאול משהו: אם אין לי צורך בזיווג, אבל יש לי צורך בתפילה להשבחה של נכס שקניתי במדינה זרה - כמה זה יעלה לי?".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker