סאבטקסט

כששפיר, מיכאלי, גלאון ולוי-אבקסיס הביאו לגפני 
את הג'ננה

ישיבת ועדת הכספים השבוע: הטייס האוטומטי המשיך להטיס את המשק

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חגי עמית
חגי עמית

קצת אחרי 12:00 מאבד משה גפני את הסבלנות. הוא תיכנן שהדיון יסתיים בסביבות 11:30, זה גם מה שהוא אמר לחשבת הכללית כשהוציא אותה ממשרדה באמצע היום וגרר אותה לכנסת. מהרבה בחינות היה זה דיון רשמי, שכולם יודעים מה תהיה ההחלטה בסופו. בסך הכל מדובר כאן בתאריכים - בהצעת חוק שנועדה לאפשר למדינה לפעול בלא תקציב מאושר עד סוף נובמבר 2015. זה מה ששר האוצר רוצה, זה גם מה שראש הממשלה רוצה, והרי לקואליציה יש רוב בכנסת. רק שגפני לא הביא בחשבון את ארבע חברות הכנסת העקשניות שישבו בשורה לשמאלו, ופשוט לא עזבו אותו. זו היתה חזית מאוחדת משלוש מפלגות, עם סתיו שפיר, אורלי לוי־אבקסיס, מרב מיכאלי וזהבה גלאון, שהטריפו אותו ואת החשבת מיכל עבאדי־בויאנג'ו בשאלות.

כך שאחרי שעתיים וחצי השתלט יו"ר ועדת הכספים על המיקרופון והוציא את חמתו דווקא על נערי האוצר שבחדר כשהוא מודיע: "הלאה, רבותיי. נראה לי שאתם לא לוקחים אותנו ברצינות. לא יכול להיות שלא יהיה דיווח ולא יהיה סעיף התאמות. אם תוך 21 יום לא תביאו את החוק הזה, אני מציע שאתם כבר תבואו לפה ב–2017. יש פה כנסת, תדעו לכם. ושלא תעלה אצלי פה הג'ננה. כותבי העתים וכותבי ההיסטוריה לא יגידו שבוועדת כספים אושר חוק התקציב הדו־שנתי ולא אמרו מלה על זה. אני לא צריך שיבואו לפה נציגי הדורות הבאים ויגידו 'גפני היה קוקו'".

זה הסגנון של גפני. הוא התגעגע לתפקיד יו"ר ועדת הכספים שממנו הוגלה בשנתיים שבהן שהה באופוזיציה. הוא מעלה את הטונים, מצטעק בפתאומיות ומשתמש בעולם המושגים הדתי. "מה אתן מדברות ביניכן בחברותא? פה זה לא כולל שיושבים בחברותא. כאן קודם המרצה מדבר ואחר כך יש זמן לשאלות", הוא נוזף בגלאון ובלוי־אבקסיס כשהן משוחחות ביניהן. "מרב, תני לי לדבר אחרת אני מתבלבל", הוא צועק על מיכאלי. "סתיו, אני לא מסכים, את לא תתקפי את יש עתיד", הוא מתבדח על חשבון שפיר כשזו אומרת למיקי לוי: "מיקי, אתה בלחץ כי אלה דברים שגם אתם עשיתם בשנה שעברה כשהייתם בקואליציה?". הנזיפות של גפני נשמעות אמיתיות, אבל כשמביטים על פניו רואים שהוא צוחק ונהנה מכל רגע.

צילום: טלי מאייר

זו הישיבה השלישית של ועדת הכספים בקדנציה זו, ואם היא מהווה דוגמה לדרך שבה יתנהל המשכן בשנים הקרובות הרי שלקואליציה מעולם לא היתה עבודה קשה יותר. המסך הדיגיטלי בכניסה למשכן מעיד כי 89 ח"כים נוכחים במקום ביום שני בבוקר, אבל 51 מתוכם הם חברי האופוזיציה, ורק 38 מהקואליציה - והדבר מורגש בדיוני הוועדה הגדולה בכנסת.

אחד הח"כים שגורל הקואליציה מוטל על כתפיו נוכח גם הוא כאן, אבל מתייאש מהדיון ונוטש אותו. ביום שני בבוקר אורן חזן עדיין רגוע: רק בערב ישודר התחקיר אודות עלילותיו בבלקן, וכרגע הוא נראה חסר דאגות. בדרך לאולם הוועדה אני רואה אותו יורד במדרגות בריצה, בולם בפתאומיות ונהנה מכך שהתנופה שלקח, בשילוב רצפת השיש החלקה והנעליים המהודרות עם הסוליה השטוחה שלרגליו, מאפשרים לו לגלוש בעמידה כחצי מטר תוך שמירה על שיווי משקל.

הסבריה של החשבת בשעה הראשונה ארוכים וטכניים, וצריך השכלה פיננסית כדי לעקוב אחר דבריה. היא מדברת על ניהול החוב של המדינה, על משך החיים הממוצע של חובות הממשלה והסיבה שבגללה תשלומי הקרן של מדינת ישראל היו נמוכים יותר השנה. חזן מתמתח ומשתדל להשתלב באווירה עם תנועות הידיים הנכונות כשכולם מדברים, אבל לא תורם לדיון. אחרי שעה, כשהחשבת מסיימת לדבר וגפני מודיע שזהו הזמן לשאלות, חזן פורש וחוסך לעצמו את שלוש השעות הבאות של הישיבה.

ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים
ח"כ משה גפני בדיון בוועדת הכספיםצילום: טלי מאייר

מה שנראה כמו קומדיה הוא בעצם הטרגדיה של המשק, שסובל מחוסר המשילות של השלטון. התקציב השנתי של מדינת ישראל אמור להיות מאושר בכל שנה עד ל–31 לדצמבר. אם מסיבות פוליטיות לא מצליחים לעמוד בדדליין, אפשר לדחות את האישור עד ה–31 במארס. השנה התקיימו בחירות באמצע מארס, ולממשלה לקח הרבה מאוד זמן לקום. 42 יום, ליתר דיוק. לאחר מועד הקמת הממשלה מוענקים לה 100 יום להכנת התקציב. לשר האוצר, משה כחלון, זה לא הספיק. הוא ביקש וקיבל 65 יום נוספים, מה שמביא אותנו ל–5 בנובמבר כמועד שבו אמורה מדינת ישראל לזכות סוף־סוף בתקציב. הדחייה הזו גם מעניקה לחברי הקואליציה מספיק זמן כדי לבחור היטב את היעדים שבהם הם יוכלו לבלות עם משפחותיהם את חופשת הקיץ שלהם בפגרת הכנסת באוגוסט (בשנה שעברה דובר על פגרה בת 83 יום, השנה התאריכים עוד לא נקבעו סופית).

כל הסאגה הזו מביאה אותנו לישיבה של יום שני, שהתכנסה לשתי מטרות. הראשונה, באופן מפתיע, היא להשיג דחייה נוספת לתקציב לסוף נובמבר, וזאת מהסיבה הפשוטה שה–5 לנובמבר יוצא מיד אחרי חגי תשרי, ולא יישאר זמן לדון בתקציב. הסיבה השנייה היא לאשר שהתקציב יהיה דו־שנתי, ל–2015–2016. אחרי הכל, אין טעם לאשר בנובמבר תקציב לחודש אחד.

כל אחת מארבע האופוזיציונריות תוקפת את ההחלטה שגפני מנסה להעביר מזווית אחרת. לוי־אבקסיס מודאגת מכך שהחיסכון בתקציב ב–2015, שהושג כתוצאה מהדרך שבה מנוהל החוב של המדינה, יזרום כרגיל לתקציב הביטחון ולא יגיע לשכבות החלשות. גלאון תוקפת את דחיית מועד הגשת התקציב ואומרת כי "שר האוצר וראש הממשלה עושים צחוק מוועדת הכספים ומהציבור. כל המטרה של הצעת החוק הזו היא להאריך את החיים של קואליציית 61 החברים באמצעות הנשמה מלאכותית". היא משתמשת במטאפורה הזו כמה פעמים, מה שמעלה באופן טבעי את השאלה - אם הקואליציה היא החולה שמחובר למכשירים, מה היתה התאונה? הבחירות? ומה תפקידה של גלאון וחבריה לאופוזיציה? לשמש כאיברים להשתלה? מיכאלי, כבר צרודה אחרי שתי ישיבות בלבד של הוועדה, יוצאת נגד הדחייה המופרזת של ההחלטה על התקציב עד לנובמבר, ושפיר מקריאה בזה אחר זה סעיפים שהועלו בוועדת החריגים להעברות כספיות שונות בהיקפים של מיליארדים שלא במסגרת התקציב ודורשת לראות את הפרוטוקולים הנוגעים להחלטות. היא לא מבינה מדוע משרד האוצר, לדוגמה, מקצה 4 מיליון שקל לתשלום על ייעוץ תקשורתי.

שפיר, מיכאלי, גלאון ולוי־אבקסיס נלחמות כמו לביאות. אראל מרגלית ומיקי רוזנטל מסייעים להן פה ושם בהערה. הן לא יודו בזה, אבל הדחייה בתקציב היא כבר חלב שנשפך. ההצעה של גלאון, להקדים את הצגתו ליולי, חסרת סיכוי. מעבר לכך מדובר במלחמה לשם המלחמה. לאיש אין ספק שאם המתנגדים היו חברי הקואליציה, הם לא היו משחיתים את זמנם בוויכוח על תאריכים. ממילא התקציב שיאושר בסוף לא יהיה שלהם.

החשבת הכללית שומרת על סבלנות, מנומסת עד מעל הראש, וכשגפני מתנצל שהוא גוזל את זמנה היא אומרת "רציתי לתקן אותך - אין דחוף יותר מכנסת ישראל ומבית המחוקקים, ופיניתי עבור זה את כל היומן. הסגנים והעוזר שלי נמצאים פה". בכל ישיבה בארגון גדול נמצאים בני דמותה של עבאדי־בויאנג'ו - אנשי הביצוע, המנהלים מדרג הביניים שעושים את העבודה בפועל, ונאלצים לבזבז זמן יקר כדי שלנודניקים שמפריעים להם לעבוד תהיה הצדקה לתואר שלהם.

כבר לא מעט זמן משמשת עבאדי־בוינג'ו כשרת האוצר בפועל, המבוגרת האחראית של המדינה, שממשיכה לנהל אותה על פי נוהל 1/12, כלומר נטילת תקציב המדינה השנתי האחרון - שאושר באמצע 2013 - ושימוש בחלק היחסי ממנו בכל חודש. בסביבות 12:00 היא סוף סוף משוחררת ויוצאת מהאולם מוקפת מלפנים ומאחור בפמליית הסגנים הכפופים לה. גפני אומר לה לפני שהיא יוצאת: "אל תעצרו את המדינה, לא לחזקים ולא לחלשים. די לנו בזה שאין תקציב".

שאר החברים נשארים כאן עוד שעה וחצי להתנצח, רק כדי לגלות בהמשך השבוע שכל הישיבה הזו היתה מיותרת. בסוף הישיבה גפני מחליט לדחות את ההצבעה. הוא מנמק זאת בין היתר בבקשת האופוזיציה, אבל בדיעבד יתברר שראש הממשלה ביקש ממנו לדחות את ההצבעה כדי להגיש הצעה שלפיה התקציב שיוגש בנובמבר יהיה תקציב דו־שנתי שיהיה תקף ל–2016–2017 - הצעה שמבטיחה עוד הרבה מאוד צעקות כאן באולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker