"פמיניזם? תקרת זכוכית? יש כאן תקרת בטון, האשה היא קניינו של הגבר" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"פמיניזם? תקרת זכוכית? יש כאן תקרת בטון, האשה היא קניינו של הגבר"

בתיה כהנא-דרור מה יש לך נגד בתי הדין הרבניים? "האשה שם היא קניינו של הגבר. אעשה הכל כדי שהבת שלי לא תתחתן ברבנות"

90תגובות

בתיה כהנא -דרור עורכת דין, מנכ"לית ארגון "מבוי סתום", מתגוררת במושב נס הרים, אם לארבעה

בתיה כהנא־דרור, מה את רוצה מנפתלי בנט?

אני מכירה את בנט מילדות, היינו באותו סניף בני עקיבא בחיפה. אני יודעת שהוא מוכשר ושיש לו פוטנציאל וגם כריזמה, ואין לי שום דבר אישי נגדו, אבל הוא עושה טעויות מסוכנות.

תסבירי.

אמיל סלמן

הוא הלך על הקצה ולא איפשר שיח ליברלי־דתי אמיתי במפלגה. הבית היהודי בהנהגתו שמרה על המבנים הקיימים, ולא הציעה שום חידוש - לא בעניין המדיני ולא החברתי - ובמצב כזה הבשורה של הציונות הדתית מפסידה בגדול. פעם אחר פעם היא נכנעת לתכתיב החרדי ולפחד מפני השינוי.

נפגשת אתו כשהתמודדת בפריימריז בבית היהודי?

הוא לא רצה, ואיכשהו זה נחסם.

למה פרשת ממש ערב הבחירות?

הואשמתי בשמאלנות, עשו לי דה־לגיטימציה, ביטלו לי חוגי בית. כנראה שלמפלגה לא התאים להכיל אותי.

למה, את כזאת מפחידה?

מוטי מילרוד

אני מאתגרת את המבנים הקיימים, אם על ידי התמיכה שלי כאורתודוקסית בנישואים אזרחיים, אם בכביסה המלוכלכת שאני מוציאה החוצה מבתי הדין הרבניים, ואם בהצבת סימני שאלה על מוסדות הדת בישראל בזמן שאני עצמי אשה דתייה המעוניינת לחזק את הדת וההלכה. הצטרפתי למפלגה דתית כי חשבתי שהשינוי בתחומי הדת והמדינה צריך לבוא ממנה, כי גם הציבור המסורתי והחילוני שלא מצביע למפלגה דתית מחשיב את דעתו של הציבור הציוני דתי בנושאים האלה.

גם בנושא המדיני את והמפלגה חלוקים?

גם כאן פגע בי היעדרו של שיח מדיני החותר לפתרון מתוך תפישת עולם ימנית לאומית. הבית היהודי ממחזרת תפישת עולם של התעלמות מהבעיה הפלסטינית ומהתושבים הערבים ביהודה ושומרון, התעלמות שאיפיינה את הימין בעבר, לפני שנחתמו הסכמי השלום. הדוגמטיות הזו אינה מאפיינת את רובו של הציבור הישראלי, ואפילו לא את רוב הציבור הדתי־ציוני. סביב העניין הזה עשו לי סיכול, והבנתי שגם אם אבחר — לא אוכל לפעול. אני, שרואה את עצמי כתוצר של הציונות הדתית, קול אותנטי, כמעט היחידה שבקמפיין שלה הופיעה המלה "דמוקרטית", נאלצתי לפרוש עם אכזבה וכאב גדול. מה שכאב לי בעיקר היו התגובות של האוהדים, בהם נשים פמיניסטיות דתיות שרצו לבחור בבית היהודי גם בגללי, ושהיו מאוכזבות שהקול הזה לא יכול להתקיים.

תגדירי "פמיניסטית דתית".

הפמיניזם הדתי הוא מנוע חשוב ומרכזי בתנועה לשחרור האשה הישראלית, ולו מעצם העובדה שאחד ממקורות האפליה המרכזיים בישראל כלפי נשים הוא בהלכה ובדת היהודית, והביטוי שלו הוא בדיני המעמד האישי, שכולם מחויבים אליהם. נכון שלעתים תחת מסווה של פמיניזם מסתתרת תפישת עולם לאומנית.

אולי פרשת כי ידעת שאת הולכת להפסיד?

זו לא היתה הסיבה. דווקא קיבלתי אהדה בלתי רגילה מהשטח, אבל הגעתי לנקודה שבה אמרתי שאני לא יכולה לרוץ במפלגה לעומתית כל כך כלפי ואני כלפיה. הרגשתי שאין לי שם מקום ושהגעתי לנקודת אין ברירה. לאורך המרוץ המפלגה יצאה בהודעות דוברות רשמיות נגדי, למשל בעניין כספים שאני מקבלת מהקרן החדשה. עשו לי סיכול ממוקד.

הם צדקו? את באמת מקבלת כספים מהקרן החדשה?

אני עומדת בראש ארגון שנותן ייצוג משפטי בחינם למסורבות גט, הקרן החדשה ראתה בזה מטרה חברתית חשובה ונתנה לי 25–40 אלף דולר בשנה וחצי האחרונות. אז שיגידו לי על איזו אשה אני צריכה לוותר כדי לדחות את הכסף של הקרן החדשה? אני לא מסכימה עם כל מה שהקרן עושה, היא מממנת ייצוג משפטי גם לארגונים שבעיני הם פסולים, אבל אני אוספת כסף מהגורן ומהיקב. המדינה לא נותנת לי כסף.

על איזה ארגון מדובר?

אפלבאום תומר

אני המנכ"לית של "מבוי סתום", ארגון של עורכות דין ועובדות סוציאליות שעזרו בהתחלה לנשים מסורבות גט, והבינו שצריך להתמקצע. הבנו שלא מספיק לייצג עוד אשה ועוד אשה, ושצריך להעלות רמה. התעסקנו בחקיקה ובפרסום עוולות שקורות בבתי הדין, במאבקים ציבוריים, בעתירות לבג"ץ. כך הוא צמח. אנחנו עדיין ארגון קטן, בסך הכל חמישה עובדים. אני חיה מתקציב של 220 אלף דולר בשנה.

מה הטענה העיקרית שלכן?

על פי ההלכה, בזמן הקידושין האשה מקנה לבעלה את הבלעדיות על המיניות שלה, ובתפישה ההלכתית הגבר הוא זה שצריך לשחרר אותה. החטא של נשאי ההלכה, רבנים ודיינים, הוא שכאשר הם מתמודדים עם קושי הנובע מתוך המציאות, הם נהפכים ליותר ויותר פורמליסטיים־טכניים בפסיקות, ופחות אנשי רוח ומנהיגים. כמובן שזה קושי עצום לאשה המודרנית, הרואה עצמה כבעלת חירות גם במסגרת הנישואים. המשמעות של זה כלפי נשים היא קשה מאוד, לפעמים להיות תקועות 20 שנה עם בעל שלא נותן להן גט. אנחנו תובעים מהם לשקול את השיקול המוסרי־מציאותי כחלק אינהרנטי מההלכה. אנחנו טוענים שלא ייתכן שרב יפסוק מבלי להכיר את המציאות ומבלי להתחשב בה, ועל ידי כך ייצור סבל בל יתואר. צריך לזכור שהציבור הנזקק לשירותים של בתי הדין הוא כלל הציבור, חילוני כדתי, שרובו בעל עולם ערכים מערבי־הומניסטי, המאמין בקדושת חיי האדם וחירותו. ההלכה, ככל שתהיה יותר טכנית, פחות מביאה בחשבון ערכים אלה.

לאור המטען הזה, כיצד בכלל הגעת לבית היהודי?

פנו אלי סטודנטים מאוניברסיטת בר אילן ומהאוניברסיטה העברית, ואמרו שהם מרגישים שצריך בבית היהודי קול ליברלי, פמיניסטי, שפוי יותר. זו היתה התארגנות של חבר'ה שאני מכירה, למשל מהכיוון של אלעזר שטרן לפני שהצטרף ליש עתיד. היתה לי תחושה שאני מייצגת את רוב הציבור הישראלי - ציבור שצורך מסורת ומחובר ליהדות. אצלנו בנס הרים יש כאלה שבאים לבית הכנסת ורואים את עצמם מחוברים לתפישת עולם יהודית, ואחרים שלא באים לבית הכנסת. יש הרבה דרכים להיות יהודי. הציבור המסורתי רחב, הוא רוצה מדינה יהודית וזה חשוב לו, אבל הוא מבין שהוא לא רוצה את הממסד הדתי ואת שליטת המונופול. איילת שקד אמרה לי שאני נכס אלקטורלי. באתי במחשבה על בית יהודי פתוח, שיש בו מקום גם לקול ולדעות כמו שלי.

וגילית שבעצם הבית היהודי סגור?

יש בעיה עם הימין הליברלי: הוא בגסיסה, וצריך לחזק אותו. היתה פה חציית קווים של פגיעה בזכויות מיעוטים, המחנה הלאומי לא עומד נגדה, והלאומיות מתכרסמת. הקול הזה חסר. וזאת מפלגה שאמרה שיש לה מקום לכולם ולקחה לשורותיה חילונים כמו ינון מגל.

למעשה, הבית היהודי נכשלה בבחירות.

אני לא אומרת שבגללי הם ירדו לשמונה מנדטים, אבל הם נפגעו מזה חד־משמעית.

לאורך ההיסטוריה תמיד היו בציונות הדתית גם קולות ליברליים. מה קרה?

דודו בכר

הכי קל ללכת לקצוות, כי זה פופוליסטי ומגייס חרדה ופחדים. תראו את השיח ששלט במערכת הבחירות האחרונה - הוא עסק במחירי המזון והדיור, שמצויים בתחתית פירמידת הצרכים של מאסלו. מה לגבי דברים שהם קצת במעלה הסולם, כמו דת ומדינה? יש פה עוולות, פגיעה מוסדית ומבנית בנשים, על זה לא מדברים.

בואי נדבר על זה.

יום־יום מתרחש פה גזל של זכויות קנייניות. אנחנו חיים בספירה אחרת של מונופול לבתי הדין הרבניים. יש אצלנו דיבורים על פמיניזם ועל תקרת זכוכית, אבל כאן אנחנו מדברים על תקרת בטון. האשה היא קניינו של הגבר, וכבר כשהיא נכנסת למערכת ברור שהיציאה ממנה תלויה ברצונו של בעלה. התפישה הזאת מקובעת בכל מישורי החיים, וזה משליך על היחסים בתוך המשפחה ואפילו על מקום העבודה. לכן לא מפליא שפערי השכר בישראל בין גברים לנשים גדולים.

הבעיה היא שהבעל לא רוצה לתת לאשה גט.

אם הבעל ירצה, היא תהיה כבולה אליו כל ימי חייה, לא רק במובן של גט. יש לזה השלכות רכושיות, ויכול להיות שהיא תצטרך לוותר על הבית ועל דברים נוספים כדי לצאת. בתי הדין מתנהלים על פי אמות מידה משלהם בתוך סביבה דמוקרטית ועם מתדיינים שלא מקבלים את אמות המידה האלה. כדאי לבית הדין לשכנע אשה להסכים להפחתת מזונות ילדיה בתמורה לגט. לעתים בית הדין לוחץ על נשים לשלם עבור חובות דמיוניים בתמורה לגט, וכל זה בגלל מה שהם רואים כערך - לא ללחוץ על הבעל לתת גט בניגוד לרצונו. בית הדין תמיד ישתדל לגמור תיקים בהסכם גירושים, גם אם בהסכמי עושק שנשים מפסידות בהם מבחינה כלכלית. מכיוון שרוב הסיבות לסירוב גט הן טעמים כלכליים של הבעל, הרי שלתפישת העולם הזאת של הדיינים יש השפעה אדירה על מעמדן של נשים ועל עצמאותן הכלכלית. בנוסף, התמשכות ההליכים מתוך רצון להביא את הזוג להסכם גם כאשר מדובר במחלוקות בלתי ניתנות לגישור עולה הרבה כסף למדינה.

יש לזה פתרון?

בהחלט. זה האתגר של עולם ההלכה - למצוא את המנגנון שיפרק את הנישואים, ינתק את התלות הזאת בגבר ויביא גישה שונה לכפיית גט על סרבנים.

זה מציאותי?

אני מאמינה שזה אפשרי וישים, ולא בשמים, ובעבר חכמי ההלכה אף אימצו פתרונות ברוח זו. העובדה שזה נשמע דמיוני נובעת מהקשר הגורדי בין ההלכה לפוליטיקה ובין ההלכה לדת, הרוויה באינטרסים שכלל אינם עניינה של ההלכה. מעורבים כאן אינטרסים כלכליים ופטריארכליים, אבל אפשר לפרק את זה ולבוא עם מנגנון אחר.

מה בינתיים?

בינתיים תדע כל אשה עברייה שמתחתנת כדת משה וישראל בישראל, שמאותו רגע היא תלויה בגבר שלה לגמרי. בשנים האחרונות אני מעורבת במאות חתונות בשנה, בעיקר במגזר הדתי המודע והליברלי, שלא מתרחשות ברבנות.

את רצינית?

כן. כשהבת שלי תגיע לפרקה אעשה הכל כדי שהיא תתחתן בנישואים הלכתיים אחרים, ולא ברבנות.

אולי את קצת מתעלמת מזה שגם החרדים השתנו, שגם הם הלכו לכיוון ליברלי יותר?

נכון שגם אצלם יש קולות אחרים, אבל לא בכל מה שקשור למונופול דתי ולכסף, כוח ושליטה. לצערי, אני מרגישה שמי שמגדיר את "מיהו יהודי" אלה החרדים. למה לא לאפשר נישואים אזרחיים? אנחנו נמצאים באותו מצב כמו בימי בן גוריון. כדי להשאיר בידיהם את הכוח והשליטה על חייהם של אזרחי ישראל, הם מעוותים את ההלכה, פוגעים ברוחה. בסוף לא יישאר מזה כלום, המערכת הזאת תתנוון ותהיה לא רלוונטית. אפשר כבר לראות שלא רק מי שנפגע מהממסד הדתי פורש, גם המוני צעירים שלא מוכנים להיות שותפים פסיביים לפשע, ובבואם להינשא הם לא מוכנים להכניס את המערכת הרבנית לחייהם.

מאיפה הזוגות האלה באים?

מכל הארץ. הרוב מירושלים אבל גם מתל אביב, מגוש עציון ומההתנחלויות.

איך מתבצעת בפועל חתונה הלכתית בלי הרבנות?

עושים טקס נישואים פרטי והלכתי לכל דבר ועניין — רק בלי הרבנות. זה יכול להיות רב פרטי או מישהו שמבין בהלכה. הזוגות האלה חיים כידועים בציבור, אלא אם כן הם נסעו לקפריסין והתחתנו בנישואים אזרחיים, וכך הם לא מאבדים זכויות.

זו מחאה?

זה אקט מחאתי גדול. דווקא החילונים פחות מודעים לכך, אבל בתי הדין הרבניים הם מחללי ה' בפרהסיה. כשעבר חוק רבני צהר, שקבע שכל זוג יוכל להירשם לנישואים בכל מועצה דתית, בלי קשר לאזור המגורים של בני הזוג, הוכנס גם סעיף שקובע כי אם הזוג מתחתן באופן פרטי, מחוץ לרבנות, כל אחד מבני הזוג וגם המחתן צפויים לשנתיים מאסר. נודף מזה ריח של רדיפה דתית.

ניסו לאכוף את החוק הזה?

עדיין לא ידוע על מישהו שניסה, אבל הגשנו הצעה לביטול הסעיף. מוסדות הדת זוכים מדי שנה לציונים הכי גבוהים בחוסר אמון הציבור, במקום השני אחרי המפלגות. המוסד הזה נהפך לחסר רלוונטיות. כל פעם שאני מגיעה לבתי הדין הרבניים אני מרגישה שהם לא מבינים על מה אני מדברת. הם בטוחים שאשה צריכה לרצות את בעלה כדי שישחרר אותה. זה לא מפני שהם רעים - זו פלנטה אחרת. הרבנים והדיינים, לא כולם, עושים בהלכה שימוש לרעה, וכל החברה הישראלית סובלת מזה.

למה התכוונת כשאמרת שאת מוציאה כביסה מלוכלכת מבתי הדין הרבניים?

דיינים טוענים שאני המבקרת הגדולה שלהם, והם אף נלחמים בי באמצעות תביעה בלשכת עורכי הדין. לפני שבוע, למשל, עברתי חוויה מזעזעת בבית הדין הרבני בירושלים אצל הדיין מאיר מזוז, שבעקבותיה כתבתי פוסט שהיה ויראלי בפייסבוק. מדובר בבני זוג יוצאי אתיופיה שנסחבים כבר שבע שנים, והאשה מסורבת גט. זה היה מופע אימים גזעני שנמשך שלוש שעות. עוד לפני שהדיין הינהן לשלום, הוא פנה אל האשה והחל לעשות קולות משונים ופלט "מה את רוצה? את רוצה בררררררררר? ברררררררררר?" ("בררררר" זה כסף באמהרית), תוך שהוא מאריך את הר' כאילו היתה כבשה תועה שיש להחזירה לעדר, ולא אשה באולם בית הדין המחכה לגט כבר שבע שנים. הדיון כולו התנהל בהתנשאות מעל לראשה של האשה, תוך שהדיין חוזר ומעיר לעורך הדין שלה, ידיד שלי שגם הוא ממוצא אתיופי: "תתרגם לה... תתרגם לה... שתבין... היא לא יודעת עברית, נכון?". היא יודעת מצוין.

מזוז סימן כיעד גם את עורך הדין, חיקה את המבטא האתיופי שלו ואמר בלעג "אין כמוני אוהב אתיופים". הוא לעג לעורך הדין על שגיאות כתיב במסמך שהגיש, שיבש את שמו שוב ושוב, ואף העיר בעוקצנות "עורך דין, פשששששש". בנוסף זכינו לשלל חיקויים מעליבים ומביכים של ח"כ אחמד טיבי וטומי לפיד, ושלל סיפורים על אהבתו לאתיופים, ובעיקר תחושה שהוא עושה לנו טובה שהוא דן בתיק של "המסכנים האלה" ושבגללם אינו ישן בלילות. אין לי ספק שאם הייתי מקליטה את הדיון, זה היה מזעזע כל אדם שסולד מגזענות.

תני עוד דוגמה.

בכל פעם כשהבעל לא יכול לתת גט זה יוצר טרגדיות. בעבר כשהיו בעיות, או כשלא מצאו את הבעל, הספיקה עדות קלושה כדי להתיר את העגונה. הרמב"ם כתב שאם אשה לא רוצה להיות עם בעלה, כופים אותו. רבנים אמרו לדיינים - תחשבו על האשה העגונה כאילו היא אחותכם. היום זה לא כך. אחת מפריצות הדרך הכי גדולות בדור האחרון היא של הרב אוריאל לביא, אב בית הדין האזורי בצפת, שנתן לאחרונה גט לאשה בת 38 שבעלה בתרדמת כבר תשע שנים. זה פסק דין נדיר בסדרי גודל, אולי מאז הרמב"ם. הוא מצא דרך הלכתית מדהימה. הבעיה היא שהוגש ערעור על התיק הזה, ואם הוא יתקבל נפנה לבג"ץ.

מי אשם? החרדים?

אני מאשימה את המונופול, את מי שנותן להם את הכוח. הם כמעט לא יכולים לשחרר את ההלכה ולהפוך אותה למתונה יותר. הם כל הזמן בקרב מאסף. המוסר לגמרי יצא מההלכה. איך ייתכן שהגבר חי כבר עם משפחה חדשה ויש לו ילדים חדשים, אבל אשתו לא יכולה להיות עם מישהו אחר כי היא עדיין נחשבת ל"אשת איש", ואם יהיו לה ילדים חדשים הם יהיו ממזרים, ולממזר אסור להתחתן לעולם? לא לתת לה גט זו החלטה לא מוסרית.

החברה נהפכת למתירנית יותר ובתי הדין פחות?

כן, והמרחק ביניהם רק גדל. הפוליטיקה נכנסה ברגל גסה למערכת ההלכתית. אני כבר בטוחה שהרב שנתן את פסק הדין פורץ הדרך לא ימונה לבית הדין הגדול, כי מי ממנה דיינים? פוליטיקאים. אז איך אתם רוצים שההלכה תפרוץ דרך?

אבל היו פה ושם ניסיונות לשינוי, כמו עם רבני צהר.

רבני צהר זיהו את הבעיות ואמרו "בואו אלינו ונחתן אתכם". במובן הזה הם כאילו יותר נחמדים, אבל הם לא לוקחים את האשה אחר כך לבית הדין הרבני כשהיא צריכה להתגרש. במובן זה הם רק החמירו את הבעיה, כי חילונים מרגישים נוח יותר להתחתן אתם. זו אשליה. שאלתי אותם למה לא להתמודד עם מסמך הלכתי שיקבע תנאי בגירושים, שיהיה אוטומטי במקרה שמסרבים לתת לאשה גט. הם לא רוצים להיכנס לזה.

בישראל יש אלפי משגיחי כשרות, יותר מאשר פקחי מס או פקחי עבודה. לאף רשות או משרד ממשלתי אין צבא כזה של פקחים.

זו אחת הדוגמאות לשפל שאליו הידרדרנו כשמדברים על מוסדות הדת. במקום אופי וצביון, אנחנו מדברים על כמה מרוויח משגיח כשרות ועל הכסף שעושים גורמים אינטרסנטיים.

אולי דווקא איילת שקד יכולה להיות גשר לשינוי?

שקד בעצמה אומרת שהיא הגיעה לבית היהודי בקטע המדיני, ולא בקטע של דת ומדינה. הם לא מבינים שהדברים קשורים ושחייבים להילחם בתופעות האלה. בגלל זה הישראלים נמצאים באחד המקומות הנמוכים בעולם בדירוג של זכויות אדם.

יש קרע לא רק בין חילונים לדתיים, אלא בין הציבור להנהגה שלו?

זה בטוח. אני רואה את זה בכל תחום. כל עוד הפוליטיקה נותנת גיבוי למונופול הדתי, אני חוששת מהמשך הקרע.

למי הצבעת בסוף?

בחרתי בליכוד, ולא בלב קל. חשבתי שצריך לחזק את הליכוד כימין ליברלי.

וכבר את מאוכזבת?

חטפתי סטירת לחי מצלצלת. בתי הדין נמכרו ראשונים לכל דורש. למעשה, בנימין נתניהו מכר הכל לחרדים במשא ומתן הקואליציוני וחזרנו 30 שנה אחורה. מתברר שהכוחות הליברליים לא נמצאים בליכוד. אחרי הוויתורים של נתניהו כתבתי במאמר שהוא גמר את הקריירה, שלא יאמינו לו יותר. נתנו בו אמון כימין ליברלי, והוא חטא למצביעיו.

אז התיקון לא יבוא מהממשלה?

הממשלה לא עוסקת בזה. היא נכנעת לחרדים. אפילו בממשלה הקודמת, עם יש עתיד והתנועה ובלי חרדים, לא היו פריצות דרך בנושאי דת ומדינה. זה פשוט לא באג'נדה. ההנהגה הישראלית עדיין לכודה בתפישת עולם שלפיה הדתיים שומרים על הצביון היהודי של המדינה ועדיף להשאיר להם את המפתחות של מיהו יהודי ואיך להתחתן ואם להתגרש.

ומה לגבי ההנהגה הדתית?

רק קוראים לה הנהגה, אבל היא מנותקת ומפגרת אחרי מה שקורה בשטח. היא הרבה פחות ליברלית מהציבור שלה.

בית המשפט העליון הוא משענת?

לצערי, העליון לא עושה מספיק. הוא אומר - לכו לכנסת ושנו את החוק. שופטים שכיהנו בעבר אמרו לי שאני צודקת. כל הדין האישי מופקע מחוק יסוד: כבוד אדם וחירותו.

בכל זאת אתם פונים אליו.

נכון, ועכשיו נאתגר את בג"ץ יותר ויותר. בכל מקום שבו תהיה פגיעה בזכויות נשים נעתור בלי לחשוב פעמיים. בעבר המציאות היתה חלק מההלכה, כיום כבר לא. לצערי, לאיש לא אכפת ממה שקורה בבתי הדין. זה נראה כמו שיגעון של קומץ פמיניסטיות דתיות, אף שלמצב בתי הדין ולמעמד האישי בישראל יש השלכות על כל החיים של כולנו בכל תחום.

בין האנשים שאת מכירה בפוליטיקה, או אולי בצבא ובאקדמיה, את מזהה דמות שיכולה להוביל שינוי אמיתי?

לא. ואני גם לא יודעת כמה אנשים מוכנים לסכן את מה שיש להם בשביל להיות פורצי דרך.

את נשמעת מיואשת.

לא. אני רואה שהציבור יודע להבחין בין מוסדות הדת ליהדות. אני רואה את המחאה של הצעירים שלא רוצים להתחתן ברבנות. אני לא מיואשת כי אני פועלת. הצגתי מועמדות למנהלת בתי דין רבניים. כיום אין בכלל נשים במערכת, כי לפי חוק הדיינים, אשה לא יכולה להיות מנהלת בתי דין. עתרתי לבג"ץ נגד שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני, כי היא לא בחנה את המועמדות שלי. הבעיה שבאותו יום נתניהו פיטר אותה, והוועדה למינוי דיינים לא התכנסה. כרגע הם צריכים להשיב למה המדינה לא תבחן מועמדות של נשים. מבחינתי, מדובר באתגר אמיתי למערכת הרבנית, ולא בפרובוקציה מזדמנת. זו הזדמנות למערכת בתי הדין להראות שהם קשובים לציבור, לשינוי של מעמד האשה. קיים חלל עמוק בכל השפיטה הרבנית ובפסיקת ההלכה לגבי הקול הנשי, על אף שהסוגיות של משפחה ומעמד אישי הן אבני יסוד בעולמה של ההלכה. מדברים על ייצוג הולם וייצוג ראוי של נשים, אבל בכל מה שנוגע לבתי הדין הרבניים המונחים האלה לא קיימים. אין בכלל ייצוג.

את לא עונדת טבעת נישואים כאקט מחאתי?

אני לא הולכת עם טבעת כי זה מבטא את הקניינות.

את מתייעצת עם רבנים?

כן, הייצוג המשפטי שלנו מאתגר עד הסוף את ההלכה, באמצעות הכלים ההלכתיים. אני מתייעצת עם רב במאה שערים, עם הרב ד"ר מיכאל אברהם מבר אילן ועם הרב דוד ביגמן. לא רק שהם תומכים בי, הם גם עושים בית דין פרטי במקרה של אשה שבית הדין הממלכתי לא נתן לה פתרון. המדינה לא מכירה בזה, אבל לפעמים זה מספיק לאותן נשים, למצוא את הפתרונות בתוך ההלכה אצל אנשי הלכה. אני מאמינה שבעתיד המדינה תכיר בזה.

גם הגברים מפסידים בגירושים, למשל בענייני מזונות ומשמורת על הילדים.

אני מסכימה. אני רואה חברים שלי, גברים שקורסים. הבעיה, וזאת תוצאה של המונופול, שכל עוד השליטה בידי הגברים הם ימשיכו לקרוס כלכלית. אבל אי אפשר לתקן רק צד אחד, כי זה רק יחריף את המצב הנחות של הנשים. צריכים שהכול יהיה שוויוני.

מבחינתך, סיימת עם הפוליטיקה?

הכל פתוח.

היית שוקלת להצטרף למפלגת העבודה?

בראשית הדרך, כשהלכתי לבית היהודי, הצטרפות למפלגת העבודה נראתה לי הזויה לגמרי. אבל ככל שהמפלגות מתמרכזות והנושא הפרסונלי נהפך למרכזי יותר, אני כבר לא יכולה להגיד מה יהיה בעתיד. אני עדיין מאמינה שהשינוי יגיע מהמחנה הלאומי. אם בסוף לא תהיה לנו מדינה יהודית, אז מה עשינו? אני מאמינה שצריך להגיע להסדרים ביהודה ושומרון.

הסדרים היא מלה מכובסת לוויתור על שטח.

אני בעד שההתנחלויות יישארו ואני תומכת במפעל ההתיישבות, אבל אי אפשר להתעלם מ–1.5 מיליון פלסטינים. כשאני נוסעת מירושלים הביתה אני עוברת שני מחסומים, אני רואה את הפלסטינים שם, וזה רע לי מאוד. כשיש פעולה של "תג מחיר" הייתי מצפה מרבני הציונות הדתית לגנות ראשונים. כשאני רואה ביטויי גזענות בפייסבוק של הבן שלי, אני לא יכולה להבליג. בצוק איתן הנוער הדתי לא ידע להבחין בין לאומנות ללאומיות. צוק איתן היתה מלחמה על הבית, ואני לא מאשימה את הילדים, ומצד שני לאן זה נותב? לביטויי גזענות נגד שכנים ערבים. זה הורס את המרקם החברתי שלנו. אני לא מבינה למה הגינויים צריכים להגיע רק מהשמאל. למה אני צריכה להציע הצעות חוק עם זהבה גלאון ומרב מיכאלי? איפה החברים שלי לדרך?

ואיפה הם?

זו הסיבה שרצתי בבית היהודי. זה תיסכל אותי.

מה לגבי העולם היהודי שמחוץ לישראל, איך שם רואים את הדברים?

העולם היהודי נמצא בחרדה, כי הוא רואה את הממסד הדתי ואת מה שקרה בבחירות. הוא רואה שאנחנו לא מתקדמים, אלא להפך. אנחנו מתקרבים למשבר עם רוב העולם היהודי, שאינו אורתודוקסי בענייני דת ומדינה. אחת השטויות של הממסד הדתי פה זה שהוא לא מקבל גיורים אורתודוקסיים שנעשו בחו"ל. אני מרגישה היסטריה.

ובכל זאת, את אופטימית יותר מפסימית?

אני אופטימית לגמרי. אני מרגישה שאנשים רוצים להמשיך את הדבר הגדול שנקרא העם היהודי, אנשים רוצים להעביר הלאה לילדים שלהם את המקל שקיבלנו, גם כשמדברים על הבועה התל אביבית. אני חשה את השטח, והשינוי יבוא מהשטח. אין פתרון אחר. אני גם שמחה שראובן ריבלין הוא הנשיא. הוא מייצג ימין ליברלי שיודע מה זה זכויות אדם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#