עזבו את אורנג', החרם האמיתי על ישראל כבר כאן

חקלאים, תעשיינים ואנשי פיננסים ישראלים שומרים על קשר שתיקה בכל הנוגע לנזק שממנו הם סובלים בעקבות מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית ■ אבל שתיקה לא תשנה את המצב

חגי עמית
שוקי שדה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

ההודעה בשבוע שעבר של חברת G4S הבריטית, בעלי החברה הבת הישראלית באותו השם (לשעבר חברת השמירה), היתה מאוד יוצאת דופן - במיוחד אם מתחשבים בנורמות השקיפות במדינה. לפי דיווח בעיתון "גרדיאן" הבריטי, החברה הודיעה כי באסיפה כללית שהתקיימה כעבור כמה ימים ייאסר על הכנסת טלפונים חכמים או כל מכשיר אלקטרוני אחר שבאמצעותו ניתן לצלם, לא רק לעיתונאים או בעלי מניות, אלא גם למנהלים, לדירקטורים, ולעובדים אחרים מטעם החברה.

מאחורי הצעדים הקיצוניים האלה היתה הטראומה מאסיפה שהתרחשה שנה קודם לכן. אז נאלצו מאבטחים של החברה להוציא מהאולם בלונדון כ–12 מחזיקי מניות מטעם הציבור, שהעלו טענות קשות נגד מעורבות החברה בישראל. אלה היו פעילי תנועת BDS ("חרם, הסטת השקעות וסנקציות"), שקנו במיוחד מניות כדי להשתתף בישיבה - ולהעלות את טענותיהם לא רק נגד ישראל, אלא גם נגד מעורבותה של החברה באנגולה. בסרטון וידאו שהועלה ליוטיוב, וזכה לצפיות רבות, אחת מהמפגינות, שקשרה את עצמה לכיסא, צועקת ללא הרף למאבטחים "אתם מכאיבים לי".

הלחץ עבד. ימים ספורים לאחר האירוע הודיעה החברה כי לא תחדש את החוזים שלה עם שירותי בתי הסוהר בישראל, שמסתיימים ב-2017 - לפי דיווח של "פייננשל טיימס" הבריטי. שנה קודם לכן הודיעה החברה כי לאחר 2015 היא לא תעבוד יותר עם כלא עופר שבגדה המערבית ועם מטה משטרת ישראל בגדה, ותפסיק לספק שירותים למחסומים. השבוע פורסם ב"פיננשל טיימס" כי גוף מחקר מטעם ממשלת בריטניה, הבודק סוגיות של אחריות תאגידית בעסקים (NCP), קבע לאחר בדיקה של שנה וחצי כי החברה לא מפרה זכויות אדם של הפלסטינים בשטחים.

דובר של החברה בבריטניה הכחיש השבוע שהחברה הודיעה על הפסקת חוזים בעקבות מחאת פעילי BDS. לדבריו, ההחלטה שלא לאפשר הכנסת מצלמות לאסיפה הכללית נועדה לשמור על הביטחון והפרטיות של המשתתפים, והחברה מרוצה מתוצאות ההחלטה.

חברות העוסקות בתחום הביטחון הן לכאורה מטרה קלה עבור פעילי BDS. מלבד G4S, גם חברת אלביט מהווה מוקד לביקורת בינלאומית, וקרן הפנסיה של ממשלת נורווגיה אף הודיעה לפני כמה שנים על הפסקת ההשקעה בה. חברת HP, המספקת ציוד לכוחות הביטחון, וחברת קטרפילר, המספקת דחפורים לצה"ל לצורך הריסת בתים בשטחים, הן מטרה לביקורת של המפגינים. חלק מהחברות מחליטות להתמודד עם החרם בהפסקת הפעילות שמהווה מוקד לביקורת, אחרות פשוט מתעלמות.

הפגנה בעד חרם על ישראל בשוודיהצילום: רויטרס

G4S אינה החברה הגדולה היחידה שביצעה "נסיגה מהשטחים" בשנים האחרונות בעקבות הלחץ הבינלאומי. קדמו לה מותגים ידועים כמו יקבי ברקן, מוליטלוק (לשעבר רב־בריח) וחברת בייגל־בייגל, שבבעלות תאגיד הענק יונילוור. שלוש החברות עזבו את אזור התעשייה ברקן בשנים האחרונות לטובת מפעלים בחולדה, ביבנה ובצפת. עד סוף 2015 צפויה חברת סודהסטרים לבצע נסיגה דומה: היא תסגור את המפעל שלה במישור אדומים, שבמשך שנים היווה מוקד לביקורת קשה של פעילים פרו־פלסטינים בעולם, בעיקר בשוודיה.

הכותרות הגדולות שעשה בשבוע שעבר מנכ"ל אורנג' העולמית, סטפן רישאר, העלו לדיון ציבורי את נושא החרם. מאז הספיק האיש להתנצל כמה וכמה פעמים, להבהיר את חיבתו לארץ ולהתחייב בביקור, אבל כל זה לא משנה עובדה אחת מדאיגה ביותר: החרם על ישראל קיים כבר זמן רב, הוא מתנהל במישורים רבים, הרחק מאור הזרקורים, מתפשט ומתרחב כל הזמן ועלול, אם ימשיך במגמת ההתרחבות, להביא לפגיעה חמורה בכלכלת ישראל.

לא כל היצואנים הישראלים מושפעים מהחרם באותה מידה. כך, עיקר היצוא הישראלי כיום לא נעשה במוצרים המיועדים ישירות לצרכן (B2C) אלא במוצרים וחומרי גלם המשמשים לתעשיות שונות (B2B) - שבהן המשמעות של חרם פחותה. היום שבו צרכנים יתחילו להתחשב בעובדה שמכונית יפנית מסוימת מכילה חלקי פלסטיק שיוצרו בישראל, או שטלוויזיה מסוימת מכילה שבבים ישראלים, נראה רחוק. בנוסף, העובדה שהודו, סין וארה"ב רחוקות עדיין מתרחיש של חרם מאפשרת גמישות ליצואנים ויכולת להחליף את השווקים אליהם הם פונים בתסריט כזה.

אלא שלא בכל המוצרים אפשר לעשות תחלופה מהירה. הדבר נכון כשמדובר במוצרים ישראליים מתוחכמים, הייעודיים לתעשיות ספציפיות במדינות מסוימות. עד לפני שנה היתה חברת סודהסטרים אחת ההצלחות הגדולות ביותר בעולם - ונסחרה בנאסד"ק בשווי גבוה. המניה ירדה בשנה שעברה בעיקר בעקבות בעיות בשוק המשקאות העולמי. לפי תשקיף שפירסמה החברה באוקטובר 2010, ערב הנפקתה בנאסד"ק, השוודים היו 20% מכלל צרכני החברה. בתשקיף התייחסה החברה למיקומו של המפעל במישור אדומים כגורם סיכון - לאור הלחץ הפוליטי והפרסום השלילי - וצפתה אפשרות שתיאלץ להעביר את המפעל, אף שתאבד את הטבות המס הניתנות בשטחים.

החברה ניסתה בשנים האחרונות להתמודד עם הלחץ באופן הדרגתי. ב–2011, רשת coop בשוודיה הודיעה על הפסקת יבוא מוצרי סודהסטרים לחנויותיה. בתגובה הודיעה החברה שהמוצרים המשווקים לשוודיה ייוצרו בסין או במפעל החברה באלון התבור, ומכונות השתייה חזרו למדפים. במקביל, החברה הקימה מפעל ענק באזור התעשייה להבים בנגב, שנחנך לפני כשנתיים.

אחד משיאי הקמפיין נגע לפרזנטורית של החברה - השחקנית סקרלט ג'והנסון. הכוכבת האמריקאית חתמה על חוזה פרסום בראשית ינואר 2014, ובעקבות כך זכתה לביקורת חריפה של ארגון זכויות האדם אוקספאם, הלוחם בעוני ברחבי העולם, שם ג'והנסון היתה שגרירה של רצון טוב. ג'והנסון בחרה לעזוב את התפקיד הייצוגי שלה באוקספאם, ודבקה בסודהסטרים. ג'והנסון נימקה את הצעד בכך שהחברה מעסיקה מאות פלסטינים במישור אדומים.

לדברי אנדראס הודפרס, עיתונאי שוודי עצמאי שסיקר את החרם על סודהסטרים, רק חלק קטן מהאוכלוסיה השוודית פעיל בחרם, ואולם היתה לו השפעה גדולה יחסית במדינה, בגלל נתח השוק של החברה בשוודיה. לדבריו, ברגע שייסגר המפעל במישור אדומים, לא תהיה בעיה ברשתות במדינה לקנות סחורה שמקור הייצור המרכזי שלה הוא בלהבים. "אין כאן עניין נגד ישראל או קניית מוצרים מחברה ישראלית. עובדה - ב–2011 לא היתה שום בעיה לקנות מוצרים של חברה ישראלית, שיוצרו בסין", הוא מסביר, "עניין העסקת הפלסטינים לא מהווה שיקול, כי ההסתכלות היא על החוק הבינלאומי. מבחינת המחרימים, אסור שיהיה מפעל בתוך שטח כבוש".

כרסום שקט במעמד הסחורה

ואולם האיום הגדול על היצוא הישראלי הוא לא בהכרח מצד גופים שמנופפים באופן הצהרתי בבעיה שלהם עם מוצרים ישראליים, אלא בכרסום השקט במעמד הסחורה הישראלית. מוצרים ישראליים עלולים ליהפך לבעיה שלא רוצים להתעסק אתה, לסחורה פגומה. במישור הזה, מי שנמצאים בקו החזית הישראלי הם החקלאים הישראלים - אלה שתוצרתם מזוהה יותר מכל עם המיקום הגיאוגרפי ממנו היא מגיעה.

"יש השפעות, מרגישים אותן וכל שנה זה נהיה חמור יותר ויותר. בתחום הקטן שלנו בעולם הקטן שלנו - של החקלאות - זה מרגיש לא טוב", אומר טל עמית, מנהל ענף ההדרים במועצת הצמחים. "ניתוח הפגיעה מורכב, כי כיום השוק האירופי הוא שוק בעייתי מבחינתנו בגלל שערי המטבע - ולא רק בגלל החרמות. אבל גם אם נעזוב את השנה האחרונה, שבה היורו נפל ב-15% לעומת השנה שעברה, נראה שגם השנה שעברה לא היתה מעודדת בביקוש לתוצרת ישראלית. אנחנו לא מעצמה חקלאית שיכולה לזלזל בשוק. כל פיסת מדף חשובה לנו מאוד".

לדבריו, "בענף ההדרים יש מדינות שכמעט נמחקנו בהן. בסקנדינביה קשה מאוד למכור כיום תוצרת ישראלית. המצב שהתקיים לפני 30 שנה, שבו הזן המוביל - השמוטי - הלך כולו לסקנדינביה ובריטניה, לא רלוונטי כיום. מזל שלא מגדלים את הזן הזה כיום, כי לא היה לאן לייצא אותו. בגדול אני יכול לומר שיש כיום רשת מכובדת בבריטניה - אחת משש הרשתות הגדולות במדינה - שלא מכניסה מוצרים ישראליים, ומצהירה 'אני לא לוקחת סחורה ישראלית'".

הרשת שאליה מרמז עמית היא רשת סיינסבורי, שנרכשה על ידי קרן השקעות קטארית - ואת דבריו מגבים יצואנים ישראלים נוספים. "סיינסבורי הורידה את היקף ההזמנות שלה מאתנו בצורה ניכרת - וזה עשוי להיות קשור לזה שהיא נרכשה", אומר יצואן ישראלי של פירות. "כשמדובר במוצרים חקלאיים, התוצרת חייבת להיות מזוהה - בניגוד לצ'יפ שחברה ישראלית מוכרת למחשב. אתה חייב לכתוב מה מקור הפרי או הירק, ולכן יש נוכחות בולטת על המדף של מקור הסחורה. זה יוצר סיטואציה שבה במקומות מסוימים מי שרוצה לאסוף סחורה ישראלית, לשים אותה על עגלה ולהוציא אותה מהחנות יכול לעשות את זה בקלות. אלה פעולות שקורות באירופה, בעיקר בצרפת".

במקרה של חרם שאינו נובע מגוף רשמי - קשה לכמת ולהעריך מדוע צרכן אירופאי מסוים בחר שלא לשים מוצר ישראלי בעגלה שלו ואם הדבר נובע מהחרם. "הבעיה הגדולה היא שאם זה קורה בתדירות גבוהה, גם מי שהוא לא אנטי־ישראל רוצה שקט. ואז מי שלא קונה - לא יגיד שהוא לא קונה בגלל BDS", אומר היצואן. "במקומות שבהם היתה ירידה אני לא יכול להאשים את BDS. אולי זה קרה כי המוצר שלנו יקר יחסית לאלטרנטיבות ממצרים? לא הכל זה BDS".

בעל רשת כמו סיינסבורי הסובל ממפגינים פרו־פלסטינים שפולשים לסניפים שלו ומדביקים על מוצרים ישראל מדבקות שבהן נכתב כי הם "יוצרו על אדמה פלסטינית כבושה", או נאלץ במקביל להתמודד עם אנשים הנכנסים לסופרמרקט שלו, ממלאים עגלות במוצרים ישראליים ונוטשים אותן סמוך לקופה - עשוי לבחור שלא להחרים את התוצרת הישראלית בגלוי, ולספוג את הכעס של לקוחות וארגונים פרו־ישראליים, אבל מהצד השני פשוט להפחית את שטח המדף המוענק למוצרים ישראלים בתירוצים שונים, כדי להימנע מצרות.

"זה בכלל לא קשור לפוליטיקה"

קשר שתיקה של הגורמים הישראלים, הנובע מחוסר רצון להגביר את התהודה של החרם ולתרום לגדילתו של כדור השלג, ומחוסר רצון לעודד את יוזמי החרם ולתת להם תחושה שנחלו הישגים, מקשה על האפשרות לבודד את המשמעות הכלכלית של החרם. גורמים בחברות רבות שמוצגות כהצלחה של תנועת החרם העולמית מכחישים בכל תוקף קשר בין מהלכים שביצעו לבין פעילות החרם.

אחת החברות שמוצגת בעולם כהצלחה בינלאומית של החרם, היא חברת אפריקה־ישראל. ב-2010 הודיעה קרן הנפט הלאומית של נורווגיה על הפסקת ההשקעה בחברה בגלל מעורבותה בבנייה בשטחים, בעיקר בבניית שכונה גדולה במודיעין עילית. בראשית 2014 הודיעה קרן הפנסיה ההולנדית PGGM על אי־השקעה בחברת אפריקה־ישראל, בשל המעורבות שלה בבנייה בשטחים. באותו הזמן בערך הודיעה קרן הפנסיה של ממשלת נורווגיה שהיא מחדשת את החרם על אפריקה־ישראל (ועל חברת הבת, דניה־סיבוס), בעקבות פעילות החברות במזרח־ירושלים, בשל פרויקט של החברה בשכונת גילה.

כמה חודשים לאחר מכן, באוקטובר 2014, אמר מנכ"ל אפריקה־מגורים, אורן הוד, במהלך מסיבת עיתונאים, שהחברה לא בונה יותר מעבר לקו הירוק. אמירה זו התפרשה כמהלך שנובע מהלחץ של הקמפיין הבינלאומי - גורמים בחברה דוחים את הדברים. "לאור כל השנים, הלחץ הבינלאומי נבע מפרויקט של חברת דניה־סיבוס, החברה הבת של אפריקה, שביצעה פרויקט בשכונת גילה עבור חברה אחרת", מסבירים גורמים בחברה. "הפרויקט הזה הסתיים והחברה לא בונה מעבר לקו הירוק, אבל זה לא קשור לחרם. כמדיניות, החברה בונה במרכז הארץ, היא גם לא בונה באזורים אחרים בפריפריה".

לדברי אותו גורם, בשנים האחרונות הם מקבלים מגופי מחקר בינלאומיים, העובדים עבור קרנות פנסיה גדולות בסקנדינביה, שאלות פרטניות לגבי פרויקטים שלהם מעבר לקו הירוק. זאת, במסגרת שאלונים על אחריות תאגידית, שצוברים תאוצה בעולם בתחום האתיקה של חברות, כמו גם בסוגיות חברתיות וסביבתיות. "אלה גופי מחקר כמו אנטרופי, לדוגמה", מסבירים הגורמים. "הם מעבירים שאלות, ומהתשובות שלנו הם יכולים להבין עד כמה קלוש הקשור בין אפריקה־ישראל לבין בנייה מעבר לקו הירוק, אבל זה בכלל לא קשור לפוליטיקה".

עוד דוגמה לניסיונות הישראליים לא להתייחס לחרם הגיעה במהלך 2014, כששני הבנקים הגדולים בצפון אירופה - נורדאה השוודי ודנסקה בנק הדני - הודיעו על כוונתם להחרים בנקים בישראל בעקבות פעילותם בהתנחלויות, יחד עם חברות כמו אפריקה ישראל ואלביט מערכות. דויטשה בנק התחיל להציע ללקוחותיו אפיק השקעה שמחריג חברות "לא מוסריות" - שבהן נכלל בנק הפועלים. גם קרן הפנסיה ההולנדית PGGM הודיעה כי תפסיק להשקיע בחמישה בנקים ישראליים - בטענה כי הם מממנים בנייה בהתנחלויות.

צילום: אי־אף־פי

למרות ההצהרות האלה, בבנק הפועלים מתעקשים שהעסקים כרגיל, וטוענים כי "אף בנק לא החרים את בנק הפועלים. זרוע ההשקעות של דנסקה בנק פירסמה התייחסות לרשימה של חברות, אבל אין קשר בין הרשימה הזאת לבין הפעילות הבנקאית הענפה שיש בין בנק הפועלים לבין דנסק בנק - שנמשכת שנים רבות. לבנק הפועלים מספר רב של משקיעים מחו"ל, ולהחלטה של הקרן ההולנדית אין השפעה על הבנק". גם באיגוד הבנקים לא מיהרו להגיב. בבנק לאומי מיהרו להדגיש כי אין לחרם השפעה על פעילות הבנק.

זה לא מקרי. קשר השתיקה סביב הקולות הגוברים בעולם בדבר החרמת מוצרים ותאגידים ישראלים אופף כיום בנקאים ותעשיינים - אך שהקולות מתגברים והולכים. ייתכן שלאומי והפועלים לא מושפעים ישירות מהחרם המתגבר, אבל עבור תעשיינים ועסקים אחרים, החרם כבר נוכח זמן רב, והוא משמעותי ובעייתי מאוד. ניקח למשל את המקרה של הבנק הקטן דקסיה ישראל. הבנק נשלט על ידי אחד משלושת הבנקים הגדולים בבלגיה. כבר ב–2008 הגיעו פעילים לאסיפות כלליות בבלגיה, למחות על כך שהוא מעניק הלוואות להתנחלויות. ב–2011 הבטיח יו"ר הבנק שהסניף הישראלי יימכר "גם במחיר הפסד" - מהלך שלא התממש בסופו של דבר, כנראה עקב בעיות כלכליות של דקסיה העולמית.

לדברי מקור ישראלי המעורה בנעשה בבנק, בשנים האחרונות הבנק צימצם לאור הלחץ את ההלוואות שלו בשטחים, אך לא יכול לבטל אותן לגמרי, מכיוון שאפליית לקוחות מנוגדת לחוק הבנקאות. שניים מבעלי המניות, ששמו לב למגמה, הגישו באוקטובר 2014 בקשה לתביעה נגזרת נגד בנק דקסיה ישראל, בטענה שהוא מחרים את ההתנחלויות, ותבעו שהבנק יפצה אותם בסך 200 מיליון שקל. בתביעה מוצגת התכתבות ממאי 2010 בין יו"ר דקסיה העולמית, ז'אן לוק־דאהן, לבין ארגון זכויות האדם הבלגי אינטאל, שם כתב יו"ר הבנק כי "החל מיוני 2008 דקסיה ישראל לא העניק להתנחלויות ישראליות הלוואות חדשות כלשהן. כפי שכבר ציינו בישיבת האסיפה הכללית, הסכום הכולל של שאר ההלוואות להתנחלויות קטן ממועד רכישת הבנק מרמה של כ–5%, והוא כעת פחות מ–1% מיתרת האשראי".

לפי מקור המעורה במקרה, ראשי הרשויות בשטחים העדיפו לשתוק במקרה הזה. "הם חשו שהשקט בסיפור הזה עוזר להם, ופחדו להוציא את זה החוצה", הוא אומר, "דיברתי עם כמה מהם, כולל גזברים של רשויות מקומיות. הם אישרו לי שדקסיה לא נותנים להם אשראי, בגלל הוראות שמגיעות מאירופה, אבל העדיפו לא לדבר על זה בפומבי. הם רצו לטפל בעניין באופן נקודתי, לא לעשות מזה קמפיין גדול, כי ככה היה נראה כאילו הקמפיין של הפעילים מבלגיה מצליח".

מבנק דקסיה נמסר כי "בנק דקסיה דוחה את הטענות חסרות הבסיס המועלות בבקשה, וסבור כי דינה של הבקשה להידחות. הבנק מעניק שירותים בנקאיים לכלל לקוחותיו, לרבות לכל הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון, ואינו מחרים אף רשות מקומית. לעניין הודעת דקסיה העולמית על כוונתה למכור את מניותיה בדקסיה ישראל, הרקע לכך הוא המשבר הפיננסי שפקד את הבנק, שבמסגרתו נמכרו חברות בנות בארה"ב, שווודיה, מקסיקו, אוסטרליה, פולין, טורקיה ויפן".

"לא קיבלנו תמיכה מאף אחד"

לא כולם שותקים. כיום, כשלמעשה החרם כמעט מאחוריו, מתפנה דניאל בירנבוים, מנכ"ל סודהסטרים, לסכם את התקופה. בתוך כך, הוא לא חוסך את שבט ביקורתו מהממסד בישראל: "בשנים האחרונות עמדנו מול החרם ומול התקשורת העולמית תוך כדי שאנחנו מעסיקים במפעלנו במישור אדומים מאות עובדים פלסטינים בצד ישראלים. הצגנו לעולם מודל של דו־קיום ואף תקווה לשלום", הוא אומר. "באמצעות הסברה אינטנסיבית הצלחנו במאמץ רב להדוף את המחרימים הרבים בתקשורת העולמית, בארגוני זכויות אדם, באיחוד האירופי, וכמובן בקרב קמעונאים וצרכנים ברחבי העולם. היינו סוג של מערך הסברה בלתי־פורמלי של מדינת ישראל, וספגנו את ההתקפות בהצלחה מבלי לפגוע בעסק או במדינה. החרם נגדנו לא צלח אבל לא קיבלנו תמיכה מאף אחד.

"בשנים האחרונות הקריאות לחרם התעצמו באופן הדרגתי, ומשכו יותר אש, במיוחד לאור ההצלחה העסקית שלנו במדינות כמו שוודיה, צרפת ושווייץ - וגם בארה״ב. לאחרונה הודענו על העתקת המפעל במישור אדומים לנגב מסיבות עסקיות של ייעול הייצור, באמצעות ריכוז פעילות של חמישה מפעלים בישראל וגם מפעל בסין לתוך מפעל דגל אחד חדיש גדול. כעת, כשסודהסטרים יוצאת ממעלה אדומים, החרם מוסט לעבר כלכלת מדינת ישראל כולה. ממשלת ישראל תעקר את החרם אם תשכיל ליזום הידברות עם הצד השני למציאת פתרון מדיני. בהיעדר הושטת יד לשלום, ממשלת ישראל מביאה על כולנו את החרם הזה".

בירנבוים, שמעז לומר את הדברים בגלוי, הוא לא היחיד במגזר העסקי המותח ביקורת על חוסר העמידה של הממשלה לצד המגזר העסקי, בכל הנוגע לפעילות החרם. "המדינה השאירה הכל חשוף ופרוץ, שהחברות ושאר הגורמים המוחרמים יטפלו בזה", אומר בכיר באחת החברות המוחרמות. "הייתי כמה פעמים במשרד החוץ, בתקופה של הממשלות הקודמות, אמרו לי - 'זה לא איום אסטרטגי. חטפתי עצבים ואמרתי להם - חוץ מקוקטיילים עשיתם משהו? אבל אני לא מאשים אותם, הם רק מבצעים את מדיניות הממשלה".

לדברי אותו בכיר, ההתמודדות עם הקמפיין המאורגן של הפעילים בחו"ל היא אתגר לא פשוט. "אלה פעילים מאוד נחושים", הוא אומר. "הם יכולים לעמוד ארבעה אנשים ביום ראשון בבוקר מתחת חלון של מנכ"ל חברה או בעלים ולצעוק 'אתם רוצחים'. לבן אדם הזה פשוט לא נעים מהשכנים שלו. לפעמים הם מגיעים לרמה שעומדים בכניסה לבתי הספר של הילדים. תזמין משטרה לבית - הם מיד נשכבים על הרצפה, ומתחילים לצלם מה עושים להם. אין כל כך הרבה מה לעשות מול שיטות התעמולה האלה. הם יכולים גם להגיע ללקוחות של חברות, ולהפגין נגדם. דיברתי פעם עם מנכ"ל בכיר, הוא הודה בפני שזה מציק ומפריע, שיש לזה השפעה. האבסורד הוא שההצלחה שלהם, בפועל, היא יותר פסיכולוגית ממעשית - אם חברה מחליטה משיקולים כלכליים שלא לבצע פעילות בישראל או מעבר לקו הירוק, וזו חברה שעשו נגדה קמפיין, הם מיד מציגים את זה כהישג גדול".

צעיר צועק להחרים את ישראל בכנס BDS במצריםצילום: אי־פי

סיכון ל–10,000 משרות

"בתעשייה שלנו זה לא ממש מורגש. ראשית, אנחנו לא מטרה רחבה מספיק בשביל התנועה הזאת - ושנית שירותים פיננסיים זה דבר כל כך נזיל ורחוק מתעשייה קמעונית - שאפשר לקבל שירותים פיננסיים מישראל ולהרגיש שזה ניתן במקום אחר", אומר טל קינן, מנכ"ל Clarity Capital, שלפני תשע שנים הקים בישראל בית השקעות, במטרה לשווק שירותים פיננסיים מישראל לעולם. "אם ניקח חברה כמו קטרפילר, שמוכרת מוצרים גדולים ומוחשיים - זו מטרה גדולה יותר ופוטוגנית. מעבר לכך, רוב הפעילות שלנו היא בארה"ב, ובה זה הרבה פחות בעייתי. העולם הפיננסי הוא גם עולם שלא מתאפיין באתיקה כמניע מספר אחד לפעולה בכמעט שום תחום. אני יכול לפתוח פורטפוליו של הקרן הנורווגית, למשל, שמחרימה אותנו - ולהצביע בו על אחזקות בחברות שעושות דברים נוראיים לסביבה ולפלנטה, ואני לא רואה שם חרם. אבל הנושא הוא אמיתי. המסקנה לא יכולה להיות שאנו יכולים להתעלם מכך.

"45% מהתל"ג הישראלי כיום נובע מיצוא. שליש מהיצוא מופנה לאירופה. נניח שרק 20% מפעילות היצוא הישראלי לאירופה תיפגע בגלל החרם - המשמעות של זה תהיה שאנחנו ב–3% פחות. 3% זה יותר מכל הצמיחה הנוכחית של המשק. המשמעות היא שאנחנו במיתון. כך שצריך להבין שלא צריך שכל העולם יעשה עלינו חרם כדי להכניס את הכלכלה הישראלית למיתון.

"המתמטיקה הזאת צריכה להפחיד כל אזרח ישראלי. ראינו באחרונה באיזו קלות נחתך הסחר העולמי עם איראן ב–85% - ופה מדובר על ירידה של 20% רק בסחר עם יבשת אחת, כך שזה ממש לא תרחיש קיצוני. מי שיגיד שזה לא איום והאמריקאים לא ינטשו אותנו כל כך מהר - פשוט לא מבין שהאמריקאים לא צריכים לנטוש אותנו כדי שניכנס למשבר. גם כך הצמיחה שלנו לא מספקת והישראלים מתלוננים על יוקר המחיה והאבטלה".

דו"חותיהן של חלק מחברות הקמעונות הישראליות הפעילות בחו"ל, למשל, מלמדים כי הצמיחה בהיקפי היצוא שלהן לאירופה נמוכה יחסית לשאר פעילותן. באסם מסבירים את הירידה במחסור של מוצר שנמכר ספציפית לשוק השוודי, ומדגישים כי בשאר אירופה יש עלייה בנתחי השוק של החברה. כמו כן אומרים בחברה כי הירידה בחלק היחסי של מכירות הקבוצה באירופה נובעת ממיזוגים ורכישות של חברות ומשחיקת שער היורו ביחס לשקל.

בבחינה של פעילות אסם אפשר לראות כי ב–2009, 10% ממה שהחברה מגדירה "הכנסות מגורמים חיצוניים" הגיעו מאירופה. ב–2014 דובר על 8.8%. בבחינה של פעילות אסם ב"מזון מן הצומח", למשל - כלומת פעילות חברת טבעול - ב–2009 החזיקה החברה בנתח שוק של 47% בשוודיה, וב–2014 דובר רק על 41%. ואולם, לא ברור עד כמה הירידה מושפעת מהחרם או ממגוון גורמים אחרים - כמו שינויים בשערי המטבע, או הרחבת פעילויותיהן של החברות במגוון שווקים אחרים, שהפחיתו את השיעור היחסי של אירופה בפעילותן.

הן שטראוס והן אסם מתכחשות לכל השפעה של החרם על פעילותן, ומדגישות כי הוא אינו עומד על הפרק. שטראוס לא עובדת באירופה באמצעות המותג הישראלי שלה, אלא דרך מותגים מקומיים שהיא רכשה. באסם החברה האם נסטלה מספקת את המטרייה, כך שאין דרך להעריך אם נתונים אלה קשורים למגמות פוליטיות.

גם במשרד האוצר לא קיימות הערכות מדויקות לגבי השפעת החרם. הניתוחים שכן נעשו תלויים בכמה הנחות בסיס. אחת מהן היא כי לתרחיש הקל של סימון מוצרים מההתנחלויות, למשל, לא תהיה משמעות מהותית על כלל כלכלת המשק, לאור העובדה שמוצרים אלה מהווים נתח שולי מכלל היצוא הישראלי. לתרחיש החמור של חרם בינלאומי כולל יש משמעות אחרת. סקר שנעשה במשרד האוצר בתקופה שבה יאיר לפיד כיהן כשר העריך כי פגיעה של 20% ביצוא לאיחוד האירופי והפסקה בהשקעות הזרות הישירות מהאיחוד, יביאו לפגיעה ביצוא של כ–20 מיליארד שקל בשנה, פגיעה בתוצר בגובה של 11 מיליארד שקל בשנה, ופיטורים של 9,800 עובדים באופן מיידי.

"האם זה איום אסטרטגי?"

"בתרחיש קיצוני של חרמות מצד האיחוד האירופי, שמחליט שהוא אוסר על חברות אירופיות להשקיע בישראל, ואוסר על יבואנים מאירופה לייבא מוצרים מישראל כמו החרם שעשו על איראן - ברור שההשפעה הכלכלית גדולה מאשר חרם של BDS", אומר בכיר לשעבר באוצר.

מטה אורנג' בישראל, בשבוע שעבר. "הקריאות לחרם התעצמו"צילום: רויטרס

"אנחנו צריכים לדון בשאלה אם זה איום קיומי אסטרטגי או לא", אומר ד"ר אלון ליאל, חוקר יחסים בינלאומיים, שליווה את הסנקציות העולמיות על דרום אפריקה בשנות ה–80 מתוקף תפקידו כאחראי דסק דרום אפריקה במשרד החוץ. "פה אני מפריד בין BDS, שם יש מוטיווציה אנטי־ישראלית חזקה, לבין החרם על תוצרת התנחלויות - שזה יותר יציר כפיה של אירופה הממוסדת. BDS בהחלט לא נעים. זמרים לא באים לארץ, אוניברסיטאות מוחרמות, אבל זה לא נזק משמעותי לכלכלה - ואני לא רואה פה פוטנציאל בינלאומי שהולך לכיוון נזק משמעותי. רוב העולם לא במשחק הזה - סין, יפן והודו למשל לא שם. זה משחק של ארגונים שיכולים להגיע לאיזה הישג והד מסוים שימשוך תשומת לב למה שישראל עושה בשטחים ויטריד אותה, אבל זה ודאי לא איום אסטרטגי קיומי".

"להבדיל, בסיפור ההתנחלויות האפשרות של המחרימים למקד את החרם גדולה יותר - ויש שני טיעונים שיכולים להפוך אותו ליותר משמעותי", אומר ליאל. "העולם מתוחכם. יש להם תיעוד לכל מפעל בשטחים. הם מצלמים שם באזורי התעשייה. וברגע שיש מפעל אחד בשטחים אומרים 'עד שלא תעבירו את המפעל לאשקלון לא נקנה מכם'. ואז הם יכולים לטעון שהם לא מחרימים את ישראל. רק את תוצרת השטחים".

"לרוב מדינות העולם המערבי אין אינטרס באיום על כלכלת ישראל. הם אומרים, 'אנחנו לא גורמים נזק, אנחנו רק רוצים להסב את תשומת הלב הישראלית לקו הירוק", אומר ליאל. "באוטוביוגרפיה של פרדריק וילם דה קלרק, המנהיג האחרון של דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, יש פרק שלו הוא קורא "A total onslaught" - המתקפה הגדולה - ובו הוא מתאר איך חרב עולמה של דרום אפריקה הלבנה, בין היתר בגלל העיצומים הכלכליים. הסנקציות שם היו גורפות וטוטליות בשלבים האחרונים. רק ישראל וטייוואן לא היו חלק מהן. הן כללו את כל הגוש הקומוניסטי, את העולם המוסלמי, העולם השלישי. ישראל רחוקה עדיין מאוד מהמצב של דרום אפריקה".

הפגנה למען חרם על ישראל בפריזצילום: אי־פי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker